קו ההגנה של אולמרט לנוכח האשמות כנגדו בשחיתות יורד נמוך לרמת גן הילדים.  משהו בסיגנון “אכן, לקחתי שלמונים אך איני אשם, כולי צח כשלג, כולם עושים זאת”.

ובכן, לא כולנו עושים זאת, ישנם רבים, כפי הניראה, העושים זאת אך בוודאי לא כולנו.  כמובן שאם נימנה את אלו החונים לעיתים שלא כחוק, או חוטאים בלחיצה מיותרת על דוושת הדלק הרי כולנו חוטאים, עד האחרון בנו.  אך עדיין רבים האנשים הישרים ביננו אשר יכולים לשמש מופת לכולנו גם אם התנסו במספר “חטאים לבנים”.

מאידך, גבהות ליבו של האולמרט מונעת בעדו מלהכיר בכך כי זה אשר ניתפס בקלקלתו הוא המשלם והנה הוא-הוא שניתפס בקלקלתו והוא שישלם.  בעיני רוחו של זה הרי מבקר המדינה, המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט קיימים אך ורק על מנת להזיק לו ולהפריע בידו מלהמשיך בנתיב הנכלולי והמושחת בו הוא צועד מזה עשרות בשנים.  התנהגותו מוכיחה.

רק ההוא החש בוז כה עמוק לכל הסובבים אותו, זה החש כי ‘אני ואפסי עוד’, יתעלם ממעשיו ומחדליו, יטיל את האשמה לכשלונותיו ועוולותיו על האחרים בעודו רוחץ בניקיון כפיו.

קבל עם ועדה שולח הוא את מלחכי פינכתו להגיש “הצעה שאי אפשר לסרב לה” בנוסך של “אם תיפתח פיך אחשוף את מחדלך כך שמוטב לך להחריש”.  דומה ויש לשלוח את כותבי הסידרה “סופרנוס” לשעור קוזי נוסטרי קטן אצל האולמרט “ומקורביו”.  כה בטוח הוא בכוחו וכה משוכנע הוא באווילותנו כציבור עד כי אינו נירתע באמצעות משובטיו ללהטיל איומיו קבל עם ועדה לעיני כל האומה בשידור חי.

כאשר אנו צופים בכל זאת, בקבלת שלמונים במעטפות, ברקיחת הקשרים האובססיבית והמושחתת, בנהנתנות ללא גבול, בניהול מערכת מפיוזית (לכאורה) והבוז והקבס עולים בנו לשיעורים גבוהים, תוהים אנו הכיצד “הפישפש עלה למעלה”, הכיצד זה האיש הנושא כישלי אופי מחרידים שכאלו הצליח לחמוק ממערכת הסינון הפרלמנטרית והאנושית סביבו ולהתברג כה עמוק ומושחת בלב העשיה הישראלית בלא שרבים קמו והיצביעו מבעוד מועד, ראו “המלך הוא ערום”.

הכיצד אדם אשר כל מעייניו, ז מנו, כוחו ומאמציו, אשר היו מופנים מזה עשרות בשנים להאדרה וביצור כוחו וממונו בעוד הוא ממונה על משרדים ממשלתיים חשובים כמו גם עריית ירושלים, יכול היה להמשיך באין מפריע בנתיב הכסף, השחיתות והנכלוליות כאשר פעם אחר פעם ניבחר או ממונה הוא על נושאים החשובים מאין כמותם לפריחת ושגשוג מדינת ישראל בעודו מועל באמון הציבור ברמות אשר לא ניראו כמותן במקומותינו וממשיך בשלו באין מכהה.

האם על אצבענו המאשימה להיות מופנית אך ורק לאולמרט משום שחסר מזל שכמותו, הוא זה שניתפס בקלקלתו, או שאפשר ואצבעות רבות חייבות להיות מופנות למשובטיו, בני דמותו ומעשיו הנלוזים אשר מזלם שפר עליהם יותר ולא ניתפסו בחכה המשטרתית?  אכן, דומה כי האולמרט הוא הסימפטום למחלה פולשנית אשר מאיימת למוטט את מרקם החיים ביננו.

רבותי, אולמרט צודק, הוא אינו היחידי אשר מתנהל בשחיתות חסרת גבולות. הפוליטיקה הישראלית בניגוד למרבית העם, מתנהלת ברובה המכריע בצורה מושחתת זהה.  אולמרט לא המציא את השיטה, הוא אך שיכללה, לא יותר.

אין באמור כאן לפטור את האולמרט ממיצוי מוחלט של עונשו במדה וימצא אשם ולמצער חייבים אנו לשלחו אחר כבוד ובמהירות האפשרית לאחד מבתיו המרובים והרחק מחיינו הציבוריים.   אך הבה לא ניתמם.  הכיצד צברו פקידים ממשלתיים ופוליטיקאים ישראלים רבים רכוש כה רב בעודם “נהנים” ממשכורת ממשלית צנועה למדי?  האם לא ראינו את הקורה סביבנו, האם לא שמענו את הקולות, האם לא ידענו? ובאם כך מדוע החרשנו כולנו כציבור.

האם מתעלמים אנו מהטבע האנושי אשר אינו מושלם כידוע לכל?  ובאם הדבר כה ידוע, מדוע איננו מערימים חסמים נוהליים ומשפטיים על אותם מושחתים בכח ובפועל על מנת למנוע תופעות מכוערות אלו בחיינו מבעוד מועד?

המשטר הדמוקרטי בנוי להוותנו על רצון טוב.  רצון טוב של הפרטים בציבור כמו גם רצון טוב של השולטים בעם.  הארועים הקשים הקשורים באולמרט והצוהר אשר ניפתח לאחרונה בפני הציבור לשחיתות הציבורית של ניבחריו מלמדים כי רצון טוב לכשעצמו אינו די ויש ליצור איזון מתאים בין חופש הפרט לאכיפה מתאימה של ‘ספר החוקים הדמוקרטי המחמיר’ על הפרטים החיים במשטר זה.  חופש הפרט החיוני לכשעצמו אסור לו שיביא הפקרות.  המונח “חיה ותן לחיות” חייב להיבחן בהקשר הרחב ביותר.  שחיתות ציבורית מביאה את חיי הפרטים בסופו של יום להיות בילתי ניסבלים גם אם אינה ניראית שכזאת בעודה באיבה.

האיזון הנידרש בין זכויות הפרט לזכויות הציבור אינו מילה ריקה.  באם יוצרים הפרטים כאוס סביבם הרי שבמוקדם אם במאוחר ייפגע הציבור כולו על כל פרטיו.  איננו באים חשבון עם הפרט הסוטה מדרך הישר על מנת לבוא עמו חשבון גרידא, אנו ממצים עמו את הדין על מנת לשמור על זכויות כלל הפרטים בציבור.

מיצוי הדין עם הפרט מטרתו להרתיע את אותם אשר עדיין לא ניתפסו בקלקלתם לשקול מעשיהם שקול היטב לפני ביצוע המעשה בתקוה שבכך תימנע פעולה קלוקלת עתידית כלשהי.  להטיל פחד על הקלוקל בכח אין פרושו להטיל משטר של פחד על הפרט אלא יש להטיל אווירה של הרתעה, של מניעה מבעוד מועד.

ללא ספק גלשה מטוטלת האיזון במשטר הדמוקרטי הישראלי לכיוון זכויות הפרט על חשבון זכויות הכלל והאולמרט ובני דמותו בכל אתר ואתר הם אך הדוגמא הקיצונית לכך.  עלינו לתקון המעוות בנושא זה. עלינו כבר עתה לבחון ולבחור בדרך אשר בה נלך לאחר תקופת האולמרט אשר בוודאי תיזכר לדראון.  עלינו לראות בתקופת שלטונו המושחת את השיא השלילי שהיגענו אליו מעודנו ולכלכל מעשינו על מנת למנוע הישנותו. 

שילוחו של האולמרט החוצה מחיינו אינו סוף הסיפור, זוהי רק ההתחלה.  האולמרט אינו המטרה עבורנו אלא האמצעי לנקות אורוותינו הסרוחות.  שנים רבות מצץ האולמרט את הלשד הציבורי בנצלו הוא אותנו ניצול ציני ואנוכי בהציבו רף שחיתות גבוה עבור הפוליטיקה הישראלית.  כעת הגיע הזמן כי נשתמש אנו בו כבדוגמת הזאב בסיפורי כיפה אדומה.  אנו נזהיר את הציבור הלכה ולמעשה כי באם לא ינוקה משכננו יבואו עוד זאבים כדוגמת אולמרט התאבים לשבור שבר אישי על גבינו.

אולי מעז יצא מתוק, אולי גרם האולמרט בשלילה שבו ובמעשיו, בבחינת ‘הפוך על הפוך’, כי ניתעשת ונקומם הריסות הדמוקרטיה שלנו למצבה כקדם.  ההזדמנות היא לנגד עינינו וימים יגידו.

גם כנסת ישראל חייבת בהערכות אחרת לאור פרשת אולמרט.  ברי הוא כי חוק ראש הממשלה מחורר כמסננת מקולקלת ויש לבחון ולשנות את החקיקה בענין מיד לאחר שוך האבק סביב הפרשה.  כמו כן חוקי מימון הבחירות ופרימריז המפלגות חייב בשידוד מערכות רציני ולאלתר.

מאידך, נידרש שאר רוח רב ושום שכל הנישען על חוכמת דורות, שלא לטלטל המטוטלת לכיוון הנגדי באופן חריג.  ההיסטוריה מלאה בתגובות ותגובות נגד למצבים מעין אלו הנעים מכאוס לדיקטטורה וחוזר חלילה.

חשוב יהיה לפנות ולהתעמק במקורותינו היהודים, ההתרחקות מהם, של חלקנו, לא הטיבה עימנו כפרטים וכעם, ברי הוא כי נימצא תשובות רבות בחוכמת דורותינו שלנו אשר יאפשרו את החזרה לדרך המוטב ולשפיות לאומית.

המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/

אהרון רול –טורונטו –905-886-8998

amroll@rogers.com