ימח שמך אמריקה (בלחן – GOD BLESS AMERICA)

ימח שמך אמריקה (בלחן – GOD BLESS AMERICA)

חנה אייזנמן
26.01.2009 19:20
ימח שמך אמריקה (בלחן – GOD BLESS AMERICA)


אינני מתכוון לרמוז, שהוא (קיסינג’ר) רצה שישראל תפסיד במלחמה. הוא פשוט לא רצה שישראל תנצח באורח מכריע, כפי שמודים גם סנגוריו – ובמיוחד האחים קאלב, בספר שכתבו עליו. הוא רצה כי דמה של ישראל יוקז די הצורך ל’רככה’, לקראת מסע-הדיפלומטיה שלו אחרי המלחמה,



ב”ה

 

 

ימח שמך אמריקה (בלחן – GOD BLESS AMERICA)  

 

 

לא עולה כלל בדעתם של חסידי-אומות-העולם, וגם לא בדעתו של העם המטומטם היושב בציון, שארה”ב ו”ישראל”, יחדיו, משחקות את משחק המקל-והגזר, או את תחבולת השוטר הטוב והשוטר הרע; למעשה, שתיהן רעות ושתיהן שוחרות רע לעם היהודי.

 

לפני הכל, חשוב לציין שארה”ב אכן ידידתה הגדולה של “מדינת ישראל”. שתיהן אנטישמיות, ובהתחשב בכוחה של ארה”ב, הרי, “המדינה שהשמאל בנה” זכתה בבונוס עצום; דווקא המעצמה הגדולה בעולם, תומכת בה, בפשעיה נגד העם היהודי. אלא, זו איננה זכיה אלא מכה, כי הקב”ה מגלגל חובה על ידי חייב, כדי להשלים את “עוון האמרי”, ובכך להגדיל את החיוב, לכדי זכאות לעונש המירבי. ועל כן, עוד נזכה לראות ב- ושבר פשעים וחטאים יחדיו!

 

 (כו) וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה:

(כז) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה:

(כח) וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי יְקֹוָק יִכְלוּ:  (ישעיהו פרק א)

 

זרים מבלבלים בין עם-ישראל ל”מדינת ישראל”, אשר על כן, כאשר מפעילה ארה”ב “לחץ” על “ישראל”, לא עולה כלל בדעתם של חסידי-אומות-העולם, וגם לא בדעתו של העם המטומטם היושב בציון, שארה”ב ו”ישראל”, יחדיו, משחקות את משחק המקל-והגזר, או את תחבולת השוטר הטוב והשוטר הרע; למעשה, שתיהן רעות ושתיהן שוחרות רע לעם היהודי. ולשתיהן יש אינטרס נוסף;

בארה”ב, זה – טובת המדינה קודמת לטובת כל העולם, וזה לגיטימי למדי, אם אין זה גובל ברצח עם, ובמקרה שלנו זה רצח העם היהודי בתכנית שלבים הנותנת מרווח מחשבה ותכנון לפושעים.

ב”ישראל” זה – טובת המפלגה/האנטישמיות קודמת לטובת העם היהודי.

 

מכאן – חטאה של “מדינת ישראל” גדול מליון מונים מזה של ארה”ב. וההבדלים הם אלה:

 

– ארה”ב עושה למען עמה.

– ישראל עושה נגד עמה.

 

– ארה”ב רק מסייעת.

– ישראל היא הפושעת.

 

– ארה”ב אמנם מדינה אנטישמית, אך היא לא תעשה שמיניות באויר, כדי להכות

  ביהודים, אם אין זה למען, מה שהיא מאמינה, האינטרסים של ארה”ב.

– “ישראל” עושה שמיניות באויר כדי להכות ביהודים. הצהרת ציפי, שאם לא נסכים

  לפתרון “שתי מדינות לשני עמים”, יביא הדבר לקרע עם ארה”ב, נכנסת לקטגוריה זו.

 

שוב משתמשת “ישראל” ב”לחץ” האמריקני, כדי להצדיק את פשעיה נגד העם היהודי. ועם ישראל אינו מקדיש רגע למחשבה – אם ארה”ב דורשת מאיתנו להתאבד, מה צורך לנו ב”ידידותה”? מה שציפי אומרת הוא – אנו צריכים לשלם בדמנו ובשאריתה הקטנה של ארצנו השדודה בידי הג’יהאד, תמורת זרימת הנפט לארה”ב. ואם נסרב להיות אמצעי התשלום של ארה”ב, ארה”ב תפסיק להסתכל לעברנו…. מה נורא!

 

 

סמוך על הרבינוביצ’ים. לא תמצא חלאת-אדם גרועה מהם מפה עד ולדיווסטוק. תראה את רשימת מפקדי הגולאגים, תראה, תראה… כל שני זה סגל, כהן, רבינוביץ’, זיסקינד…..

 

 

יהונתן נתנאל, הי”ד, ועוד כמה יהודים זניחים, בפארסת לבנון השניה ובכניסה המי יודע כמה לעזה, אינם מחיר גבוה מדי, תמורת חיוכיה של “ידידתנו הגדולה”, ימח שמה וזכרה!

 

בואו נבדוק את ה”ידידות” ומחירה – ולפני הכל, נדגיש – “המדינה שהשמאל בנה” מעולם לא שילמה את מחיר ה”ידידות” הזו, אלא, רק העם היהודי. היהודים הם הנופלים על משמרת הידידות הקטלנית הזו. קטלנית לעם היהודי, ובסופו של ענין, קטלנית גם ל”מדינה שהשמאל בנה”!

 

ארה”ב היתה “ידידה” כבר בימי “השואה”, למעשה, המימסד-ה”ציוני”, ארה”ב, גרמניה ובריטניה, שתפו פעולה בהשמדת יהדות אירופה. לא אחת שאלו את עצמם חוקרי התקופה מי שחק כאן לידי מי –  האם היתה זו בריטניה ששיחקה לידי המימסד-ה”ציוני”, ב“ספר הלבן” שלה, או היה זה  הממסד ה”ציוני” ששיחק לידי בריטניה, במדיניות העליה-הסלקטיבית שלו. כאשר האחות הגדולה, מתבוננת בחיבה בנערים המשחקים לפניה….

בנושא זה הרבינו לעסוק בעבר, על כן נדלג עליו, כאן.

 

 

“… על כל צעד ושעל מצאתי את ‘הגאון היוצר’, שיד לו בכל ויד כל בו.   מבורסה עד אש”ף. מוכר מניות בבקר ואת מולדתו אחר הצהרים, ובערב, אם נותר בו עוד כח,  הוא משנס מותן ויוצא להגן על זכותם של מבקשי נפשו ליטול אותה ממנו…” (פרופ’ גוסטב הנדריקסן)

 

 

 

נעבור למבצע-קדש, כעשור לאחר שנודעו מימדי ההשמדה ב”שואה”.

נקרא ביומניו של הקולונל ריצ’רד מיינרצהאגן:

 

1.3.1957

הצטערתי לשמוע בחדשות של שעה תשע שישראל הסכימה לפנות את סיני, עם שהיא סומכת על ארצות הברית שתשאיר את מפרץ עקבה פתוח ולא תרשה למצרים לחזור לעזה. נעשה משגה גדול. ארצות הברית אינה מתכוונת כלל לכבד את ההסכם; אותה מעניינים רק האינטרסים שלה – נפט ודולרים עם שלטון-עולם….

4.3.1957

ישראל, שתפסה את המגרעות וההונאה של ארצות הברית ומדיניותה הפייסנית כלפי הערבים, החליטה, תודה לאל, שלא לפנות את עזה ואת שרם אל-שייך בלי הבטחות מספיקות לבטחונה. אני חושש שלחץ כביר יופעל עליה מצד ארה”ב ומצידנו אנו, כדי לפייס את הערבים.

מדוע אין ארצות הברית מטעימה את מצרים קצת מן הלחץ שהיא מפעילה ללא רתיעה על ישראל? האמריקנים מתעלמים מן המצב העובדתי כפשוטו….

5.3.1957

בן גוריון חזר בו וישראל תפנה את סיני בלי תנאים. בלי ספק השתמשה אמריקה באמצעים מגונים למיניהם להשיג זאת. צר לי מאד, כי דבר זה פירושו, בהכרח, עוד התנגשויות מזוינות; מצרים תתפוס מחדש את סיני לרבות עזה והיא תוסיף לסגור את התעלה ואת מפרץ עקבה לספנות הישראלית; פירוש הדבר – עוד מלחמה….

תמורת אותה נסיגה התחייבה ארה”ב לערוב למעבר חפשי של ספינות ישראליות במיצרים, שהם מים בינלאומיים, וזכותן של כל מדינות העולם לעבור בהם.

אולם, ערב מלחמת ששת הימים, כאשר פנתה ישראל לארה”ב, עקב סגירת המיצרים לספינות ישראליות ולספינות זרות הסוחרות עם ישראל, והזכירה לארה”ב את התחייבויותיה, הובהר לה, שארה”ב “איבדה” את מסמך ההתחייבות. ומכיוון שעל ארה”ב קפצה זקנה פתאומית, והיא היתה לסנילית שאינה זוכרת התחייבויות, התנערה מן ההתחייבות. ושוב נאלצה ישראל להקיז את דם יהודיה לטובת האינטרסים של ארה”ב. הנסיגה הכפויה ב-1957, רצחה את בנינו במלחמת ששת הימים.

מאוחר יותר, לאחר שישראל הקיזה את הדם, נמצא המסמך הזניח הזה בארכיונו הפרטי של אייזנהאואר.

וכך זה נמשך עד עצם היום הזה, ישראל נסוגה ב”לחץ” ארה”ב, הצוברת נקודות בעיני העולם הערבי, על דמנו ועל שארית ארצנו.

אך, חובה להבהיר – לחץ אמריקני לא היה מסיג אותנו לאחור, אילולא עלו הברק’ודות, מהרסינו ומחריבינו מבית, על בריקאדות ה”שלום”, ודרשו נסיגות ללא תנאי וכצעד חד-צדדי. נצחון יהודי מעורר בהם חלחלה. זו גם היתה הסיבה ל”הפגנת הארבע מאות אלף”, כאשר נראה היה שישראל מרסקת את הפתח-לנד בדרום לבנון. היום, על יסודות הפתח לנד, פורחת החיזבאללה-לנד, אימתנית פי כמה.

שוחרי השלום מכל אומות העולם, בראשות השמאל היהודי, ימח שמו, אחראים לשפך דמם של אלפי יהודים.

 

תמיד עורר בי גיחוך הטיעון היהודי השכיח בדבר מוסריותם כביכול של  “ישראל ערבים זה לזה”. הלוא כמה מתלייניו הגרועים של סטאלין היו יהודים, הם היו האכזריים מבין ה”קאפוס” בטרזיינשטאדט, ולתופעת המוסר והמלשין היהודי אין אח ורע בקרב העמים (הסופר ארתור קסטלר).

 

לשיא הנבזות והפשיעה הגיעו גולדה והמטבחון שלה וארה”ב במלחמת יום הכיפורים. לאחר אי הפתיחה במכת-מנע, המשיך להוביל את המהלכים השטניים יהודון נאלח בשם קיסינג’ר. ידיו של קיסינג’ר, כמו ידי ממשלת “ישראל”, מגואלות בדמם של אלפי יהודים! כי זו דרכם של המלשינים, המוסרים והרודפים מזרע ישראל – לקדם את רצח העם היהודי!

כשארה”ב רואה שלממשלת ישראל לא אכפת, לה, כמובן לא אכפת –

“המחדל”: 

“… גב’ מאיר מסרה לשגריר האמריקני את כל הידוע לה על המצב. היא הקפידה למסור לו גם את ההחלטות שנתקבלו על ידה בשעות הבקר המוקדמות, בדבר הימנעותה של ישראל מהנחתת מכת מנע, ובדבר גיוס-המילואים החלקי. באותה שעה היה כבר, גם בידי השגריר דיווח מודיעיני מוושינגטון בדבר הכנותיהן של מצרים וסוריה לפתוח באש. ראש הממשלה בקשה מן הדיפלומט כסוף השיער לדווח לבית הלבן על המצב ועל החלטותיה, ללא שהיות. היא העלתה הצעה שהנשיא ניכסון ושר-החוץ שלו יבואו בדברים עם ממשלות בריה”מ ומצרים וינסו להניע את קאהיר לבטל את פקודת-האש, ברגע האחרון. במהלך השיחה חזר קיטינג ושאל, פעמים אחדות: “האם אתם נחושים בדעתכם שלא לירות את היריה הראשונה”?

“ראש הממשלה השיבה לו באורח חד-משמעי: זוהי החלטתנו. ישראל לא תפתח באש. יתר על כן, ישראל אינה מבצעת גיוס מלא, כדי שדבר זה לא יתפרש כפרובוקציה, וכדי שלא ישמש כאמתלא לצד השני…”

והגמול –

להלן קטעים מספרו של שמואל כץ, ז”ל – “לא עוז ולא הדר”

 

“מחלוקת ציבורית רבתי התנהלה לגבי סיבות העיכוב ברכבת האויר האמריקנית. בשיחות מאחורי הקלעים טען הנרי קיסינג’ר, כאשר הוא עוטה את גלימתו המוכרת-היטב של ‘פקיד בכיר’, שהמאמץ שלו לחדש במהירות את האספקה לישראל סוכל בידי השר שלזינג’ר, שחשש, כביכול, להרגיז את מפיקי-הנפט הערביים. הסיפור אינו אלא סיפור ומדהים בחוסר האמת שבו. הנרי עצמו הוא שעיכב את רכבת האויר. אינני מתכוון לרמוז, שהוא רצה שישראל תפסיד במלחמה. הוא פשוט לא רצה שישראל תנצח באורח מכריע, כפי שמודים גם סנגוריו – ובמיוחד האחים קאלב, בספר שכתבו עליו. הוא רצה כי דמה של ישראל יוקז די הצורך ל’רככה’, לקראת מסע-הדיפלומטיה שלו אחרי המלחמה, ומסתבר שהוא הרחיק-לכת יותר משהתכוון, מתוך שלא חזה באיזו יעילות יילחמו הערבים.

“ועוד זאת: הוא ניגש להשגת מטרה זאת, האוילית וחסרת-הכבוד, בדרך המבהירה בעליל – ללא קשר למעלות ולמגרעות של מדיניותו – מדוע כל כך לא נעים לעבוד במחיצתו. לדברי שלזינג’ר הורה לו קיסינג’ר בשם הנשיא לנהוג סחבת ביחס לבקשות ישראל לנשק. בעת ובעונה אחת סיפר לשגריר הישראלי, שהוא עושה את כל המאמצים להפעיל את שלזינג’ר, אלא, ששלזינג’ר, מתוך דאגתו לנפט הערבי, אינו רוצה לפעול. לשון אחר: קיסינג’ר לא בחל בהטעיית בעלי-בריתו ובהכתמת שמם של עמיתיו, למען מה שנחשב בעיניו, בוודאי, כ’אינטרס לאומי’…. במשך אותו שבוע לא השתתף ניכסון בשום ישיבה שבה נדונה המלחמה….” (האדמירל זומוולט, הבן).

 

“במאמציו למנוע נצחון מוחץ מישראל התמיד קיסינג’ר עד הסוף. לאחר שצבא ישראל התאושש ממכות הפתיחה, עלה בידיו לצלוח את תעלת סואץ ולהשתלט על שטח נכבד מאדמת מצרים בואכה קהיר. מיגור כוחות האויב היה, לכל הדעות, בהישג ידו (המבצע תואר בידי המומחים הצבאיים בעולם כאחד המבצעים הצבאיים המבריקים ביותר בזמננו). עקב ליקויי מודיעין ובטחון עצמי מופרז לא עמדו המצרים בתחילה על היקפה ועוצמתה של נוכחות צה”ל בארצם, ורק הודות לעירנות הסובייטים, שעקבו באמצעות לווין אחר מהלך הקרבות, נוכחו פתאם המצרים לדעת שהם עלולים לנחול תבוסה חסרת תקדים. קוסיגין, ראש ממשלת בריה”מ, בא בבהילות לקהיר וסיכם עם סאדאת כי מוסקבה תבוא לעזרתו. אחר זאת העבירו לקיסינג’ר שדר דחוף והזמינוהו לבוא מיד למוסקבה, כדי לעבד בצוותא הצעת החלטה להפסקת אש. הסובייטים פעלו בזריזות להצלת בעלת בריתם…”

 

היתה זו המלחמה שהוגדרה על ידי משה דיין, שר”י (היה זה הוא, ללא כל לחץ אמריקני, שמסר את מפתחות הר-הבית לג’יהאד והצהיר ש”השטחים שנכבשו במלחמה, עומדים למשא ומתן לשלום”) כ“חורבן בית שלישי”. היתה זו המלחמה בה התעקשו גולדה והמטבחון שלה שלא לפתוח במכת מנע, כדי לא להצטייר כ”תוקפנים”, אשר, על כן, היתה זו המלחמה בה נהרגו קרוב לשלושת אלפים צעירים יהודים, ועוד אלפים רבים הפכו לנכים לצמיתות. כי הדבר הזול ביותר בעיני הנהגות המדינה שהשמאל בנה הוא דם יהודים. וכל זאת לאחר השואה האסורה בהשוואה לשום דבר אחר, שאירעה, דווקא, לעם היהודי…..

 

“והיה אם יגיע היום המר והנמהר וישראל תשב לשולחן הדיונים עם אש”ף, יקיץ הקץ לייחודה המוסרי של אומה זו. ויתרה מכך, תהיה זו בגידה שאין לה כפרה בזכר ששת מליוני הקרבנות שנרצחו בידי הנאצים, שאש”ף הוא יורשם וממשיכם הנאמן” (ין וילן ון דר-הובן, דובר השגרירות הנוצרית בישראל).

 

 

 

מי שיקרא את מהלכי הכנעת ישראל לבו ישתות דם… אך, חובה לקרוא ולדעת במי רואה “המדינה שהשמאל בנה”, ידידה –

 


איך הפכה ישראל ממנצחת לזקוקה להגנה –

 

“… עתה נגש קיסינג’ר להמשך מפעלו, בשיטתיות ובדבקות; ממניעת הנצחון הישראלי להפיכת מצרים למנצחת, מצד אחד, ונטיעת ההכרה כי ישראל מובסת, מצד שני. למעשה, לא הסתיר את כוונתו. ביום 30 באוקטובר, כבר חרץ משפט על ישראל. הוא הכריז שהמסיבות שהולידו את המלחמה היו בלתי נסבלות בשביל מדינות ערב, וישראל תצטרך לוותר ויתורים ממשיים. כעבור שנים-עשר יום התברר מהודעה שמסר בפקין, שהוא מתכוון לויתורים אשר ישאירו בידי ישראל שטח שממנו לא תוכל להגן על עצמה:

 

“ממשל ניקסון מעיין באפשרות של מתן ערובות לבטחונה של ישראל בצורה של אמנה או בצורה אחרת, אם ישראל תיסוג מן השטחים הכבושים, כחלק מהסכם שלום עם הערבים. אין מקום לדון במסמך רשמי עד אשר תקיים ישראל את החלטת מועצת הבטחון 242, הדורשת החזרת שטחים כבושים. יש אפשרות שארצות אחרות, ואולי אף האו”ם, יספקו את הערבויות לבטחונה של המדינה היהודית. כל ממשל אמריקני תמך בקיומה של ישראל, בלי שהדבר בא לידי ביטוי במסמך רשמי. הצלחת המשא-ומתן לשלום, תלויה בנסיגתה של ישראל מן העמדות שכבשה במלחמת יום-הכיפורים ובמלחמת ששת-הימים.

“… אף-על-פי-כן, אם המו”מ יצליח, תתעורר בעיה רצינית, כיצד להבטיח את בטחונה של ישראל בגבולות אשר וודאי יהיו שונים לאחר נסיגה מאלה הקיימים עתה, בעת הפסקת האש (הארץ, 1 בנובמבר ו-13 בנובמבר, 1973)

 

“דברים אלה, שנימתם הולמת תיאור עם שהובס במלחמה, נאמרו כאשר צבא ישראל שלט על מובלעת גדולה בתוך מצרים, במרחק כ- 100 ק”מ מקהיר, ובצפון הגיע הקו הקדמי למרחק של כ-40 ק”מ מדמשק. אך קיסינג’ר כבר הספיק להכיר ככל הנראה את לקוחותיו; ימים ספורים אחרי השלמתה עם כפיית הפסקת-האש, נכנעה ממשלת ישראל לתכתיב בעל חשיבות שאינה פחותה מזו…”

 

ולאחר אלה, לחץ קיסינג’ר על בהמותיו, לשחרר את הארמיה השלישית, שהיתה במצור, לא לפני שהורה ל”ישראל” להעביר אספקה ל”נצורים”.

 

ועכשו מתכוונים בעלי ברית-הדמים להמשיך ברדיפת העם היהודי לגבולות אושוויץ ולהקים מדינה, נוספת לעשרות מדינות הג’יהאד, דווקא בשארית ארץ ישראל!

אז מה רוצים מן הנאצים?

 

ימח שמך אמריקה! ימח שמכם בני בריתה!

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר