ב”ה

 

 

שנאת ישראל בלתי נלאית

 

 

כל האמצעים כשרים בעיקר דמגוגיה שכולה שקר

 

והיום שוב קופץ הפושע עמוס עוז ומקפיץ את “בעיית פליטי 1948”. אילולא היו לנו עדויות ניצחות, למכביר, לשנאתו התהומית של עוז לעם היהודי, הרי היה די בהקפצה הזו…..

 

וכך מצהיר איש “הפשרה המוסרית והמציאותית” בנאום הנצחון שלו ביום 13.9.1993, נצחון שעלה לעם היהודי בחייהם של אלפי יהודים:

 

“… דמגוגים וקנאים ישראלים, מצידם, ניסו גם בעבר למנוע כל פשרה בינינו לבין הערבים. כך הרעישו שמים וארץ, כשנחתם הסכם השלום עם מצרים, וכך נהגו ערב הקמתה של מדינת ישראל, על יסוד הסכמתנו לחלוקת הארץ בינינו לבין העם הפלשתיני. כמעט בכל נקודות ההכרעה הובסו הקנאים אצלינו, ודרך הפשרה המוסרית והמציאותית ניצחה. היא תנצח גם הפעם….”.

 

אילו נקברו עמוס עוז והאידיאולוגיה שלו, קבורת חמור מחוץ לגדר, כראוי להם, לא היה מקום להגיב כלל על תמצית הרוע והשקר הזו, אך, הקליקה האלימה של עוז, הכניסה את העם הזה לטראומה פטאליסטית, העם מהופנט על ידי הנחשים האלה, ורץ לאבדנו, על פי הדוקטרינה של הנבל שהודה, שהיהדות אינה קיימת כלל מבחינתו. כלומר, אדם חסר זהות, וממילא, חסר מולדת, על כן ניכס לעצמו בכח את ארצנו, ומגרש אותנו מתוכה, כדי לאכלס אותה בבני מינו, אך טובים ממנו. הם, המרצחים, לפחות, אינם בוגדים בשלהם!

 

גם הנבל מודה, שהנצחון במלחמת ששת הימים היה צודק! כלומר, צודק! הנבל יודע שאילולא אותו נצחון, הוא היה מושמד עם כל היהודים! כלומר, הוא יודע, שהמלחמה היתה יזמה של הג’יהאדונאציזם, וממילא, יציאת “ישראל” למלחמה היתה מוצדקת! ואם זה היה מוצדק, וזה לא היה יכל לקרות מבלי להעביר את המלחמה לשטח האויב, ולהכותו אפיים ארצה, שאילולא כן, לא היה זה נצחון, אז מה הענין של עמוס עוז? זה בדיוק! מה שרוצה עוז – להחזיר את המלחמה, האינסופית ביזמתו, לשטחנו אנו, עד המלחמה הבאה, בה שוב יישפך דם הבנים על אותן כברות ארץ עליהן נשפך דם אבותיהם.

לזה קורא עוז-למלחמה: “פשרה בינינו ובין הערבים”.

 

פשרה עם הערבים היא – סליחה שניצחנו, הנה, אנו נותנים לכם הזדמנות נוספת להשמיד אותנו.

 

בימים אלה ראינו כי שמונים יתומי מלחמות ישראל התגייסו בגאווה. ואני חשבתי, פושעים נאלחים הם אלה המגייסים אותם, אלה שרצחו את אבותיהם ועכשו מבקשים לרצוח אותם, למשל, בגולן. שוב יפלו במעלה תל-פאחר ובמעלה תל עזזיאת. בעזה הם כבר נרצחים! ימח שמם של הרוצחים בנים על אבותיהם – העמוס עוז’ים ועושי דברם. פושעים נגד העם היהודי ונגד האנושות.

 

עמוס עוז הוא הכהן הגדול של ה”שלום”. כלומר, בראשו דמם של אלפי יהודים. עמוס עוז מדבר על “כיבוש”. אז למה שהאנטישמיות הבינלאומית לא תיאחז בעלילה המתועבת הזו? הרי כל מה שצריכה חלאת אדם כמו עמוס עוז הוא – לספר את האמת! להציג את מפת המזרח התיכון לפני העולם. אולי יש בו עשרה צדיקים (ויש. אך הם נסתרים, וליתר דיוק, מוסתרים, על ידי מנגנון התעמולה ה”ישראלי” להשמדתנו, ע”ע – עמוס עוז).

 

תפקידו של איש רוח לעודד את עמו (הדבר-אחר הזה טוען, שהוא בוחר להיות “יהודי”…), בעת מלחמה ולתאר את ענותו. ומה עושה הנבל? הורס את רוח העם ומעודד את רוצחיו, וגם מפיץ בכל העולם את תעמולת השקר, המזוויעה בעיוותה, שהרי, אילולא כן, איש לא היה יורק לעברו, קל וחומר, מעניק לו פרסים. והוא עתיר פרסים “ישראליים” ובינלאומים, כמו עוד כמה מאחיו לדמים.

 

תכנית החלוקה

 

מדהים איך מצליחים כוחות השחור להציג את פשעיהם האיומים ביותר כהישגי ענק ליהודים, שעליהם חייב העם תודה לפושעים מסוגם של בן-גוריון ועמוס עוז.

 

“תכנית החלוקה” הנפשעת, שעליה אמר ההסטוריון סידני ציון –

 

“העובדות הן שונות. מדינת ישראל נוצרה על אף ארגון האומות המאוחדות, שניסה להחניקה בלידתה, משחילק את הארץ והשאיר את ישראל בלא גבולות בני הגנה..”,

 

 היתה חלוקה על גבי “חלוקה” – כבר ב-1922 קרעו הבריטים 77%(!) מארץ ישראל – מה שנקרא היום “תנאים מוקדמים” –  מארץ ישראל = פלשתינא = שטח המנדט לבניית הבית הלאומי לעם היהודי, ומסרו אותם לידי הערבים. כלומר, תכנית החלוקה שעוז משתבח בה, חלה על השארית הזעירה של פלשתינא, שגם רובה נועד להיות ה”מדינה הפלשתינית”, נוספת על “ירדן”, שגם היא פלשתינא.

 

“ישראל” היתה אמורה להיות בגבולות מצומצמים אף מ”גבולות-אושוויץ”. התעמולה הבולשביקית של בן-גוריון, ימ”ש, ייפתה את הזוועה הזו, עד כדי יציאת העדרים לחולל במחולות ברחובות העיר, כשהשפויים בוכים!!

 

מטבע הדברים – יהודים לא יחיו בשטחים ה”ערביים”, אך הערבים יחיו בכל מקום!!

 

בגד ורמיה!

 

לראשונה בדברי ימי העם היהודי, ה”מייצגים” אותו, ברשות עצמם, מוותרים, באופן רישמי על זכות העם היהודי על ארצו!!!

 

ואלה דבריו של אוסישקין (ישיבת הועד הפועל המצומצם, 21.4.1937, הארכיון הציוני המרכזי, פרוטוקול 25/277S, מובא ב”במאבק למדינה”, יוסף הלר)

 

“עם ישראל חלם במשך אלפיים שנה, התפלל והאמין, לא במדינה יהודית, כי אם בקבוץ גלויות, בקבוץ גלויות שלם בארצו ההסטורית…. בשבילי כל חלקי הארץ הם קדושים וירושלים היא קודש הקדשים. וכשיהודי היה מצייר לו במשך דורות ובמשך הרדיפות את העתיד של האומה, הוא צייר אותה בשלמותה בארץ ובשלמותה באנשים של האומה. וזה ורק זה נתן לו כח לסבול במשך אלפיים שנה. אני יודע שבמשך אלפי השנה לא השגנו כמעט כלום במובן המדיני, אבל האומה הישראלית האמינה, ולעולם לא תמצאו במשך אלפים השנה אף הכרזה אחת ואף דוקומנט אחד, באיזו צורה שהיא, שאנו מוותרים על חלק של הארץ, או על כל הארץ, על התקווה המלאה. ואם באו הרפורמים ומחקו את ציון וירושלים מן התפילות שלהם, הם הולכים לאיבוד וכמעט שאינם תופסים שום מקום בחיי היהודים. זה היה אבן היסוד של כל האומה. אני מבין שהיום האנגלים הם הכי חזקים ויוכלו לעשות אתנו מה שהם רוצים. הם יוכלו לא רק לתת לנו רק חלק של הארץ, אלא, יוכלו להושיב את כל הישוב על אניות ולהוציא אותו מפה (קריאות: זה אי אפשר!) זה אפשר. הוציאו מאיזמיר את כל היונים. גם הרומאים הוציאו אותנו מכאן. אבל אין זה אומר כלום. לא הרי המצב אם עושים זאת בהסכמתנו, או אם עושים את זאת נגד הסכמתנו. זוהי השאלה העיקרית. אם עושים זאת בהסכמתנו, אז אנחנו בוגדים בכל התקווה בשלימותה, תקוות הדורות. אם עושים זאת בלי הסכמתנו, הרי דברים רבים נעשו בלי הסכמתנו – גם ה”אוטו דה-פה”, גם הפוגרומים ברוסיה נעשו בלי הסכמתנו, וגם פוגרומים בארצות שונות נעשים בלי הסכמתנו – אבל אז אין אנחנו בוגדים באומה. וצריכים לדעת מה היא הסכמתנו. לעם ישראל אין תותחים, אין צי, גם נמל תל-אביב עוד לא גמור. אין לנו כוח פיזי מספיק בשביל הגנה בזמן המאורעות של פראי ישמעאל. אבל, יש לנו כח אחד, שבכח זה חיינו ובכח זה ננצח. זאת היה האמת שלנו כלפי כל העולם על עתידה של אומתנו ועל תקוותינו….”

 

ולמה רצה בן-גוריון בתכנית הזו? נקרא זאת במלותיו של הרב מ. ברלין (הצופה, עריוהכ”פ התש”ז, 4.10.1946): 

 

“… ועל כן החליטו… לאבד את העם ואת הארץ, גם יחד, לדעתם ולרצונם. פשוטם של הדברים, במקום להמשיך את המאבק ולהיות מוכנים לסבל ולמועקה, עד אשר יחונן ה’ את עמו ואת נחלתו, כתבו וחתמו שטר ויתור על החלק הגדול ביותר של ארץ ישראל, זה המקום היחידי שיש לנו תקווה – מלבד כל הקדושה וכל הסגולה שבו – ובלבד כי בחלק קטן יינתן לנו שם של מדינה ודגל של מלוכה….”.

 

 

ומה הועילו מנוולים בהסכמתם לביצוע הפשע? הערבים לא הסכימו! לא הסכימו!!

די היה בזה כדי לבטל את תכנית הזוועה הזו. מה עוד, שאי הסכמתם לא נותרה כסנטימנט בלבד, אלא, מדינות ערב עלו עלינו להשמידנו!!!

 

תבוסתם במלחמה, נתנה להם את תירוץ ה“פליטים”! ובטענה מפלצתית זו, נאחזים כבר שנים רוצחינו מבית – “מחנה השלום”.

 

בטיב ה”פליטים” האלה, עוד נדון, אך לו היו כאלה, מדוע חל עלינו לפצות את קרבנות תוקפנותם?

זהו טירוף! זהו ארכי-נאציזם! זו תורת השלבים של “מחנה השלום”!

בסדום, כשאדם הוכה עד זוב דם, הוא נדרש לשלם למכהו דמי הקזת דם…

 

שוב ושוב ניצלנו בעור שינינו, ב”נצחון צודק”(!), בעזרת ה’, ונגד כל הסיכויים, ועל זה דורש מאיתנו עמוס עוז לפצות את המרצחים ולתת להם הזדמנויות נוספות. במקום שהנבל יציג ברחבי העולם את מפת המזרח התיכון וצפון אפריקה, המשתרעות על שטחים כמרחבי אוקיינוסים, בהן, בקושי אפשר לאתר את “ישראל”, ששמה על גבי ה”גלובוס” נרשם בתוך הים התיכון, באין מקום לאותיות על המפה, הפושע מדבר על “כיבוש” ועל “בעיית פליטי 1948”. כל הארץ שלהם, ועוד ועוד נותן להם הפושע, ועדיין מושלכת לפיתחנו “בעיית פליטי 1948”. כדי ש”ישראל” לא רק תירשם בתוך הים התיכון, אלא תטבע בתוכו.