כבר אמרנו במאמר הקודם, כי “עסקאות” הן לא רק עניין מסחרי, כלכלי וכספי… אלא גם עניין מוסרי. התמקדנו ב”עסקאות טיעון” שעושה המדינה עם פושעים וביקשנו לבדוק את ההיבט המוסרי של עסקאות אלה; מסחר בערכים אנושיים, מסחר בנורמות חברתיות, מסחר בגורלות של בני אדם.

טענו כי ההיבט המוסרי מן הראוי הוא שיקבל יותר משקל בשיקולי בית המשפט והמערכת המשפטית בכללה – לרווחת המדינה המתוקנת.

והנה, כתבה קצרה מיום ד’ בכסלו תשס”ו, 21.12.05 (מאת מאיר סויסה, ידיעות אחרונות), מספרת לנו על עסקה מפוקפקת שנעשתה עם פושעים, עסקה שלא נעשתה בבית דין רשמי של המדינה, עסקה שנעשתה ללא עורכי דין, ללא תביעה, ללא הגנה… עסקה בין הקורבן לבין הפושעים.

בשפת העסקים, עסקאות אלה מכונות “הסכמים ג’נטלמניים”, אך הפעם הם ראויים להיקרא: “הסכמים טמבלמניים”…

ומעשה שהיה כך היה:

אזרח ישראלי מראשון לציון, בעליו של ג’יפ ששוויו 140,000₪, גילה בבוקרו של יום בהיר אחד כי נגנב לו הג’יפ היקר והאהוב… והג’יפ לא היה מבוטח.

במשא ומתן שניהל בעל הג’יפ עם הגנבים, (ערבים מהשטחים), משא ומתן באמצעות “חברים” מג’לג’וליה, התפתה בעל הג’יפ והסכים לעצת הגנבים לפיה הוא “יקנה” מהם את הרכב בחזרה, “במחיר מציאה”…. כלומר; הקורבן הציע לפושעים תמורה כפולה לפשעם:

1. הוא לא יגיש תלונה נגדם במשטרה.

2. הוא יקנה מהם את הרכב בחזרה.

בסופו של משא ומתן מפוקפק למדיי נסגרה העסקה הבאה: ה”חברים” מג’לגוליה קנו את הג’יפ מהגנבים מטול כרם, ו”פיצו” את בעל הג’יפ מראשון-לציון ברכב מסוג אודי 4A תמורת 10,000 ₪ שהוא שילם להם.

עוד בטרם עברו ימי החסד…

והג’יפ היוקרתי נמכר הלאה במחיר מלא, ובעליו המקוריים של הג’יפ הגנוב, שהיה עתה בעליו של אודי 4A (גנוב כנראה גם הוא), קם בוקר בהיר אחד וגילה ששוב נגנב לו רכבו – רכבו ה”חדש”: ה- אודי 4A.

הפעם הוא דיווח למשטרה, נפתחה חקירה, החברים מג’לג’וליה נעצרו, ונעצר תושב מהשטחים.

המסקנה הצועקת “איפה החכמה?!” מעסקה זו היא כי –

עם פושעים לא עושים עסקים, לא סוגרים עסקאות וגם לא מנהלים משא ומתן.

להבהיר, מי שכבר הוכיח את עצמו כפושע אין לבטוח בו, ואין להאמין כי הוא יכול להיות שותף לעסקים.

א. זה לא מוסרי!
ב. זה לא כלכלי!
ג. זה לא חכם!

לאתר של טל רבינוביץ’