המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

אל
תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא*לסגור את לשכת עורכי הדין

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים –

איך נפטרנו מאשר גרוניס

האנסים

השופט ניסים ישעיה כיהן 20 שנים כשופט מחוזי וב-2009 פרש
לגימלאות. בישראל יש נוהג לפיו שופטים שפרשו לגימלאות, ממשיכים לכהן בתפקידים
ציבוריים, בדרך כלל יושבי ראש ועדות מעין שיפוטיות. ישעיה מונה ליו”ר ועדת
ערעורים של הביטוח הלאומי הדנה בכל הקשור לתמלוגים ממשרד הביטחון. לוועדה הוגש
ערעור של צעירה בת 19 שטענה כי בהיותה בת 13 נאנסה על ידי ארבעה פלסטינים ועל כן
תבעה להכיר בה כנפגעת פעולות איבה הזכאית לתמלוגים. משרד הביטחון סרב לתביעה ומכאן
הערעור. במהלך הדיון אמר השופט ישעיה כי “יש בנות הנהנות להיאנס”. זו אמירה גסה, מקוממת, שוביניסטית מהזן היותר ברוטאלי שמחייבת
לפחות את פיטוריו מכל תפקיד ציבורי.

התבטאותו של ישעיה הביאה מבול של גינויים, החל מהימין וכלה
בשמאל. ראש הממשלה בנימין נתניהו גינה את הדברים והודיע כי הוא מבטל את תמיכתו
בישעיה כיו”ר בית הדין של מפלגת הליכוד. ישעיה לא חיכה עד שיפוטר והוא הודיע
לשרת המשפטים ציפי לבני כי הוא מתפטר מכל תפקידיו הציבוריים.

כך צריך להיות.

כאשר קראתי את הדיווח על אמירתו
של ישעיה לא יכולתי שלא לתמוה על הסתירה הבלתי ניתנת לישוב בין הגינוי לשופט לבין
היותה של ישראל מדינה המפעילה אונס קולקטיבי. החודש ציינו 46 שנים לכיבוש, 46 שנים
שמדינת ישראל אונסת את העם הפלסטיני, על נשיו, ילדיו וזקניו, אונס אלים במיוחד,
שלא כמו הצעירה שנותרה לשמחתנו בחיים, האונס על העם הפלסטיני כרוך בעינויים, ברצח
אלפי ילדים ונשים, בהשפלה יומיומית, בגניבה ושוד, לא אונס חד פעמי אלא אונס
יומיומי שמשתרע על פני 16790 ימים.

רבים מאלה המסתייגים מדברי השופט ישעיה כאשר מדובר בנערה
יהודיה, מאמצים את אותו אורח חשיבה כאשר מדובר בעם הפלסטיני. אמרות כמו “לפלסטינים
אין סיבה להתלונן” או “בסתר ליבם הם מודים על כל מה שעשינו למענם”
וכיוצא באלה אמרות הזויות שמשמעותן, יש עמים הנהנים להיאנס. יש לי חדשות עבור אותם
ישראלים: בנות לא נהנות להיאנס כפי שעמים לא נהנים מכך. בשני המקרים יש להביא את
האנסים לדין.

מעוללות
הגזענות הישראלית (1)

אין כמעט שבוע שחולף מבלי שממשלת ישראל או אחד ממשרדיה
יצוצו עם עוד שיטה להקשות את חייהם של מבקשי המקלט בישראל. לאחר שהכנסת הקודמת אישרה
את החוק הדרקוני לפיו ניתן לעצור מבקשי מקלט למעשה ללא הגבלת זמן, סברו הממשלה
ותומכיה בכנסת שזה לא מספיק. הכנסת החדשה (ה-19) ממשיכה את מסכת החקיקה הרודנית של
הכנסת הקודמת (ה-18), ואחד החוקים הראשונים שקיבלה, איסור על מבקשי המקלט לשלוח
כסף למשפחותיהם. מבקש מקלט, שהצליח לחסוך כמה גרושים ומבקש לשלוח אותם למשפחתו
באריתריאה או סודן, החיות במצוקה, שאולי אחד מבניה או בנותיה חולים והכסף נחוץ
לטיפול רפואי, לא יוכלו לשלוח את הסיוע. איזו אכזריות מצד ממשלת ישראל והכנסת. כך
כופים על מבקשי המקלט לפעול מחוץ לחוק ולהסתייע בכל מיני מאכרים מהעולם התחתון,
שכמובן יגבו את חלקם מכבשת הרש.

בימים אלה התגלה כי ממשלת ישראל מנהלת מו”מ עם ארבע
מדינות אפריקאיות במטרה לייצא אליהן אלפי מבקשי מקלט. במסגרת המו”מ מנסה ישראל
לפתות את מנהיגי המדינות גם בסיוע צבאי. זהו למעשה סחר בבני אדם.

מכר שלי ניסה לגזור גזרה שווה בין המו”מ בעיצומה של
מלחמת העולם השנייה אותו ניהלו שליחי הסוכנות היהודית עם הנאצים בדבר משאיות תמורת
הצלת יהדות הונגריה, מו”מ בו לקחו חלק גם ד”ר קסטנר מהצד היהודי ואייכמן
מהצד הנאצי, שבסופו של דבר לא הוליד הסכם, לבין ניסיונות ממשלת ישראל להיפטר
מהפליטים בתמורה לתשלומי שוחד לשליטים מושחתים. חלקתי עליו. יש כמובן דימיון באותו
מובן שבני אדם הם קלפי מיקוח, וזה לכשעצמו רע, אבל מכאן ואילך ההבדלים תהומיים.
יהדות הונגריה עמדה בפני סכנת השמדה, שבסוף גם מומשה, ואילו הפליטים בישראל אינם
עומדים בפני השמדה, לפחות לא עתה.

מעוללת
הגזענות הישראלית (2)

מי שסבור ששוט הגזענות מופעל רק על ערבים ומבקשי מקלט
מאפריקה טועה. עצם היותו של אדם לא יהודי הופך אותו בנסיבות אלה ואחרות ליעד של
התעללות שלטונית.

אזרחית אוקראינה התחתנה עם גבר ישראלי ועברה לגור בישראל.
נולד להם ילד. הבעל התגלה כאדם אלים המכה את אשתו. היא נמלטה למקלט לנשים מוכות
והתגרשה מבעלה. בעקבות הגירושין הודיע לה משרד הפנים כי מאחר ואינה נשואה יותר
לבעל אזרחות ישראלית מופסק הליך התאזרחותה (הליך ארוך ומתיש) ועליה לעזוב את הארץ.
רגע אחד היא אומרת למשרד הפנים: האם אתם אומרים לי שהיה עלי להישאר נשואה לבעל
מכה? וגם יש לי כאן ילד. אכן ,עונה לה משרד הפנים, הילד הוא ישראלי הוא יכול
להישאר כאן, אבל את צריכה לעזוב. בעלי היכה אותי, אומרת האשה ביאוש, ומשיב לה משרד
הפנים, זו בעיה שלך, הסיבות לא מעניינות אותנו. אנחנו לא אומרים לך להתגרש אם לאו.
אבל מאחר והתגרשת, את מגורשת גם מישראל. אינך יהודיה ולכן תעופי מכאן. משרד הפנים
בעצם חוטף לה את הילד, בתקווה שבעתיד יהיה בשר תותחים למלחמות ישראל, אבל גם אז,
אם חס ושלום ייהרג, הוא ייקבר בחלקה נפרדת לחיילים שהאמא שלהם אינה יהודיה ולכן גם
הם לא יהודים.

איפה יש עוד מדינה שככה שומרת על טוהר הגזע? את האמא זורקים
ואת הבן קוברים מחוץ לגדר. זה עדיין לא תוכנית לבנסבורן הגרמנית אבל רוחה הגזענית
שורה על כמה ישראלים בעמדות שלטוניות בכירות.

מעוללות
הגזענות הישראלית (3)

פטריק מרסר , חבר הפרלמנט הבריטי מסיעת השמרנים, נתפש מתבטא
כלפי חיילת ישראלית “יהודיה מלוכלכת”.

ח”כ מירי רגב מסיעת הליכוד, שהיא גם יו”ר ועדת הפנים
של הכנסת, פנתה ליו”ר הכנסת יולי אדלשטיין, ותבעה ממנו למחות בפני עמיתו
הבריטי על “ההתבטאות האנטישמית שלוחת הרסן שאין לה מקום בשום פרלמנט
בעולם”.

זאת אותה מירי רגב שבנאום הסתה נגד מבקשי המקלט מאפריקה
הגדירה אותם כסרטן.

מזכיר לי את האיש שרצח את הוריו וביקש מבית המשפט להתחשב
בכך שהוא יתום. אולי ראוי להושיב את השניים בחדר סגור שיתקוטטו מי יותר גזען, או
שמא נאמץ את סיפורו של המשורר היינריך היינה על הזוג המלכותי שהזמין את הרב והכומר
להתווכח בפניהם איזו דת צודקת יותר. הכומר ניבל את פיו, הרבי דיבר שטויות, ואז פנה
המלך למלכה וביקש את חוות דעתה וזו אמרה:

 “מי צודק איני יודעת– / אך אם קצת פה נמלכים/ גם
הרבי גם הכומר ,/ הם,
השנים, מסריחים.”

ואנונו
לא לבד

הידד לאדוארד סנודן, המתריע ((Whistleblower החדש שהדליף
לעיתונות את קיומה של התוכנית הסודית פריזם PRISM) ) שבאמצעותה השיג הממשל האמריקאי גישה ישירה
למערכות של גוגל, פייסבוק, אפל וחברות אינטרנט אחרות,. מדובר בחדירה
לפרטיות של מיליוני בני אדם שלא היו מודעים לכך.

לנוכח לפיתה הולכת ומתהדקת של הממשל המרכזי מאבדים אזרחים
את מעט המרחב החופשי שעוד נותר להם. המתריעים הם לעתים קו ההגנה האחרון שלנו מול
שלטון דורס. הם חושפים את חטאי ופשעי השלטון ומממשים את זכות הציבור לדעת. האנושות
צריכה להודות למתריעים האמיצים שמסתכנים ובכל זאת חושפים. דניאל אלסברג, מרדכי
ואנונו, ברדלי מנינג, ג’וליאן אסנג’ ועתה אדוארד סנודן הם גיבורים להם אנו חבים
תודה.

יורם
קניוק ז”ל

ב-8 ביוני הלך לעולמו הסופר יורם קניוק. בן 83 במותו. בצד
היותו מגדולי וחשובי הסופרים שחיו בישראל, הוא היה גם מעורב במאבקים על דמותה. הוא
נמנה עם הקהילה ההולכת ומצטמקת של ישראלים הנאבקים למען מדינה חילונית דמוקרטית, שוחרת
שלום המקיימת שוויון לכל אזרחיה. המדינה עליה נלחם ב-1948 והמדינה כפי שנראית היום
הן לדידו שתי ישויות שונות. הוא לא חסך את שבט לשונו מהפיכת ישראל למדינה
קלריקלית, גזענית, קולוניאלית, משעבדת עם אחר.

אני מציין בסיפוק שהוא נמנה עם אלה שהתבהמותה של ישראל
הזכירה להם תהליכים ואירועים בגרמניה הנאצית. במאמר שפרסם בהארץ ב-1 ביוני 2012
כתב במשפט הפתיחה: “בשבוע בו חברי כנסת הסיתו להרג זרים בדרום תל אביב והשתמשו
במינוח הנאצי ‘סרטן בגוף האומה’ “…. בהמשך המאמר הוא מדבר על “ליל
הבדולח הישראלי ורישיון הפצת ‘מיין קאמפף עברי’ (הכוונה ל”תורת המלך”
המתיר הריגת גוי – ג.ס.) מחזקים את התחושה שישראל נהפכת לאחרת. לכל אלה הרוצים
מדינת הלכה חמורת סבר וימנית קיצונית, תהיה עדנה”. כך כותב אדם בעל תודעה
היסטורית.

 ספריו הם נכסי צאן
ברזל בספרות העברית, ואני מניח כי הם יהיו מקור ללא מעט מחקרים ועבודות דוקטורט.

ההיכרות בינינו הייתה היכרות של בתי קפה. די היה בה כדי
לעמוד על קסמו.

אני אַבֵל על לכתו מאיתנו ושולח תנחומיי למשפחה.

______________

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס