על שיטת ה”סניוריטי”, ועל השאלה מי האידיוט

על שיטת ה”סניוריטי”, ועל השאלה מי האידיוט

קימקא
שמחה ניר, עו”ד 06.09.2006 06:53
על שיטת ה"סניוריטי", ועל השאלה מי האידיוט


כאשר שופט פוסק לפי האינטרס שיש לו באותו הרגע, באותו התיק, ולא חושב על ההשלכות של פסיקתו, מהר מאוד הוא ימצא את עצמו אידיוט – לא רק בעיני הזולת, אלא גם, ואולי בעיקר, בעיני עצמו.



 

כפר סבא, 6.9.2006

ד ח ו ף !!!

לכבוד

מר מאיר שיטרית                                                       השופט אהרן ברק

מ”מ שר המשפטים                                                     נשיא ביהמ”ש העליוןן

בתפקידו כיו”ר הועדה לבחירת שופטים                       ירושלים

משרד המשפטים

ירושלים

 

נכבדי,

הנדון: עקרון הסניוריטי ועקיפת המשנה-לנשיא

אפשר לחלוק על עקרון הסניוריטי, ואפשר לקבלו, אבל משונה הוא בעיני שמצהירים קבל עולם על הדבקות בו, ופועלים בניגוד לו.

נודע לי כי מחר אתם עומדים לבחור את כבוד השופטת דורית ביניש כנשיאת ביהמ”ש העליון, תוך עקיפתו של המשנה-לנשיא.

זה לא מקובל עלי.

לא שאני פוסל את השופטת ביניש, אבל אתם לא יכולים להצהיר כך, ולנהוג ההיפך.

בכבוד רב,

 

שמחה ניר, שופט

המשנה לנשיא ביהמ”ש העליון

 

נ”ב:   אתם, מן הסתם, מניחים כעת אצבע על רקתכם, ועושים בה תנועה סיבובית, כאומרים הוא נפל על הראש, הוא זקוק לבדיקה, האידיוט הזה… אבל אני, בסך-הכל, מבקש ליישם קונסטרוקציה משפטית אשר נקבעה בהלכה שנפסקה על ידי כבוד בית המשפט העליון.

לפי ההלכה הזאת – שמונה שופטים של ביהמ”ש העליון חתומים עליה, כולל השופטת ביניש עצמה – מי שמציג את עצמו כעורך-דין – סימן שהוא עורך-דין.

השגתי על ההלכה הזאת, הן בהליכי על”ע מאוחרים יותר, והן בהליכי ד”נ, ואמרתי כי לפי ההלכה הזאת מי שמציג את עצמו כפרופסור למיקרו-ביולוגיה – סימן שהוא אכן פרופסור למיקרו-ביולוגיה, אבל כב’ ביהמ”ש העליון לא מצא לנכון להיזקק לאבחנה הזאת, ועל כן משמע מינה שההלכה הזאת היא כללית וגורפת, ואין להיזקק לאבחנות כלשהן.

ודוק: ההלכה הזאת אינה מסוייגת ב”לכאורה”, ב”כל עוד לא הוכח היפוכו-של-דבר”, ב”בנסיבות העניין”, וכו’.

ולכן, אם אני חותם כ”משנה לנשיא בית המשפט העליון”, סימן הוא שמשפטית אני המשנה לנשיא ביהמ”ש העליון, אפילו אם עובדתית זה חסר-שחר (ואת האבחנה (המוצדקת, יש לומר) בין “אמת עובדתית” ל”אמת משפטית” – לא אני המצאתי.

אז אתם יכולים לומר – אם זהו סגנונכם, ואני לא אביע עמדה בדבר – שזו הלכה אידיוטית, אבל הלכה שנפסקה ע”י כב’ ביהמ”ש העליון היא הלכה המחייבת את כולנו, גם אם – בצדק או שלא בצדק – היא נראית בעינינו אידיוטית.

אם אתם רוצים פרטים על ההלכה הזאת – שאלו נא את כבוד השופט אדמונד לוי, שהוא, כידוע, מומחה למשפט פלילי.

ואם אנחנו כבר מדברים על פסיקה אשר – בצדק או שלא בצדק – נראית אידיוטית בעיני מתבונן זה או אחר, מה דעתכם על פסק-דין שניתן בשנת 2005, ולפיו עורך-דין שהיו לו טענות נגד שופט, בשנת 1994 (!!!) היה צריך לפנות אל נציב תלונות הציבור על שופטים, כאשר המוסד הזה אפילו לא נראה באופקו של בעל הדמיון הכי חולני? רמז: השופט שנתן את פסק-הדין הזה נמצא ברשימת המועמדים לבית המשפט העליון.

ש’ נ’.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר