הבחירות לנשיאות ארה”ב
– סקירת מצב, אפריל 2016 (חלק שני)

מאמר המשך לסקירת מערכת הבחירות
לנשיאות ארה”ב 2016. המאמר יתרכז בנעשה בצד הרפובליקני, וכן בניסיון להעריך מה
עומד לקרות בנובמבר. החלק השלישי יעסוק בהיבטים הישראליים של מערכת הבחירות.

ד”ר ישראל בר-ניר

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת
ה”הוצאות”

זה
יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב
תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן
75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי
מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ
8743/14, שמחה ניר,
עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

מאמר המשך לסקירת מערכת
הבחירות לנשיאות ארה”ב 2016. המאמר יתרכז בנעשה בצד הרפובליקני, וכן בניסיון להעריך
מה עומד לקרות בנובמבר. החלק השלישי יעסוק בהיבטים הישראליים של מערכת הבחירות.

א.   המפלגה הרפובליקנית – טראמפ או . . .

כמעט כל מועמד לנשיאות מנסה “למכור”
לציבור את היותו outsider, מי
שהוא “שאיננו חלק מהממסד הפוליטי הוושינגטוני”, מי שהוא שאצלו “הדברים
יהיו שונים”, מי שהוא “שיעשה סדר בוושינגטון”. אפילו הילארי קלינטון,
בתחילת המרוץ, הצהירה שאם היא תיבחר “זאת לא תהיה כהונה שלישית של אובאמה, שאצלה
זה יהיה שונה”. מסיבות השמורות עמה, היא ירדה מהקו הזה.

הציבור האמריקאי מתייחס בחוסר אמון לפוליטיקאים
של וושינגטון – בין אם מדובר בחברי הקונגרס, ובין אם מדובר בממלאי תפקידים שונים ובעסקני
המפלגות. לפני אובאמה, רק שלושה חברי קונגרס מכהנים נבחרו לנשיאות. למען הדיוק, מועמדים
שנבחרו לנשיאות בעבר, לא היו ממש outsiders. מרביתם לא היו חלק מהממסד הוושינגטוני, אבל הם היו חלק מהממסד הפוליטי
ברמה של המדינות – מושלים וממלאי משרות ציבוריות אחרות.

עד להופעתו של דונאלד טראמפ, outsiders
אמיתיים שניסו להתמודד בבחירות לנשיאות היו כל מיני תמהונים שמעבר לרמה
המקומית אף אחד לא שמע עליהם. היו רק שניים שהצליחו להשיג כותרות ברמה לאומית – מיליונר
טקסני בשם רוס פרוט (Ross Perot) שניסה את כוחו ב-1992 וב-1996, ולוחם למען זכויות הצרכן בשם רלף נאדר
(Ralph Nader) שמופיע מדי פעם כמועמד בלתי תלוי.

במאמר מוסגר, נאדר אחראי לנצחונו של ג’ורג’
בוש בבחירות של שנת 2000. הוא קבל בפלורידה כ-30,000 קולות שהיו כמעט כולם על חשבון
המפלגה הדמוקרטית, הרבה מעבר לפער השנוי במחלוקת עליו מדברים עד היום.

דונאלד טראמפ הוא outsider
אמיתי – אין לו רקע או עבר פוליטי. העובדה שלאדם כזה יש סיכוי של ממש
להצליח, מפחידה את הממסד הפוליטי המסורתי. את הדמוקרטים לא פחות מאשר את הרפובליקנים,
כרגע הבעיה היא של הרפובליקנים, בעוד שהדמוקרטים צופים מן הצד. אבל האפשרות שלבית הלבן
יגיע אדם שאיננו תלוי במנגון, אדם שלא חייב לאף אחד שום דבר, אדם שלא ניתן יהיה לשלוט
בו, היא סיוט עבור הממסד הפוליטי המסורתי. התגובות בהתאם.

מסע “עליהום” חסר תקדים מתנהל על
מנת לחסום את דרכו של דונאלד טראמפ לבית הלבן. המסע מתנהל במקביל ע”י הממסד הפוליטי,
ע”י התקשורת (כאן יש מיעוט של יוצאים מן הכלל שלא נסחפו בזרם), ע”י האקדמיה
וכן ע”י שורה של אירגוני מתנדבים “ספונטניים” שאינם בוחלים משימוש באלימות.
לעומת מה שעובר על טראמפ, מערכת השיסוי וההסתה “רק לא ביבי” שהתנהלה בארץ
ערב הבחירות האחרונות נראית כמערכה של מחמאות.

לטראמפ אין עבר של פעילות פוליטית, כך שלא
ניתן למצוא בסיס להתקיף אותו על סמך מעשים או התבטאויות שלו בעבר בתחום הזה. לכן מבקריו
מתמקדים בנושאים כמו מראהו, סיגנון דיבורו והתנהגותו. בראש ובראשונה בעובדה שהוא מסרב
להתנהג לפי כללי התקינות הפוליטית (Political Correctness) שהאליטה בחברה האמריקאית סוגדת לה.

העדר בסיס עובדתי לא מפריע למתנגדיו של טראמפ,
כי כשאין, ממציאים (טקטיקה מוכרת של השמאל הליבראלי). מסלפים דברים שהוא אמר, מצטטים
דברים שהוא לא אמר ומגלגלים עליו את האחריות לגילויי האלימות של מפגינים הבאים במאורגן
להפריע לאספות שלו. בתקשורת קוראים ושומעים על טראמפ הגזען, הפשיסט, הנאצי, שונא הנשים,
מדכא השחורים, האיסלמופוב, רודף ההיספנים ועוד כהנה וכהנה ממיטב אוצר כנויי הגנאי הממלא
את הלכסיקון הליבראלי השמאלני.

המפלגה הרפובליקנית ניצבת בפני דילמה. שיעור
ההשתתפות בבחירות המקדימות למפלגה הרפובליקנית השנה עולה בכ-60% בממוצע על זה של בחירות
2012 או 2008. (אצל הדמוקרטים, במקביל, המצב הוא הפוך – יש ירידה של בין 40% ל-60%
בשיעור ההשתתפות). אם המגמה הזאת תחזור על עצמה בבחירות הכלליות, ניצחונם של הרפובליקנים
מובטח, כי המשמעות היא שציבור גדול של מצביעים שבעבר לא טרח להצביע החליט לצאת הפעם
מהבית. הבעיה של הרפובליקנים היא שסביר מאוד שה”חידוש” שהוציא מהבית את המצביעים
החדשים הוא טראמפ, מועמד שמיעוט משמעותי במפלגה הרפובליקנית סולד ממנו. אין כל ביטחון
שהמצביעים החדשים האלה יתנו את קולם למועמד רפובליקני אחר בבחירות הכלליות. למנגנון
המפלגה לא תהיה ברירה אלא לתמוך בטראמפ אם הם באמת רוצים לנצח בבחירות הכלליות. כרגע
הרושם הוא שגוש של מצביעים רפובליקנים מסורתיים יעדיף ניצחון של הילארי קלינטון ובלבד
שלא לתמוך בטראמפ. אם הגוש הזה לא ישנה את עמדתו, זה ינטרל את האפקט של המצביעים החדשים
שטראמפ הביא.

מתוך 17 מועמדים שהתחילו במרוץ הרפובליקני
על המועמדות לנשיאות, נותרו היום (אפריל 2016) שלושה. בניגוד לצפיות, אף מועמד לא הצליח
לפתוח פער שיבטיח סופית את זכייתו במועמדות. טראמפ מוביל בפער גדול, אבל זה פער שעדיין
ניתן לסגירה. הסיכוי לכך אינו גדול, אבל זה יכול לקרות. יש מידה מסויימת של היגיון
שהמתחרה במקום השני – טד קרוז, איננו פורש מהמרוץ. למקום השלישי אין שום סיכוי. מדוע
ג’והן קייסיץ’ לא פורש? הוא מקווה שעם המספר המועט של נציגים שהוא צבר עד עכשיו ביחד
עם מה שהוא יצליח ללקט עד לוועידת המפלגה, הוא יוכל למנוע מטראמפ להשיג רוב מוחלט
– מנגנון המפלגה תומך בו. הם עדיין מאמינים שעד למועד וועידת המפלגה ביוני, יקרה נס
שיאפשר להם להציג מועמד אחר. זה מסלול התאבדות.

הציבור האמריקאי, שאיננו כל כך מטומטם כפי
שמנהיגיו חושבים, שבע מתעתועי ממשל אובאמה. אפילו ביל קלינטון, הנוטל חלק פעיל במערכת
הבחירות של רעייתו, מדבר על המורשת האיומה של שמונה השנים האחרונות שהגיע הזמן להחלץ
ממנה (we’ve finally come to the point where we can put the
awful legacy of the last eight years behind us) –
הדברים נאמרו באסיפת בחירות במדינת וושינגטון ב-21 במרץ. לדבריו “רק הילארי יכולה
לעשות זאת”. הוא כנראה שכח שלרעייתו חלק נכבד ביצירת המורשת האיומה הזאת. הרפובליקנים,
במקום לרכז את כל מאמציהם סביב הסיסמא רק לא קלינטון (Anyone
But Clinton – ABC), ממשיכים להתעסק בקטנות.

אם הרפובליקנים יחמיצו את ההזדמנות הפעם, תהיינה
לזה השלכות ארוכות טווח הרבה מעבר לאלו של תבוסת רומני ב-2012.

ב.    והיה אם – מי ינצח בבחירות לנשיאות

בדרך כלל אני נמנע מלנסות לחזות תוצאות של
בחירות. מאחר ומיום שחרב בית המקדש ניתנה נבואה לשוטים, אני לא מתלהב מהרעיון שאתגלה
כשוטה. הפעם אשנה ממנהגי. להלן שלושה תרחישים אפשריים למה שעומד לדעתי לקרות בנובמבר.

בתרחיש הראשון טראמפ אינו זוכה במועמדות, אם
בשל חוסר הצלחה לגייס את הרוב הדרוש בין צירי הוועידה, או כתוצאה מ”תרגיל מסריח”
של המנגנון. במקרה הזה הילארי מנצחת. ניצחונה הוא וודאי אם הדחת טראמפ תושג באמצעות
תרגיל, אבל גם אם הוא יפסיד את המועמדות “ביושר” – כישלון לצבור מספיק תומכים,
ספק אם גוש המצביעים שבא להצביע בפעם הראשונה בגלל טראמפ יטרח לעשות זאת עבור מועמד
רפובליקני אחר.

בתרחיש השני טראמפ זוכה במועמדות, אבל הגוש
הדוגל ב”רק לא טראמפ” עומד על דעתו ונמנע מהצבעה עבורו או מצביע עבור מועמד
אחר. שוב, הילארי מנצחת.

בתרחיש השלישי טראמפ זוכה במועמדות, והמפלגה
מתלכדת מאחוריו. במקרה הזה טראמפ מנצח. אני מוכן אפילו להסתכן ולהתנבא שבמקרה הזה ניצחונו
של טראמפ יהיה בפער גדול. לתרחיש הזה יש הכי מעט סיכויים לדעתי.

מיום שהיא התחילה במערכת הבחירות, הילארי נמצאת
בחממה. היא לא התנסתה אפילו פעם אחת בהתמודדות של ממש מול קהל שאיננו מורכב מציבור
מוחאי כפיים. היא נמנעת באופן שיטתי מראיונות בתקשורת למעט עם כאלה ש”שרופים”
עליה, שבהם מובטח לה שלא תוצגנה שאלות מביכות.

הבעיה של הילארי היא שבניגוד לטראמפ יש לה
עבר. עבר עשיר. היא מעורבת בחיים הפוליטיים כבר למעלה משלושים שנה ובמהלך התקופה הזאת
היא הצליחה לצבור קופה מכובדת של שרצים. מאזן ההישגים שלה מתקופות כהונתה בסנאט ובמחלקת
המדינה לעומת זאת, הוא דל ביותר. הדבר בא לידי ביטוי בכך שבכל ההופעות שלה היא נמנעת
מלדבר על “הישגיה” בעבר.

להילארי קשה ל”מכור” את עצמה לציבור
כ outsider מאחר והיא הייתה ונשארה חלק אינטגרלי
של הממסד הקיים. אם היא תבחר, למרות הדיבורים הרמים על “שינוי”, זה יהיה
more of the same. במצב
נורמלי היא הייתה מפסידה נגד כל מועמד רפובליקני.

הבעיה של המפלגה הרפובליקנית היא שהיא עלולה
להגיע לנובמבר כמפלגה ללא מצביעים – אף אחד מהמועמדים לא יצליח ללכד מאחוריו את כל
ציבור המצביעים הפוטנציאלי של המפלגה. לכל אחד מהמועמדים יש “גיבנת” – גוש
משמעותי של מצביעים רפובליקנים האומר “עבור זה אני לא מצביע”. בלי מצביעים
קשה לנצח בבחירות. התוצאה – הילארי תנצח בבחירות.

למאמר
הקודם בסדרה

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא
לשתף!

נא
להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו
“מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס