בין בחירות לקואליציה,
2015 (ז): לשרת המשפטים הנכנסת, איילת שקד, בברכת הצלחה, ורעיונות ראשוניים

במקום לעשות לשרה החדשה
“מבחן קבלה לעבודה” אנחנו מעדיפים – שלא כדרכנו – לתת לה 100 ימי חסד,
וגם ללוות אותה במהלכם *** מכתב גלוי, עם תקווה גדולה להבראתה של תרבות השפיטה
בישראל *** האם היא תצליח לשנות את תרבות השפיטה, או שהקואליציה תתפרק תוך שבוע
(או שנה, לכל היותר), ונלך לבחירות חדשות (אני בעד!)?

שמחה ניר, עו”ד

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות
הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן
75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק”
לדף הפייסבוק עו”ד
שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי
מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ
8743/14, שמחה ניר,
עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

שמחה ניר, עו”ד

רשת האתרים של קימקא

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

אור ליום א’, 10.5.2015

לכבוד

חה”כ איילת
שקד

הכנסת

ירושלים

נכבדתי,

הרשי לי לאחל לך הצלחה בתפקידך כשרת המשפטים, להציע לך כמה רעיונות, ובהיסוס-מה
– גם לברך אותך על כך.

מדוע אני מברך אותך רק “בהיסוס-מה”?

משום שאני תומך בכל – או כמעט בכל – הרעיונות שהעלית בנושא, אבל – בניגוד
אליך ואל חבריך, גם בימין וגם בשמאל – אני לא מוטה-פוליטית, ואחרי כ-600 – 700
מאמרים במדור רמת השופט ובמדור משרד המשפטים, (מתוך למעלה מ-4,000
מאמרים בהאתר של קימקא) אף אחד בעולם לא יודע מהי האוריינטציה הפוליטית
שלי, גם כאשר אני כותב על נושאים פוליטיים מובהקים, הנושקים לתחום המשפטי-ציבורי.

במרכז האג’נדה הציבורית שלי לא עומדת האוריינטציה הפוליטית של השופטים,
אלא תרבות השפיטה הקלוקלת, משום שאת הפסיקה המוטה-פוליטית – ואין לי ספק
שאכן כך הוא – ניתן לרסן באמצעות חקיקה, ואילו את תרבות השפיטה ניתן לתקן באמצעים
הקיימים בחקיקה כבר היום, ולהוסיף עליהם כהנה וכהנה – כיד המחוקק הטובה עליו.

זהו סוד האמינות שלי, שאף אחד לא יכול להגיד עלי שאני “מוטה
פוליטית”, וזו הרעיון הראשון שאני מעלה בפניך – עוד לפני שאת נכנסת ללשכה
המחכה לך במשרד המשפטים: להסתכל על הדברים בראייה “אוניברסלית”, כך
שתדבר גם על ליבו של השמאל.

והאמיני לי – זה אפשרי.

כעת אכנס לנושאים פראקטיים יותר, שהיום אמנה שניים מהם, ובעתיד אוסיף –
אם תגלי רצון לשמוע מביני-דבר.

הנושא הראשון –
“שלטון הפקידים והמשפטנים”

כן, כך הגדיר זאת הפרופ’ דניאל פרידמן, בעבר הלא-רחוק שר המשפטים,
בספרו הארנק והחרב.

פקידי משרד המשפטים – אלה שקוראים לעצמם “הדרג המקצועי” – נטלו
לעצמם גם את סמכויותיו של הדרג המדיני. הפרופ’ פרידמן מקונן על כך, אבל גם הוא
לא עשה דבר כנגד זה.

כיצד הדבר מתבטא? כאשר אתה פונה אל שר המשפטים בעניין שבסמכותו, הדרג
ה”מקצועי” מיירט את פנייתך, עושה בה כרצונו, ומשיב לך – אם בכלל –
“על דעת השר”, כאשר השר בכלל לא יודע מה שעושים מאחורי-גבו (וממילא גם
אין לו “דעת”).

איך אני יודע זאת?

יש לי אישור רשמי של משרד המשפטים כי הביטוי “על דעת
השר”, “אין לו משמעות אחת מוגדרת”.

דוגמה: לקודמתך ציפי לבני הייתה “עוזרת”, עו”ד
דנה רייזין, אשר יצקה מים על ידיה עוד לפני שהיא נכנסה ללשכת השר, וה”עוזרת”
הזאת אמרה על עצמה כי היא עצמה “אינה דוברת או יועצת תקשורת אלא רק מישהי
שעוזרת ללבני להתמודד עם עומסי הפניות”, ואת זה ה”עוזרת” הזאת
הביאה איתה כאשר הגיעה עם ציפי אל הלשכה ברח’ צלאח א-דין.

בהמשך אחזור אל “פועלה” של רייזין בתפקידה זה, אותו היא עצמה
מגדירה כאמור.

מה שאני מזמין אותך לעשות בנושא הזה הוא למנות איש אמונים אשר כל
פנייה אליך תעבור דרכו, ותגיע אליך, רצוי גם לפני שהיא מועברת אל הדרגים
המקצועיים, אבל בכל מקרה לפני שהיא יוצאת מהמשרד כתשובה לפונה.

ורצוי, לעניין זה, שתפרסמי כתובת (אלקטרונית ואחרת) לפניות אליך, כאשר
יהיה ברור לכל שאת אכן יודעת מה הפקידים עושים, מנחה אותם לפי הצורך, ומאשרת את מה
שהם מבשלים.

ועוד רצוי מאוד הוא שהתשובה לכל פנייה אליך תהייה גם חתומה על ידך,
אישית. הדבר נחוץ הן כדי שהפונה ייווכח שהתשובה היא אכן שלך, ולא של הפקידים,
והן כדי שיהיה ברור שאת נושאת לא רק באחריות ה”מיניסטריאלית” (ממנה לא
תוכלי להשתחרר בכל מקרה), אלא גם באחריות האישית.

לא, אני לא אומר שהשר עצמו צריך לעשות בעצמו את המלאכה, כי בשביל זה יש
לו עוזרים ויועצים מקצועיים, אבל את “חתימת הקיום” הוא צריך לתת
בעצמו, ואם בעבר שרים כמו שר האוצר המיתולוגי פנחס ספיר, (שהלך לעולמו
לפני 40 שנה), ושר המשפטים דוד ליבאי, יבל”א, לא ראו פחיתות-כבוד
לעצמם לחתום במו-ידם על התשובות לאזרח, זה מה שאני מזמין גם אותך להנהיג כשרת
המשפטים.

הנושא השני – מחווה
לשופטי ישראל, המקוננים על העומס, אבל, כמו ילדים קטנים, לא מוכנים לקחת את התרופה
– גם כשהיא מתוקה

הנושא הזה קשור בנושא הראשון, ובהמשך אסביר כיצד.

אני מזמין אותך, כבר ביום הראשון לכהונתך, לעשות מחווה כלפי שופטי
ישראל, כדי לקנות את אמונם, לפחות במידה מסויימת.

לפי סע’ 35(א) ו-45(א) לחוק בתי המשפט, שר המשפטים הוא הקובע את מספר
השופטים בבתימ”ש השלום, ובבתיהמ”ש המחוזיים, והוא לא זקוק לאישורו של
האוצר, ואף לא להתייעץ איתו. הדבר הזה אינו שנוי במחלוקת, ומיד אתאר לפניך כיצד
טיפלו בו הדרגים ה”מקצועיים” של משרד המשפטים.

מדוע העניק המחוקק לשר המשפטים את הסמכות הבלעדית הזאת, וגם פטר אותו
מהצורך לקבל את הסכמת האוצר? הוא עשה זאת כדי להבטיח את עצמאותה של מערכת
המשפט, לבל תהיה תלוייה בממשלה, אותה היא אמורה לבקר, והיא בעלת-דין יום-יומית
בבתי המשפט.

ובכן, בתקופת כהונתו של שר המשפטים יעקב נאמן-לעצמו פניתי אליו
כדי שיפעיל את סמכותו זו, על פי החוק, ולא קיבלתי תשובה.

כאשר ציפי לבני נכנסה לתפקיד חזרתי ופניתי גם אליה, וגם אז לא
קיבלתי כל תשובה. רק כאשר התלוננתי בפני נציב תלונות הציבור, העבירה דנה
רייזין הנ”ל את פנייתי אל הנהלת בתי המשפט, עם הערת “מטעמם
תיענה”, דבר אשר משמעותו היא אחת 
בלבד: גלגול האחריות מהדרג המדיני אל הדרג הפקידותי, ומהדרג הפקידותי של
משרד המשפטים אל הדרג הפקידותי של הנהלת בתי המשפט.

אני, לתומי, סברתי שאם מעבירים את הנושא להנהלת בתי המשפט – המתבכיינת
תדיר שהיא זקוקה למספר שופטים כפול מהקיים – זה כדי שהם יגידו לשר לכמה שופטים הם
זקוקים, והשר, כדרג המדיני הממונה, יחליט אם לתת להם את המבוקש על ידם, או אפילו
ייתן להם יותר ממה שהם מעיזים לבקש – רק שלא יתבכיינו על העומס.

כמובן שיכולה לעלות השאלה אם התיזה המשפטית שלי נכונה, אבל לשם כך יש
לשר מערכת של ייעוץ משפטי במשרד המשפטים עצמו, ואילו היועצים המשפטיים של הנהלת
בתי המשפט תפקידם לייעץ לה בעניינים שהיא עצמה ממונה עליהם (וכפי שאראה מיד,
גם הנהלת בתיהמ”ש לא חולקת על התיזה שלי בדבר סמכותו הבלעדית של השר).

או קיי, דנה רייזין גילגלה את פנייתי אל הנהלת בתי המשפט, והיא נחתה על
שולחנו של היועץ המשפטי שלה, עו”ד ברק לייזר.

ומה עונה לי לייזר?

הוא לא חולק על כך ששר המשפטים אכן מוסמך להחליט לבדו על מספר השופטים,
אבל, מתוך “דאגה” לאוצר המדינה, הם מכינים תיקון לחוק, אשר מבטל את
סמכותו של השר, ומכפיף את מערכת המשפט לקפריזות של נערי האוצר.

שומו שמיים: כאשר “כל העולם ואשתו”, וזה כולל גם את
שופטי ישראל, באמצעות דובריה, דבריה, נשיאיה ומנהליה, מבקשים לשמור על סמכויותיהם
ותקציביהם, ואף להרחיבם, באים שופטי ישראל, באמצעות הנהלתם, ומתנדבים להציע לחתוך
לעצמם בבשר החי, כ”מנחה” למולך האוצר ונעריו.

האם הם באמת לא זקוקים לתוספת תקנים, כאשר הם-עצמם מגלים לנו שהם משחרים
לפתחו של האוצר, ואף מתגאים ומתנאים בכך שהם “משיגים” מפעם-לפעם תוספת
כלשהי – עצם יבשה כאן, ופירורים עבשים שם.

ועם ה”תשובה” הזאת של ברק לייזר ענתה דנה רייזין לנציב תלונות
הציבור שהתשובה הזאת היא “על דעת השרה”. זה היה שקר, ומאוחר יותר
קיבלתי אישור רשמי לכך שגם במקרה הזה הביטוי “על דעת השרה” חלה עליו
התשובה ש”אין לו משמעות אחת מוגדרת”…

מאוחר יותר קיבלתי אישור ממחלקת הייעוץ והחקיקה כי “הצעת
החוק” הזאת בכלל לא עומדת על הפרק.

ואגב, בנושא הזה פניתי גם אל נשיא ביהמ”ש העליון, אשר גרוניס,
עם כניסתו לתפקיד, אבל הוא סירב לענות לי, כל עוד לא אומר לו אם רישיון העו”ד
שלי בתוקף … מה לתירוץ העלוב והאומלל הזה ולנושא פנייתי, במיוחד כאשר אני
פונה בשם עצמי, ולא בשם אחרים?!

ומדוע שופטי ישראל, המתבכיינים על העומס, מקוננים על המחסור בתקנים
ומשחרים שחר וערב לפתחם של נערי האוצר, מדוע הם פועלים בניגוד לאינטרס המוצהר
שלהם?

יש לכך רק תשובה אחת: הם לא מוכנים להודות בכך שעשרות בשנים – לפחות
מאז שנחקקו הוראות החוק הנ”ל, בשנת התשי”ז-1957 – איש מהם לא חשב על
הגאוני-בפשטותו הזה, עד אשר באו הילד הדני שקרא “המלך עירום”, והילד
ההולנדי, אשר תקע את אצבעו בסכר המאיים לקרוס ולהציף את כל העיר.

והאגו שלהם גם לא מרשה להם להודות בכך במיוחד כאשר את תפקידם של
שני הילדים ממלא מי שנחשב כ”עוכר מערכת המשפט”, בגלל הביקורת רבת-השנים
שלו על תרבות השפיטה הקלוקלת של שופטי ישראל. הם יוציאו לעצמם את שתי העיניים,
רק כדי להוציא לי עין אחת!

וכמו שאמרתי בקשר לנושא הראשון, גם כאן פעל הדרג הפקידותי על דעת עצמו,
בלי ליידע כלל את הדרג המדיני, אשר רק לו ניתנת הסמכות להחליט.

הערת-לוואי

במכתבי הנ”ל אל הנשיא גרוניס חזרתי על הרעיון שהעליתי לא פעם:
להעניק, בחוק, את הסמכות לפי סע’ 35(א) ו-45(א) הנ”ל גם לנשיא ביהמ”ש
העליון – לפחות כדי שמערכת המשפט לא תתבכיין על המחסור בתקנים, ותאשים את נערי
האוצר, וגם כדי ששופטי ישראל יבינו כי שרת המשפטים איילת שקד אינה עויינת אותם,
כאשר היא מבקשת לשנות סעיף זה או אחר, בניגוד לדעתם, ושאין כאן מאבק-כוחות, אלא
מחלוקת אמיתית בין שתי דיעות לגיטימיות, מחלוקת בה המילה האחרונה היא בידי הרשות
המחוקקת, ולא בידי הרשות השופטת.

הצעד בונה-האמון הזה – ונוספים שאציע לך בהמשך, אם תיאותי להאזין
למומחה-בדבר – יהיה נחוץ לך כאוויר-לנשימה, כי אם תתחילי “ישר
מהגויעל-נפש”, את תתמרני את עצמך ואת מפלגתך לפרוש מהממשלה תוך שבוע מיום
כניסתך למשרד המשפטים.

וכאשר תעלה על הפרק “פיסקת ההתגברות”, לא אהסס להביע את דעתי
גם בנושא הזה.

ולסיכום

אני מזמין אותך כאן לכונן מנגנון אשר יבטיח שהמילה האחרונה בעניינים
שבמדיניות תהיה בידי הדרג המדיני.

כמוכן אני מזמין אותך לקבוע את מספר השופטים בבתי המשפט המחוזיים,
ובבתימ”ש השלום.

אני לא אומר כמה שופטים צריך, כי מבלחינתי די לי – בשלב הזה – בהכפלת
הקיים, כפי שהנהלת בתיהמ”ש חוזרת ודורשת השכם-והערב, ולהפעיל את הוולב”ש
(הוועדה לבחירת השופטים) במלוא הקיטור – זה בסמכותך!

כמובן שאם יתברר במהלך הדברים שאין צורך בכל כך הרבה שופטים, תמיד אפשר
יהיה “לעצור את הרכבת”, ולפרסם ברשומות הודעה המתקנת את מספר
השופטים הדרוש.

באותה המידה אפשר לתקן את ההודעה כלפי מעלה אם יתברר כי הכפלת התקנים
אינה מספיקה.

אוסיף כי מצדי אין כל מניעה לעשות דבר שאת, כמהנדסת מחשבים, מכירה הרבה
יותר ממני: לקבוע מלכתחילה מספר אין-סופי (למשל: 999999) של שופטים, לפני
שנערי-האוצר יתעוררו ויגידו רגע-רגע, אנחנו רוצים לשנות את החוק.

ואם תמתיני עד שאלה יבקשו לתקוע מקלות בגלגלייך, לא קשה לנחש באיזה צד
יעמדו ביבי, כחלון וכל השאר.

בברכת הצלחה, ולשירותך תמיד,

שמחה ניר, עו”ד

עורך ראשי

רשת האתרים של
קימקא

העתקים: חברי סיעתך בכנסת

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא
לשתף!

נא
להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו
“מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר
גרוניס