על “כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים…”.

על “כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים…”.

אריה סתו, “נתיב”, 4-5.1998
14.09.2008 08:54
על "כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים...".


“כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה… מתוך פינה אפלה של היהדות… מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב… על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף” (עמוס עוז, “בשם החיים והשלום” , ידיעות אחרונות, 8.6.1989, על גוש-אמונים).



 

ב”ה

                             

 

 

כאשר שאל סטאלין את דז’רז’ינסקי, מייסד הצ’קה (אמו-הורתו של הקג”ב, בין היתר), מהיכן יגויסו מפקדי הגולאגים הרבים העומדים לקום, השיב לו קומיסר הבולשת הסובייטי: “אל דאגה, חבר יוסיפ ויסאריונוביץ’, יש לי די והותר סגל’ים ורבינוביצ’ים לאיוש כל המחנות”.

 

את פרץ השנאה למתנחלים שהציף את התקשורת הכתובה והאלקטרונית בעקבות רצח הרב שלמה רענן בחברון והראל בן נון ושלמה ליבמן ביצהר, ניתן להשוות רק לגל השנאה ששטף את העיתונות לאחר הטבח בערבים שערך ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. פרדוקס, לכאורה, זה, הוא איור טרגי לשבר לאומי ולשפל הדמורליזציה שבה שרוי הציבור הישראלי. אמנם בין הציבור לבין התקשורת נפער שסע גדל והולך, ככל שמתחוור שזו נעשתה כלי בידי השמאל הרדיקלי בשירות האויב, אך טבעה של שטיפת-מח, בדומה להתמכרות לסם משכר, הממית לאט, שבסופו של דבר, היא מוצאת לה אחיזה. בנוסח הידוע, לפיו “ככל שהשקר גדול יותר, די אם תחזור ותשנן אותו, סופו שיתקבל כאמת”.

 

יש הטוענים שפרץ השנאה (המתוזמר היטב), הוא מעשה מכוון של ה“מחלקה היהודית” בשב”כ (ראה תקדים אבישי רביב), הנועד ליצור “אווירה מתאימה” לקראת מלחמת-אחים שייעודה יהיה גירוש יהודי יש”ע. ייתכן, כבר היו דברים מעולם. כאשר שאל סטאלין את דז’רז’ינסקי, מייסד הצ’קה (אמו-הורתו של הקג”ב, בין היתר), מהיכן יגויסו מפקדי הגולאגים הרבים העומדים לקום, השיב לו קומיסר הבולשת הסובייטי: “אל דאגה, חבר יוסיפ ויסאריונוביץ’, יש לי די והותר סגל’ים ורבינוביצ’ים לאיוש כל המחנות”.

 

אלה, שהאמת פשוטה יותר. העמדתם של יהודים שנרצחו, קרבנות הטרור הערבי, בתא הנאשמים, מזה, וההזדהות עם התליין והצגתו כקרבן, מזה, הם יותר מאבדן גמור של קנה מידה מוסרי. הם עדות לקריסתו של יצר ההישרדות הלאומי בקרב ציבור שאין בו כח לעמוד מול הבשורה, ועל כן הוא מבקש להרוג את המבשר. והלוא, נוכח הזחילה על גחון מול הגרועים שבאויבים, קומץ יהודי חברון המשליך את נפשו למען אומה בוגדת, הוא האיבר החי היחיד שנותר עדיין בפגר הרוחני הזה, הקרוי – ישראל. ועל כן, לא יסולח לו.


                                                        

                                                                                   המתנחל

הם ומתנחלי יצהר, שממשלה יהודית נטלה מהם את נשקם וכלאה אותם בגיטאות מוקפים אספסוף ערבי מוסת, המבקש את נפשם, הם גבוריו האמיתיים ואולי האחרונים, של העם היהודי. הם מציגים מולנו אספקלריה שבורה שממנה ניבטת אומה חולה, המוסרת את תכלית קיומה למבקשי נפשה, וכאשר אלה עורכים בה טבח מתמשך, היא קוראת לכך “תהליך שלום”. אשר על כן, המתנחלים הם לא רק קרבן של המרצח הערבי, אלא, הם קרבן-עולה של אחיהם. הם ציבור שנוא ומבוזה, נשוא אנטישמיות יהודית המתירה את דמם. למוסר, למלשין, לבוגד, מן השוליים הטרגיים של הקיום היהודי בגלות, המלווה כצל קודר את קורות האומה, היתה עדנה במדינת היהודים, והם קרבנותיו.

 

דמם מותר, וכי כיצד אפשר אחרת? הלא הם אחרוני השפויים בספינת השוטים הטובעת, בליווי מוסיקה למחול; אכן danse macabre . דמם מותר, כיוון שמוחם טרם נשטף במפלי הכזב והטמטום הגולשים מתיבת השוטים על כל ערוציה, וטרם נסתלק מהם אינסטינקט הקיום. הם מעזים, אפוא, לאהוב את ארצם ולשנוא את הצורר, ומבקשים להשיב לו כגמולו, והרי זה חטא לא יכופר באומה המתפלשת בעפר השנאה העצמית, המטביעה במו-ידיה אות-קין על מצחה. דמם מותר בחייהם, שהרי בעצם קיומם ודבקותם הם לא מניחים לנו לשכוח את חרפת הנטישה של יהודה ושומרון, ערש האומה העברית ותכלית קיומה של הציונות. דמם מותר במותם, כיוון שבהירצחם, הם מאלצים אותנו להתעורר, ולו להרף עין, משכרון הסם הממית של ה”שלום”, ולהתבונן נכוחה בפני המציאות של הסכם אוסלו, שבו מכר היהודי את נשמתו לשטן, הסכם מחילה על ארצו, עליו חתם בדם לבו, ועדים לכך, מאות “קרבנות השלום”. והלוא על כך, על היקיצה מן המפלט של תעתועי חלום אל בלהות העכשו, לא נסלח להם לעולם.


                                 

                                        “מי הוא יהודי”, דני קרואן, אהרון שמי

וכמו, לא די בכל אלה, וכמו להוסיף חטא על פשע, הגברים שבהם חובשים כפה ונשותיהם שביס. והלוא עובדה זו בלבד, דייה להטריף את דעתו של הליברל הישראלי המצוי, ממחנה השלום והקידמה.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר