לא יהיו שופטים בירושלים, הזהיר אותנו הנשיא לשעבר ברק, אם יקוצץ כוחם במערכת הפוליטית הישראלית. כוחם, אומר השופט (בדימוס) ברק, במשולש מחוקקים-ממשלה-משפט, איננו של קודקוד שווה ערך אלא של פירמידה, שהשופטים בראשה, ואילו תפקידם של האחרים הוא לתמוך בה, ואין להם שום חשיבות בפני עצמם.

השופטים, אליבא ד-ברק, הם גזע עליון, נעלה, שיכולתם הקוגניטיבית נשגבת מבינתו של האדם מן הישוב, ולבטח מעל לחברי הכנסת המושחתים והנקלים. המהפכה החוקתית של ברק קובעת ששיקול דעתו של השופט הוא ללא עוררין, בשל עליונות המוקנית לו מכוח תפקידו. יתר על כן, המהפכה מניחה כי לשופטים אין סדר יום פוליטי, משל הם חוצנים עם השכלה משפטית. בקיצור, סגניו של אלוהים, כאשר אלוהים הוא כמובן, אהרן ברק.

יש לי חדשות בשבילכם. השופטים הם ככל האדם, וכאשר מי מהם פוסק לפי סדר יום שאיננו מקובל על הרוב (ואני מכיר דוגמאות) הם ממדרים אותו, מונעים את קידומו בדיוק כמו רופא בכיר שראש המחלקה איננו חפץ ביקרו. כמו חבר מפלגה עצמאי שדעותיו חורגות מן הקונצנזוס, כמו שחקן כדורגל שלא מוסר במידה שהמאמן רוצה.

כקיצור כמו כולם. אבל יותר מכל הם שומרים לעצמם את הזכות למנות האחד את השני, לפי מפתח פוליטי, פוליטי, שאבן הבוחן שלו הוא אוניברסליות, ואבן הבוחן השלילית היא ציונות.

בניגוד לרופא הבכיר שצריך להוכיח ששיקוליו מצילים חיים, ולשחקן הכדורגל שיכול להצביע על השערים שהבקיע, לשופטים אין אמת מידה אובייקטיבית, חוץ מהנהון ראש החונטה, אהרן ברק, או סגנו גודע הידיים, מישאל חשין. עם הזמן הולכת ומתארכת רשימת ההחלטות המגוחכות, ההזויות, חסרות האחריות היוצאות מתחת לידיהם של השופטים בירושלים. כמו החיוב למגן את שדרות (ולמה לא את נתיבות ואשקלון, ומדוע לא חיפה והקריות?) כמו הקביעה של רמת ההכנסה הראויה לקשישים (ולמה לא לממן אותה מן הגמלה הנדיבה של השופטים?) וכמובן חיוב ממשלת ישראל לספק חשמל למחרטות הקסאמים.

החלטות כאלו ואחרות מרוקנות את מערכת קבלת ההחלטות מתוכן, ללא לקיחת שום אחריות בפני הציבור והבוחר. האם יכול אזרח לתבוע את בג”צ על כך שבנו נהרג בשל ביטול נוהל שכן? האם יכולים אנשי שדרות לתבוע את הבג”צ לאחר שמנע הפסקת החשמל למחרטות? האם תוכל אשתו של הנהג שנהרג מפגיעת גמל לתבוע את בג”צ שמנע את הריסת צריפו של בעל הגמל ממש על הכביש?האם יכולה אשתו של השופט שנרצח לתבוע את השופט ששחרר את הרוצח לפנים משורת הדין? בפני מי נותנים השופטים את הדין על החלטותיהם?

השר פרידמן הוא כמעט חוצן, איש שסרב להיות שופט עליון כדי לא להישאב לתוך החונטה. לא שהוא ציוני דגול על-פי אמות מידה מחמירות, אבל גם הוא רואה שהשופטים מביאים למצב שבו האמון של הציבור במערכת המשפט הולך ומתערער בשל מנהגי הנפוטיזם, החסות, הפרוטקציה, האדנות, והניתוק מן המציאות. ברק אומר שלא יהיו שופטים בירושלים אלא אם הם כצלמו כדמותו.

פרידמן אומר שלא יהיו שופטים אלא אם יש מחוקקים. אני אומר כי לא תהיה ירושלים אם שיטת המינויים הנוכחית של שופטים/ות אנטי-ציונית תמשיך. השפיטה חייבת לשקף את הבסיס הרעיוני של מדינת ישראל שהיא מדינה יהודית, ודמוקרטית, ולא דמוקרטיה שבה מותר גם ליהודים לחיות, אם הם נשמעים לצו האלוהים, דהיינו ברק.
ומי אני שאומר דברים כאלו? אזרח מן הישוב שרואה כיצד מדינת היהודים הולכת ומתמסמסת תחת ידיהם האמונות של האתרוג, שומרי האתרוג, והשופטים המעקרים את הציונות.