מי כאן הפושע?
מי כאן הפושע?
|
מאותו הכפר
מכתב גלוי לחבר ישראלי: על פשעי מלחמה, ועל מוסר מלחמה
מי כאן הפושע?
מכתב גלוי לחבר ישראלי
ובכן, תסביר נא לי, איך זה שארכי-פושעים יכולים לטבוח בזדון עשרות אלפים ברואנדה, בדרפור, בצ’צ’ניה, בסוריה ובעוד מאות מקומות בעולם, בלי שאף ארגון הומניטרי יארוב להם עם צו מאסר בשדה התעופה? איך זה שהתקשורת ‘הנאורה’ קובעת שישראל בצעה “טבח” של עשרים או שלושים אנשים כאשר פגז או טיל החטיאו בשוגג את המטרה, ואילו השמדת העם בסודן נקראת “טרגדיה”?
השבוע ניסינו לדבר על פשעי מלחמה. נראה לי שלא בדיוק הצלחנו. הרי, כמאמר המשוררת – אנחנו שנינו מאותו הכפר. כנראה שהראש קצת נסגר כשהרוחות מתלהטות. אז ברשותך, בוא ננסה ללבן את הנושא בכתב.
מה שקומם אותי זה שאתה קבעת כעובדה שחיילי צה”ל אשמים בפשעי מלחמה. כדוגמא, הבאת את הפגזת תותחני צה”ל על בית חאנון, שם נהרגו ונפצעו אזרחים פלשתינאים. אני יודע שישנם ישראלים שמסכימים אתך. זה בדיוק מה שמטריד אותי.
מה זה פשע?
השתמשת במונח ‘פשע’. למושג הזה ישנן שתי משמעויות מקובלות – האחת במישור המשפטי והשניה במישור המוסרי. לקראת סוף הדיון, אתה הוספת עוד מישור – פשע במובן הפוליטי. אז גם אני ציינתי מישור נוסף – הממד הרוחני. בוא ננסה לטפל בהם אחד-אחד.
מהו פשע מלחמה?
‘פשע מלחמה’ הוא מונח מתחום החוק הבינלאומי. אין לנו עניין כאן לכתוב דוקטורט שלם על הסוגיה, אבל בוא נבדוק כמה עובדות בסיסיות.
מאז הקמת האו”ם, נחשבת מגילת האומות המאוחדות לתשתית החוקתית של המשפט הבינלאומי, לצד אמנות ג’נבה המפרטות את כללי ‘החוק ההומניטרי הבינלאומי’.
פשע נגד מגילת האו”ם
מגילת האו”ם קובעת בסעיף 2 סימן 4: “כל (המדינות) החברות (באו”ם) יימנעו ביחסיהן הבינלאומיים מאיום או משמוש בכח נגד שלמותה הטריטוריאלית או עצמאותה של כל מדינה, או בכל צורה אחרת שאינה תואמת את מטרותיו של האו”ם”.
האם עברה ישראל אי-פעם על איסור זה? האם תקפה ישראל מדינה אחרת במגמה להשמידה? או שמא כל 22 החברות בליגה הערבית, פלוס מדינות וארגונים אחרים, הצהירו בגלוי על כוונתם להשמיד את מדינת ישראל הריבונית?
ובכן, לפני שנמשיך את הדיון על שיטות המלחמה, הבה נסכים שכל הקורא להשמדת מדינה החברה באו”ם אינו אלא פושע לפי החוק הבינלאומי ומעמדו כתוקפן נחות ממעמדה של מדינה שומרת חוק. כל גורם השולל את קיומה של ישראל אשם בהפרת אמנת האו”ם ובהסתה להשמדת עם (genocide).
פשע נגד אמנת ג’נבה
רבים מצטטים את אמנת ג’נבה הרביעית, התובעת מכל המדינות להמנע מפגיעה באוכלוסיה אזרחית. בכל פעם שנפגעים אזרחי אויב מפעולות צה”ל, אנו שומעים שישראל נאשמת בפשעי מלחמה לפי סעיפים אלה. אלא שציטוטים אלה חלקיים ומגמתיים בצורה בוטה.
אני מסכים בכל לב שהתקפה בכוונה תחילה על אזרחים חסרי מגן מהווה פשע מובהק נגד האנושות. אם היו מקרים של סטיות ממדיניות צה”ל, כמו למשל חיילים שהתעללו באזרחים ערבים, אני תומך בנקיטת אמצעים חמורים נגד הסוטים.
הפרוטוקול הנוסף לאמנת ג’נבה של 1949, אשר נכנס לתוקפו ב- 7 לדצמבר 1979, קובע שאוכלוסיה אזרחית נהנית מהגנה בפני סכנות הנובעות מפעילות צבאית (סעיף 51 סימן 1) ושאסור לתקוף אוכלוסיה אזרחית כדי לזרוע בקרבה אימה (טרור) (51 סימן 2). סימן 4 לאותו סעיף קובע שאסור לערוך התקפות חסרות אבחנה על אזרחים, ומגדיר התקפות כאלו כפעולות שאינן מכוונות ליעד צבאי מוגדר, או שאמצעי ההתקפה אינם יכולים לפגוע ביעד צבאי מוגדר, או שההתקפות נוקטות באמצעים שאינם יכולים להבחין בין יעדים צבאיים למטרות אזרחיות.
נשמע מוכר? האם הגדרות אלו מתאימות יותר לפעילות צה”ל או לפיגועי ההתאבדות וירי הרקטות של מחבלי הפת’ח, החמאס והחיזבאללה? הרי המחבלים מצהירים בגלוי שיעדיהם כמעט תמיד אינם צבאיים אלא אזרחיים! לא רק שהם תוקפים ללא אבחנה (indiscriminately), אלא שפגיעתם באזרחים היא בזדון (deliberately).
אפילו קנת’ רות’, ראש הארגון Human Rights Watch, הידוע כמבקר חריף של ישראל, התבטא נגד הפצצות החיזבאללה: “הטלת רקטות באופן עוור לתוך אזורים אזרחיים היא ללא כל ספק פשע מלחמה. שום דבר לא יכול להצדיק הפרה כזו של הכללים הבסיסיים ביותר שנועדו להגן על אזרחים מפני סכנות המלחמה.” האם נוכל להסכים בשלב זה שהטרוריסטים הם פושעי מלחמה מובהקים?
צה”ל מציית לאמנת ג’נבה
הסעיף שמתאים יותר לפעילות צה”ל קובע מפורשות (סעיף 51 סימן 3): “אזרחים ייהנו מן ההגנה המוענקת ע”י סעיף זה, אלא אם כן וכל עוד הם אינם נוטלים חלק ישיר במעשי האיבה.“
כאשר חיל האוויר מוריד פצצה על בניין המאכלס בסיסי טרור, האם תוכל לטעון שהאזרחים המספקים מזון ומחסה למחבלים אינם מעורבים במעשי האיבה? הדבר משול לטענה שהאפסנאי והטבח ביחידת המילואים שלך זכאים להגנת אמנת ג’נבה כאזרחים תמימים משום שאינם יורים ברובים באותו רגע.
נראה לך שזו המצאה פרשנית שלי? בוא נקרא את סימן 7 באותו סעיף 51 של ‘החוק ההומניטרי הבינלאומי’: “נוכחותם או תנועותיהם של האוכלוסיה האזרחית או של אזרחים בודדים לא ישמשו להגדרת נקודות או אזורים מסויימים כחסינים מפני מבצעים צבאיים, במיוחד בנסיונות לגונן על יעדים צבאיים מפני התקפות, או להעניק מחסה, יתרון או מניעה של מבצעים צבאיים. הצדדים לסכסוך לא יכוונו תנועות של אוכלוסיה אזרחית או של אזרחים בודדים כדי לנסות לגונן על יעדים צבאיים מפני התקפות או כדי לגונן על פעילות צבאית.“
בסעיף 58 קובע הפרוטוקול מפורשות שהצדדים לסכסוך חייבים לשקוד על הפרדת אוכלוסיה אזרחית הנמצאת תחת שליטתם מקרבתם של מתקניהם הצבאיים. החוק קובע נחרצות שאסור למקם יעדים צבאיים בתוך אזורים מאוכלסים בצפיפות או בסמוך להם. האחריות להגנת האוכלוסיה האזרחית ממעורבות בלחימה מוטלת על הצד השולט באוכלוסיה.
הפרוטוקול הנ”ל אינו אלא פירוט של סעיף 28 באמנת ג’נבה הרביעית מאוגוסט 1949 הקובע: “נוכחותו של אדם מוגן לא תוכל לשמש להגדרת נקודות או אזורים מסויימים כחסינים מפני מבצעים צבאיים”.
האם יש עדיין ספק מי אשם במותם המצער של אזרחים ערבים, אשר המחבלים מסתתרים מאחורי גבם בכוונה תחילה? לא רק שפיגועי הטרור מהווים פשע נגד האנושות, אלא עצם הנוכחות של חמושים בתוך מתקנים אזרחיים מהווה הפרה בוטה של אמנת ג’נבה. לפי החוק הבינלאומי, ארגוני הטרור נושאים באחריות פלילית לנפגעים בשני הצדדים – הן ישראלים והן ערבים!
ומה עושים ארגוני השלום והצדק נגד הפושעים? לא רק שאינם מנסים להגיש תביעות נגד פושעי המלחמה מארגוני הטרור, אלא שהם מנסים לכבול את ידיהם של המתגוננים מפני הפשע!
החוק הבינלאומי מחייב את ישראל להכות בטרור
פעילות צה”ל נגד תשתיות הטרור נובעת בראש ובראשונה מזכותה החוקית של ישראל להגנה עצמית. כל מדינה בכל מקום ובכל זמן נהגה בחומרה רבה יותר מישראל, כאשר אזרחיה הותקפו ע”י אויבים משולחי רסן.
אך מעבר לכך, ישראל לא רק מגשימה את זכותה, אלא ממלאת את חובתה על פי החוק! ישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם המקיימת כלשונן וככתבן את החלטות האו”ם נגד הטרור. החוק הבינלאומי מחייב את כל המדינות להלחם בכל אמצעי העומד לרשותן נגד ארגוני הטרור.
בהחלטת העצרת הכללית מיום 17 בפברואר 1995, קרא האו”ם למדינות – “לנקוט בכל האמצעים המתאימים ברמה הלאומית וברמה הבינלאומית כדי לחסל את הטרור” (סעיף 4).
בנספח להחלטה זו נאמר (בסעיף 1): “המדינות החברות באו”ם מאשרות בתוקף את הגינוי החד-משמעי של כל הפעולות, השיטות והמעשים של הטרור, שהם נפשעים ובלתי ניתנים להצדקה, יהיה המקום ויהיו המבצעים אשר יהיו, כולל אלה המסכנים את היחסים הידידותיים בין מדינות ועמים ומאיימים על שלמותן הטריטוריאלית ובטחונן של המדינות”.
בסעיף 5 לנספח נקבע: “המדינות גם חייבות לקיים את חובותיהן לפי אמנת האו”ם וכללים רלוונטיים אחרים של החוק הבינלאומי בקשר ללוחמה נגד הטרור הבינלאומי והן נדרשות לנקוט באמצעים יעילים ונחושים בהתאם לכללים הרלוונטיים של החוק הבינלאומי וכללי זכויות האדם למען חיסול מהיר ומוחלט של הטרור הבינלאומי…”.
ובכן, אנו עדים למצב מדהים שבו יש צד אחד שהוא פושע מובהק, אך דווקא הוא נתמך ע”י חוגים ‘נאורים ושוחרי שלום’, ומולו ניצב צד המשתדל להקפיד על קיום מלא של חובותיו החוקיות, ודווקא הוא מואשם בפשעי מלחמה. מה קורה פה?
ישראל פועלת מתוקף חובה מוסרית
ישנם אנשים שאינם נותנים לעובדות לבלבל אותם. לאחר שנכשלו בנסיונם לכופף את החוק הבינלאומי בפרשנויות מתפלפלות, הם פונים לתחום המוסר האוניברסלי.
במקרים רבים, מפקדי צה”ל מודים בטעות נקודתית ואף מביעים צער על האבדות המיותרות. כל מי ששרת בצה”ל יודע שאין, לא היתה ולא תהיה מדיניות ישראלית של פגיעה מכוונת באזרחים. למרות שמידת “חפותם” מוטלת בספק גדול, נהנים אזרחי האויב ממידה רבה של חסינות. אך דווקא ההודאות של צה”ל בטעויות, משחקות לידי אויבי ישראל. הם הופכים הודאה בטעות, בעבירה בשוגג, להוכחה שנמצאה כאן אשמה בפשע מוסרי. הם מצטטים במקוטע ומסלפים את הדברים כדי ליצור אטמוספרה של אשמה מוסרית.
ובכן, ידידי, בוא נדבר על מוסר.
הרי אתה אינך נוהג בחייך הפרטיים לפי המוסר שאתה מטיף לו. אם יבוא איזה טיפוס וינסה לאנוס את בתך לנגד עיניך, אתה פשוט תרסק לו את הפרצוף. יכול להיות שבית המשפט ימצא אותך אשם בנטילת החוק לידיך, אבל אתה תמשיך להרגיש שהיית בסדר גמור מבחינה מוסרית. נכון או לא נכון?
אבל כשזה מגיע לפוליטיקה, פתאום נוח לצד פוליטי מסויים לאמץ את המוסר הנוצרי הצבוע. פתאום ‘הנאורים’ הופכים לפציפיסטים-למחצה המוכנים להגיש את הלחי השניה. בתנאי, כמובן, שזו לא הלחי של הבת הפרטית שלהם.
אז יש מין כלל מוסרי מופשט כזה שנקרא ‘כלליות’. בלשון החוק קוראים לזה ‘ערך השוויון בפני החוק’. ברגע שבטלת את זה, אין יותר חוק ואין שום מוסר. דוברי האנגלית אוהבים לטעון בצדקנות מופרכת ש”שתי עוולות אינן יוצרות צדק”, אבל אפילו הם אינם טוענים ש”התנגשות בין שתי טענות צודקות יוצרת עוול”!
ובכן, תסביר נא לי, איך זה שארכי-פושעים יכולים לטבוח בזדון עשרות אלפים ברואנדה, בדרפור, בצ’צ’ניה, בסוריה ובעוד מאות מקומות בעולם, בלי שאף ארגון הומניטרי יארוב להם עם צו מאסר בשדה התעופה? איך זה שהתקשורת ‘הנאורה’ קובעת שישראל בצעה “טבח” של עשרים או שלושים אנשים כאשר פגז או טיל החטיאו בשוגג את המטרה, ואילו השמדת העם בסודן נקראת “טרגדיה”?
איך אתה מצפה שאקח אותך ברצינות כשאתה מתעלם מכל העוולות שבוצעו בעולם ומנפח תקלות בודדות לכתב אשמה קולקטיבי? על איזה שיטה מוסרית את מבסס את גישתך?
לעניות דעתי, ישנו כאן כלל מוסרי אחר לגמרי. בדמוקרטיה ליברלית, חובתה הראשונה במעלה של הממשלה הוא להגן על זכויות האדם של אזרחיה. הזכות הראשונה במעלה, שממנה נובעות כל הזכויות האחרות, היא הזכות לחיים. ממשלה המבינה את טיבו של החוזה המוסרי בין אזרח למדינתו חייבת קודם כל לספק לו בטחון אישי והגנה על חייו. הרי זה הבסיס היסודי ביותר לעצם קיום החברה החופשית.
כל עוד שלא הוכחה כוונת זדון של ממשלת ישראל, או מי מאזרחיה, לרצוח אזרחים שלווים בעזה או בלבנון, אין שום יסוד לטענה המוסרית נגד פעולות צה”ל. להפך, יש יסוד סביר לבחון את מניעי המוסר של המתנגדים לזכותנו להגנה עצמית.
עוצמה היא סיכוי לשלום
בסוף שיחתנו, הוספת ביטוי מעניין. הגדרת את פעולות צה”ל כפשע פוליטי, השם קץ לסיכוי שאולי נחיה פעם בשלום עם הערבים. מרגע שהעברת את הדיון לפסים פוליטיים, יצא המרצע מן השק. הרי אפשר לדגול בהשקפה פוליטית כזו או אחרת, אבל כל עוד שאנו חיים בחברה חופשית, אין להטיל פסול מהותי בדיעה מדינית של יריב רעיוני לגיטימי. אם אתה מגדיר אחוז ניכר מהדעות המיוצגות בכנסת ישראל כהשקפות פליליות, אתה מוביל את ישראל למנטליות בולשביקית ולניתוקה הסופי מן החברה החופשית במערב.
מה שמרתק בתופעה הזו (הרי אינך יחיד או חריג) הוא שדווקא חוגים המתנשאים להטיף בשם השלום, הצדק והליברליזם, פוסלים את דעות זולתם בטיעונים הרחוקים מערכי הדמוקרטיה כרחוק וושינגטון ולונדון מקרקאס והוואנה. ייתכן שהתופעה מעידה על שטחיותם של שרשי הדמוקרטיה הליברלית בישראל.
ובכן, אני איני רואה בהשקפתך משום ‘פשע’. אם אחרי כל מה שקרה בישראל מאז הסכמי אוסלו, ובמיוחד לאחר תוכנית ההתנתקות של שרון ומלחמת לבנון השניה, אתה עדיין מסוגל להאמין שהבלגה ונסיגה ישראלית מול גל הטרור הפלשתינאי עשויה להביא שלום, הרי שלא נותר לי אלא לקנא בך. נראה שיש לך אמונה נפלאה, טהורה ונשגבת, שכל עובדה במציאות לא תצליח לערער אותה. הלוואי שאני הייתי מסוגל להאמין בדבקות מיסטית שכזו בהשקפתי הפוליטית.
אבל לא רק שאני לא רואה בך פושע, אלא שבהיותי ליברל מושבע, אני איאבק בכל כוחי כדי להגן על זכותך להביע את דיעותיך המוזרות בחופשיות מלאה. גם אם תקרא לי פושע, אמשיך להגן על זכותך לחרף אותי לגופי במקום להגיב לגופו של עניין, תופעה רווחת בישראל למרבה הצער.
לעצם העניין, נראה לי שדווקא מי שרוצה באמת שלום צריך לנקוט היום מדיניות תקיפה מול הטרור. לעניות דעתי, מוכיחה המציאות בעשורים האחרונים שפייסנות מובילה להתגברות האלימות. קשה לי להבין גורמים ליברליים במערב שתומכים במשטרים חשוכים ובארגוני טרור מופרעים. קשה לי להבין פמיניסטיות מערביות שתומכות בלהט בתנועות איסלאמיסטיות, המשעבדות נשים, מתעללות בהן נפשית וגופנית ומשפילות את ערך האדם עד עפר.
לא יודע אם שמת לב איפה אין היום טרור. במדינות השטופות בפייסנות החדשה, גובר והולך הטרור. אבל בסוריה, למשל, אין כל כך טרור. גם לא שמעתי על טרור משמעותי בקובה. גם לא בצפון קוריאה. אל תכניס לי לפה שאני מבקש לכונן בישראל משטר דמוי סוריה או קובה. אבל העובדה נשארת עובדה, הטרוריסטים לא אוהבים להסתבך עם מי שחזק.
כל עוד שארגוני הטרור ומשטרי העריצות שולטים בנפשם של ההמונים בעולם המוסלמי, לא יהיה שום שלום. כל מי שיודע קמצוץ של משהו על העולם האיסלאמי, יודה שצריך להיות חזק ונדיב כדי לעשות אתם שלום. זו דעתי. אני חושב שאני מבסס אותה על עובדות במציאות. אבל זכותך לחלוק עלי. בכל מקרה, איש משנינו אינו “פושע” בגין דעתו הפוליטית.
הסכנה האמיתית
וכאן אני מכניס מישור רביעי. אם אפשר להראות שישראל אינה פושעת במישור החוקי, וגם מבחינה מוסרית היא פועלת כראוי, ואם אין שחר להפללת מעשינו מבחינה פוליטית, הרי שצריך לתמוה ולתהות: מדוע, למען השם, מתגייסים כל כך הרבה אנשים נאורים ושוחרי-טוב כדי לרדוף פוליטיקאים וחיילים ישראלים? הרי חייבת להיות סיבה רציונלית לסצינות המביכות, שבהן נמלטים קציני צה”ל מלונדון או ניו-זילנד למטוס הראשון שינחת בנתב”ג!
הסיבה היחידה שאני מצליח למצוא פשוטה בתכלית. יש כאן נסיון למגר את המדינה היהודית באמצעות רדיפה רוחנית. גורמים עוינים לישראל מנסים להביס אותה במקום הרגיש ביותר אצל היהודים – בתחושת הצדק שלהם. אותם גורמים יודעים שבלתי אפשרי בימינו סתם לעלות על היהודים עם טנקים ולגמור את הסיפור אחת ולתמיד. ראשית, משום שיש להם תכונה מגונה להתאחד ולהתגונן בנחישות מול סכנות מוחשיות, ושנית, משום שיש להם כמה חברים עוד יותר חזקים שינסו למנוע את השואה השניה.
משום כך, צריך קודם להפליל את הקולקטיב היהודי-ישראלי. צריך להסיר מהם את המעטה השקוף שמלווה אותם מאז תקופת התנ”ך ועד ימינו. צריך להראות שהם לא היהודים האמיתיים, אלא בעצם הם נאצים בתחפושת ערמומית. מרגע שנצליח לעשות להם דמוניזציה כזו, נוכל לסיים את מה שהֶר היטלר לא הספיק. הרי איש לא טען נגד חיסולה המוחלט של גרמניה הנאצית. רק דרך הפללתה המוחלטת של מדינת היהודים אפשר להביא לחיסולה הפיסי.
במישור הזה, ברמה הרוחנית, מתחולל כאן מאבק איתנים בין אותם גורמים המבקשים לפטור את העולם מן הנוכחות המציקה של עם הספר, ובין המעטים המבינים שכמו תמיד, אחרי היהודים מגיע תורם של כל האחרים. לא צריך להיות מומחה גדול כדי לשמוע את הכרזותיהם הגלויות של מנהיגי הטרור האיסלאמיסטי. הם מודיעים בגלוי שאחרי היהודים יבוא תורם של “הצלבנים”, של הכופרים, של ‘הבונים החופשיים’ וכל השאר.
מה שמדהים באמת הוא הלהט של ישראלים אחדים הפועלים ללא לאות כדי להפליל את חיילי צה”ל בארץ ובחו”ל. קשה לי להאמין שהם מבינים לאיזו מטרה הם מסייעים. אני רוצה להאמין שמדובר באנשים טובים אך תמימים, הרוצים בכנות לטהר את היהודים מכל רבב מוסרי שאולי דבק בהם. אך העובדה היא שאותם ישראלים מסייעים כרגע למסע אדיר של הכשרת השואה הבאה.
על שכמותם אמר סיר ווינסטון צ’רצ’יל: “הפייסן הוא אדם שמאכיל קרוקודיל – בתקווה שהוא יאכל אותו אחרון”.
עוד בסוגייה הזאת, מהיבט אחר:
על הצעת החוק הקובעת מאסר למגישי תלונות בחו”ל נגד חיילים