הרעיון הבסיסי שעמד מאחורי קונספציית הנסיגה החד צדדית, וזה שעומד מאחורי ההתכנסות, הוא בעיקרו רעיון חיובי; מדובר ביצירת מצב טוב, אולי אף מצב אופטימלי, אשר אינו ניתן להשגה בדרך של משא ומתן לאור היעדר שותף להידברות.

לפי עיקרון זה, מדינת ישראל כופה בפועל באופן חד צדדי שאינו תלוי בגורמי חוץ, קיומו של מצב שהוא חיוני לביטחונה.

לאמור, אם חבל גוש קטיף מהווה מעמסה ביטחונית [ולכן עדיף למדינת ישראל להיפטר ממנו], אין שום צורך בשיתוף פעולה עם ארגון מחבלים זה או אחר על מנת להתנתק מחבל ארץ זה, וכל מה שצריך לעשות – זה לסגת מגוש קטיף, כפי שאכן נעשה.

והלאה: אם נוכחות צה”ל בדרום לבנון יוצרת סיכונים מיותרים ולא מניבה תשואות החיוניות לביטחון מדינת ישראל, מה שראוי לעשות זו נסיגה מדרום לבנון, גם נסיגה חד צדדית, אף  ללא הסדר.

יש לראות בהחלטות אלו המושתתות על יישום מהלכים חד צדדיים – החלטות נכונות אשר נובעות במישור העקרוני מתפישה חכמה ומהבנה של יעדי מדינת ישראל.

אי התלות, לא במשא ומתן מול הצד השני ולא במסמך חתום עמו – היא אי תלות חכמה וראויה;

אין עם מי לדבר, ואין על מה לסמוך.

המצב בשטח – הוא הערובה לביטחון, והגעה למצב נשאף אינה צריכה להיות תלויה בשום ארגון טרור – לא אש”ף, לא חיזבאללה, לא החמאס ולא שום מדינה הנכנעת, או התומכת בארגוני טרור אלו ושכמותם.

השגיאה של ההנהגה הישראלית המובילה להתקפלות מדרום לבנון, התנתקות מגוש קטיף והתכנסות בגבולות 67/48 היא לא בשיטה החד צדדית, אלא במהות הנשאפת: האמצעי מצוין לישראל, המטרה –  נהדרת לאויביה, וגרועה למדינת ישראל.

*    *    *

בחזרה לראשית;

שיטת יצירת המצבים היא שיטה טובה ועדיפה על פני הישענות על מו”מ וחוזי שלום.

יש לנו דוגמא של יישום שיטה זו כאן ועכשיו: הגבול בין ישראל לבין סוריה הוא מקנה ביטחון לישראל, וביטחון זה אינו מושתת על שום חוזה שלום, אלא על יתרון טופוגראפי-צבאי תוך יצירת איום ממשי ומיידי על דמשק הבירה.

בזכות הגעה למצב שהוא טוב לישראל, גבול זה שקט. אין להבין מכך כי הגבול בין מדינת ישראל לבין סוריה יישאר שקט גם בעתיד, כי לעולם אין שום ערובה להתנהלות שקולה של רודנים, אולם היתרון האסטרטגי יעמוד לטובת ישראל גם במקרים של תוקפנות מצד סוריה, הפרושה לרגלי הגולן שבשליטת ישראל.

כמובן שעל פי אותו בסיס רעיוני, מי שהגה ויישם את ההתנתקות [מתוך הנחה שהוא גם ומבין מה שהוא עושה], צריך לדעת עד כמה לא ראוי כיום לדבר עם סוריה, לבטח לא על שלום, והזוי לחלוטין לדבר עמה על מסירת אותו שטח [הגולן] אשר מהווה את הבסיס והתנאי ההכרחי לקיום היציבות בגבול בצפון.

להבהיר, גם גבול הצפון שבין ישראל לסוריה הוא תוצאה של פעולה חד צדדית, בין אם תכונה פעולה זו שחרור או כיבוש – היינו הך מבחינת התוצאה, היינו הך מבחינת יצירת המצב, ממש כמו ההתנתקות.

אלא שהכללת הגולן בשטח מדינת ישראל, מהווה יצירת מצב [חד צדדי] חיובי, ואילו הבריחה מדרום לבנון וההתנתקות מגוש קטיף – אלה יצרו מצבים שליליים מבחינת ביטחון ישראל, ומצבים שליליים אלו אינם תלויים באם ההגעה אליהם היא חד צדדית או מוסכמת.

המודל של התנתקות ממשא ומתן ומהישענות על חוזים שעלולים להתגלות כמשענת קנה רצוץ, היא התנתקות חיובית, כאמצעי להגעה אל מצבים חיוביים לביטחון מדינת ישראל.

כשהמטרה שלילית, שום דרך אליה – בין חד צדדית, בין דו צדדית ולרבות כזו שגולת הכותרת שלה היא חוזה שלום – לא תצלח.