הזית בשירות היודונאצים

הזית בשירות היודונאצים


09.11.2008 07:57
הזית בשירות היודונאצים


מזה כארבעים שנה מתנהלת הסתה פרועה, שההסתה הנאצית היתה חובבנית לעומתה, נגד המתנחלים. מזה ארבעים שנה מחוללים היודונאצים פרובוקציות נגד המתנחלים, במאמץ לגרור אותם למגננה שתוצג כאלימות. מזה ארבעים שנה מוכיחה מדינת ישראל כי היא שידרוג הרייך השלישי. איפה כל אבירי החוק והמשפט לנוכח מציאות זו, המובילה להשמדתנו הטוטאלית?



ב”ה

מובא היום בערוץ 7

האמת על “ארוע תל רומידה”

רשתות התקשורת הוצפו לפני שבועים בכותרות ענק בדבר מתנחלים פורעי חוק שתקפו מוסקי זיתים בחברון. כעת קיבל ביהמ”ש את טענות המתיישבים והתרשם.

כתב ערוץ 7

לפני כשבועיים הוצפו כל רשתות הטלויזיה ואתרי האינטרנט בכותרות מזעזעות, בדבר מתנחלים פורעי חוק שתקפו מוסקי זיתים ערבים ליד תל-רומידה בחברון. הכתבות הכילו, כמקובל, סרטים ותמונות בהם נראו התוקפים-המתנחלים, כשהם מפליאים את מכותיהם, לכאורה, בערבים המסכנים שרק ביקשו למסוק זיתים.

בלחץ התקשורת ופוליטיקאים מהשמאל נעצרו המתנחלים המסוכנים, והוגש נגדם כתב אישום בהליך מהיר. השבוע הסתיימו הדיונים הנוגעים למעצרם, ואתם מתבהרת התמונה האמיתית של הארוע.

במהלך הדיונים המשפטיים הוצג באולמות בתי המשפט השונים הסרט המתעד את הארוע, ואשר צולם ע”י צלם ערבי בשם עבד אליפי חפיז. כן הוצגה לשופטים זרועו של אחד ה”חשודים” היהודים, אשר היתה מקושטת בחבורה ענקית – תוצאות נשיכת-שיניו של אותו עבד אליפי חפיז בזרועו של ה”חשוד”, נשיכה שקדמה לארוע המצולם.

עו”ד נפתלי ורצברגר, שייצג את החשודים היהודים, טען כי ה”חשודים” מתגוררים בתל-רומידה מאז נולדו, וכי הם עוברים כמעט מידי-יום דרך כרמי הזיתים המקיפים את השכונה, אך מעולם לא התעמתו עם מוסקים ערבים במקום. עוד טען, כי מעולם לא הופרעו מוסקים ערבים באזור זה, וכי מסיק הזיתים, כל עוד הוא מתבצע כעבודה חקלאית ולא כהפגנה או הפנינג של פעילי שמאל, עובר בשקט מידי שנה בשנה. ה”חשודים” – אמר עו”ד ורצברגר, היו בדרכם לתפילת השבת במערת המכפלה, ועל כן אחד מהם נושא בידו תיק-טלית, כמקובל.

השופטים צפו בסרט בעין ביקורתית ואובייקטיבית, בשונה מערוצי התקשורת השונים אשר “קנו את הגירסה” של הערבים והשמאל בלי לבחון אותה כראוי. הבדיקה של השופטים העלתה, כי כל טענותיהם של מתיישבי חברון היו מוצדקות, בעוד שטענות השמאל והערבים היו מופרכות, שקריות, וניתנות לסתירה בקלות.

לאורך הפרוטוקולים ניתן לראות בעליל את הגישה החד-צדדית והמוטה של נציג המשטרה, אמיתי עמוסי, הדן לכף זכות את הערבים ואת האנרכיסטים ופעילי השמאל שהשתתפו בארוע, ומאשים בחומרה את המתיישבים היהודיים בלבד.

בפרוטוקול מיום 23/10/08 ניתן לקרוא את הדברים הבאים:

·         עו”ד ורצברגר: “בנימין הראה לכם נשיכה של צלם פלשתיני? (המשיב חושף שרוול שמאל ומציג שטף דם נרחב שחלקו בצבע אדום באזור הזרוע)

·         נציג המשטרה אמיתי עמוסי: “הפלשתינים התגוננו והם השיבו אבנים חזרה…”

·         ורצברגר: “זה נכון שאף אחד מתוך הפלסטינים אלה שזרקו אבנים וה”דודה” שחטפה את המצלמה, אף אחד לא נעצר?”

·         עמוסי: “אף אחד לא נעצר. הם נחקרו כחשודים. גם הפלשתינים נחקרו כחשודים, אך לא נעצרו”.

בהחלטתו מאותו יום קובע השופט פיינברג:

“…יצויין כי לאח הבגיר פצע בולט בזרוע שמאל, אותו מייחס לנשיכה שקיבל מאחד העיתונאים במהלך התקרית. …המשטרה הציגה…סרט המתעד את האירועים. בסרט רואים את קבוצת השמאל והעיתונאים מגיעים למטע, כאשר פעילי השמאל עוסקים במסיק זיתים. ..המשיבים…לבושים לבן (בגדי שבת) אחד עם תיק של טלית ביד…והם נראים פוסעים בשביל..לאחר חיתוך בסרט, רואים שניים מהיהודים תוקפים אחד הצלמים הערבים. בתגובה, זרק צלם אחר אבן גדולה לעבר אחד היהודים…לא ניתן לקבוע מי התחיל באלימות במקום.”

בהחלטה אחרת, מיום 28/10/08 קובע השופט רם וינוגרד::

“הראיה האובייקטיבית היחידה היא צילום שערך המתלונן. מצילום זה נעדרים קטעים שונים, והמתלונן הסביר…כי הסיבה לדילוגים היא שהסוללה שברשותו לא הספיקה..ולפיכך נגזר עליהם לצלם לסירוגין…ההסבר הוא בלתי מתקבל על הדעת ככל שהוא נוגע לדקה הקריטית של האירועים עצמם…אין אלא לתהות כיצד נעלם פרק הזמן החשוב ביותר מהצילום שנמסר לידי המשטרה…הנסיבות בהן נגרמה למשיב החבלה ביד אינן נראות לעין בצילום, ולא יתכן כי המשיב ננשך ע”י המתלונן במהלך הקטע המצולם…יש בכך לכאורה כדי לתמוך בטענת המשיב 2, לפיה נגרמה לו הפגיעה בטרם החלו חילופי המהלומות…אחיו של המתלונן זרק אבן בקוטר 20 ס”מ לערך על גבו של המשיב 2. משום מה לא מצאה המבקש (=המשטרה) להעמיד אדם זה לדין, על אף התקיפה באמצעות חפץ העלול לגרום לחבלה קטלנית, ויש בכך לתמוך בטענת ב”כ המשיבים להתנהלות של איפה ואיפה בהתייחסות לשני הצדדים…לא ניתן להתעלם מהעובדה, שלאחר פציעתו של המתלונן עמדו כל הצלמים במקום וצילמו את האירוע, כאשר אף לא אחד מהם ניסה להושיט לו טיפול…גם לדרך התנהגות זו יש לתת את הדעת. איני משוכנע כי מהראיות שהוצגו בפני ניתן ללמוד שהקטטה שהחלה במקום פרצה ביוזמתן של המשיבים, ולמעשה יש תימוכין לטענה ההפוכה…”

המסקנות העולות מהפרוטוקולים הן:

1.      הארוע לא היה מסיק, אלא הפנינג. המוסקים לא היו בעלי הקרקע או פועלים מטעמם, אלא פעילי שמאל.

2.      המתיישבים לא הגיעו למקום כדי להתעמת, אלא צעדו בשביל, בדרכם מביתם למערת המכפלה.

3.      התגרה האלימה התחילה בתקיפה אלימה של השמאלנים והערבים את המתיישבים.

4.      הצלמים הובאו למקום לצורך יצירת הפרובוקציה.

5.      הצלם המסכן שצולם פצוע – עבד אליפי חפיז – תקף ראשון את אחד המתיישבים, ונשך אותו בזרועו נשיכה חזקה במיוחד, שהותירה את רישומה המזעזע על הזרוע לאורך מספר ימים.

6.      הצלם השני, שהוא אחיו של הצלם הפצוע, ידה אבן גדולה מאד לעבר המתיישבים. אך משום מה לא נעצר ולא הוגש נגדו כתב אישום.

7.      הצלמים מטעם “בצלם” ערכו את הסרט לפני שהעבירו אותו למשטרה.

8.      המשטרה, שבשלב הראשון של הארוע עצרה את האשמים האמיתיים – את פעילי השמאל, מיהרה לשחרר אותם ובמקום זאת עצרה את המותקפים – המתיישבים, בשל לחץ של התקשורת, ושל גורמים בפרקליטות.

9.      תחת השפעת הפרקליטות והתקשורת, נהגה המשטרה איפה ואיפה, שחררה את הערבים ואת פעילי השמאל, עצרה את היהודים – ללא כל הצדקה.

בישוב היהודי בחברון אומרים כי הודעה זו תועבר לכל כלי התקשורת ששידרו את הארוע בחול המועד סוכות, וליוו אותו בפרשנות המאשימה את המתיישבים, ומצדיקה את הערבים ואת פעילי השמאל. “זאת מתוך תקווה שיראו חובה לעצמם לשדר כתבה מתקנת”.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר