אשר יגורתי (ל”א): על הדחת ראשי הערים ועל חזרתם לבמה הציבורית: גרוניס הפסיד את הזדמנות-חייו “לצאת גבר”, סמירטט את עצמו לדעת

אשר יגורתי (ל”א): על הדחת ראשי הערים ועל חזרתם לבמה הציבורית: גרוניס הפסיד את הזדמנות-חייו “לצאת גבר”, סמירטט את עצמו לדעת


23.10.2013 08:31
אשר יגורתי (ל"א): על הדחת ראשי הערים ועל חזרתם לבמה הציבורית: גרוניס הפסיד את הזדמנות-חייו "לצאת גבר", סמירטט את עצמו לדעת - שמחה ניר - בחירות לרשויות המקומ - קרשצ'נדו - סמרטוטים - יושר אינטלקטואלי - יצחק רוכברגר - שמעון גפסו - שלומי לחיאני - צבי בר - קשקשנות - בג"ץ - אשר יגורתי - אשר גרוניס


הרהורים נוגים על תבונתם של שופטי הבג”ץ, ועל רכרוכיותו של נשיאם



“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

איזהו
חכם? הרואה את הנולד (חז”ל)

כך זה
התחיל …

תחת הכותרת אשר
יגורתי (כ”ט): בג”ץ צבי בר: גרוניס הסמרטוט מכופף ידיים, וכולם יוצאים סמרטוטים

ראינו איך שבעת שופטי הבג”ץ מקשקשים ופולטים אמירות מסוג “מבחינה ציבורית
לא מתקבל על הדעת בשלב הזה שראש העיר ימשיך לכהן בתפקידו”, אבל במקום לתת
פסק-דין אמיץ, הם כופפו את ידיהם של העותרים ושל המשיבים גם-יחד, להסכמה כי “בשלב
הזה” ראש עירית רמת-גן, צבי בר, דווקא ימשיך לכהן בתפקידו.

ה”תמורה” שבר הסכים לתת הייתה שהוא לא יתמודד
בבחירות הבאות לרשויות המקומיות (שעתידות היו להתקיים כשלושה חודשים לאחר מכן),
כאשר כל הסימנים מראים שלמרות כל הצהרותיו לגמרי לא בטוח שהוא התכוון, אחרי חמש
קדנציות תמימות, לחזור ולהתמודד שוב על הכהונה הזאת.

אנחנו יודעים ששופטים לא אוהבים לכתוב פסקי-דין.

הם לא אוהבים לעבוד קשה, במקרים קשים, שנויים-במחלוקת או
“גבוליים”, הם גם חוששים שכל תוצאה אליה הם יגיעו – חלקים בציבור יתקפו
אותה מכל צד ועבר.

במקרה של צבי בר, ששה מתוך שבעת השופטים דווקא היו
“מבושלים” לתת פסק-דין, אלא שגרוניס לא רצה להיות במיעוט, ולכן הוא כופף
לא רק את ידיהם של הצדדים, אלא גם את אלה של ששת חבריו-כפיפיו להרכב.

לא למותר להניח כי ששת השופטים אמנם היו מוכנים, נפשית, לתת
פסק-דין, אבל כל הסיבות המפורטות לעיל הביאו אותם למצב של “נאנסים
בקלות” – והם אכן נאנסו בקלות.

וכמו שאמרתי, כולם יצאו סמרטוטים.

כפי שנראה בהמשך, הן יגורתי והן חבריו-כפיפיו גם אכלו את
הדגים הבאושים, גם חטפו את המלקות – ובסוף הם גם ישלמו את המחיר, ויגורשו מן העיר.

ה”קרשצ’נדו” האומלל בבג”ץ צבי בר הוליד
מצהלות מעין “אמנם הבג”ץ לא פסק הלכה, אבל מהדברים שנאמרו ע”י
השופטים במהלך הדיון עולה מגמה ברורה: ראש עיר שנגדו הוגש כתב אישום חייב
להתפטר”…

כמובן שלא היה ולא נברא, כי ה”פשרה” שהושגה הייתה
רק בין הצדדים להליך, וחוץ מזה השופטים גם לא קבעו שום הלכה.

… וכך
זה המשיך

אחרי הסיום הנלעג של פרשת צבי בר בא הבג”ץ בעניין ראשי
הערים שמעון גפסו (נצרת עילית) ויצחק רוכברגר (רמת השרון), שם,
בניגוד לדעת היחיד של נשיאם, אשר יגורתי, נתנו שישה שופטים צו החלטי המעביר
מכהונתם, לאלתר, את שני ראשי הערים האלה.

לטעמי צדק דווקא גרוניס.

הנימוק העיקרי של גרוניס היה שהחלטתה של מועצת העיר להדיח
את ראש העיר, בנסיבות כאלה טעונה את אישורו של שר הפנים, ואם אין
“החלטה” של המועצה, צריך קודם לתת החלטה, ולחכות לאישורו של השר.
אגב-אורחא מציין יגורתי, מחד, כי שיקוליו של שר הפנים יכולים להיות שונים מאלה של
המועצה, אבל, מאידך, גם שיקוליו של השר נתונים לפיקוחו של הבג”ץ.

נימוק נוסף של גרוניס, פרשני למצב החוקי הקיים, הוא שלפי
החוק ראש עיריה אשר מורשע בעבירות מסויימות, מושעה מכהונתו כל עוד
פסה”ד אינו חלוט, ואם הוא מזוכה בערעור הוא מוחזר לכהונתו, ואילו, לדעת הרוב,
ראש עיריה אשר כתב האישום נגדו רק הוגש, והוא טרם הורשע, מצבו גרוע יותר,
הוא מודח מכהונתו, ואין לו לאן “לחזור” – אבסורד שגרוניס לא מוכן לקבל
(ובצדק!).

ואני מוסיף נימוק נוסף, משלי: הבג”ץ יכול לבטל החלטה
של רשות מוסמכת, אבל הוא לא יכול לתת במקומה שום החלטה, ומשבוטלה ההחלטה, חוזרים
אנו למצב של “אין החלטה”. המקסימום שיכול הבג”ץ לעשות הוא לצוות על
הרשות לתת החלטה כזו או אחרת, דבר אשר תוצאתו דומה, אבל לא בהכרח, ולא תמיד,
תוצאתו זהה.

במקרה הזה השופטים לא מצאו לנכון לתת צו המחייב את שתי
מועצות הערים לתת החלטה המעבירה את ראשי הערים מכהונתם, וממילא גם לא ציוו להעביר
את הנושא לאישורו של שר הפנים.

התגובות
על פסק הדין

לבד מהתגובות לגופו של פסק הדין בעניין גפסו ורוכברגר הובעה
בתקשורת גם הדיעה ששופטי ביהמ”ש העליון הכריזו “מרד” על גרוניס,
בין השאר משום שבפרשת צבי בר הוא “לא נתן” להם לתת פסק-דין התואם את מה
שאמרו באולם בית המשפט, בדיון עצמו.

אני לא רוצה להתייחס כאן לשאלת ה”מרד”, אבל גם לא
לשלול את האפשרות הזאת.

מה שאני כן רוצה לציין הוא שגרוניס עצמו, ככל הנראה, אכן
הושפע מהדברים, ועוד יותר – מכך שהוא אכן ידע שכך הווה, משום שהוא ישב עם השופטים
בלשכתו, דיסקס איתם את כל האפשרויות – הן בפרשת צבי בר, והן בפרשת גפסו-רוכברגר,
וכנראה שהוא חש מאוד לא נוח – לא רק מהיותו במיעוט (אהרן ברק, כנשיא ביהמ”ש
העליון, דווקא ידע לחיות עם זה לא רע), אלא גם מדברים שאמרו לו חבריו, בשיחות
שבארבע-עשרה עיניים.

כפי שנראה, ההשערה הזאת באה לידי ביטוי בפרשה הבאה – פרשת
שלמה לחיאני, ראש עירית בת-ים.

בג”ץ
לחיאני

בין פסק-הדין בפרשת גפסו-רוכברגר (17.9.2013) לבין מתן
הנימוקים לו (14.10.2013) הוגש כתב אישום גם נגד ראש עירית בת-ים, שלמה לחיאני,
המוכר גם כשלומי לחיאני, ותנועת אומ”ץ, בעקבות הצלחתה בבג”ץ
גפסו-רוכברגר, אצה-רצה לעתור גם נגד לחיאני.

בין פרשת גפסו-רוכברגר לבין פרשת לחיאני ישנם שני הבדלים
משמעותיים: האחד לרעת לחיאני, שהעבירות בהן הוא מואשם הן חמורות יותר, והאחד
לטובתו – שהדיון בעניינו התקיים יומיים לפני הבחירות.

כאן נעשה הפסקה קלה, ונחזור למה שהדאיג את גרוניס,
בדעת-המיעוט שלו בעניין גפסו-רוכברגר (ההדגשות לא במקור):

כבר בפתח הדברים אבהיר, במה חולק אני על חברותיי
וחבריי. דעתי היא כי נוכח העובדה שהבחירות לרשויות המקומיות עומדות בפתח, אין
הצדקה להתערבות שיפוטית. יש ליתן לבוחר לומר את דברו. … מדובר בהתערבות לא רק
בהחלטות של המועצות, אלא גם ב”החלטות” של שר הפנים, ואף בזכותו של הבוחר
לומר את דברו. … חבריי, שופטי הרוב, מצדיקים את ההחלטה להעביר את ראשי הרשויות
מתפקידם בנימוק שבדרך זו יישמר אמון הציבור ברשויות השלטון … אין זה ברור לי
מדוע לא ניתן להמתין לתוצאות הבחירות, ובדרך זו לגלות האם הציבור מוכן ונכון
להצביע עבור מועמדים שכיהנו כראשי רשויות מקומיות ואשר מעל ראשם תלויים כתבי
אישום. מה לנו דרך טובה יותר מלבחון את אמון הציבור מאשר בחירות ישירות לתפקיד ראש
רשות מקומית, והכל כאשר לכולם ידוע כי המועמד עומד לדין פלילי?!
בנוסף, חברותיי
וחבריי לא נותנים, לטעמי, משקל מספיק לחזקת החפות.

כאמור, הנני נותן משקל רב לכך שהבחירות
לרשויות המקומיות עומדות בפתח. עובדה זו יש בה כדי להשפיע על מידת הריסון השיפוטי
הנדרש לעניין התערבות בהחלטות דוגמת אלו העומדות לביקורת בפנינו.
ראשית, בהיבט
התוצאה, בתוך זמן קצר, משתערכנה הבחירות, תסתיים מאליה כהונתם הנוכחית של שני ראשי
העיריות. הדבר רלוונטי לעניין הערך המעשי … של הסעד שהתבקשנו ליתן, הנוגע
להפסקת כהונתם של ראשי העיריות. שנית, העובדה שמדובר בתקופת בחירות צריכה
להנחות את בית המשפט לנהוג באיפוק. תקופת בחירות היא “…תקופה רגישה מבחינה
פוליטית, ועל בית המשפט לבחון היטב את ההשלכות האפשריות של פסיקתו על הלכי רוח
בציבור” … שלישית, ובכך העיקר, שאלת המשך כהונתם של ראשי העיריות
צפויה לעמוד בהקדם למבחן הציבור … לנתון זה משמעות מכרעת במסקנתי כי אין מקום
להתערבות שיפוטית בהחלטות המועצות … נקיטה של צעד כאמור עלולה לעורר קושי אף שלא
ערב בחירות.
אולם, העיתוי הנוכחי מחדד ומבליט קשיים אלה, במידה המצדיקה, לגישתי,
חריצת דינן של העתירות לדחייה.

… נבחר ציבור, כשמו כן הוא, נבחר לתפקידו
על-ידי הציבור בבחירות דמוקרטיות. נבחר הציבור נותן דין וחשבון בפני הציבור לגבי
מעשיו, והכרעת הציבור בבחירות תשפיע על המשך כהונתו בתפקידו. מכאן, שהעברתו
מתפקידו שלא בדרך של בחירות כרוכה בביטול רצונו של הבוחר ויש בה כדי לשנות תוצאות
שהושגו בהליך דמוקרטי … לנוכח חשיבותו של ההליך הדמוקרטי ומתוך כבוד לרצון
הבוחר, על בית המשפט לנהוג משנה זהירות
… ראש רשות מקומית הוא היחיד מבין
הרשויות השלטוניות הנבחרות בישראל, הנבחר לתפקידו במישרין על-ידי הציבור. …
מכאן, שהחלטה שיפוטית שעניינה העברתו מתפקידו של ראש הרשות כרוכה בהתערבות עמוקה
ברצונו המפורש של הבוחר. בהחלטה זו יש משום פגיעה בעיקרון הייצוגיות, היינו
בזכותו של ציבור הבוחרים לבחור את המועמד הרצוי בעיניו לתפקיד ראש הרשות המקומיות

… המדובר בעניינים שהם מיסודותיה של השיטה הדמוקרטית ואין צורך להכביר מילים
לגבי חשיבותם. לפיכך, מתוך כבוד לעיקרון הדמוקרטי, על בית המשפט לנהוג משנה
זהירות בהתערבות בהחלטות מסוגן של אלה העומדות לדיון, במיוחד כאשר נמצאים אנו על
סיפן של בחירות.
 

באשר לטענה כי הדחת ראשי הערים שנגדם הוגשו כתבי אישום תגן
על “אמון הציבור” במוסדות השלטון אומר גרוניס:
 

כפי שראינו, בעבר … בית משפט זה הצדיק את
התערבותו בסוגיות של מינוי … בצורך להבטיח את אמון הציבור ברשויות השלטון. …
בענייננו, מצויים אנו כשבוע ימים לפני הבחירות. הדיון בעתירות נערך ביום
10.9.2013. כלומר, המועדים הרלוונטיים סמוכים מאוד למועד הבחירות. על רקע הקשיים
הפרשניים עליהם עמדתי … סברתי שיש מקום להמתין לפסק-דינו של הבוחר. אין ספק
בדבר, שהעובדה כי הוגש כתב אישום נגד כל אחד משני ראשי העיריות, אשר עומדים לבחירה
מחדש, תשמש נושא מרכזי במערכת הבחירות.
על כן, דעתי היא שיש ליתן לבוחר לומר
את דברו. … את “אמון הציבור” ניתן למדוד באופן אמפירי באמצעות
בחירות.
זאת, כאשר צפוי כי אחד הנושאים המרכזיים בבחירות יהא כתב האישום
שהוגש. נניח כי בבחירות הקרובות, העומדות בפתח, ייבחרו שמעון גפסו ויצחק רוכברגר
לכהונה נוספת כראשי העיריות, שעה שכתבי האישום תלויים מעל ראשיהם. כיצד ניתן
יהיה לומר שאמון הציבור נפגע עקב בחירתם, שהרי הציבור הוא שבחר בהם?

… הבחירות לרשויות המקומיות תיערכנה בעוד ימים
אחדים. שני ראשי העיריות שהועברו מתפקידם הינם מועמדים בבחירות. קיימת אפשרות
ששניהם או אחד מהם יזכו בבחירות וייבחרו שוב לראשות העירייה.
… חלק מחברותיי
וחבריי מרמזים על כך שהיה וכל אחת מן המועצות לא תעבירם מתפקידם, יתערב בית המשפט
אם יוגשו עתירות בעניין … אם אומנם תהא התערבות של בית המשפט, היא תביא להפסקת
כהונתם של מי שזה עתה נבחרו. בעקבות זאת תיערכנה בחירות מיוחדות לראשות העירייה
(סעיף 24א(א)(3) לחוק). על פי גישתם של חברותיי וחבריי, כל אחד מן השניים יוכל
להיות מועמד בבחירות המיוחדות. כך עלול לחזור המהלך העקר ושוב יועברו השניים
מתפקידם, תיערכנה בחירות נוספות וחוזר חלילה.
המדובר בדוגמה קיצונית, אך
המציאות מוכיחה כי היא איננה דמיונית לחלוטין … עצם התוצאה המוזרה של העברה
מכהונה ועריכת בחירות לאחר מכן וחוזר חלילה, אמורה, לדעתי, להשפיע על הגישה
הפרשנית. במילים אחרות, התוצאה האמורה אף היא מלמדת על הבעייתיות בהסתמכות על סעיף
22 לחוק, כאשר עסקינן בהגשת כתב אישום.

… נניח שמועצת הרשות המקומית שנבחרה זה עתה
באותה מערכת בחירות בה נבחר ראש העירייה, תחליט להעבירו מן התפקיד בשל כך שתלוי
מעל ראשו כתב אישום. הנחתנו הנוספת היא שציבור הבוחרים היה מודע לכך שהוגש כתב
אישום נגדו. כיצד ניתן להצדיק החלטה של המועצה להעביר מתפקידו ראש רשות מיד לאחר
שהלה נבחר בבחירות ישירות, בשל כך שתלוי נגדו כתב אישום, וזאת, כאשר ציבור הבוחרים
בחר בו? … אין בידי לקבל שמועצת הרשות תפעל במודע ובמכוון בניגוד לרצון הבוחר
שאותו היא אמורה לייצג, במיוחד כאשר רצון הבוחר הובהר זה עתה. עמדתם של חלק משופטי
הרוב מחייבת, למעשה, את חברי מועצת הרשות לפעול בניגוד לרצונו המפורש של הבוחר.

באשר להתערבות שיפוטית ברצון הבוחר אומר גרוניס:

… אם אומנם שני ראשי העיריות שהועברו מתפקידם
ייבחרו שוב, שהרי הבוחר אמר את דברו בעניין. ברור כי אם מקבלים את גישתם של חלק
משופטי הרוב, הרי החלטה עתידית של המועצה שלא להעבירם מן הכהונה תהא נגועה באותו
פגם של חוסר סבירות קיצוני. מאחר שהחלטת המועצה תבוא זמן קצר לאחר הבחירות,
בהכרח משתמע מאותה עמדה כי אף בחירתו הישירה של הציבור לוקה באותו פגם של חוסר
סבירות קיצוני.
דומני שמבחינת עקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי, אמירה מעין
זו לגבי ציבור הבוחרים הינה מרחיקת לכת.

אני לא רוצה להעמיק עו”ד בשאלה אם צדק גרוניס, או צדקו
שופטי הרוב (דעתי ברורה), אבל גרוניס נתן את דעתו לשאלה “מה יקרה אם
…”, בעוד שהם טמנו ראשיהם בחול.

ובחזרה
לבג”ץ לחיאני

כיוון שבבג”ץ גפסו-רוכברגר כבר היה הרכב של שבעה
שופטים, ונפסקה הלכה, הסתפק גרוניס בהרכב רגיל, דהיינו שלושה שופטים, והוא העמיד
את עצמו בראשם.

עד כאן אין שום בעייה, אלא שכבר בראשית הדיון התנפל יגורתי
על לחיאני ועל מועצת העיר: אתם עושים צחוק מפסה”ד שעניין גפסו-רוכברגר!

אז תירגע, גרוניס: הלכה שנפסקה ע”י ביהמ”ש העליון מחייבת רק את בתי
המשפט הנמוכים ממנו – לא אותו, ולא את הציבור, ולמי שמתדיין בביהמ”ש
העליון מותר גם מותר לטעון שההלכה הפסוקה מוטעית היא, ומן הראוי לשנותה.

במקרה הזה הייתי מוסיף ואומר לגרוניס: לא רק שאיני עושה
צחוק מהפסיקה, אלא אני חייתי לאור דעת המיעוט של כבודו, ואני מזמין את כבודו לשכנע
את חבריו לסטות מההלכה שנפסקה כאן לפני ששה ימים בלבד – ולא רק שטרם היכתה שורש,
אלא שבמקרים רבים בעבר הבג”ץ סירב להתערב, ואני מבקש “לחזור אל
המקורות”.

אבל זה לא הכל, כבודו: אם במקרה הקודם ניתן פסק-הדין חודש
וחמישה ימים לפני הבחירות,
וכבודו ציין את הקרבה לבחירות כשיקול נגד התערבותו
של בית המשפט בהחלטת המועצה, כאן אנחנו עומדים יומיים בלבד לפני הבחירות!

מדוע
התקפל גרוניס?

שאלה מרתקת היא מדוע גרוניס לא נשאר בדעת-המיעוט שלו, אשר
כעת, בתיק לחיאני, נעשתה יפה וחזקה שבעתיים.

לדעתי הוא פשוט חשש מלהיות שוב בודד במיעוט, ולספק כותרות
מסוג “גרוניס שוב במיעוט”, “שופטי ביהמ”ש העליון שוב בועטים
בגרוניס” או “גרוניס מגלה שוב כשל מנהיגותי”, ושאר השטויות
המוכרות.

אלא מאי? כמו העורב אשר ביקש ללמוד להלך כיונה, לא הצליח,
אבל כשל גם בחזרה להליכתו הרגילה ונשאר צולע, כך גם אשר יגורתי: במקום לדבוק
בדעת-היחיד שלו, הוא זיגזג, ואיבד גם את המעט שהיה לו.

פסיקת
הבג”ץ ותוצאות הבחירות

שלושת ראשי הערים הודחו ע”י הבג”ץ ערב הבחירות, ובבחירות
שלושתם ניצחו בגדול.

אם גרוניס היה עומד בגאון על דעת-היחיד שלו, הוא יכול היה
להסתובב היום ברחובה-של-עיר בחזה נפוח, ולומר לכל מי שמוכן לשמוע, וגם – אולי
בעיקר – גם למי שלא מוכן לשמוע: אמרתי לכם, ולא אביתם שמוע!

את מאמרי הקודם בנושא הזה, אשר
יגורתי (כ”ט): בג”ץ צבי בר: גרוניס הסמרטוט מכופף ידיים, וכולם יוצאים סמרטוטים
,
סיימתי במסקנה כי כל המשתתפים בהצגה הזאת – אשר יגורתי, מרים נאור, עדנה ארבל, אליקים
רובינשטיין, סלים ג’ובראן, אסתר חיות ועוזי פוגלמן, העותר ופרקליטו, וגם המשיבים
ופרקליטיהם – כולם יצאו סמרטוטים.

וסיכמתי באמרי כי גם למות זקוף צריך לדעת.

אבל גרוניס העדיף, מן הסתם, למות והוא כורע על ארבע.

עוד אמרתי במאמר הנ”ל:

ייתכן מאוד ש(צבי) בר כבר עייף מ-24 שנות כהונתו
כראש העיר, והוא מעדיף לסיים את הקדנציה בראש זקוף, אבל אני, במקומו, הייתי הולך
על הקופה הקטנה, כדי שלא להפסיד את הקופה הגדולה. תארו לעצמכם שהבג”ץ מחייב
את המועצה לפטר אותו, והוא מפוטר, או מתפטר, ואחרי שלושה חודשים הוא נבחר מחדש …
אצבע משולשת להרכב מורחב של שבעה שופטים בביהמ”ש העליון.

ואת זה חטפו עכשיו כל תשעת השופטים שהיו מעורבים בשלושת
הבג”צים בהם עסקינן:

כבוד
הנשיא א’ גרוניס

כבוד המשנָה
לנשיא מ’ נאור

כבוד
השופטת ע’ ארבל

כבוד
השופט א’ רובינשטיין

כבוד
השופטת א’ חיות

כבוד
השופט נ’ הנדל

כבוד
השופט צ’ זילברטל

כבוד
השופט ס’ ג’ובראן

כבוד
השופט ע’ פוגלמן

כולם יצאו סמרטוטים, אבל גרוניס יותר מכולם: הוא הפסיד את
הזדמנות חייו “לצאת גבר”.

הרואה את הנולד

חז”ל אמרו: איזהו חכם, הרואה את הנולד.

בניגוד לחבריו המטומטמים, גרוניס היה מספיק חכם (טוב, בשביל
זה הוא ד”ר למשפטים) לראות את הנולד, אבל הוא גילה רכרוכיות מדאיגה בכך שלא
נשאר איתן בדעתו.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות –
נא לשתף!

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”
*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר
*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים
איך
נפטרנו מאשר גרוניס



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר