דורית גל, יעקב ביניש, משה נאמן – היה צריך להעיף אותם מהלווייה!

דורית גל, יעקב ביניש, משה נאמן – היה צריך להעיף אותם מהלווייה!

שמחה ניר, עו”ד
11.02.2011 15:39
לא ראיתי שום נורה אדומה

לא ראיתי שום נורה אדומה


כמו שהעיפו את שר הפנים, אלי ישי, מטקס האזכרה להרוגי השריפה בכרמל, אני הייתי מעיף מהלווייה את כל האחראים, אישית או מיניסטריאלית, במישרין או בעקיפין *** מדוע לא באו ללווייה כל שופטי ישראל?



מאות בני אדם, בהם ראשי מערכת המשפט בישראל – שר המשפטים יעקב נאמן, נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש ומנהל בתי המשפט משה גל – ליוו אתמול למנוחות את שופט בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, מוריס בן עטר, אשר שלשום שם קץ לחייו לאחר שלא עמד בעומס העבודה.

ההלוויה בבית העלמין במודיעין נראתה אולי מנומסת ושקטה, אך מתחת לפני השטח סערו הרוחות.

“אי אפשר לתאר עד כמה ההלוויה הזאת עצבנה את כולם, כי זו היתה צביעות אחת גדולה”, אמרה ל”הארץ” שופטת מכהנת בהתבטאות חריגה בחריפותה. “לא עזרו לו ולא שום דבר, פשוט צביעות”, אמרה, “כל השופטים היו צריכים להגיע, למה הם לא באו? כי המערכת הרגה אותו, המערכת שמה את האקדח על השולחן”. לדבריה, השופטים שהגיעו על אף שלא הכירו אותו עשו זאת “כי יש תחושה שהוא עשה משהו בשביל לצעוק, וצריך להרים את הצעקה הזאת“.

עפרה אידלמן, הארץ 10.2.2011

לא קשה להבין מדוע ראשי מערכת המשפט ראו חובה לעצמם להופיע בלווייה, ולהעריך את קיתונות הבוז להם היו זוכים אלה אם לא היו מראים את עצמם באירוע הזה.

לא קשה להבין גם את הצורך של דורית ביניש לקשקש, בהזדמנות הלא-חגיגית הזאת על כך ש”אנחנו המומים” וש”נעשה את כל האפשר על מנת להוריד את העומס”.

אבל הלווייה – כל לווייה – לא נועדה לשרת את צרכיהם של תופסי-הטרמפים, אלא את צרכיהם של האבלים (ושל הנפטר, אם תסכימו אתי).

לו אני הייתי שם, כבן-משפחה, הייתי אומר לכל הצבועים האלה עופו מכאן, האחראים למותו של אהובנו – נוכחותכם אינה רצוייה לנו!

מקובל עלי שאין עומדים על אדם בשעת צערו, אבל מדברים שאמרו אלמנתו ובני משפחה נוספים של השופט (“המערכת שברה אותו”, “אם הם לא רוצים לדבר עליו, אז שלא ידברו, אבל אם כן, שיכבדו אותו”) ביום הלווייה, אולי אפילו לפני הלווייה עצמה, ניתן להבין כי היו להם שיעורי-בית מסודרים היטב – איך לא – בנושא הזה, ומישהו מהמשפחה היה יכול, לטעמי, להעלות את זה.

היה לאחרונה תקדים למשהו דומה, כאשר גירשו את שר הפנים, אלי ישי, מטקס האזכרה להרוגי השריפה בכרמל. כנראה ששפה אחרת הם לא מבינים.

ואסיים בהערה בקשר למי שהיו צריכים להופיע בלווייה, ולא הופיעו: שופטי ישראל, אשר, למעט מעטים מהם, ככל הנראה, המשיכו בשגרתם כמימים ימימה. כמו שאמרה שופטת אנונימית (שם) הם היו צריכים להשבית את המערכת כולה, ולבוא ללווייה.

ואני, לו תלוי הדבר בידי, הייתי משבית את המערכת כולה לשבוע, לחודש ואולי אף ללא הגבלת-זמן, עד ששר המשפטים יחתום על צו הקובע את מספר השופטים בכל הערכאות (למעט בבית המשפט העליון).

אבל בשביל מגלגלת-המיליארדים ורדה אלשיך, יו”ר ועד העובדים של שופטי ישראל (המכונה “נציגות השופטים”), זה כנראה “קטן עליה”. היא אמנם הצטרפה למקוננים, וגם הבטיחה “לעשות הכל כדי …”, או משהו דומה, “אבל עכשיו זה לא הזמן” …

צר לי מאוד, אבל עכשיו, כאשר הכל עדיין חם בתודעת הציבור, זה בדיוק הזמן להכות בברזל, בטרם יצטנן. אסור לחזור על שגיאתו של שמעון פרס, אשר סירב להקדים את הבחירות לאחר רצח יצחק רבין, מתוך חשש שיאשימו אותו ב”ניצול ציני” של הרצח למטרות “פוליטיות, סעיתיות, כיתתיות”.

כן, היום, אחרי שנעשה כל כך הרבה ניצול ציני של המושג “ניצול ציני”, אני לא היית מהסס לעשות את השימוש הכי ציני במקרה הזה. שופטי ישראל לא מנצלים את התאבדותו של חברם כדי לדרוש העלאה בשכרם, אלא רק כדי להבטיח ששופטי ישראל לא יהיו כפופים ללחצים מצד הרשות השלטונית.

וכמו שכבר הראיתי כאן, ככל הנוגע לענייננו, דורית ביניש, משה גל ושולמית דותן הינם “רשות שלטונית”, למרות שמינויים כשופטים פורסם ברשומות.

____________

עוד לעניין זה:

מותו של השופט מוריס בן-עטר: זה גם העומס שהכריע (תרתי משמע)

על התאבדותו של השופט מוריס בן-עטר: יעקב נאמן, דורית ביניש, משה גל, הפסיקו לקשקש על העומס ועל עצמאות מערכת המשפט!

דורית ביניש, לכי הבייתה, בגללך שופט התאבד!

ורדה אלשיך, עצמאות השופטים בידיכם!

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר