תחת הכותרת השוטר הרע מספרת לנו אסתי אהרונוביץ’ (הארץ, 4.6.2008) את הספור הזה, אשר כולל שאלה נוקבת:

שמעון דהן הוכה בידי קצין המשטרה רונן סורוקה, גסס בניידת ונחנק למוות. הוא לא היה היחיד – 15 תלונות על אלימות הוגשו נגד סורוקה במהלך שירותו, כמעט כולן הסתיימו ללא עונש. מסע הפורענות היה נמשך, אלמלא תלונתה של צעירה שחטפה ממנו במקלחת בית המעצר והביאה להשעייתו. למה המשטרה לא עצרה אותו בזמן?

זו תמצית האירוע בו מצא דהן את מותו:

ב-12 בספטמבר 2003, בשעה שש בבוקר, ישב שמעון דהן ברכבו בצומת גלילות ושוחח בטלפון הנייד. חמישים דקות מאוחר יותר היה דהן מוטל בשטח החניה של משטרת הרצליה, חבול בכל חלקי גופו ומחוסר הכרה. 12 שעות מאוחר יותר נקבע מותו. דהן לא עבר תאונת דרכים. הוא עבר תחת ידיו של פקד רונן סורוקה.

וכך מתארת אהרונוביץ’ את המשך הפרשה בעניין מותו של שמעון דהן:

בינואר 2004, במכתב קצר, הודיעו במח”ש לעו”ד רובינשטיין (פרקליטה של משפחת דהן – ש’ נ’) כי החקירה הסתיימה והוחלט לסגור את התיק מחוסר אשמה. בפברואר הגיש רובינשטיין לפרקליטת המדינה, עדנה ארבל, ערעור על ההחלטה. מפרקליטות המדינה נמסר לו ולמשפחת דהן כי הוחלט לא רק לסגור את התיק, אלא לשנות את עילת הגניזה מהיעדר אשמה לחוסר ראיות, וכי סיבת מותו של דהן אינה קשורה בהתנהלותו של סורוקה והשוטרים האחרים אלא נגרמה מתשניק מכני בשל חסימה בדרכי הנשימה.

הדרך לבג”ץ היתה קצרה. “קצין המשטרה רונן סורוקה”, כתב רובינשטיין בעתירתו, “ניסה שלא כדין ותוך הפעלת אלימות קשה להוציא מפיו של דהן שקית… אם סורוקה לא היה מנסה להוציא את השקית, לא היה דהן נחנק ולא היה נהרג”. לבג”ץ הגיש רובינשטיין חוות דעת רפואית של מוריס רוגב, מי שהיה ראש מדור רפואה משפטית בצה”ל. בסיום מסקנותיו קבע רוגב כי סיבת המוות של דהן היא אכן תשניק מכני שהביא למוות מוחי ולדום לב. יחד עם זאת הסביר כי השקית שנמצאה בגרון המנוח “לא היתה יכולה להגיע לגרונו לו היה בהכרה מלאה – כלומר הוא היה חסר הכרה, אך נושם עדיין, כאשר שאף את השקית לגרונו. דבר זה גרם לתשניק”.

ומה קרה בבג”ץ?

בשבוע שעבר, כארבע וחצי שנים אחרי מותו של דהן, התקיים דיון סוער בעניינו באולמה של דורית ביניש. “אם זה היה קורה לאחד מהבנים של שופטי העליון התיק הזה לא היה נסגר כפי שנסגר”, הטיח עו”ד איתן ענבר בנשיאת בית המשפט ובשופטי ההרכב שלצדה, אסתר חיות ויורם דנציגר. “לא ייתכן מצב שנסגר תיק בו שוטר הרג אזרח והדבר נעלם”. בסוף הדיון אמנם התנצל הפרקליט על האמירה בעניין “הבנים של”, אך המסר נותר מהדהד (ההדגשות לא במקור).

והרשו נא לי להציג שתי שאלות-תם:

האחת – מה פסול במשפט-תנאי (“if-statement“), אשר מציג אפשרות אחרת, כדי לחזק את הטיעון של המשתמש ברטוריקה הזאת?

הרי ברור שהאמירה הזאת יכולה להיות נכונה או לא נכונה.

אם היא לא נכונה – תגידו, במטותא מכם, גם אם זה היה קורה לאחד הבנים של שופטי העליון, ואפילו לאחד הבנים של אלוהים בכבודו ובעצמו, היינו נוהגים, היינו נוהגים בדיוק אותו הדבר.

ואם היא נכונה – בשם אלוהים, תשתקו!

והשאלה השנייה – מדוע עו”ד איתן ענבר מצא לנכון להתנצל? האם גם בפניו התריסו השופטים “באיזה סגנון אדוני מדבר!!!“?!