לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש

לשכת עורכי הדין, מערכת הבחירות – יוני 2011

שלום מיכאל,

על דף הפייסבוק שלך כתבתי הודעה:

שלום רב עו”ד דבורין,
עו”ד רחל לויתן שלחה אלי מכתב הממליץ על שני מועמדים מסיעתך.
הצגתי בפניה מספר שאלות בעניין עמדותיהם של מומלציה, והיא לא ענתה לי.
האם אתה מוכן לענות עליהן, אחת-לאחת, בין בשם סיעתך, בין בשמך אתה?
http://tinyurl.com/barelections2011q1 

אתה ענית לי:

שלום מר שמחה ניר, לצערי לא הצלחתי לפתוח את הלינק המדובר. אתה יותר ממוזמן לשלוח את רשימת השאלות אל האימייל שלי ואשמח לענות עליהן.

אכן, הייתה תקלה בשרת המארח את האתר שלי (אשר בינתיים באה על תיקונה), ועל כן שלחתי לך את השאלות במייל, וגם פרסמתי אותן במלואן על הדף שלך, ובהמשך נתתי לך קישור גם אל יתר השאלות שלי (http://tinyurl.com/barelections2011).

והנה אתה כותב לי (שם):

שמחה היקר, אכן אנחנו מאד עסוקים במטה הבחירות, יחד עם זאת, כפי שהבטחנו, נשמח לענות לשאלותיך. אנא הרם טלפון למטה על מנת לקבוע פגישה בינינו.

לא אוכל לקבל את הזמנתך לפגישה.

לא אוכל, כי אני לא נמצא בארץ, ומיד תבין מדוע, אבל אפילו הייתי בארץ, לא הייתי מקבל את הזמנתך.

לא הייתי מקבל את הזמנתך, כי אני מדבר “ציבורית”, ולא דורש דבר לעצמי, ועניינים ציבוריים לא סוגרים בארבע עיניים.

מדוע אני לא בארץ? משום שבמדינת ישראל אין חופש-ביטוי לעורכי-הדין, ועו”ד אשר מותח ביקורת על תרבות השפיטה, מאבד את זכותו לעסוק במקצועו.

אסור לומר על השופטים דברים בעלי “קונוטציה שלילית”. רק ביקורת בעלת קונוטציה חיובית (או, אולי, ביקורת ללא קונוטציה…).

אני איבדתי את זכותי לעבוד במקצוע – לא בגלל שהייתי עו”ד גרוע, חסר ערכים, או אפילו מושחת.

זכותי לעסוק במקצועי נלקחה ממני למרות שמוסדות ה”אתיקה” עצמם אמרו עלי שאני “מקצוען” ו”אדם מבוגר, המאמין בצדקת דרכו, פועל בכל נימי נפשו לקידום המטרה לתועלת הציבור ולא לתועלתו האישית“.

ודוק: זה לא מה שאני מחמיא לעצמי. זה מה שאומרים עלי שונאי, צוררי ומבקשי-נפשי.

כן, כן, שמענו את הפזמון “הביקורת צריכה להיות לגופו של הפסק, לא לגופו של הפוסק, אבל זה בדיוק מה שפוגע בחופש הביטוי: העמדתה של תרבות השפיטה מעל לכל ביקורת: מותר לדבר על “טעויות פה-ושם”, אבל אסור לדבר, למשל, על תרבות השקר של השופטים.

כן, כן, שמענו גם את הפזמון “ביקורת מותרת, אבל בסגנון …“.

כן, הביטוי כאשר רוצים לפגוע במישהו, גם הביטוי “מעיד כאלף עדים” הוא “בוטה ומשתלח”, ר”ל …

מעניין: אלה אשר משתמשים חופשי-חופשי בביטוי “אבי אבות הטומאה”, גם כאשר מדובר על עבירת-תעבורה טכנית, מוצאים פסול “סגנוני” בביטויים כגון “המדינה לא מגלה לנו”.

אני עזבתי את הארץ מתוך כוונה ברורה ומוצהרת לא לדרוך על אדמתה לפני שהיא תטוהר מטומאתה.

טומאת סתימת-הפיות. טומאת הפגיעה בחופש העיסוק.

הטומאה שנושאי-הדגל שלה הם בית המשפט העליון, ולשכת עורכי-דין – הגוף אשר מתיימר להגן על עורכי-הדין, אבל בפועל הוא הקוויזלינג של המקצוע, משטרת המחנה.

להילחם בסותמי-הפיות

לאחר ההקדמה הזאת ברור לך, מן הסתם, שבבחירות האלה אני לא נוטל חלק – לא כנבחר ולא כבוחר.

וכאמור לעיל – אני לא מבקש דבר לעצמי.

עזבתי את הארץ כדי להקדיש את שארית חיי למלחמה בסותמי-הפיות.

עזבתי כדי להיות לפה לכל אלה אשר מכירים בצדקת טענותי, אבל חוששים לעורם ולמקצועם.

להיות לפה לאלה אשר כבר טעמו את טעם ההשעייה מהמקצוע, ולאלה אשר יטעמו אותה מחר.

להיות לפה גם לאלה אשר נאלצים לסתום את הפה גם כאשר הם מושעים מהמקצוע, ב”זכות” חוק טמא ומטונף אשר מאפשר לזרוק את עורך-הדין אל מחוץ לגדר, כמו כלב, להשאירו ללא מזון, ללא מים, ללא קורת-גג, ללא טיפול רפואי – ועדיין להחזיקו קשור אל אדוניו ברצועות ה”משמעת”.

היה לי חבר …

בבחירות האלה תהיה לי הברירה בין קריאה לחברי הלשכה להחרים את הבחירות לחלוטין, או להחרים חלקית, אבל להצביע עבור מועמדים מסויימים – אלה אשר יהיו מוכנים להתחייב לחופש הביטוי של עורכי-הדין, וכדי לראות מי מהמתמודדים מוכן ללחום למען עורכי-הדין ומי דואג רק לעצמו הצגתי שורה של שאלות – ועדיין לא אמרתי את השאלה האחרונה.

היה לי פעם חבר, בכיר במוסדות הלשכה, מתמודד על ראשות הלשכה. האיש הזה הגדיר אותי כ”בשר מבשרנו”, וזאת לא בארבע עיניים אלא גם באוזניהם של חברי לשכה אחרים – גם כאשר כבר הייתי מושעה.

שמו – יראון פסטינגר. כן, זה אשר תומך עכשיו בך ובחבריך. בעבר הוא הציע את “הצלת המקצוע”, ועכשיו הוא מחפש “עתיד”.

החבר הזה הבטיח לי הבטחה בעלת חשיבות ציבורית – ואף הכניס אותה בכתובים למצע הבחירות הגלוי שלו, אבל אחרי הבחירות הוא התחמק מלמלא את התחייבותו.

תמכתי – באמצעות האתר שלי – במועמדותו לראשות הלשכה. לשם הוא לא הגיע. לוועד המרכזי ולמועצה הארצית הוא הגיע גם הגיע, אבל את ההבטחה הוא לא קיים.

צעדים ממשיים – עוד לפני הבחירות!

היום, למוד ניסיון, אני שואל את המתמודדים לא רק מה הם יעשו אחרי הבחירות, אלא אלו צעדים ממשייים הם מוכנים לנקוט, עוד לפני הבחירות.

מהם, לטעמי, “צעדים ממשיים”?

ראשית – לענות על השאלות שאני מציג, ולפרסמן, יחד עם תשובותיו – לפני הבחירות, ולא אחריהן.

שנית – לפעול על פי התשובות, במוסדות הלשכה בהם הוא מכהן היום – לפני הבחירות, ולא אחריהן.

שלישית – לפנות ברוח תשובותיו אל כל חברי הכנסת, שר המשפטים וכל גורם רלוואנטי אחר – לפני הבחירות, ולא אחריהן. 

מדוע לא הייתי מקבל את הזמנתך לפגישה, גם אילו הייתי בארץ?

אתה מסביר לי כי אתם “מאד עסוקים במטה הבחירות, יחד עם זאת, כפי שהבטחנו, נשמח לענות לשאלותיך. אנא הרם טלפון למטה על מנת לקבוע פגישה בינינו”.

אז ראשית, כאמור, אני לא רואה שום ערך בדברים בעלי חשיבות ציבורית, אם הם נאמרים רק בארבע עיניים, במיוחד כאשר הם נגמרים ב”הבטחת בחירות”.

שנית – אני לא מוכן להתחשב ב”מטות בחירות” אשר תפקידם הוא להמציא סיסמאות רדודות ולהשקיע אלפי שעות עבודה ומאות אלפי ש”ח על מנת להגיע אל הקולות הצפים – אלה אשר אין להם דיעה משלהם, ותפקידם הוא להיות הפראיירים אשר מאמינים להבטחות אשר לאיש אין כוונה לממשם.

שלישית – אם אתה נותן לי תשובות המניחות את דעתי, אני מביא לך יותר קולות מכל מה שיכולים להביא לך כל פעילי המטה שלך.

יתירה מזאת, את ה”תמורה” שאני נותן לך תוכל למנף שבעתיים, בעזרת מטה-הבחירות שלך.

ורביעית – לענות על השאלות שלי, כפי שהן, אתה זקוק לחצי-שעה, “גג”, ואילו לפגישה אתי תיזקק לכל הפחות לשעה-שעתיים, כי פגישה כזאת מטבעה שהיא הופכת למועדון ויכוחים (אשר, אגב, לא מניבים כלום).

לבוא לפגישה במטה הבחירות שלך, זה, מבחינתי, לפחות שעה וחצי נסיעה לכל כיוון (ממקום מגורי האחרון, בארץ), ואם נחשב את הסך-הכל אתה מצפה ממני להקדיש ארבע-חמש שעות כדי לחסוך לעצמך חצי שעה של כתיבת התשובות לשאלותי (חיסכון “נגטיבי”, כאמור, משום שהשיחה בינינו הייתה מצריכה יותר מאותה מחצית השעה.

אני חוזר ומזמין אותך להשיב על שאלותי בכתב.

את כל השאלות שלי (גם החדשות וגם העתידיות) תמצא כאן.

בברכה,

שמחה ניר, עו”ד

______________

לשכת עורכי הדין, מערכת הבחירות – יוני 2011

לשכת עורכי הדין, מערכת הבחירות – יוני 2007

מדור עורכי דין, באתר הזה

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש