דוגית נוסעת, מפרשיה שניים

ומלחיה – נרדמו כולם.

רוח נושבת על פני המים,

ילד פוסע על החוף דומם.

ילד פעוט הוא ועגום עיניים

שוטפים המים – למרחק אין סוף…

אם לא יעורו כל מלחיה –

איכה תגיע הדוגית לחוף?…

“פורשים”, “בדלנים” וערב-רב

הם, שלא רק התבדלו מן העם היהודי, אלא עושים את מיטבם, שהעם היהודי ייעלם מתחת השמים, מאשימים את היהודים בהתבדלות…. מהם! כפי שהאשימו את ה”פורשים” מהם, כדי להילחם בג’יהאד ובנאציזם…

יולי עשתה את הטעות, המובנית באישיותה השמאלנית, להפחית מערכו של העם היהודי.

היא גם האמינה לזבולון אורלב, שהיא יוצאת לבקר באחת מספינות הצי ה”ישראלי”, שצִוותה אמון על קפיצה לפקודה ולהצדעה, כשהוא רואה את ה”ממלכתיוּת”. מסתבר ששניהם טעו, ושישיבת מרכז הרב, מתפכחת ומתפקחת מאהבת החינם העיוורת למוסרים ולרודפים מבית. חבל ששכר הלימוד היה גבוה כל כך! עד ההתפכחות, הספיקו רודפינו להקריב אלפי קרבנות על מזבח שנאת החינם שלהם, במסווה של “קרבנות שלום”, וה”ציונות הדתית” המשיכה בשיתוף הפעולה שלה עם האויב.

כל פוליטיקן ציני וצבוע הקפיד לשלוף את הכיפה שבמעמקי כיסו, לצרכי בחירות, להשתתף בחגיגות ה”ממלכתיוּת”, ב”מרכז הרב”, ולהתבשם מכבוד המלכים שהוענק לו, שלא בזכות, אלא, בטעות. כך זכו גדולי שונאי ישראל בכל הזמנים, מנהיגי מדינת הרשע והפשע הזו, להתקבל בשירת “שאו שערים ראשיכם..” אדירה. איזה יופי.

העובדה שיולי, ממנהיגי כת מקריבי “קרבנות השלום”, לא התקבלה בהלל ושירה, אלא בהצהרת האמת, הזכירה לה, איך לא, את רצח יצחק רבין…. שוב הוציאה את הארנב, וליתר דיוק, את השפן, מן הכובע.

הזכרונות של היצורים האלה ראויים לבדיקה פתולוגית. ל”אחרון ניצולי השואה בכנסת”, טומי לפיד, הזכירה פגיעה בנדל”ן של ג’יהאדונאצים, בתגובה על רצח העם היהודי בארצו, את הסבתא שלו ב”שואה”. אשר על כן, קפץ והשמיד התיישבות יהודית צדקת, צודקת ופורחת, בארץ ישראל (וגם קיבל בשכר זה 700,000,000 שקל), מה שנקרא בשפת המקור של מצע מפלגתו של טומי – מדיניות ה – JUDENREIN! – טיהור הארץ מיהודים, לזכרה ולכבודה של סבתא, נוחה עדן….

כל אחד וזכרונותיו. לי מזכירים מעשיהם של יולי וחברים את מעשי הנאצים, אם כי קיימים כמה הבדלים, כמו –

הנאצים עשו את עבודתם המלוכלכת במו ידיהם, הפראזיטים השמאלנים, מפעילים את הג’יהאדונאצים, וגם נתנו להם את הרובים ואת כל שאר היתרונות, להבטיח את הצלחתם.

באירופה הנאצית שימשו יהודים מן השמאל כיודנראט וכקאפו, בארץ ישראל הם היודנראט, הם הקאפו הם הנאצים. כל התופת במדמנה אחת! כי זהו שמאל – תמצית שנאת ישראל.

הזכרת רבין בהקשר הזה, מעידה על עומק שפלותה של האשה המתועבת הזו. אילו היתה היום אדם פרטי, כמעט בטוח, שהיתה מבקרת בסוכת האבלים של קרבן ה”נאכבה” המסכן, מג’אבל מוכאבר, שנפל כגבור במאבק על שחרור פלסטין, והרג ב”אויב הציוני” .. ילדים על גמרותיהם, צדיקים, שאין להם מקבילים בעולם כולו. צדיקים, שהעם הזה, בגלל בני-התועבה, כמו יולי, פשוט אינו ראוי לנוכחותם בעולם הזה!

אילו זעקו כלפיה הג’יהאדונאצים מה שצעקו, בלשון המעטה, בחורי “מרכז”, היא היתה מבינה לרוחם, מבקשת סליחה, ונשבעת שלא תשקוט ולא תנוח, עד שתכניס לתכנית הלימודים של  ילדי ישראל, את סיפור ה”נאכבה”. כי ליצורים מתועבים כמו יולי, לא די בשקר ה”כיבוש” של מלחמת ששת הימים, הם שואפים לשלול את כל זכויותיהם של היהודים, ובראש ובראשונה את זכותם לחיים! זו עובדה! יוכיחו אלפי “קרבנות השלום”.

אנו לא נשכח לך, יולי, ולכל חבריך, ובוודאי לא נסלח לכם, על דמנו השפוך על ידיכם כבר למעלה ממאה שנות טיפוח הג’יהאד!!

שאלתי את בתי אם היא מכירה מישהו מן הקדושים, שאיבדנו, בעוונותינו, והיא עונה, גם את מכירה… מי, אני שואלת ביראה – הירשפלד, היא אומרת, צמח הירשפלד…. הבן של צמח הירשפלד.. בתוך אלפי ילדי ישראל, שהכניס צמח עד כה בבריתו של אברהם אבינו, היה גם אחד מנכדי. היה זה לפני עשר שנים. אז הכרתיו לראשונה. הוא בא לביתנו, לאחר שבתי השתחררה מבית החולים, כדי לבדוק את הרך, ואז יעץ לבתי, שסבלה מאנמיה, לאכול סלק.. המילה התקיימה בישובם, רבבה, בשומרון. מאז פגשתי את היהודי העדין הזה בבריתות נוספות, אחת מהן של משפחת חלמיש, במעלה-רחבעם. פגשתיו בכל השמחות של חברינו הטובים מכוכב השחר – משפחת רחמים, ששלושה מבניה זכו לכבוד העצום להיכלא בכלא עוכרי ישראל, של היולי-תמיר’ים, באשמת אהבת ארץ ישראל.

היום מתקשרת אלי אחותי ומספרת לי שיוחאי ליפשיץ הוא נכדם של  דובה ואורי קלרמן. דובה היא חברה וותיקה מאד שלי. היינו יחד בחברת הנוער בקבוץ חפץ חיים, בזמן מבצע קדש, בין השאר. דובה היתה יתומה מאב. אביה נהרג במלחמת תש”ח. אמה לא נישאה שוב, וגידלה לבדה את שני יתומיה. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, ובכל דור ודור משתתפים בכך המוסרים, המלשינים והרודפים, מהרסינו ומחריבינו, מוטאצית ישראל.

ועוד, אומרת לי אחותי – יעל (בתה) נוסעת לניחום אבלים בשילה, ואני שומרת על הילדים….

מסתבר שיהונתן אלדר, היה גיסה של חברתה הטובה.

איני רוצה לשמוע עוד… אי אפשר…

אבל אני שומעת, שאחיינה של שלומית לבית אביחיל, מי שהיתה בת כתתה של בתי, נרצח גם הוא. נכד לרב אביחיל, מחפש בלתי נלאה של עשרת השבטים האבודים..

העולם היהודי קטנטן, אך לא קטנטן דיו, מבחינת השמאל. ועל כן, ניתן להפכו לשפן נסיונות במעבדת שנאת ישראל שלו, המוסווה כמעבדת שלום, שגם בלבוש זה, הניסויים האלה ביהודים, הוא הנאציזם, באי כבודו ובעצמו!

ואם העולם היהודי קטן, העולם היהודי הדתי, על אחת כמה וכמה, כי הוא ה”בול”, בו יורה הישראסטאלינאציזם!

הם, שלא רק התבדלו מן העם היהודי, אלא עושים את מיטבם, שהעם היהודי ייעלם מתחת השמים, מאשימים את היהודים בהתבדלות…. מהם! כפי שהאשימו את ה”פורשים” מהם, כדי להילחם בג’יהאד ובנאציזם…

נקווה שבישיבת מרכז-הרב קלטו, באמת, שחובה להיבדל מתוך העדה הרעה הזו, כדי שלא נִכלה יחד אתם! נשמתם כלתה מזמן, ואחריה הולך הגוף. אנא, תנו להם ללכת לאבדון, בלעדנו!!