כדי לדון בשאלה אני מבקש ראשית להעמיד את דעתי על מהות תפקיד המדינה המודרנית והדמוקראטית, מוסדותיה ודרכי פעולתה.

מלכתחילה, כרעיון בסיסי, כל כפיה היא רעה. החברה מורכבת משונות וככזאת צרכים ועניינים שונים דוחפים אנשים וגופים לפעול ולרוב בניגוד עניינים.

על הבסיס הזה צומחים תפקידה ושליחותה של המדינה. המדינה ומוסדותיה הם בתפקיד השליח של כולם, שליח הבקרה הפועל למטרות המשותפות ודואג שאחד לא יפגע בזולתו ולא יבוא על חשבונו בדורסנות, בשל כי כוחו רב יותר.

אין תפקידה של המדינה לשלוט, הכוח לשלוט ולכפות הוא הכרח מגונה , זאת רק כדי למלא את התפקיד הבסיסי, לו יועדה המדינה.

לכן כל מוסד במדינה, צריך להיזהר זהירות מרובה בהפעלת כוחו.

כעת עולה השאלה: האם מדינת ישראל ממלאת את תפקידה, במניעת פגיעה ודורסנות בין אזרחיה? עד כמה המדינה זהירה בהפעלת כוחה?

האם המדינה עצמה ממתנת את כוחה ואינה כוחנית ודורסנית מידי?

האם המדינה מחוקקת חוקים החודרים לרשות הפרט יתר על המידה?

האם המדינה מפעילה או מונעת הפעלת כוחה במקום שצריך לפעול ולהגן?

כל אחד ואחת אמורים לענות על השאלות הללו מנקודת התצפית שלהם בסריקת הנעשה במדינה מקרה מקרה.

מתצפיתי אני סבור כי המדינה (ישראל) רחוקה מלמלא את יעודה הבסיסי ומאידך היא פועלת בבריוניות וגסות כלפי חלק מאזרחיה ללא צורך.

מנגד אינה משתמשת בכוחה במידה הנדרשת והמוגברת במקומות של פגיעות ואף כאלו החוזרות ונשנות. למצער מקימה ומקיימת חוקים החודרים ומתערבים ברשות הפרט והמשפחה.

מניסיוני עם מערכת המשפט, במקרים בהם אני הייתי מעורב ובמקרים רבים אחרים אותם למדתי, מצאתי כי מערכת המשפט אטומה ואינה קשובה ובמקרים רבים, מוציאה החלטות מעוותות.

על המקרה הנוכחי עדיין לא למדתי את רוב העובדות והטענות ולכן איני יכול להביע דעה לגופו של עניין. ככלל אני סבור שהבג”ץ לא אמור לחדור לשאלות בתוככי בית ספר אחד ולשאלות אמוניות שרוב הסיכויים שאינו מבין ואינו בקיא בהן.

נבון יותר היה לתת הוראות לרשות הממשלתית הממונה על בית הספר, קרי: משרד החינוך.

למשל, בתחילת התהליך, לפני כמעט שנה. להורות למשרד החינוך להקים וועדת בדיקה של מומחים ע”פ קריטריונים מנחים. לנבור ולמצוא את הסיבות הבסיסיות לפעולות הנעשות בבית הספר ולהציע תוך שיתוף, אמנה משותפת לבתי ספר מהזרם העצמאי ולארגון הקשור בהם ולמשרד החינוך.

כאן בג”ץ יכול היה להטיל הוראת תנאי – כי באם לא תושג האמנה המתבקשת תהיה חובה על המדינה לחדול לממן את רשת בתי הספר לה משתייך בית הספר המסוים.

חוקים אינם קדושים, הם מחוקקים על ידי בני אדם בעלי עניין ולפעמים הם עלולים לנגוד מוסר וערכים.

גם חוקי הגזע והעבדות בארה”ב היו חוקים, כך גם בדרום אפריקה וכך גם תחת המשטר הנאצי.

שופטים שפטו לפיהם, עורכי דין, שוטרים וחיילים ופקידים וגם אזרחים פעלו לפיהם.

היום ברור לכולם שאלו היו חוקים שאסור היה לציית להם.