איזו מדינה” – זו היתה כותרת “המגזין” אתמול, שגוללה את משנתו של הכוכב הלאומי החדש שנולד בשידורי קשת, הלוא הוא ג’קו אייזנברג. מרגע זכייתו בתחרות, הפך האיש העלוב הזה למודל החיקוי החדש של המוני הטף הציוני. הוא מתגאה שלא שירת בצה”ל (כי “לא מסוגל להחזיק רובה”), הוא כתב שיר על המדינה (“הזונה והמוצצת”), הוא לא הצביע בבחירות, ואת כל הדברים האלה הוא אומר בגאווה ובששון, בראש חוצות, תוך שהוא מיטיב את שערו המתבדר ברוח, ומציג את זיפיו המעוצבים, לתפארת מדינת ישראל .

ג’קו צודק. מדינה מטומטמת, רקובה, מתאבדת, שהופכת רפש כזה לגיבור חוצות ולסמל לאומי. טוב, לפחות הוא סירב ללכת לפסטיגל. רק זה עוד היה חסר. שיחנך גם את התינוקות.

הדיסק בדרך, אחר כך תבוא הטלנובלה, וג’קו שלנו ימשיך לירוק לנו בפרצוף כל הדרך אל הבנק, על פסגת הרייטינג, כשהוא ממשיך לפזר את משנתו האנרכיסטית והקולית, ולהטיף לכל שאר בני הנוער הנוהים אחריו, שאין צורך לתרום כאן משהו. העיקר שייתנו לו להמשיך “ליצור” את אמנותו המרהיבה.

הוא פרץ לפסגת החברה שלנו, בעוד מאות חיילים של צה”ל שוהים על אדמת לבנון. הוא הפך לכוכב העילאי של בני הנוער שלנו, בעוד רב סרן תומר בוהדנה טרם החלים לגמרי מפציעתו הקשה, גלעד שליט עוד לא חזר הביתה, וגורלם של החטופים רגב וגולדווסר, אנשים טובים באמצע החיים, לא נודע.

משתמט בזוי הופך לכוכב-על מסוגנן

אלה הדברים שהייתי מטיל על ועדת החקירה לבדוק. זו הבעיה האמיתית שלנו. איך הנחנו לתרבות שלנו להיטמטם כל כך. איך כל פרחה הופכת למובילה חברתית, כל משתמט בזוי לכוכב-על מסוגנן. איך פעם המשתמטים, אלה ש”לא יכולים להחזיק רובה”, היו מסתתרים בבית נכלמים, והיום הם מודל לחיקוי.

איך זה קרה לנו?  מתי? למה?

אגב, צה”ל ממוקם גבוה ברשימת האשמים. הצבא הוא שהתיר את הרסן, אישר לקב”נים לשחרר המוני משתמטים וארטיסטים, ועוד להיות גאים בזה. אחר כך באה התקשורת שהפכה אותם לגיבורים. הרדידות התרבותית, המערכת הפוליטית המסואבת, כל אלה חברו להם יחד כדי שג’קו יתגאה במעלליו בראש חוצות, והעולם ישתוק ויצדיע.

התהליך היה איטי, אבל ברור. לאט לאט הם יצאו מהחורים. בנים ובנות של פוליטיקאים, של סלבריטאים, של אנשי כלכלה בכירים. צבא? זה לא בשבילנו. המראות קשים מדי. במקום להתבייש, החלו להתגאות. ואנחנו, במקום להוקיע, סגדנו להם. הרי כבר יש שלום וביטחון, היהודים יכולים להירגע תחת גפנם ותאנתם, צה”ל זה בכלל מטרד לאומי, הכיבוש משחית והמדינה חרא. אז למי אכפת?

עדיף למצוץ את לשד המדינה.

אגב, ג’קו היקר, גם אם אתה “לא יכול להחזיק רובה ביד”, יש בצבא ההגנה לישראל הרבה מאוד תפקידים שבהם אתה יכול לתרום בלי לראות רובה. גם בלי להסתכן. אחוז נמוך מאוד של המשרתים עוסק בלחימה עצמה. אבל למה שתתרום? מה המדינה עשתה בשבילך? עדיף ללכת לטלוויזיה ולמצוץ את לשדה של “המדינה המוצצת” הזו, ואחר כך נראה .

אז לפחות אני, באופן אישי והזוי לחלוטין, נענה לקריאתו של פיני בדש, ומחרים את ג’קו אייזנברג, האיש והאגדה, דוגמן הזיפים והשיער הגולש, שגם ביום טוב לא שווה את קצה ציפורן הזרת של רב סרן תומר בוהדנה והחברים שלו .