מאז הקמת המדינה, גזרו על עצמם מרבית שופטי ישראל שתיקה מוחלטת לאחר פרישתם. הנשיא שמגר, למשל, מאז פרישתו בשנת 1995, לא הביע את דעתו בשום נושא פוליטי, וגם בתחומים ציבוריים מיעט להשמיע את קולו, בוודאי לא בנושאים שנויים במחלוקת.

כך גם שופטים רבים אחרים של ביהמ”ש העליון שפרשו מתפקידם, וזו היתה למעשה מסורת מאז הקמת המדינה, שנשמרה בקפדנות. הליכתו של השופט המנוח בנימין הלוי לפוליטיקה בשנת 1969 היתה חריג מובהק ונשארה כזו עד עצם ימינו אנו.

בשנה האחרונה נרמסה מסורת זו עד עפר. חלק מהשופטים העליונים נשואי הפנים, שהציבור מזהה אותם עם תפקידם הרם עוד שנים ארוכות לאחר פרישתם, מביעים עמדות פוליטיות מובהקות תוך שימוש פסול בתארם כשופטים בדימוס.

תחילה היינו עדים לויכוח, לפני למעלה משנה, בין הנשיא ברק לשרת המשפטים ציפי לבני בשאלה – האם ראוי לכנס את הועדה למינוי שופטים משהוכרזו בחירות לכנסת. בויכוח זה לקחו חלק ללא בושה, באופן פוליטי וצורם, השופטים העליונים בדימוס זמיר ודורנר, כאשר הם תוקפים את שרת המשפטים דאז.

עתה עלינו מדרגה. שופטים נוספים בדימוס נכנסים ברגל גסה למישור הפוליטי, למאבקים פוליטיים ולנושאים שנויים במחלוקת, תוך ניצול מעמדם הרם, פעם אחר פעם. השופט חשין ביקש “לגדוע” את ידו של שר המשפטים. וקרא לשופט בועז אוקון, “חומצה”. השופט בדימוס אליהו מצא כבר הודיע כי סיכוייו של חיים רמון בערעור הינם קלושים. הגדיל לעשות השופט בדימוס יצחק זמיר, שגינה בכל תוקף את מינויו של ניצב גנות למפכ”ל המשטרה, בטענה שאיננו מתאים לאור מעשים מלפני 17 שנה, מהם זוכה ע”י ביהמ”ש העליון. לנציב שירות בתי הסוהר ניתן היה למנות אותו, למרות הזיכוי. ואילו למפכ”ל משטרה הינו פסול מכל וכל,  זאת כאשר ישנו הליך תלוי ועומד בפני בג”ץ, בפני עמיתיו עד לא מכבר, וכן דיון בפני ועדה ציבורית – ועדת טירקל, הכל כדי לסכל בצורה גסה כל אפשרות של הליך משפטי הוגן.

לא למותר לציין, כי השופט זמיר ישב בהרכב שזיכה את גנות, וכל שכתב אז היה “אני מסכים”. עתה, לאחר שנים רבות, הוא פוצח ב”פסק דין כבוש” באשר להיעדר יושרו, הגינותו, ומוסריותו של גנות, במה שנראה כחיסול חשבונות פתטי.

כל ההתבטאויות הללו הינן התבטאויות פוליטיות מובהקות, הבאות לנגח את המערכת הפוליטית בצורה כזאת או אחרת, אינן בתחום מומחיותם של השופטים, בכל הכבוד, שהינם אזרחים מן השורה, ואין לאפשר להם לנצל את מעמדם נשוא הפנים – גם בהיותם בדימוס – על מנת לשמש שחקן פוליטי בשליחות גורמים כאלה או אחרים במערכת המשפט.

התנהגות זו של שופטי העליון בדימוס הינה חידוש מזיק והרסני בחיים הציבוריים במדינת ישראל, ופוגעת פגיעה נוספת בתדמיתה המדרדרת של מערכת המשפט. מי שחפץ לעסוק בפוליטיקה, יכבד נא ויסיר את גלימת השופט, גם זו שבדימוס, ויצטרף למערכת הפוליטית בלי כחל וסרק, ומבלי ההטעיה החמורה שיש בשימוש בתארים משפטיים כדי לבטא עמדות פוליטיות וציבוריות במסווה של “פרשנות משפטית” והצורך התמידי להגן על “שלטון החוק”, רחמנא לצלן.

התנהגות זו גם יש בה גם להצביע על ההומוגניות והחד צדדיות שהשתלטה על בית המשפט העליון בשנים האחרונות, אשר במקום ריבוי ומגוון דעות מתאפיין בייצוג חלקים מסוימים בלבד בחברה הישראלית בצורה רדיקלית המקוממת עליו חלקים נרחבים בציבור.

למרבה האירוניה, לפני פרישתו, עמד השופט חשין בראש ועדה שעסקה בגיבוש כללי אתיקה לשופטים… אתיקה איננה רק מילה כתובה, אלא גם מסורת שהשתרשה במשך עשרות שנים, לפיה שופטים בדימוס אינם עוסקים בפוליטיקה.

בראש ובראשונה, אתיקה  – פירושה לא להשתמש במעמדך הרם ולנצלו באופן נפסד לחיסול חשבונות פוליטיים.

הכותב הינו חבר הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין.