השופטים מתַקשרים עם עצמם בלבד – וגם זה בספק

השופטים מתַקשרים עם עצמם בלבד – וגם זה בספק


15.02.2006 18:06
השופטים מתַקשרים עם עצמם בלבד – וגם זה בספק


יכול להיות שאני בור, מטומטם, אידיוט, אבל עדיין קיימת לי הזכות לשאול אתכם: בשם אלוהים, ובשם כל הקדושים שבעולם, אולי תואילו להסביר לי, בלשון המובנת לי ולכל אדם מן היישוב, מה בדיוק אתם רוצים ממני!!!



 

השופטים מתַקשרים עם עצמם בלבד – וגם זה בספק

בית המשפט העליון השתמש לפחות 19 פעמים בפסק הדין, בהקשרים שונים, במילת-הצלופח “בוטה”, ומשנתבקש להבהיר ולפרש למה הוא מתכוון, הוא מילא פיו מים: “פסק הדין ברור ואיננו רואים מקום להבהרה המתבקשת על-ידי המערער. הבקשה נדחית“.

הדבר היחיד אשר ברור כאן הוא ששום דבר אינו ברור, חוץ מזה שלשופטים עצמם – איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל – לא ברור למה הם התכוונו בכל אחד מהמופעים השונים של המילה הזאת, ושלא אכפת להם שגם אחרים – הציבור ובעלי-הדין עצמם – לא מבינים למה הם התכוונו.

השופטים מתַקשרים עם עצמם בלבד – וגם זה בספק.

זו בקשה נוספת לפירוש מוסמך של המילה “בוטה”, תחת המוטו:

יכול להיות שאני בור, מטומטם, אידיוט, אבל עדיין קיימת לי הזכות לשאול אתכם: בשם אלוהים, ובשם כל הקדושים שבעולם, אולי תואילו להסביר לי, בלשון המובנת לי ולכל אדם מן היישוב, מה בדיוק אתם רוצים ממני!!!

אולי בעקבות המאמר הזה (שנכתב בעקבות ההחלטה האומללה הנ”ל) יבינו השופטים – סוף-סוף! – כי פסק-דין אשר אינו מובן לזולת אינו פסק-דין כלל ועיקר, אלא סתם קשקשנות.

 

(על”ע 4743/02

על”ע 10484/02+10737/02

על”ע 9684/93+9728/03

על”ע 2025/04+738/04)

 

בבית המשפט העליון בירושלים

המערער: שמחה ניר, עו”ד, משעול גיל 1-ג’, כפר סבא, 44281 טל’ 050-7520000

 נ           ג           ד

המשיב: הועד המחוזי, לשכת עורכי הדין, ת”א

 

בקשה (מס’ 2) לפירוש מוסמך לפסק הדין

1.               לא צריך להיות יודע-ח”ן או גאון הדור כדי להבין שהמאמר המצורף, הנושא את הכותרת מה זה “בוטה”? או: על כבודה האבוד של המילה “בוטה”, ועל הייחוד שלה, המתמסמס והולך (להלן – המאמר) נכתב ופורסם ע”י המערער עצמו, ובעקבות ההחלטה בבקשה הקודמת לפירוש מוסמך באגד-תיקים זה (להלן – הבקשה המקורית).

יחד עם זאת, כיוון שהמאמר פורסם ברבים, הריהו אסמכתא ככל האסמכתאות. אסמכתא טובה או אסמכתא רעה, אסמכתא שאפשר להסכים עימה או לחלוק עליה, אבל אסמכתא אשר יש לתת את הדעת עליה, ולהתייחס אליה, כדי להחליט אם מקבלים אותה או דוחים אותה.

כדי להיכנס אל הקישורים (“לינקים”) אשר במאמר יש להיכנס אל הגירסה האינטרנטית של המאמר, לפי ה-URL שבתחתית על עמוד, או באמצעות GOOGLE, לפיע מילות-מפתח כלשהן, אשר במאמר.

2.               בית-המשפט אינו “קישקשתא”, אשר “שר עם עצמו ורוקד עם עצמו”.

בית-המשפט גם אינו “אוטיסט” (במרכאות או בלעדיהן), אשר כלל אינו מתַקשר עם הסובבים אותו. אדרבא: בית-המשפט מתקומם בכל נימי נפשו אפילו למשמע דיווח עובדתי לרשות המוסמכת על קולות-מן-הרחוב האומרים זאת, על מנת שהיא – הרשות המוסמכת – תפעיל כפי הבנתה את סמכויותיה שבחוק.

3.               כאשר בית המשפט אומר את דברו, הוא פונה אל שני רבדים של הציבור.

הרובד האחד הוא בעלי-הדין אשר באותו התיק.

הרובד השני הוא הציבור הרחב בכללותו, ולרובד הזה ישנה חשיבות מיוחדת כאשר בית המשפט הוא בית המשפט העליון, כי פסיקתו יוצרת גם הלכה המחייבת את כל בתי המשפט שמתחתיו,וממילא עליה להיות מובנת לא רק לשופטים, אלא גם לציבור הרחב, אשר אמור לכוון את התנהגותו לדעתו של בית המשפט העליון.

ו”לכוון לדעתו של בית המשפט העליון” – פירושו לכוון בדייקנות רבה ככל האפשר, כדי שיוכל הציבור למצות את המירב המותר לו, ולא להיכשל בחריגה ממנו.

4.               אכן, כאשר בית המשפט מדבר על הלכת השנים האבודות, למשל, פסק-הדין לא חייב להיות לכל בוזגלו מן השוק, וכאשר הוא מדבר, למשל, על חוק זכויות יוצרים, 1911, פסק-הדין לא חייב להיות מובן לכל שופט-תעבורה בזרנוגה גימ”ל.

אבל כאשר מדובר בכללי התנהגות המחייבים כל אדם מן היישוב, בית המשפט לא יכול לשלוח כל אדם ללמוד משפטים, או, למצער, להתייעץ עם עורך-דין.

יתירה מזאת: במקרה הזה שום פקולטה למשפטים ושום עורך-דין לא יוכלו לפרש את המילה “בוטה”, אשר, כעולה מהבקשה המקורית, יש לה משמעויות ממשמעויות שונות – לא תמיד עולות בקנה אחד זו-עם-זו – והיא מופיעה בפסק-הדין לפחות 19 פעמים, בהטיות שונות, ובהקשרים שונים.

עם כל הכבוד, הח”מ הוא לא רק בעל-דין בתיק הזה, ולא רק מי שמחוייב, על פיו, להיזהר שבעתיים בהתבטאויותיו בעתיד, אלא גם משפטן אשר כשיר על פי הדין להיבחר ולהתמנות כשופט בימ”ש השלום, ביהמ”ש המחוזי ואפילו ביהמ”ש העליון.

ומי שרוצה אישוש מן הפיקנטריה: בגישושיו במסדרונות מערכת המשפט ניסה הח”מ לבחון את סיכוייו להיבחר לכהונת שופט תעבורה, והתשובה המרומזת שקיבל הייתה: שמחה ניר הוא over-qualified!

5.               על הצורך לדבר עם הזולת בשפה שהוא מבין נאמר במאמר:

עוד בולט הרצון להיראות “משכיל”, ע”י שימוש במישלב לשוני “גבוה” יותר, כביכול: מדוע לומר “הפרה גסה”, שהיא “יציר לשוני וולגארי”, אם אפשר לנקוט לשון “עילית” יותר, ולומר “הפרה בוטה”?

… המילה “בוטה” מקבלת משמעות “זוחלת” למחוזות אחרים, ובסוף התוצאה היא שמילה יחידה זו משמשת במשמעויות רבות, והרצון להיראות “משכיל” הופך אותך לרדוד, שטחי, וולגארי. התוצאה היא שבמקום עושר לשוני אנחנו מקבלים דלות לשונית …

… הרצון להיראות כבעל לשון מיופיפת יוצר מצבים מטופשים ונלעגים. כך, למשל, אם אני אומר לכלבה שלי “התיאותי שבת”, “התחפצי כי ידרסוך”, “בל תהיני מוש ממקומך”, זה בסדר, כי זו השפה המובנת לה, בה אנחנו מתקשרים יום-יום … אבל אם אני אומר למוכרת במכולת “התאבי תת לי מיני תרגימה”, היא תסתכל עלי כמו על אידיוט – ובצדק.

6.               על כך שהמילה “בוטה” מקבלת משמעות “זוחלת” למחוזות אחרים, ובסוף התוצאה היא שמילה יחידה זו משמשת במשמעויות רבות, והרצון להיראות “משכיל” הופך אותך לרדוד, שטחי, וולגארי, ולקראת הדוגמאות שבסוף המאמר, אומר המחבר, תחת הכותרת על ההזנייה של המילה “בוטה”:

המסקנה העגומה מכל אלה היא שהמילה “בוטה” היתה לבובת-סמרטוטים שכל המחזיק בה מטלטל אותה כרצונו אנה ואנה, ימין ושמאל, מעלה מטה, ואין איש השואל עוד את הקנקן מה יצקו לתוכו. לזונת-רחוב, אשר הכל מנצלים אותה לכל מטרה, הכל בועלים אותה, ואף אחד אינו רוחש לה את הכבוד הראוי והמגיע לה.

7.               פסק-דין כגון זה אשר ניתן בתיקים אלה חייב להיות ברור ומובן, לבד מבעלי הדין עצמם, גם למכנה המשותף הנמוך ביותר של הציבור, או, לפחות, למכנה המשותף הנמוך ביותר של “הציבור הנאור” (לפי תפיסתו של כב’ הנשיא (ברק)), אבל המילה “בוטה”, (אשר, כאמור בבקשה המקורית, יש לה כמה וכמה משמעויות מילוניות, ואולי גם משמעויות נוספות, בלשון בני אדם), כפי שהיא מופיעה, 19 פעמים לפחות, בפסק-הדין, לחלוטין אינה ברורה.

והח”מ מעז להרהר – אפילו להטיל ספק בכך – אם כב’ ביהמ”ש עצמו, בכל אחת מ-19 הפעמים האלה, אולי יותר, אכן נתן את דעתו על משמעותה של המילה הזאת, בהקשר הספציפי בו היא מופיעה, או שהתייחס אליה באותה השיגרתיות עליה מדובר במאמר.

את ההרהורים והספקות האלה ניתן להסיר רק על ידי פירוש מוסמך, כמבוקש שוב.

8.               יכול להיות שהח”מ בור ועם-הארץ, מטומטם, אידיוט, ומה לא, אבל הוא זה אשר פסה”ד נוגע לו יותר מאשר לכל אדם אחר בחלד.

הח”מ, יותר מכל אדם אחר בחלד, הוא זה אשר צריך, בהתנהגותו בעתיד, “להפנים” את לקחי פסק-הדין, שאם לא כן – בפעם הבאה יענישו אותו בחומרה רבה עוד יותר – עד כדי העונש האולטימטיבי – מהטעם שהוא “עדיין לא הפנים” את הלקח מפסה”ד בו עסקינן …

… והוא, איך לא, “חוזר שוב על התבטאויותיו הבוטות” – אותה מילה ארורה, אשר הכל משתמשין בה, ואין המוכן להשיב על השאלה “כשאתה אומר ‘בוטה’ למה אתה מתכוון”! – והדגש הוא, כמובן, על “אתה”, כי לכל אדם מותר להשתמש בכל מילה מקובלת, בכל אחת ממשמעויותיה, ובלבד;שיבהיר לאיזו מהן הוא-עצמו מתכוון.

וכאמור לעיל, יכול להיות שאני בור, מטומטם, אידיוט, אבל עדיין קיימת לי הזכות לשאול אתכם:

בשם אלוהים, ובשם כל הקדושים שבעולם, אולי תואילו להסביר לי, בלשון המובנת לי ולכל אדם מן היישוב, מה בדיוק אתם רוצים ממני!!!

9.               אשר על כן מבוקש ליתן פירוש מוסמך לכל אחד מהמופעים של המילה “בוטה”, על הטיותיה השונות, בהקשר שבו היא מופיעה בפסק הדין.

10.           ואם בית משפט נכבד זה סבור כי גם בבקשה הזאת ישנם ביטויים “בוטים”, הוא מתבקש להצביע עליהם בממוקד, אחד-אחד, ולומר לאיזו משמעות של המילה הוא מתכוון לגבי כל אחד מהביטויים.

 

 

שמחה ניר, עו”ד

      המערער

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר