סמרטוט אדום. פוסט-מורטם ראשוני לבחירות

סמרטוט אדום. פוסט-מורטם ראשוני לבחירות

גדעון ספירו
גדעון ספירו, מאמרים 16.04.2006 15:06
סמרטוט אדום. פוסט-מורטם ראשוני לבחירות


אין מנוס משינוי שיבוא באמצעות התקוממות עממית בדרכים דמוקרטיות לא אלימות, שאינן כרוכות באבדן חיי אדם (כחבר אמנסטי אני מתנגד לעונש מוות לא רק לפושעים פליליים, גם לבנקאים).



סמרטוט אדום

פוסט מורטם ראשוני לבחירות

אין מנוס משינוי שיבוא באמצעות התקוממות עממית בדרכים דמוקרטיות לא אלימות, שאינן כרוכות באבדן חיי אדם (כחבר אמנסטי אני מתנגד לעונש מוות לא רק לפושעים פליליים, גם לבנקאים).

פרשנים, בעלי טורים, פוליטיקאים מהמרכז ושמאלה, (רבים, לא כולם), הריעו בקריאות הידד ופצחו בזמירות צהלה לנוכח תוצאות הבחירות. המתנחלים הובסו, הליכוד רוסק, כך הם גורסים, ויש “רוב ברור” לנסיגה, להתכנסות, להסכם שלום. באחת, נגמר עידן הימין והמתנחלים. אני פחות אופטימי והתמונה רחוקה מלהיות כה מעודדת. נכון שהליכוד עם נתניהו בראשו הוכה, וזו בהחלט סיבה למסיבה, אבל צנועה. אם סופרים את גוש המחנה הימני גזעני, לא זו בלבד שלא הוכה, אלא הוא מהווה קרוב למחצית הכנסת, והמחמירים יגדילו אותו לרוב מוחלט, כלומר, 50% +1.

המחנה הגזעני ימני הגלוי: ישראל ביתנו, איחוד לאומי, ש”ס, אגודת ישראל והליכוד מונה 50 חברי כנסת. אם תוסיפו אליו את חברי קדימה, כמו המתנחל עתניאל שנלר או סגנית השר רוחמה אברהם, נגיע בקלות ל-60 פלוס.
 
המתנחלים לצערי טרם הובסו. בכנסת ה-16 הגיע מספר חברי הכנסת של האיחוד הלאומי, ישראל ביתנו והמפד”ל ל-12. בכנסת החדשה, ה-17, גדלו שלושת המרכיבים האלה ל-20 חברי כנסת, כמעט פי שניים.
 
אחד המאפיינים לגזענות הגואה, גם בכנסת החדשה, הוא השימוש בתיבה הגזענית הדוחה “רוב יהודי”. עיתונאים מהזרם המרכזי של התקשורת הישראלית, הכתובה והאלקטרונית, מדברים על הצורך ב”רוב יהודי” לתוכנית שכרוכה בנסיגה מהשטחים כדבר מובן מאליו. הם פשוט לא סופרים את חברי הכנסת הערבים.
 
בשעת כתיבת שורות אלו לא ברור איזו קואליציה תוקם. אהוד אולמרט, המועמד להרכבת הממשלה, מנהל מגעים “עם כל היהודים”. ליברמן לא פסול, ש”ס לא פסולה, ושני אלה ממילא יטילו וטו על כל נסיגה חד צדדית מהשטחים. גם הסכם שלום לא יהיה, שהרי המפלגות מהעבודה וימינה לא מוכנות לסגת לגבולות הקו הירוק.
 
קדימה, שזכתה במספר מנדטים הגדול ביותר, אבל רחוק מניצחון מוחץ לו קיוותה ואותו ניבאו הסקרים, תלך ותתפרק לגורמיה. החזית האחידה שהוצגה טרם בחירות לא תוכל להסתיר לאורך ימים את הסדקים בתוכה.
 
לאור המריבות והמתיחויות שניתן לצפות להן בתוך הקואליציה העתידית, אינני בטוח שנסיגה חד צדדית נוספת תתבצע, אבל אם כן (ואף אחד ממתנגדי הכיבוש לא יתנגד לה), היא לא תביא שלום, גם לא גבול קבע, אלא תיצור גבול זמני חדש שממנו יימשך המאבק נגד הכיבוש. נסיגה מעוד דונם ועוד דונם, עד שתושלם. הרבה דם עוד יישפך.
 
סיסמת ה”אג’נדה החברתית” משמשת היום מפלגות שונות, אולם לא כולן רואות בה תכנים דומים.
 
מפלגת הגימלאים, הפתעת הבחירות, היא מפלגת נישה, שלא מבקשת מהפכה חברתית. היא מורכבת מראש הרשימה, רפי איתן, גימלאי ומיליונר, ועוד שישה גימלאים הנימנים עם “הגימלאון העליון”, יוצאי חברת החשמל וכדומה, מקומות עבודה מסודרים שיש בהם ועדי עובדים חזקים שדאגו יפה לפורשים לגימלאות. זהו המצב הרצוי אבל לצערי מדובר במיעוט מקרב הגימלאים.
 
מפלגת הגימלאים תהיה כנראה חלק מכל קואליציה עתידית. לאיש אין תשובה אם שבעת המופלאים האלה יסתנוורו מאורות השלטון וישכחו מאין באו, או ינצלו את עמדות השררה לשיפור מצבם העגום של רוב הגימלאים הנתונים במצוקה שמדרדרת לעתים לקיום בתנאי דלות ובריאות מנוונים.
 
גם האג’נדה החברתית של ש”ס אינה עשויה מזן המביא לשידוד מערכות חברתי. המאבק של ש”ס לחידוש הקצבאות שנתניהו קיצץ, הוא חשוב, אבל מוגבל בהיבט של מבנה החברה בישראל. ש”ס, שראשיה מחוברים ללא מעט בעלי הון, פועלת לפי שיטת הגמ”ח, ואת התלות ששיטה זו יוצרת בין הנזקקים למפלגה היא רוצה לשמר, שהרי זה אחד ממקורות עוצמתה. כל מי שבודק מה קרה שעה שש”ס השתתפה בממשלה יראה כי בשנות ישיבתה בממשלה גדלו הפערים בין עניים לעשירים.
 
היומרה הסוציאל דמוקרטית שיש למפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ, היא עדיין בבחינת נעלם. האם מפלגת העבודה תהיה שילוב של ש”ס והגימלאים, כלומר תיקונים מינוריים בחלוקת הקצבאות ושיפורים בתקציב התרופות, או שמא תפתיע למהפך חברתי של ממש, לחלוקת הכנסות חדשה שתקטין דרסטית את הפערים הבלתי נסבלים בחברה הישראלית? מאחר שפרץ כבר הודיע כי לא יוטלו מיסים חדשים על בעלי ההכנסות המטורפות, אני מפקפק במהפך שיתרחש.
 
הלוואי ואני טועה.
 
חד”ש היא המפלגה היחידה שחרתה על דגלה חברה סוציאליסטית שוחרת שלום ושוויון. אחד מתפקידיה להציב בפני הציבור וחברי הכנסת את עקרונות החברה הסוציאליסטית הדמוקרטית, להאיר את יתרונותיה לעומת הג’ונגל הקפיטליסטי שרומס את האדם כאמצעי להפקת רווחים.
 
משעה שהחלטתי ללכת להצביע, התלבטתי עד לרגע האחרון באשר לפתק ההצבעה.
 
משקל חשוב בהכרעתי היה הפרק במצע חד”ש נגד נשק השמדה המוני והדרישה מישראל להתפרק מנשקה הגרעיני. ההצבעה שלי היתה במידה רבה “הצבעה אטומית”, באותו מובן שאני מצפה מחברי הסיעה, ובעיקר מדב חנין איש האידיאולוגיה והאקולוגיה, לשתף פעולה עם הנאבקים החוץ פרלמנטרים נגד נשק גרעיני ולהקים בכנסת לובי אנטי גרעיני שלא ירפה מהנושא, עד שישראל תפתח את הכור בדימונה לפיקוח בינלאומי ותתפרק מנשקה הגרעיני, הכימי והביולוגי.
 
אני מקווה שסיעות חד”ש ובל”ד ישתפו פעולה בנושאים אלה ואחרים ובין השאר יעלו על סדר היום את התביעה להסיר את המגבלות שהוטלו על מרדכי ואנונו, מי שהיה 18 אסיר מצפון, כדי שיוכל לצאת מישראל.

לפוצץ את הבנקים (מטאפורה)

הבנקים הציגו את רווחיהם לשנת 2005. רווחים אסטרונומיים. חמשת הבנקים הגדולים הרוויחו 6.5 מיליארד שקל. מזה בנק הפועלים לבד קטף כמעט חצי – 3 מיליארד שקל.
 
משכורות המנהלים מבטאת השתוללות חסרת רסן של בעלי המניות. עולה על כולם בנק הפועלים. משכורתו של המנכ”ל צבי זיו 33.5 מיליון שקל, כלומר, 165 אלף שקל ליום. יו”ר הבנק שלמה נחמה קיבל 23.2 מיליון שקל וסגנו דני דנקנר 15.1 מיליון שקל.
 
ליד מנכ”ל בנק הפועלים נראים האחרים כמקבצי נדבות. מנכ”לית בנק לאומי, גליה מאור, קיבלה שכר של 5.6 מיליון שקל. אני משתתף בצערה. דוד גרנות, מנכ”ל הבנק הבינלאומי, צריך לאכול בבתי תמחוי עם שכר שנתי של 2.2 מיליון שקל.
 
שכר השחיתות הזה אינו פרס על יצירתיות כלשהי. אין לנו עניין עם המצאת תורת יחסות חדשה שבגינה ראוי להעטיר פרסים על הגאון.
 
מנכ”ל בנק הפועלים הגיע לשכרו המטורף משום שעשה את רצון הבעלים וסחט את הלקוחות עד תום. דוגמא: הכנסות הבנק מהפער בין הריבית הקמצנית שמשלמים לבעלי הפקדונות לבין ריבית הנשך שלקוחות משלמים על הלוואות ואשראי הגיע ל-20 מיליארד שקלים.
 
שוד לאור היום.
 
מי מגן עלינו? המפקח על הבנקים בבנק ישראל? מה פתאום. גם גליה מאור היתה פעם מפקחת על הבנקים וידעה כי אם ברצונה להגיע למיליונים מוטב שתשרת את הבנקים ולא את האזרחים.
 
נגיד בנק ישראל? הוא בא מאותו הכפר. בעצמו הרוויח מיליונים בתפקידים בכירים בבנקים וחברות אשראי בחו”ל. גם מרבית חברי הכנסת הם עבדי השיטה הקפיטליסטית של “שוק חופשי”.
 
מרביתם לא מבינים כי לא מדובר בשוק חופשי, אלא בשוק נבזי, נוגס ונושך את האזרח הקטן עד זוב דם.
 
כאשר אזרח מן השורה לוקח משכנתא לדירה ונתקל בקשיים ולא יכול להחזיר, הוא ייזרק מהדירה על ידי הבנק ויפסיד את הדירה. כאשר בעל הון לוקח הלוואה במאות מיליונים ומסיבה כלשהי לא מחזיר, הוא לא מפסיד את רכושו הפרטי, ביתו, מכוניתו ושאר פריטים ששוויים מיליונים, כמו ציורים יקרים. לכל היותר הבנק רושם זאת כחוב אבוד. מי משלם את החובות האבודים של המיליונרים? גם כן אנחנו, משקי הבית הנסחטים, מהעמלות מן הגורן ומן היקב שקיימים רק בישראל.
 
פרשנים כלכליים כמו נחמיה שטרסלר, שנותן שירותי פרשנות ל”הארץ” ולערוץ השני, לוחם בשצף קצף נגד ועדי עובדים שהצליחו לדאוג לשכר הוגן לעובדיהם. מפריע לו שעובד חברת חשמל מקבל 10,000 או 15 אלף שקל לחודש, אבל 33 מיליון שקל למנכ”ל בנק הפועלים לא מעלים לו את הסעיף, ולא מביאים אותו להרהור מחודש, שמא משהו בשיטה הזו רקוב עד היסוד.
 
שיטה שמאפשרת שוד כזה בחסות החוק, יש להרוס ולקעקע. עוולות כאלה עמדו ביסוד תנועות רדיקליות כמו הבריגדות האדומות באיטליה או חבורת באדר מיינהוף בגרמניה.
 
הכעס והרוגז שמתעוררים לנוכח גניבה חוקית זו, שרובנו קורבנותיה, גורמים לעתים למחשבות מאוד מהפכניות. אלא שניסיון החיים לימד אותי שאלימות נוסח הבריגדות האדומות או באדר מיינהוף, אינה המתכון הנכון לשינוי, שהרי רצח מיליונרים ופוליטיקאים הנהנים מהגנת כל סוכני האלימות הממוסדת, לא זו בלבד שלא מביאים שינוי, אלא יוצרים תגובות נגד שמגבירות את הדיכוי הממסדי.
 
אין מנוס משינוי שיבוא באמצעות התקוממות עממית בדרכים דמוקרטיות לא אלימות, שאינן כרוכות באבדן חיי אדם (כחבר אמנסטי אני מתנגד לעונש מוות לא רק לפושעים פליליים, גם לבנקאים).
 
אני מקווה שבישראל ייכון מרד צרכנים נגד בנק הפועלים – עזיבה המונית של בעלי פקדונות. יש מקום לפנות גם למוסדות ציבור, כמו ההסתדרות, אוניברסיטאות וממשלה, שלא יפקידו כספים בבנק שעושה שימוש מופקר ברווחיו. התרופה הטובה ביותר היא הלאמת הבנקים, אולם עד שזה יקרה, יש להיאבק להורדת רמת הרווחיות של הבנקים לרמה סבירה באמצעות העלאת הריבית לפיקדונות והורדת הריבית להלוואות, ומיסוי הרבה יותר גבוה של הרווחים והמשכורות.
 
מי שמקבל שכר בסך 33 מיליון שקל, יישאר לאחר מס עם 50 אלף שקל לחודש, וגם זה הרבה מעבר לשכר הממוצע. ואילו הגברת אריסון, שירשה את הבנק, לא תוכל להכניס לכיסה מיליארדים כי המיסוי יחזיר לציבור את מה שבעצם שייך לו. וכך למרבה הצער, לא תוכל הגברת אריסון להזמין בהולנד יאכטה חדשה ב-50 מיליון דולר, כיוון שהנוכחית, ששווייה 30 מיליון כבר לא עונה על הצרכים.

פסיכולוג בגרוש

תנועת ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש הצליחה השבוע לבצע פיגוע בהתנחלות קדומים שכוון נגד המתנחלים הפולשים לארץ לא להם. למרבה הצער בנק הדם גבה קורבנות נוספים. רב היישוב דניאל שילה הגיב כי “המבנה הנפשי של הערבים שבחרו חמאס לא מאפשר להם לנהוג אחרת”.
 
אינני יודע אם הרב מבין בהלכה, אבל הוא בוודאי לא מבין דבר במבנה הנפשי של הפלסטינים שבחרו חמאס.
 
אילו ניחן הרב שילה במעט תבונה, ואם לא היה ספוג כשיכור בלאומנות וקנאות דתית יהודית, היה מבין כי הבחירה בחמאס אינה עניין נפשי אלא הכרעה פוליטית שנובעת בין השאר גם מנוכחותו של שילה וחבריו המתנחלים בשטחים הכבושים.
 
יש לחזור ולהזכיר כי הרב שילה והמתנחלים הינם חבורת שודדים אלימים שהקימה על גבם של הפלסטינים שלטון אפרטהייד בחסות צבא כיבוש.
 
פינויים של המתנחלים, לא זו בלבד שיציל חיי אדם, ישראלים ופלסטינים, אלא יצית תקווה אצל שני העמים, מבלי שיזדקקו לעזרת אלוהים.

לערוק

בעיתון הארץ (29 במרס 2006) פורסמה ידיעה לפיה מאות חיילים מצבא ארה”ב ערקו לקנדה וביקשו מקלט פוליטי. החיילים ביקשו בדרך זו להימנע מהשתתפות בפשעי המלחמה שצבא הפלישה האמריקאי מבצע בעיראק.
 
ריאן ג’ונסון מקליפורניה היה אמור להגיע עם יחידתו לעיראק בינואר 2005, אבל ג’ונסון ערק וביוני חצה את הגבול לקנדה ועתה הוא מבקש מקלט פוליטי. “דיברתי עם חיילים רבים שחזרו מעיראק והם סיפרו לי על הריגת אזרחים חפים מפשע ועל הפצצת שכונות מגורים”, אמר. כעת ג’ונסון לא יכול לחזור יותר לארה”ב. “אין לי בעיה עם עובדה זו. אני בקנדה וזהו”.
 
זה מזכיר את תקופת וייטנאם, בה ערקו עשרות אלפי צעירים מהשירות הצבאי ועברו את הגבול לקנדה ולמדינות אחרות באירופה, בעיקר לשבדיה.
 
ידיעה זו רלבנטית גם לישראל. לא כל חייל שאינו רוצה לשרת בשטחים בנוי למאבק בנוסח סרבני הכיבוש שמוכנים להיעצר ולהיכלא.
 
אני מנסה כבר זמן רב לשכנע חיילים אותם אני פוגש בהזדמנויות שונות, כולל טרמפיסטים שאני מסיע לעיתים, כי ישקלו את העריקה כאחת האופציות לא לשרת בשטחים הכבושים. “אם אתה לא חש בנוח בשירות בשטחים הכבושים, ואתה שוקל לסרב, אבל לא רוצה לשבת בכלא, יש פתרון” אני אומר לכל אחד מהם. “קח דרכון, עזוב את הארץ וסע לאחת הארצות בהן קיים סיכוי טוב כי תקבל מקלט פוליטי. אם תערוק מהצבא לחו”ל, גם תציל את חייך, גם לא תסתכן בביצוע פשעי מלחמה וגם תינצל מידה האלימה של היחידה ללוכדי עריקים. הטיעון כי סירבת להיות פושע מלחמה במסגרת צבא הכיבוש הישראלי, כי לא היית מוכן לירות על ילדים ונשים, לקחת חלק בהריסת בתים ולהתעלל באוכלוסייה אזרחית של עם כבוש, יעורר אהדה במדינות רבות. יהיו לא מעט ארגונים שיסייעו לך לקבל מקלט פוליטי. אם תחליט ותרצה עצה למי לפנות, אני עומד לרשותך”.

מספר חיילים התקשרו וביקשו פרטים נוספים. שכר מצווה, מצווה.

באמת למה?

סופרת הילדים דבורה עומר תקבל ביום העצמאות הקרוב את פרס ישראל למפעל חיים. ועדת הפרס ראתה אותה כזכאית בגלל שהלעיטה (מלה שלי, לא של ועדת הפרס) את הילדים והנערים באתוס הציוני. מה שקרוי ספרות מגויסת.
 
דבורה עומר כמובן הביעה סיפוק מהענקת הפרס, ותגובתה כללה את המשפט: “צריך לשאול פסיכיאטר מדוע המלה ציונות הפכה למלת גנאי” (“ידיעות אחרונות”, 31.3.2006).
 
דבורה עומר כבר לא ילדה. בת 73. נולדה בארץ. היא לא חיה בישראל? לא קוראת עיתונים? לא רואה טלוויזיה? אין לה מכרים וחברים? היא לא שמעה על זוועות הכיבוש שישראל מעוללת למיליוני פלסטינים מזה כמעט 40 שנה?
 
לא צריך פסיכיאטר. צריך ראש, עיניים ואוזניים. וגם קצת חוש צדק ומינימום של רמה מוסרית. סופרת שאין לה את אלה, האם היא ראויה בכלל לפרס? אולי לפרס האטימות והעיוורון.

עוד פושע מלחמה מצטרף לצבא הכיבוש

הרמטכ”ל דן חלוץ ושר הביטחון שאול מופז בחרו ברב אבי רזניצקי מהתנחלות איתמר לתפקיד הרב הצבאי הראשי. ראש הממשלה אהוד אולמרט אישר. יש מקום לדיון, מדוע הצבא צריך בכלל רב ראשי.
 
אבל אין מקום להפתעה שצבא הכיבוש בחר לרב ראשי ברבכיבוש.

תקשורת והון

ביום שישי האחרון, פירסם כוכב “ידיעות אחרונות”, העיתונאי נחום ברנע, את טורו האחרון לחודשים הקרובים. בסוף הטור נכתב כי ברנע יוצא לחופשה וכי החל מאפריל ועד יולי הוא יהיה עמית מחקר במרכז סבן לחקר המזרח התיכון בארה”ב.
 
סבן, להזכירכם, הוא האיש שקנה לאחרונה את חברת בזק. הוא גם תורם לכל מיני פוליטיקאים, בישראל ובארה”ב.
 
עכשיו תגידו לי, האם ברנע, כאשר יחזור מארה”ב ויחדש את טורו, לא יהיה בכלל מחויב לסבן בעל האינטרסים הכלכליים? ברנע השתלב באופנה האחרונה וכתב משהו נגד הון ושלטון. אבל מה עם הון ותקשורת?
 
השחיתות מתחילה בבית.

מאמרים: גדעון ספירו



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר