ב”ה

 

 

 

הם יודעים, בכלל, מה זה נאצים?

 

 

הזלתי דמעה כשבמהלך פינוי נוה-דקלים ניגש אלי ניצול השואה, שלמה גולדמן, בן 74, שביקש ממני לא לפנות אותו באוטובוס…

 

 

כן, הרב לאו, כולנו יודעים, בכלל ובפרט. ואיך לא נדע כשאנו רואים אותם בפעולה, יומם ולילה, כאן, בארץ ישראל? אתה יודע מי היו הראשונים לענוד טלאי צהוב? היו אלו ניצולי “שואה”, כמוך, שראו את הזוועות, כמוך, אך אינם מוכרים כבעלי מונופול על “השואה” ועל זיהוי נאצים, כמוך! הם ענדו את הטלאי, כאשר בוצעה בהם מדיניות היודנריין הנאצית, בארץ ישראל, ארץ כיסופינו זה אלפיים. גם בתוכם יש רבים שכתבו ספרים, אבל, הם אינם הרב הראשי, אז, ספריהם לא נמכרו במליון עותקים בסין, וגם לא מאה במדינה שלך.

 

מכיר את הסיפור הבא, מפיו של “איש השנה” של מעריב, פושע נגד העם היהודי ונגד האנושות? כנראה לא, כי אין לך מושג על הנאציזם המשתולל בארצנו, הנה דבריו של אורי בר-לב:

 

הזלתי דמעה כשבמהלך פינוי נוה-דקלים ניגש אלי ניצול השואה שלמה גולדמן, בן 74, שביקש ממני לא לפנות אותו באוטובוס, אלא באופן פרטי. הוא גם ביקש ששוטר או חייל יעמוד מולו, יסתכל לו בעיניים ויבקש סליחה. נעמדתי מולו, הסרתי את כובע המשטרה והנחתי אותו על ראשו, ביקשתי סליחה ואמרתי: “אתה ראוי לכובע הזה לא פחות ממני”. באותו רגע זלגה לי דמעה מהעין. הרגשתי את הכאב של המפונים, הרגשתי שאני כמעט לא יכול.

 

זה מזכיר לי את “יומן ויטל” של המשורר, יצחק כצנלסון, הי”ד, שנכתב בתוך התופת:

 

 

22.7.1943

 

“…. ועל כל אלה! על כל אלה לא האמנתי שטיפות סרוחות אלו מישראל תעשינה את התועבה. במקום שכל אחד השוטרים צוּוה להביא חמש גולגלות ילדים אל מגרש החרם, לנפצן באבנים, יביאו עשרים ויותר. בראשית שנת אלף תשע מאות ארבעים ושתים, כשבאו הידיעות המחרידות מפי עדי ראיה מוילנה מה שהגרמנים הרוצחים עושים בליטא – מכלים, כילו אותנו שם בעזרת תלמידיהם הטובים הליטאים השוואליסטים, והשוטרים מבני-ישראל עזרו על ידם, גילו את מחבואי האומללים, ילדים, נשים וזקנים, חיפשום והובילום אל הרוצחים, אל פונארי – אז, בשמעי את הנוראות, לא האמנתי ששוטרי היהודים בורשה יעשו כמוהם… והם, עשה עשו ואף התעיבו לעשות… (פנקס ויטל, יצחק כצנלסון)

 

 

אבל הוא יכל וגם עשה! אתה יודע איך קרה שרבבות ברגים קטנים גירשו יהודים מבתיהם, אותם בנו בעשר אצבעותיהם, בלי להסס וגם בגסות מירבית, מה שנקרא – “בנחישות וברגישות”? המדינה שלך השתמשה בשיטות שטיפת המח הנאציות (בדוק!) לעשיית דמוניזציה למתנחלים. סיפרו לאפסים, שה”מתנחלים” מפלצות חסרות רגש, כשהם בוכים על יקיריהם, קרבנות ה”שלום” של שמעון פרס, ימח שמו וזכרו, זו רק הצגה. ילדיהם דרושים להם רק לצורך “שימוש ציני להשגת מטרות פוליטיות…”. עשו אפילו משחקי סימולאציה. כן, הרב, שמישהו יחפש לך באינטרנט את התמונות שצולמו בקורסים לקידום היודונאציזם, שנוהלו על ידי פסיכולוגים, שצריכים לעמוד לדין על פי תקדים משפטי נירנברג.

 

אתה מתנאה בכשרון לזהות נאצים, ובכל זאת, במשך עשרות שנות השתוללות הציונאציזם לא שמעו ממך כלום!!! ואם לא די ששתקת כל השנים, בהן “מדינת ישראל” מתעללת ביהודים ומטפחת את רוצחיהם, כדי שאי אפשר יהיה להגיד שלשמעון פרס יש דם על הידים, וגם לא לברק ולביבי, אתה רץ אל התיקשורת הגבלסית, ומבטיח לה שהיא לא נאצית, ושאתה, בר-הסמכא בנדון, יכל להרגיע אותם, שענידת טלאי צהוב גורמת לך סיוט….. הפושעים מחמשים את הרוצחים, מתדלקים אותם, משחררים את “לוחמי החופש” אל שדות הצייד, לבצע עוד ועוד שחיטות, ומתנפלים על הקרבנות, המתאפקים בטירוף, במשך עשרות שנים של השמדתם בארצם, כאשר מישהו מהם מבצע, או, לא….  את הבדיחה הנקראת “תג מחיר”. כמוך, אדוני הרב, השותק במשך עשרות שנים; במקום להשתמש בכישוריך לזהות נאצים, אתה מסטייט רק כשהנרדפים עונדים טלאי צהוב. ילד “חרדי” צועק – המלך הוא עירום – כן, מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות… ומה אתה עושה? לא כלום! שותק לנוכח הענקת פרסי-ישראל לידונאצים, שותק כשהם קוראים לרסס את ה”מתנחלים” בגזים ולתלות את ה”חרדים” על עמודי חשמל, ולעלות בטנקים על אלה ועל אלה. העדפת לא להתייחס, כאילו אינך רואה ואינך שומע…

אז איך אינך חי בסיוטים מן הזוועות המתרחשות בארץ הזו? והיודונאצים שפלים עד הסוף, משלחים פועלים ערבים ביהודים, להרוס את בתיהם. האם ספר תורה המתגולל בין החרבות אינו גורם לך סיוט?

                                                        
                                                             הספר הזה מחולל, בגללך, כבודו!! 
                                                         זכור, וגם אנחנו נזכור, שאתה שתקת!!
 

 

באחד מסיפורי השואה קראתי סיפור זוועה, אחד ממליונים, על אם יהודיה שילדה את תינוקה במחנה. הנאצים קשרו את שדיה, השכיבו לידה את היילוד, וזה בכה עד מוות. גם האם, כמובן, לא שרדה את תעשיית המוות הנאצית האירופאית.

 

ואתה יודע מה עושים היודונאצים? לילה לילה… משליכים מבתיהן יולדות ותינוקות בני שבועיים. מרחיקים את התינוק מאמו, האם חוטפת טראומה נוראה, זרימת החלב נפסקת. חסל סדר הנקה לתינוק שלא חטא, ואמו, שלא די שלא חטאה, אלא, היודונאצים אינם ראויים להיות העפר שלרגליה של גבורת ישראל, חלוצה בהפרחת אדמות טרשים ובבנין הארץ, בחירוף נפש.

 

בגוש קטיף (איפה היית אז, הרב?) קרעו ילדים מאמותיהם, כדי שאלה תרדופנה אחרי הילדים, וכך יוכלו להרחיק אותן מבתיהן. מסתבר שהכל בלוף אחד גדול!! הברגים הקטנים ידעו שאֵם “מתנחלת”, תמסור את נפשה על ילדיה, אבל, למה לא להשתמש באיפכא ובמסתברא, גם ל”האמין”, ש”מתנחלות” אינן אוהבות את ילדיהן, וגם, לדעת שזו דמוניזציה על פי מיטב מסורת גבלס, כדי לרדוף יהודים, שמרשים לעצמם להזדהות עם יהדותם?

 

רוצה דוגמא למציאותם של נאצים בתוך העם היהודי? הנה –

 

“… החיילים סחבו וכלאו את הדר בתוך אוטובוס ריק, כקלף מיקוח מול משפחתה… ‘ שמעתי את המפקד מדבר עם אמא שלי, שהם לא מחזירים אותי עד שהמשפחה מודיעה מתי היא מתכוונת לצאת מהבית. אמא שלי שאלה אותו: מה זה, חטיפה? והוא אמר לה: כן, זו חטיפה.

‘אחרי זה ראיתי בטלויזיה את אמא שלי, איך היא רצה אחרי כשזה קרה, והסנדל שלה נקרע והיא רודפת אחרי החיילים שלקחו אותי….’

“נטף, אחותה, משלימה את הסיפור מזווית הראיה שלה: ‘בזמן שסחבו את הדר רצתי הביתה ואמרתי לאחים שלי: כל אחד לוקח תמונה של אבא, זה יעזור לנו מול החיילים. הכל מסביבי היה בלאגן שלם. חיילים נכנסו ותפסו אנשים בבית. אחי הקטן, בן החמש, בכה, וחיילת נתנה לו סטירה ואמרה לו תפסיק לבכות…. ‘” (“בשבע”).  זה קרה בבית משפחת אפרים איובי, הי”ד, בכפר דרום

 

לא, כבודו, החיילת לא הניחה ילד על מחבת, היא רק סטרה לו… והיא נאצית!!! רק, אל תספרו לאורי אריאל שהשתמשתי באחד מ”סמלי השואה…”.

 

האם כבוד הרב קרא פעם את תיאור הטינופת היהודית בעטו של מקונן “השואה”, המשורר יצחק כצנלסון, הי”ד? כדלהלן:

 

“ארורים אתם בכל העולמות, אתם ראשי המתבוללים, עניי רוח ומסכנים בנפש, מתוך הכרה בעניותכם זו. הן בסתר לבכם הנבוב ידעתם שאינכם ולא כלום….. ארורים אתם! לא את תורת השוויון ואהבת חופש ודרור לימדתם את המוני עמנו, אלא עקרתם מן השורש את זרע הטוב באדם, את אלוקי ישראל – הלוא הם: הצדק, היושר, האמת והאהבה לכל בצורה ישראלית. לימדתם את המון עם ישראל אהבה סתם, אהבה שלא ממקורה, אהבה שנתרוקנה מתוכה,  אהבה מליצה. טשטשתם את צורתם של המונים בישראל, סתרתם. כל כוחכם בסתירה, לבנות לא ידעתם!

….

 

“לולא שפכתם מי-שופכיכם על כל היקר לנו, על ארץ מולדת, לו היינו שם בארץ אבות במליונינו.. גם בארצות הגלות לא היתה החיה הרעה, העם הגרמני מרהיב עוז, לא היה מעיז לגעת בנו.. לא האנגלים ולא עמים קטנים ורעים מהם הפריעו בעדנו….. לא הסנחריבים היו בעוכרינו, כי אם אתם, הרבשקים! אתם עבדי עבדים עם מליצות החפש בפיכם, אתם הבוגדים בעם, את חלום חייו ביטלתם במקום לממש אותו, השלכתם עליו שיקוצים, אתם הרוח הרעה, הממרה, ריחפתם על ראשי ההמונים….”.

 

כשאתה, כבוד הרב, תעמוד לפני בית דין של מעלה, לא תעמוד לך עובדת היותך ניצול “השואה”. שם, למעלה, ישנם מליונים רבים, הרבה יותר מששה מליונים נטבחו ב”שואה”, בסיועם של הציונאצים, ועוד מליונים שנשחטו ונשרפו, במשך כל הדורות, ובתוכם, כל קרבנות ה”שלום” של המדינה הציונאצית, אלה שנשחטו ממש ואלה שחלו ומתו לאחר שהמדינה היודונאצית החריבה את מפעל חייהם וגירשה אותם ככלבים מבתיהם! כך, שאתה, לא תעשה שם שום רושם! אתה תישאל לסיבת שתיקתך רבת השנים אל נוכח השואה המתחוללת על ראשנו, ולא יהיה לך מה לומר. הרי, לא נעים לומר לקב”ה, שאילולא כופפת ראש לפני עבד כי ימלוך, לא היית מתמנה לנציגו במדינת הכפירה, לא היית זוכה במשרות הרמות שבהן התכבדת, משהו, כמו רפי פרץ, עוכר ישראל.

 

הארץ נחרבת! כבוד הרב! עינים לך ולא תראה? אזנים לך ולא תשמע? פה לך, המיטיב דבר, ואתה שותק??!! איך תצדיק את עצמך? איך?

 

ב־18 במאי הודיע ראש העיר הגרמני ליהודים, שניתנת להם הזדמנות לעזוב את העיר “מרצונם החופשי”, ואלה שיעשו כן יוכלו לקחת עימם את רכושם. היום האחרון שנקבע להם היה ה־15 באוגוסט. ואמנם עד לאותו יום עזבו את העיר רבבות יהודים ”מרצונם החופשי”. חלקם עברו לאזור פולין המזרחית, שנכבשה על ידי רוסיה, וחלקם לעיירות הקטנות ולכפרים בסביבות קרקוב, בתקוה שהכובש הגרמני לא ימצא אותם שם. בנובמבר 1940 החל הגירוש בכח של יהודי קרקוב לעיירות הסביבה. עתה הורשו היהודים לשאת עימם רק מטען של 50 קילוגרמים לנפש. עד מרץ 1941 גורשו כ־40,000 יהודים, ובעיר נשארו כ־11000 יהודים.

 

 

כבוד הרב, מה שכתבתי פה, אפילו איננו על קצה המזלג. וכדאי שתתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי לעם היושב בציון ולך….

 

ועוד משהו –

 

“אי אהבת הגויים לאדם מישראל הרי היא חיובית לגבי אלה היהודים המתכחשים לעצמם, ליהודים חנפים, מתרפסים, נכנעים, ומחקים את שכניהם בכל דבר… מתחת הכרתם לא יאהבו הגויים את עניי הרוח, את הדלים שאינם יכולים לתת. היהודים אשר נתנו לעולם כולו, היו יהודים נאמנים, יהודים שלמים, בתוך עמם היו חיים, העשירוהו והעשירו באותה שעה את העולם כולו. אי אהבתם של הגויים ליהודים מתבטלים בפניהם, היא טבעית ומובנת לכל בעל הרגשה: ‘אלה, היהודונים, אם בגדו באלו-היהם, בעמם, באביהם ובאמם – יבגדו גם בנו…” (יצחק כצנלסון, הי”ד, “פנקס ויטל”, 24.7.1943).