שירים מימים של שפיות – הלב נקרע על הנופלים לשווא

שירים מימים של שפיות – הלב נקרע על הנופלים לשווא


19.02.2012 10:17
שירים מימים של שפיות - הלב נקרע על הנופלים לשווא


מנעי קולך רחל, מנעי קולך מבכי
כולנו פה, רחל, עם התרמיל על שכם
שוב לא נלך רחל, ואת שוב לא תלכי
שוב לא נלך רחל מני שדמות בית לחם

ראי רחל, ראי
ראי ריבון עולם
ראי רחל, ראי
הם שבו אל גבולם



ב”ה

 

 

 

שירים מימים של שפיות

 

הלב נקרע על הנופלים לשווא

 

 

 

 

שוב לא נלך
אריק לביא
מילים: שמוליק רוזן
לחן: אפי נצר
קיים ביצוע נוסף לשיר זה :
ביצוע:

ראי אבק דרכים עולה מעיר שלם
ורכב הברזל שועט אל מול עירך
ועם שלם מביט, מביט בך כחולם
כנפי פלדה חגות, חגות מעל קברך

ראי רחל, ראי
ראי ריבון עולם
ראי רחל, ראי
הם שבו אל גבולם

ראי רוחות אייר נושאות טורי פלדה
גם בנימין עמנו פה, וגם יוסף
כוכב בית לחם מנצנץ ברעדה
גם החלוץ עמנו וגם המאסף

ראי רחל, ראי…

מנעי קולך רחל, מנעי קולך מבכי
כולנו פה, רחל, עם התרמיל על שכם
שוב לא נלך רחל, ואת שוב לא תלכי
שוב לא נלך רחל מני שדמות בית לחם

ראי רחל, ראי…

 

 

 

 

פרחים בקנה

 

כשאביב נרדם ייעור בחיוורון

בשדות האש ייתם

הקרב האחרון

ובוקר נהדר מן הבקעה להר

אז יעלה בזמר ברון

.

השמש ידום בין עזה לרפיח

ירח ילבין על פסגת החרמון

פרחים בקנה ובנות בצריח

ישובו לעיר חיילים בהמון

 

ילדה אחת קטנה ובידה זרים

לעיר הלבנה תצא אז בשירים

ולחייל נרגש

תשים סביון בדש

והשמיים כה בהירים

 

השמש ידום בין עזה לרפיח

ירח ילבין על פסגת החרמון

פרחים בקנה ובנות בצריח

ישובו לעיר חיילים בהמון

.

החיילים לעיר יגיעו בעם רב

עם נערות ושיר

ועם פרחי זהב

וכל אשר אתמול

ידע מכאוב ושכול

לא עוד ידע שלכת וקרב

.

השמש ידום בין עזה לרפיח

ירח ילבין על פסגת החרמון

פרחים בקנה ובנות בצריח

ישובו לעיר חיילים בהמון

השמש ידום בין עזה לרפיח

ירח ילבין על פסגת החרמון

פרחים בקנה ובנות בצריח

ישובו לעיר חיילים בהמון

 

הכותל
שלווה ברטי
מילים: יוסי גמזו
לחן: דובי זלצר
קיימים 6 ביצועים נוספים לשיר זה :
ביצוע:

עמדה נערה מול הכותל
שפתיים קרבה וסנטר.
אמרה לי: “תקיעות השופר חזקות הן,
אבל השתיקה עוד יותר…”
אמרה לי: “ציון הר הבית”
שתקה לי: “הגמול והזכות”,
ומה שזהר על מצחה בין ערביים
היה ארגמן של מלכות.

הכותל – אזוב ועצבת,
הכותל – עופרת ודם.
יש אנשים עם לב של אבן,
יש אבנים עם לב אדם.

עמד הצנחן מול הכותל,
מכל מחלקתו רק אחד
אמר לי: “למוות אין דמות אך יש קוטר –
תשעה מילימטר בלבד…”
אמר לי: “אינני דומע”,
ושב להשפיל מבטים,
“אך סבא שלי, אלוהים היודע,
קבור כאן בהר הזיתים”.

הכותל – אזוב ועצבת…

עמדה בשחורים מול הכותל
אמו של אחד מן החי”ר.
אמרה לי: “עיני נערי הדולקות הן
ולא הנרות שבקיר”.
אמרה לי: “אינני רושמת
שום פתק לטמון בין סדקיו.
כי מה שנתתי לכותל רק אמש,
גדול ממילים ומכתב”.

הכותל – אזוב ועצבת…

עמד מול הכותל עימנו
הרב הישיש בתפילה.
אמר לי: “אשרי שזכינו כולנו”
ושב, ונזכר, לא כולם.
עמד בדמעה מנצנצת
יחיד בין עשרות טוראים.
אמר לי: “מתחת לחאקי, בעצם,
כולכם כוהנים ולווים

הכותל אזוב ועצבת…

 

 

 

עמק דותן

 

 

להקת פיקוד צפון

מילים: דליה רביקוביץ’

לחן: שמעון ישראלי

 

 

 

שם מכרו האחים את יוסף לעבדות

שם עלו במישור תמרות אש ועשן

ובתוך הקמה, התפרש לו הגדוד

בעמק דותן

 

עמק תבואות וכרם זיתים

עמק חיטה לבנה כפשתן

וגדי וצבי בהדר גבורתם

הלא שוב ניפגש, בלי קרב ובלי אש

עוד נשובה אל עמק דותן

 

וכל פרח שדה, אז היה מלבלב

שם חלפו העבים הצחורות לאיטן

ובכרם ממול התחפר האויב

בעמק דותן

 

עמק תבואות וכרם זיתים….

 

אז נפגע המשוריין ותאחז בו האש

ותשעת הפצועים נלכדו בביתן

שם נפלו גיבורים משריון וחרמש

בעמק דותן

 

עמק תבואות וכרם זיתים…

 

והדרך עולה שוב להר הברכה

ואדום הוא הפרי המבשיל בבוסתן

מה שלוות הדרכים, מה יפה המנוחה

לעמק דותן

 

עמק תבואות וכרם זיתים…

 

 

 

 

בתי את בוכה או צוחקת

 

מילים: יובב כץ

לחן: דוד קריבושי

 

 

 

פגז אחרון התפוצץ ושתק,

עטפה הדממה את העמק.

ילדה בגדות יצאה ממקלט,

ואין בתים עוד במשק.

אמא, היה לנו בית ירוק

עם אבא ובובה ושסק.

הבית איננו, ואבא רחוק,

אימי את בוכה או צוחקת.

 

הביטי למעלה, בתי, אל ההר,

ההר שהיה כמפלצת.

עוד יש תותחים, ילדתי, על ההר,

אך הם מאיימים על דמשק.

 

הביטי למעלה, בתי, לגולן,

שם יש חיילים, אך להבא –

דגלם בצבעים של כחול ולבן,

בוכה וצוחק שם גם אבא.

יהיה לנו בית ירוק, ילדתי,

עם אבא ובובה ושסק,

ולא עוד אימה, ילדתי, ילדתי,

בתי, את בוכה או צוחקת.

 

שקיעות באדום וזריחות בזהב

פוגשות בירוק ובמים.

ובלי תותחים של אויב על ההר

יוריק עוד העמק כפליים.

 

זורם הירדן, מתפתל כשיכור,

פריחה את העמק נושקת.

ואיש לא יסב את מימיו לאחור,

בתי, את בוכה או צוחקת.

זורם הירדן, בין גדות יעבור,

פריחה את העמק נושקת,

ואיש לא יסב את מימיו לאחור,

בתי, את בוכה או צוחקת.

בתי, את בוכה או צוחקת.

 

שארם א שייך

 

מילים: עמוס אטינגר

לחן: רפי גבאי

 

 

 

גדול הוא הלילה ולך מחייך

חזרנו עם בוקר אל שארם א-שייך

עברנו בלילה, בים ובהר

ובאנו עם בוקר אל תוך המיצר

 

את שארם א-שייך, חזרנו אלייך שנית

את בליבנו, ליבנו תמיד

 

הים והמלח יראו את השיר

חזרנו אליכם, טיראן וסנפיר

אותם השמיים מעל לבבך

מיצר, ים ומים – את שארם א-שייך

 

את שארם א-שייך, חזרנו אלייך שנית

את בליבנו, ליבנו תמיד

 

עולה לו הבוקר בחוף אלמוגים

עוברות שוב במים ספינות דייגים

יורד לו הערב, מביא עוד חלום

מביא על המים תקווה לשלום

 

את שארם א-שייך, חזרנו אלייך שנית

את בליבנו, ליבנו תמיד

 

הוי, שארם א-שייך!

גבעת התחמושת    

מילים: יורם טהרלב

לחן: יאיר רוזנבלום

 

“היה אז בוקר היום השני למלחמה בירושלים. האופק החוויר במזרח. היינו בעיצומו של הקרב על גבעת התחמושת. לחמנו שם זה שלוש שעות. התנהל קרב עקשני. קטלני. הירדנים נלחמו בעקשנות. זה היה יעד מבוצר בצורה בלתי רגילה. בשלב מסויים של המלחמה נשארו לידי ארבעה חיילים בלבד. עלינו לשם בכוח של שתי פלוגות. לא ידעתי היכן האחרים כיוון שהקשר עם דודיק המ”פ ניתק עוד בתחילת הקרב. באותו רגע חשבתי שכולם נהרגו”.

 

בשתיים, שתיים ושלושים,

נכנסנו דרך הטרשים

לשדה האש והמוקשים

של גבעת התחמושת.

 

מול בונקרים מבוצרים

ומרגמות מאה עשרים

מאה וכמה בחורים

על גבעת התחמושת.

 

עמוד השחר עוד לא קם

חצי פלוגה שכבה בדם

אך אנו כבר היינו שם

בגבעת התחמושת.

 

בין הגדרות והמוקשים

השארנו רק את החובשים

ורצנו אבודי חושים

אל גבעת התחמושת.

 

“באותו רגע נזרק רימון מבחוץ. בנס לא נפגענו. חששתי שהירדנים יזרקו רימונים נוספים. מישהו היה צריך לרוץ מלמעלה ולהשגיח. לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב. שלחתי את איתן. איתן לא היסס לרגע. עלה למעלה והתחיל להפעיל את המקלעון. לפעמים היה עובר אותי והייתי צריך לצעוק לו שיישאר בקו שלי. ככה עברנו איזה שלושים מטר. איתן היה מחפה מלמעלה ואנחנו טיהרנו את הבונקרים מבפנים, עד שנפגע ונפל פנימה”.

 

ירדנו אל התעלות

אל הכוכים והמסילות

ואל המוות במחילות

של גבעת התחמושת.

 

ואיש אי אנה לא שאל

מי שהלך ראשון נפל

צריך היה הרבה מזל

על גבעת התחמושת.

 

מי שנפל נסחב אחור

שלא יפריע לעבור

עד שנפל הבא בתור

על גבעת התחמושת.

 

אולי היינו אריות

אך מי שעוד רצה לחיות

אסור היה לו להיות

על גבעת התחמושת.

 

“החלטנו לנסות לפוצץ את הבונקר שלהם בבזוקה. הבזוקה עשתה כמה שריטות לבטון. החלטנו לנסות בחומר נפץ. חיכיתי מעליהם עד שחזר הבחור עם חומר הנפץ. הוא היה זורק לי חבילות-חבילות, ואני הייתי מניח את החבילות אחת אחת בפתח הבונקר שלהם. להם היתה שיטה: קודם זרקו רימון, אחר כך ירו צרור, אחר כך נחו. אז בין צרור לרימון, הייתי ניגש לפתח הבונקר שלהם ושם את חומר הנפץ. הפעלתי את חומר הנפץ והתרחקתי כמה שיכולתי. היו לי ארבעה מטר לתמרן, כי גם מאחורי היו ליגיונרים. אני לא יודע למה קיבלתי צל”ש. בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום”.

 

בשבע, שבע ועשרים

אל בית הספר לשוטרים

אספו את כל הנשארים

מגבעת התחמושת.

 

עשן עלה מן הגבעה

השמש במזרח גבהה

חזרנו אל העיר שבעה

מגבעת התחמושת.

 

חזרנו אל העיר שבעה

עשן עלה מן הגבעה

השמש במזרח גבהה

על גבעת התחמושת.

 

על בונקרים מבוצרים

ועל אחינו הגברים

שנשארו שם בני עשרים

על גבעת התחמושת.

 

 

 

 

השיר ה”קרבי” ביותר שכתבתי והשיר היחידי עד אותו יום שממש השתמש בחומרים אמיתיים מהחיים והפך אותם לשיר. כל הציטוטים המופיעים בשיר לקוחים מתוך השבועון “במחנה” שבו רואיינו לוחמים מהקרב על גבעת התחמושת. אני חושב שאת כוחו שאב השיר מהראיונות האלה, הרבה יותר מאשר מהטקסט שאני כתבתי. האותנטיות של הטקסטים האלה, אני חושב, שומרת על השיר הזה מהתיישנות גם לאחר ארבעים שנה, כאשר רבים מהרעיונות המובעים בשירי המלחמה איבדו גובה. המוסיקה של יאיר רוזנבלום, שותפי לעשרות שירים, ממשיכה לצמרר אותי גם היום.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר