תלונה לנציבת התלונות על שופטים: על התנהגותו הנבזית של שופט ביהמ”ש העליון (היום בדימוס) יעקב טירקל

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/36349
 
 

שמחה ניר, עו”ד 09.04.2006 12:16
לא טיפש

לא טיפש

… והאמיני לי: אם הייתי רוצה, הייתי משתמש בביטויים חריפים יותר, כגון הביטוי בו השתמש כב’ הנשיא (שמגר) בפרשת אליהו נגד שר הבריאות, למרות שהתנהגותו (של טירקל) חמורה בעיני שבעתיים מאשר מתן אישור רפואי פיקטיבי

 

שמחה ניר, עו”ד

 

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

 

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

 

פקס 09-7424873

 

www.quimka.net

 

www.quimka.com

 

quimka@quimka.com

 

 

כפר סבא, 9.4.2006

 

לכבוד

 

הגב’ ט’ שטרסברג-כהן

 

נציבת תלונות הציבור על שופטים

 

ירושלים

 

הנדון: מר יעקב טירקל, שופט (היום בדימוס) – ניבזות

 

הקדמה לעניין ה”סגנון”

 

אופנה פשתה במקומותינו – ועוד אתייחס לכך בהמשך – להתנפל על הזולת בהתרסת “באיזה סגנון אדוני מדבר” כל אימת שהזולת מותח ביקורת קשה על אחרים, וברשותך אצטט אמירה מסויימת:

 

“מדובר לא רק בעבירת שוחד אלא בעבירות המהוות ניצול לרעה של מעמד המערער כעובד צבור ושמוש במידע חסוי תוך חשיפתו האסורה ותוך פגיעה בצנעת הפרט ובחסינותם של מאגרי מידע. בעבירות מסוג זה עומדים בפנינו לא אחת מערערים בעלי עבר נקי, שכן, מדובר בעובדי ציבור שבמסגרת עבודתם כנאמני ציבור סוטים הם מן השורה ומתפתים למעול בתפקידם לשם בצע כסף, וגורמים על ידי כך נזק עצום לתדמיתו של עובד הציבור בעיני הציבור, לאובדן אמון הציבור בעובדיו ולהדבקת תווית של שחיתות לעובדי הציבור“.

 

אלה הם דברייך שלך (ההדגשה לא במקור) בע”פ 6129/94, אלי בן יחזקאל שמבי נ’ מדינת ישראל, תק-על 95(1), 105, עמ’ 106, וממילא תסכימי אתי שאין בדברים האלה שום פסול “סגנוני”, למרות שנעשה בהם שימוש במילה “שחיתות”.

 

ממילא לא תהיה לך ברירה להסכים כי אין שום פסול “סגנוני” גם בדברים האלה:

 

“מדובר לא רק בעבירת משמעת אלא בעבירות המהוות ניצול לרעה של מעמד הנילון כשופט, ושימוש בכוח הנתון תוך פגיעה בכבוד-האדם, בחופש-הביטוי ובחופש-העיסוק. בעבירות מסוג זה עומדים בפנינו לא אחת שופטים בעלי מעמד רם ונישא, שבמסגרת עבודתם כנאמני ציבור סוטים הם מן השורה ומתפתים למעול בתפקידם לשם מטרות כגון … , וגורמים על ידי כך נזק עצום לתדמיתו של השופט בעיני הציבור, לאובדן אמון הציבור בשופטיו ולהדבקת תווית של שחיתות לשופטים כולם“,

 

שאינם אלא “התאמה” של דברייך וסגנונך לעובדות אחרות, והלא תסכימי אתי כי החלפת המונח “עובדי ציבור” במילה “שופטים” והמילה “שחיתות” במילה “נבזות” אין בה כדי להפוך סגנון כשר לסגנון פסול.

 

וכך גם, למשל, אם אין פסול-שב”סגנון” באמירה כי אישור חופש מחלה, כאשר המבקש לא יכול להוכיח כי אכן הינו חולה בעת הבקשה, הוא “אבי אבות הטומאה” (כסגנונו של הנשיא (שמגר) בע”א 412/90, ד”ר משה אליהו נ’ שר הבריאות ואח’, פ”ד מד(4), 422), אזי, למעשה, כמעט הכל כבר “בפנים”.

 

או, למשל, המילה “ניבזות” העומדת במרכז תלונתי זו: הנילון עצמו השתמש בה, כשופט, לפחות פעמיים: פעם אחת בפס”ד שנתן בעצמו, בו אימץ, בעקבות ביהמ”ש המחוזי, את הגדרתו של בימ”ש השלום להתנהגותו של הנאשם, ופעם נוספת בה הוא חתם על הסכמתו להגדרה כזו שניתנה על ידי חברו להרכב בביהמ”ש העליון.

 

ואני כבר לא מדבר על ההתרסה על סגנון “בוטה”, כאשר המתריס אפילו לא יודע מה פשרה של המילה “בוטה”, לא בהקשר בו הוא משתמש – ולא בכלל.

 

ואני גם לא מדבר על הפתגם כל הפוסל, וגו’.

 

ועכשיו נראה אותך אומרת משהו על ה”סגנון” שלי.

 

ולתלונתי, לגופה

 

ביום 10.11.02, על פי בקשתי בתיק על”ע 4743/02, נתת, כשופטת ביהמ”ש העליון (אני מציין זאת רק לשם הדיוק ההיסטורי, ואולי לצורך הפיקנטריה, אבל ללא שום משמעות אופרטיבית לענייננו), את ההחלטה הבאה:

 

בבית המשפט העליון בירושלים

 

 

על”ע4743/02

 

 

בפני:

 

כבוד השופטת ט’ שטרסברג-כהן

 

 

המערער:

 

עו”ד שמחה ניר

 

 

 

נ ג ד

 

 

המשיב:

 

הועד המחוזי, לשכת עורכי הדין

 

 

בקשה מיום5.11.02 להזמנת תיקים

 

 

בשם המערער: בעצמו

 

 

החלטה

 

 

 

לאחר עיון בתיק זה ובשלושת התיקים שהמערער מבקש כי יהיו בפני בית המשפט ביום הדיון, אני סבורה, כי ראוי שארבעת התיקים ידונו יחד בפני אותו הרכב ובאותו מועד.

 

 

בגלל השלב המאוחר בה הוגשה הבקשה, לא ניתן לצרף את שלושת התיקים לתיק זה הקבוע לדיון ביום 13.11.02. לפיכך, יבוטל הדיון בתיק זה והתיק ייקבע יחד עם התיקים האחרים, אם תינתן בהם רשות ערעור והם ייקבעו לשמיעה. אם לאו, ייקבע תיק זה לדיון, מחדש.

 

 

ניתנה היום, ה’ בכסלו תשס”ג (10.11.02).

 

 

ש ו פ ט ת

 

_________________

 

העתק מתאים למקור 02047430_J01.doc

 

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

 

שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית

 

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל’ 02-6750444

 

בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il

 

לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il

 

 

 

“ארבעת התיקים” – הכוונה היא לערעורי (על”ע 4743/02) ושלושת בקשות הרשות לערער, אשר הגשתי בשם לקוחות שלי, ואשר – כפי שגם את הבנת – היה להם קשר לערעור שלי, וליתר הבהרה: הנסיבות וההחלטות שהיו באותם תיקים היה בהם – לשיטתי, אותה התכוונתי להביא בפני בית המשפט – הצדקה למעשי, עליהם הועמדתי לדין משמעתי בלשכה, ואפילו הכרח לפעול כפי שפעלתי.

 

מאוחר יותר, משנדחו שלוש בקשות הרשות לערער, ובהחלטתך לא הייתה כל התייחסות לאפשרות הזאת, ביקשתי להזמין לדיון את שלושת תיקי הרע”פ, ובנוסף להם תיקים נוספים, וכמוכן שני תיקי על”ע קודמים, בהם אושרו הרשעות קודמות שלי, ויחד אתם גם את שני תיקי הדיון הנוסף הקשורים באלה, אשר בהם נדחו עתירותי לדיון נוסף.

 

למעלה מן הדרוש אסביר גם למה ביקשתי להזמין גם את התיקים הנוספים.

 

אחת מההאשמות מפניהן הצטרכתי להתגונן הייתה כי ייחסתי למדינה מעשי רמייה (וזה, לשיטתו של הקובל, היה “סגנון בוטה ומשתלח, בלתי מאופק ובלתי מרוסן“, ואני רציתי להראות כיצד, באחת הבקשות הקודמות, כתבתי גם כן כי המדינה עושה מלאכת רמייה, כיצד כב’ הנשיא (ברק), בהחלטתו, העיר לי על ה”סגנון” הזה, כיצד, בהזדמנות נוספת דומה, לא רק שלא הבעתי “חרטה” על ה”סגנון” הזה, אלא שחזרתי ועמדתי על הטענה, והבאתי גם דוגמאות למלאכת-הרמייה של המדינה, וכיצד כב’ הנשיא לא חזר על הערותיו בעניין הסגנון!

 

ואגב: מאז אותה הפרשה כב’ הנשיא מעולם לא חזר על הערותיו בעניין ה”סגנון” שלי, וכל אימת שהזדמן לי, בהופעותי בפניו, הזכרתי את הנושא הזה, וזכיתי ממנו, מכב’ הנשיא, להנהון של הסכמה, אם לא יותר.

 

זאת הייתה החלטתו של מר טירקל:

 

בבית המשפט העליון

 

 

על”ע  4743/02

 

על”ע  10484/02

 

על”ע  10737/02

 

על”ע  9684/03

 

על”ע  9728/03

 

על”ע  738/04

 

על”ע  2025/04

 

 

בפני:  

 

כבוד השופט י’ טירקל

 

 

המערער:

 

עו”ד שמחה ניר

 

                                          

 

 

נ  ג  ד

 

                                                                                                    

 

המשיב:

 

הועד המחוזי, לשכת עורכי הדין

 

                                          

 

בקשה להזמנת תיקים

 

                                          

 

בשם המערער:                       בעצמו

 

בשם המשיב:                         עו”ד עמוס ויצמן

 

 

החלטה

 

 

           לפי בקשתו של עו”ד שמחה ניר – המערער בתיקי על”ע 4743/02, 10737/02, 9728/03, 2025/04 והמשיב בתיקי על”ע 10484/0, 9684/03, 738/04 – ובהסכמת בא כוח הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, יוגשו לעיון בדיון פסקי הדין שנתנו בתיקים שבהם היה עו”ד ניר צד (על”ע 3954/03, דנ”פ 7527/03, על”ע 8838/00 ובדנ”פ 28/02).

 

 

           המותב שידון בערעורים ידון בשאלה אם להורות על הזמנת חומר נוסף.

 

 

           נתנה היום, כ”ה באדר תשס”ד (18.3.04)

 

 

                                                                             ש ו פ ט

 

________________________

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   02047430_M13.doc

 

מרכז מידע, טל’ 02-6750444 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

 

ועכשיו להסברים:

 

בבקשי להזמין את התיקים בהם ייצגתי לקוחות יחד עם תיקים בהם הורשעתי, רציתי להראות כי בעבר ה”מערכת” נתפסה לקונצפציה שגוייה, אשר לא רק עשתה אי-צדק עמי (ומן הסתם גם עם נאשמים אחרים), אלא גם פגעה ב”כבוד המקצוע”, ועוד יותר מכל אלה – גם באמון הציבור בבתי המשפט, דבר אשר, בעיניכם, הוא “הנכס החשוב ביותר שיש לשופטים.

 

יכול להיות שהייתי מצליח בכך להשיג את מבוקשי, ויכול להיות שלא – אנחנו הרי לא מנהלים כאן את המשפט מחדש – אבל ב”כ הקובל הבין היטב לאן אני חותר, והזדרז “להסכים” להגשת התיקים בהם הורשעתי, ורק הם, ובכך ליצור מצב בו אני-עצמי מגיש את הרשעותי הקודמות, ואילו התיקים האחרים הדרושים לי אינם מוגשים כלל, ונמצאתי אני “יורה לעצמי ברגל”.

 

וכאן אנחנו מגיעים להחלטה של מר טירקל

 

לצערי לא על כל שופט אני יכול להגיד את זה, אבל מר טירקל אינו טיפש. אני הכרתי אותו עוד כשהיה שופט בימ”ש השלום, ורשם ביהמ”ש המחוזי, ואת השבועיים האחרונים להתמחותי בביהמ”ש המחוזי עשיתי במחיצתו, וכבר אז אמרתי שהוא יעקוף את כל אלה שהיו אז במחוזי, ו”יגיע לעליון” לפניהם – כפי שאמנם הווה!

 

הוסף לכך את העובדה שחזקה על מר טירקל שהוא גם ידע, כשופט ותיק בביהמ”ש העליון, שהסיכויים הם אפסיים לכך ש”המותב שידון בערעורים” אכן “ידון בשאלה אם להורות על הזמנת חומר נוסף”, וגם ידחה למטרה הזאת דיון בתיק בן שלוש שנים אשר נקבע לשמיעה אחרי שהוא כבר נדחה כמה-וכמה פעמים – כפי שאמנם (כמה מפתיע!…) אכן הווה.

 

מהן האפשרויות הלגיטימיות שעמדו לפני מר טירקל בהחליטו כפי שהחליט?

 

הוא יכול היה לקבל את הבקשה במלואה;

 

הוא יכול היה לקבוע שההרכב ידון בהזמנתם של כל התיקים;

 

הוא יכול היה, אולי, גם לדחות את הבקשה במלואה (אם כי זה קצת בעייתי, שהרי יש בכך כדי לכבול את ידיו של ההרכב הדן בתיק גופו).

 

אבל הוא, ביודעין, “שיחק לידיים” של ב”כ הקובל.

 

כמי שמצוייה בנושא הזה יותר ממני, תקני אותי אם אני טועה, ותקני אותי אם זה מקובל בביהמ”ש העליון – או בכלל – “לפצל את הסעד” במקרים כגון דא. הראי לי החלטה אחת, לפחות, מהסוג הזה. הראי לי לפחות החלטה אחת כזאת שמר טירקל עצמו נתן (ואז או שאחזור בי מתלונתי זו, או שאבקש ממך לקבוע שאצלו זה היה שיטתי, לשחק לידיים של בעל-דין שהוא, מר טירקל, חפץ ביקרו).

 

אני מבקש להדגיש: אני לא מערער על ההחלטה של מר טירקל. אני יודע שאין לך סמכות לשנותה, וגם אם הייתה לך – זה כבר “לא אקטואלי”.

 

אבל ההחלטה של מר טירקל, על רקע הנסיבות שתיארתי, מהווה אינדיקציה לכך שהוא ניגש לכתיבת ההחלטה עם כוונות-זדון נבזיות בליבו. שכוונות-הזדון האלה כבר הבשילו לפני שהוא כתב את האות הראשונה בהחלטה.

 

והאמיני לי: אם הייתי רוצה, הייתי משתמש בביטויים חריפים יותר, כגון הביטוי בו השתמש כב’ הנשיא (שמגר) בפרשת אליהו נגד שר הבריאות הנ”ל, למרות שהתנהגותו חמורה בעיני שבעתיים מאשר מתן אישור רפואי פיקטיבי.

 

ברור לי ששופט אשר פרש אי-אפשר להדיח, אבל אפשר לרשום הערת בתיקו, ואפשר גם להוסיף את התלונה הזאת לרשימת התלונות שנמצאו מוצדקות.

 

ואפשר להאיר את עיניהם של שאר השופטים, אלה המכהנים, לכך שאין זו התנהגות ראוייה.

 

בכבוד רב,

 

ובברכת חג שמח

 

 

שמחה ניר, עו”ד

 

המלצת היום: הנציבה שטרסברג-כהן כלטאה מצוייה: The lizard’s tale

 

 



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר