מהפך שלא קרה

מהפך שלא קרה

יראון פסטינגר
31.10.2006 14:35
מהפך שלא קרה


אין זה מתפקידו של ביהמ”ש להסיק מסקנות ציבוריות ממחדלי המלחמה, ואין הוא מחליף ממשלות בישראל וגם לא בשום מקום אחר עלי אדמות. את המסקנות והלקחים יפיק הציבור בבחירות הבאות בקלפי ואין לביהמ”ש כל סמכות בדין לגרום לבחירות מוקדמות או להכתיב את תוצאותיהן באמצעות מהלכים משפטיים.



לקראת תקופת כהונתה של הנשיאה בייניש בביהמ”ש העליון, התרבו ידיעות בתקשורת כי ביהמ”ש בראשותה ישנה מהכיוון ה”אולטרה אקטיביסטי” ויחזור למסלולו ולתפקידיו המסורתיים לאחר סיום כהונתו ארוכת השנים של הנשיא ברק. חלק גדול מן הפרשנים המשפטיים ציפו כי הקו הפרקטי בו התברכה, לדבריהם, הנשיאה, ידריך אותה להתרחק מנושאים פוליטיים ואידיאולוגיים בהם הירבה לעסוק בית המשפט בכהונתו של הנשיא ברק, וכי היא תדע כיצד “להרגיע” את המערכת המשפטית הרוגשת. אולם דומה כי ציפייה זו נכזבה, ובדיון המשמעותי הראשון בתקופה החדשה, הוציא ביהמ”ש העליון צו ביניים חסר תקדים בקיצוניותו, המורה לממשלה לנמק מדוע לא תקום ועדת חקירה ממלכתית בנוגע למלחמת לבנון השניה. לא עברו מספר ימים והנשיאה הרחיבה את ההרכב לשבעה שופטים תוך שהיא נמנעת מלשבת בדיון בעצמה. עצם ההרחבה מלמדת על “כובד משקלה” כביכול, של העתירה אשר בכל מקום בעולם היתה נדחית על הסף.

ניהול ענייני המדינה, בוודאי בנושאים של מלחמה ושלום, מסור כולו לרשות המבצעת, וגם בתחום הביקורת על נושאים אלו, אין לביהמ”ש כל מקום וכל דריסת רגל בכל שיטות המשפט הנוהגות בעולם.

מדובר ב”פטנט” ישראלי ייחודי, בו ביהמ”ש מבקש להינשא על גבי רחשי הציבור ולהביא לתוצאה פוליטית שעלולה לשנות את החיים הציבוריים בארץ מן הקצה לקצה.

השאלה אם בכלל להקים ועדת חקירה, כמו גם השאלה אם תהיה זאת ועדת חקירה ממלכתית או ועדת בדיקה ברשות שופט – כמו ועדת וינוגרד, מצויה כולה בתחום הציבורי והפוליטי ושנויה במחלוקת חריפה. אין דרך לעקוף את הדיון הפוליטי-ציבורי באמצעות פסיקה של ביהמ”ש העליון ואין גם תקדים למהלך שכזה.

דומה כי מישהו בעליון נעלב מכך שהממשלה, משיקוליה היא, החליטה למנוע הקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות הנשיא ברק או הגברת בייניש, וזאת על מנת למנוע שיתוק מערכות מוחלט בתקופה קשה בה מתקבצת חשרת ענני סופה, ואין לדעת מה ילד יום ואיזה עימות צבאי נוסף קשה פי כמה עומד בפתח. דומה כי “העלבון”, רחמנא ליצלן, החריף שבעתיים עם מינויה לועדת וינוגרד של המשפטנית הבכירה פרופ’ רות גביזון, הנהנית ממעמד איתן בקרב מרבית חלקי הציבור, אולם הנשיא ברק והגב’ בייניש התנגדו, כזכור, למינויה לעליון משיקולי “אג’נדה”… אכן, “עלבון” קשה מנשוא…

קבלת העתירה על ידי ביהמ”ש העליון, תהווה קפיצת מדרגה חסרת תקדים של האקטיביזם השיפוטי הרדיקאלי גם ביחס לתקופת הנשיא ברק. דומה כי השמועות על “התמתנותו” של ביהמ”ש העליון בעידן בייניש היו מוקדמות מידי ודווקא מצפה לנו תקופה קשה בה ביהמ”ש ינסה לשמור על מורשת ברק תוך מאבק כוחני על הגדלת סמכויותיו.

גם מי שסבור כי ההנהגה הנוכחית כשלה כישלון חמור בקיץ האחרון, וכי עליה לשאת בתוצאות המתחייבות מכך, אסור לו להסכים שביהמ”ש העליון יכנס לתחום הפוליטי ברגל גסה, ינהל את המדינה ויגרום במישרין או בעקיפין לנפילת הממשלה.

אין זה תפקידו של ביהמ”ש להסיק מסקנות ציבוריות ממחדלי המלחמה, ואין הוא מחליף ממשלות בישראל וגם לא בשום מקום אחר עלי אדמות. את המסקנות והלקחים יפיק הציבור בבחירות הבאות בקלפי ואין לביהמ”ש כל סמכות בדין לגרום לבחירות מוקדמות או להכתיב את תוצאותיהן באמצעות מהלכים משפטיים.

אם אכן ביהמ”ש, בתקופת הגברת בייניש, עתיד להקצין את האידיאולוגיה של אהרון ברק, מדובר בשיבוש מוחלט של הליכי מנהל ושלטון, ללא כל סמכות, אשר רק יביא לפגיעה נוספת באמון הציבור בביהמ”ש ובהליך הדמוקרטי בכלל. 

 

 

 

הכותב הינו חבר הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר