על הכרעת-הדין במשפטו של חיים רמון (ג): על הקשקשנות של השופטים

על הכרעת-הדין במשפטו של חיים רמון (ג): על הקשקשנות של השופטים


05.02.2007 18:51
הם לא לבד

הם לא לבד


והשאלה שלי היא אם השופטים אכן הבינו שהם סתם מקשקשים, או שהם חשבו שהם פולטים את שיא החכמה – חכמה אשר תזכה אותם בכותרת מרשימה בעיתוני המחרת, לפני שיעטפו בהם דגים מלוחים בשוק הכרמל, ביום שלאחר מכן.



על הכרעת-הדין במשפטו של חיים רמון (ג):

על הקשקשנות של השופטים

על הכרעת-הדין במשפטו של חיים רמון (א): האמנם “נקבעו” נורמה ומסר חד-משמעי”?

על הכרעת-הדין במשפטו של חיים רמון (ב): האמנם תיק של “מימצאי אמון”?

על הכרעת-הדין במשפטו של חיים רמון (ג): על הקשקשנות של השופטים

על הכרעת-הדין במשפטו של חיים רמון (ד): על מראית פני הצדק, זכרונה לברכה



בהכרעת-הדין המרשיעה את חיים רמון אומרים השופטים, בין השאר:

ניצב דנינו ערך זכ”ד נ/15 והחליט לפתוח בחקירה. בשלב זה, ניצב דנינו לא ידע באיזה שר מדובר, עובדה המשמיטה מהיסוד את הטענה המופרכת, כאילו מישהו ביקש “להפיל תיק” על הנאשם, כדי להזיזו מתפקידו.

בעצם האמירה המקוממת, יש כדי לרמוז כאילו המתלוננת עשתה יד אחת עם חוקריה, בדתה סיפור מליבה, כשהמטרה היא “להפיל” את השר, רעיון משולל כל בסיס ויסוד.

האמירות: “העלילו עלי”, “הפילו עלי תיק”, “תפרו לי תיק” – הן לרב מפלטם של עבריינים, לרבות נבחרי ציבור, שמסתתרים מאחורי אמירות חסרות שחר, כדי להינצל מחבל החקירה והמשפט הנכרך סביב צווארם.

מה שמקומם כאן הוא הכריכה הדמגוגית של דברים שונים היוצרת רושם של “מיקשה אחת”, מיקשה “לוגית” הנראית הגיונית בעין בלתי חמושה, אבל כאשר מפרקים את הדבקים מגלים את הלא-כלום, את הקשקשנות השיפוטית עליה עמדנו לא-פעם.

נתחיל בפיסקה הראשונה:

ניצב דנינו ערך זכ”ד נ/15 והחליט לפתוח בחקירה. בשלב זה, ניצב דנינו לא ידע באיזה שר מדובר, עובדה המשמיטה מהיסוד את הטענה המופרכת, כאילו מישהו ביקש “להפיל תיק” על הנאשם, כדי להזיזו מתפקידו.

יכול להיות שזה נכון, ויכול להיות שלא, אבל כיוון שישנן בקשר לנושא הזה כל מיני טענות, כולל שהשופטים עצמם היו שותפים לקונספירציה, וכולל שדנינו כן ידע באיזה שר מדובר, הקביעה הסתמית שהטענה היא “מופרכת” מצריכה נקודה ארכימדית לאישושה.

אבל נניח שיוחנן דנינו אכן לא ידע, ושהעובדה הזאת לבדה מפריכה את הטענה של “הפלת התיק”, נשאלת השאלה לשם מה נחוצה הפיסקה הבאה, המתיימרת להיות “שחקן חיזוק” לפיסקה הקודמת:

בעצם האמירה המקוממת, יש כדי לרמוז כאילו המתלוננת עשתה יד אחת עם חוקריה, בדתה סיפור מליבה, כשהמטרה היא “להפיל” את השר, רעיון משולל כל בסיס ויסוד.

צר לי מאוד, אבל באמירה הזאת אין “כדי לרמוז”, אלא טענה מפורשת של קונספירציה, אשר, כאמור, יכולה להיות נכונה, ויכולה להיות לא-נכונה, אבל ה”חיזוק” שנותנת הפיסקה הזאת אין לו קיום עצמאי מחוץ לפיסקה אותה הוא מתיימר לחזק, וכמוהו כמי שמנסה להרים את עצמו על ידי משיכה בשרוכי-נעליו.

גם הפתיח של הפיסקה (“בעצם האמירה המקוממת”) והסגיר שלה (“משולל כל בסיס ויסוד”) אין בהם ולא כלום זולת “הוכחת דבר מתוך עצמו”.

ולמה נאמר רק “כדי לרמוז”, ולא שמדובר בטענה מפורשת? כדי להסיח את הדעת מכך שזו הייתה טענה רצינית, ולא סתם אמירה-בעלמא.

הפיסקה הבאה:

האמירות: “העלילו עלי”, “הפילו עלי תיק”, “תפרו לי תיק” – הן לרב מפלטם של עבריינים, לרבות נבחרי ציבור, שמסתתרים מאחורי אמירות חסרות שחר, כדי להינצל מחבל החקירה והמשפט הנכרך סביב צווארם.

נתחיל מ”האמירות … הן לרב (לרוב) …”: כאשר נמנעים מאמירה גורפת כגון “האמירות הן תמיד”, איש לא יוכל להאשים את אומריהן, השופטים, ב”המצאה” של דבר אשר אין לו בסיס אמפירי, אבל זה הרושם שהם ביקשו להחזיר לתת-הכרתו של השומע.

“מפלטם של …” – זה מצלצל כמו “מיפלטו של הנבל” באמירה הידועה, וזה הרושם שהשופטים ביקשו להחדיר לתת-התודעה שלנו.

“עבריינים, לרבות נבחרי ציבור” – זה בא ליצור “זהות” בין “עבריינים” לבין “נבחרי ציבור”, הכל כדי להכניס את הנאשם המסויים לתוך ה”קטיגוריה” של ה”עבריינים”, כאשר השאלה אם חיים רמון הוא אכן עבריין מצריכה נקודה ארכימדית לאישושה, ואם כזו אכן קיימת אין כל צורך בשלוש הפיסקאות האלה, כולן יחד, וכל אחת מהן לחוד.

אבל שיא הקשקשנות הוא ב”קביעה” שהאמירות: “העלילו עלי”, “הפילו עלי תיק”, “תפרו לי תיק” – הן לרוב מפלטם של “עבריינים, לרבות נבחרי ציבור, שמסתתרים מאחורי אמירות חסרות שחר, כדי להינצל…”, וגו’.

אמירות כגון “תפרו לי תיק” יכולות לבוא מפיהם של –

·        עבריינים שהם נבחרי ציבור, או –

·        עבריינים שאינם נבחרי ציבור, או –

·        חפים-מפשע שהם נבחרי ציבור, או –

·        חפים-מפשע שאינם נבחרי ציבור,

כאשר הם –

·        יודעים שתפרו להם תיק, או –

·        מאמינים בטעות שתפרו להם תיק, או –

·        יודעים שלא תפרו להם שום תיק.

הנה כי כן, יש לנו 12 אפשרויות (ולא בטוח שכיסיתי את כולן), אשר בשליש מהן הטענה “תפרו לי תיק” היא טענה אמיתית אשר באה מפיהם של חפים-מפשע.

והשאלה שלי היא אם השופטים אכן הבינו שהם סתם מקשקשים, או שהם חשבו שהם פולטים את שיא החכמה – חכמה אשר תזכה אותם בכותרת מרשימה בעיתוני המחרת, לפני שיעטפו בהם דגים מלוחים בשוק הכרמל, ביום שלאחר מכן.

המלצות היום:

אהרן ברק ומישאל חשין – צמד הקשקשנים התורן – ה”חמלה” שלכם עושה שירות-דב לנשיא המדינה, משה קצב

אדמונד לוי, אליקים רובינשטיין: האם אתם יודעים מה זה “בוטה”? מתי יהיה סוף לקשקשנות?!

מה זה “סגנון מעליב ומשפיל”: גלגולו של עוד ניגון, עו”ד קשקשנות

על הצורך ב”איפוק” ו”ריסון”: גלגולו של ניגון, או: על הקשקשנות של השופט מנחם אלון

יהונתן הקשקשן (14): מהבוטה” בתיבה “מעידים כאלף עדים”?

בחירות 2006: אבי דיכטר הקשקשן



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר