הדרישה ל”שינוי שיטת המימשל” ימיה כימי המדינה.

הדגל אותו מתיימרים לשאת אבירי השינוי הוא ה”יציבות” וה”משילות”, אבל בפועל כל מפלגה רוצה יותר מנדטים לעצמה, על חשבון האחרים. כאשר גאולה כהן יזמה את העלאת אחוז החסימה, היא לא ראתה לנגד עיניה מימשל “יציב” יותר, אלא מימשל “כתום” יותר. זה לגיטימי, בתנאי שקוראים לילד בשמו האמיתי, ולא מרמים את הציבור.

בבחירות לכנסת אנחנו בוחרים כנסת, ולא ממשלה.

כאשר בוחרים כנסת, בוחרים את הרשות המחוקקת והמפקחת על הממשלה, וכשם שלממשלה, לרשות השופטת ולמשרד הרישוי בזרנוגה גימ”ל יש לבחור את הטובים ביותר, כך גם לכנסת יש לבחור את הטובים ביותר.

האם כל השיטות המוזכרות – אשר בראשן העלאתו של אחוז החסימה – יש בהן כדי להעלות את רמתם של חברי הכנסת? שאלו את גאולה כהן..

אם תפקידה של הכנסת הוא רק לספק “אצבעות” לתמיכה בממשלה, לא צריך לבחור כל כך הרבה חברי-כנסת, ודי לנו אם נעניק לכל ראש מפלגה זכות הצבעה “פרופורציונלית” למספר הפתקים שהוא קיבל מהבוחרים. ציפי לבני תקבל, נניח, 28.37 “אצבעות”, ביבי נתניהו – 27.13, אביגדור ליברמן – 14.90, ואפרים סנה – 0.002 אצבעות.

חלוקה כזאת גם תבטל את קיפוחם של רסיסי-המפלגות, את אי-הצדק שבחלוקת העודפים ומעל לכל – את בעיית הפיצולים והעריקות. לא עוד כלנתריזם.

אבל, כאמור, אנחנו בוחרים כנסת, ולא ממשלה, ומכל המציעים את שינוי ה”שיטה” אף אחד לא מציע לנו שיטה לבחור חברי-כנסת טובים יותר.

רק אני, וראו, לעניין זה, את הצעתי לשינוי שיטת הבחירות, שיטה אשר מאפשרת רזולוציה טובה יותר של מיגוון-הדיעות בציבור, והיא גם זולה יותר לאוצר המדינה.

ועוד בעניין זה: שיטת הבחירות שלי: פנייה אל הוועדה שמינה נשיא המדינה לבחינת מבנה השלטון בישראל.

__________

בין הבחירות לקואליציה (א): על חוסר האחריות של ציפי לבני וביבי נתניהו – כלפי עצמם, וכלפי מפלגותיהם-הם

בין הבחירות לקואליציה (ב): אגדת-ההבל על ה”סחטנות” של המפלגות הקטנות

בין הבחירות לקואליציה (ג): גאולה כהן מתבכיינת, ובצדק – אבל …

בין הבחירות לקואליציה (ד): סיעות-היחיד – פלפל הדמוקרטיה

בין הבחירות לקואליציה (ה): על ה”רזולוציה” של “רצון הבוחר”

בין הבחירות לקואליציה (ו): על הדרישה האופנתית ל”שינוי שיטת המימשל” (אתה נמצא כאן)