לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש

במאמרו “מה שאסור לערוץ הממלכתי” (“הארץ”, 12.4) תקף פרופ’ אורי בר-יוסף את הערוץ הראשון בטלוויזיה, על שהעז להעלות בסרט “מי רצח את אבא” – המבוסס על תחקיר של ליאורה עמיר-ברמץ – את השערת הקונספירציה (תוכנית סודית) ביחס למלחמת יום הכיפורים. אותי אישית הוא תקף על שטענתי בסרט – שנושאו רצח נספח צה”ל בארה”ב אל”מ ג’ו אלון ב-1973 – שהשערת הקונספירציה יכולה להסביר את הרצח. על אותו משקל, ניתן לגעור בה”ארץ” על שפירסם מאמר של בר-יוסף, שטען כי אסור להקרין סרטים שמעלים השערות שאינן מקובלות על פרופסור באוניברסיטת חיפה.

השערת הקונספירציה, שלפיה מלחמת יום הכיפורים תוכננה על ידי שר החוץ האמריקאי הנרי קיסינג’ר, נשיא מצרים אנואר סאדאת ושר הביטחון הישראלי משה דיין (עם או בלי שיתופה של גולדה מאיר) – אינה חדשה. מטרתה לכאורה של התוכנית הסודית היתה לאפשר למצרים ניצחון קטן על ישראל, שלאחריו תכבוש ישראל חלקים ממצרים וארה”ב תכפה עליה לסגת מהם. כך יוחזר למצרים הכבוד שאבד לה ב-1967, והישראלים יאבדו את ביטחונם העצמי המופרז וישלימו עם החזרת סיני למצרים תמורת הסכם שלום. המצרים יסכימו לנטוש את הגוש המזרחי ולעבור לחסות תחת הפטרונות האמריקאית, שהרי ארה”ב גירשה את צה”ל מארץ גושן.

כבר בסוף המלחמה ניסח את ההשערה הזאת הוגה הדעות שבתאי בן דב ז”ל, על סמך השוואה בין מהלכיה המפתיעים והמוזרים בעיני רבים של המלחמה לבין התיאוריות שפירסם שר החוץ קיסינג’ר בספריו לפני כן. אחרי זמן לא רב חזר להשערה זאת במאמרו חוקר המלחמות ד”ר מיכאל הנדל ז”ל.

בשמונה השנים האחרונות חוקר “הפורום לאזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים”, שאני מרכז אותו, את מלחמת יום הכיפורים. בעניין הקונספירציה הדעות חלוקות. חוקרים אחדים, ואני בתוכם, סבורים שיש להשערה ביסוס אמפירי, ושהיא מסבירה טוב יותר מכל הסבר אחר תמיהות בלתי פתורות של אותה מלחמה. זאת הדרישה העיקרית מכל השערה מדעית.

בספריו “הצופה שנרדם” ו”המלאך” אימץ אורי בר-יוסף את גרסת הממסד, שהופצה אחרי המלחמה וקיבלה חיזוק על ידי ועדת אגרנט, שהחטא הקדמון של המלחמה היה המחדל המודיעיני. למרות המחדל, באשמתו הכמעט בלעדית של ראש אמ”ן אז האלוף אלי זעירא, הפך צה”ל את הקערה על פיה והשיג ניצחון גדול. רוב חברי הפורום סבורים שגרסה זאת נועדה לכסות על האמת. לדעתנו, המחדל לא היה מודיעיני אלא אג”מי, ומי שנכשל לא היה זעירא בעיקר, אלא רוב המפקדים הבכירים של צה”ל – גם בהכנת הצבא למלחמה וגם בניהולה. קרבות מערכת החווה הסינית והעיר סואץ בסוף המלחמה מבססים את הטיעון שלנו ומפריכים את הטיעון שצה”ל חזר לעצמו והשיג ניצחון אדיר.

אכן, אם היתה קונספירציה במלחמת יום הכיפורים, כפי שהייתה לדוגמה במבצע קדש ב-1956, מפעל החיים המדעי של בר-יוסף מופרך לחלוטין. הוא לא יהיה איש המדע הראשון שעבר חוויה מתסכלת כזאת. אבל איך נגיע לחקר האמת אם נהיה מוכנים לקבל רק גרסה אחת? הטיעון של בר-יוסף בספריו הוא שמקור המחדל המודיעיני היה בכך שבאמ”ן כפו על הכל רק את גרסתו של זעירא. במאמרו הוא נוקט את אותה דרך שביקר בספריו. זהו מהלך אנטי-אינטלקטואלי, שמקורו בתרבות הבולשוויקית שהיתה מקובלת בישראל בעבר ועדיין לא עברה אצלנו מן העולם.

* הכותב הוא היסטוריון, חוקר מלחמות ישראל

______________

לפרסום המקורי בהארץ

עוד לעניין זה: רצח ג’ו אלון: שלוש הערות על סרט אחד

______________

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש