ריח לא טוב נודף מהפריימרי’ס

ריח לא טוב נודף מהפריימרי’ס


ד”ר ישראל בר-ניר 12.06.2007 15:02
ריח לא טוב נודף מהפריימרי'ס


אהוד ברק מגלם את הכשלון הפנומנלי ביותר מבין כל ראשי הממשלה שהיו למדינת ישראל. אין בכל ההיסטוריה תקדים של כשלון מטאורי כמו זה של ברק בתקופת כהונתו הקצרה כראש ממשלה.



זה התחיל בבלוף ונגמר בבלוף“, ח”כ אופיר פינס, “ידיעות אחרונות”, 3 ביוני, 2007.

“האמירות שהשמיע היום אהוד ברק… יוצרות רף מוסרי – אני אתו”, ח”כ אופיר פינס, “ידיעות אחרונות“, 7 ביוני.

כמו שיש “תיאטרון האבסורד”, לפריימרי’ס של מפלגת העבודה יאה הכינוי “קרקס האבסורד”. ח”כ אופיר פינס, גם במעמד של שחקן משנה, הראה כושר לוליינות מנטלית שלא היה מבייש אף אחד מכוכבי הצמרת. וזו רק דוגמא אחת מני רבות. לא חסרו כאלה בסיבוב הראשון וללא כל ספק מה שהספקנו לראות עד עכשיו בסיבוב השני הוא רק רמז לבאות.

למשמע ה”מחמאות” שהמתחרים ותומכיהם מרעיפים האחד על השני מתעוררת השאלה, הרי כולם שם חברים באותה מפלגה, וכאשר יסתיימו הפריימרי’ס הם יצטרכו לשתף פעולה. יתרה מזאת, אם בעתיד המפלגה תזכה בבחירות, הם יצטרכו לשבת יחד באותה הממשלה (אפשרות אחרונה זאת איננה נראית לי מציאותית, אבל בבחירות אף פעם אי אפשר לדעת).

אחרי ה 12 ביוני, את מפלגת העבודה יוביל צוות הכולל אדמירל קומבינות, מולטי-מיליונר תואם-ביבי שמשקיף ממגדלי אקירוב על חבריו הסוציאליסטים מהמפלגה ונציג של הפלנגות הצפון אפריקאיות.

למעשה כל הרעש והמהומה סביב הפריימרי’ס אינם יותר מאשר בועת סבון תקשורתית. יש כאן משחק מלים משעשע. שמה של מפלגת העבודה באנגלית הוא Labor, אבל Labor הוא גם צירי לידה. יש לכן הצדקה מסויימת אם אומרים על הפריימרי’ס של העבודה ש”ההר ילד עכבר”.

על כל פנים, מה שקצת מסריח הוא הכיסוי התקשורתי שניתן לארוע. מעבר לצד הכמותי (קיטונות של דיו בוזבזו לכתיבת מאמרים שמעטים טרחו לקרוא אותם, מספר כמעט אין סופי של שעות שידור הוקדשו לסיקור לפני, במהלך ואחרי), התקשורת התחלקה בתמיכתה במועמדים השונים, עם מידה מסויימת של העדפה לברק. זה אחד האבסורדים שאין שום דרך להבין אותו אלא כחולי ייחודי של הפוליטיקה הישראלית.

אהוד ברק מגלם את הכשלון הפנומנלי ביותר מבין כל ראשי הממשלה שהיו למדינת ישראל. אין בכל ההיסטוריה תקדים של כשלון מטאורי כמו זה של ברק בתקופת כהונתו הקצרה כראש ממשלה. בתקשורת כמעט שאין לזה זכר. אדרבא, למרות שהוא איננו חלק מהפריימרי’ס, התיקשורת מרבה להזכיר לנו שנתניהו אינו ראוי להיות מועמד לראשות הממשלה, כי הוא נכשל והציבור “העיף אותו בבעיטה”. זה נכון שנתניהו הפסיד בבחירות ב 1999, אבל זה שהחליף אותו הועף ע”י הציבור בבעיטה חזקה שבעה מונים מזו אותה קבל נתניהו, אחרי תקופת כהונה שלא הגיעה אפילו למחצית הזמן של כהונת נתניהו. ל”הישג” הזה ברק הצליח להגיע למרות שבניגוד לנתניהו הוא נהנה מתמיכה גורפת חסרת תקדים של התקשורת. לא מדברים על זה בכיסוי שהתקשורת מעניקה לפריימרי’ס.

אהוד ברק ותומכיו מרבים לנפנף ב”נסיון” של ברק כסיבה לבחור בו. אני מנסה לחשוב באיזו צורה יציגו לציבור את הניסיון הזה. בתחום הזה יש לי דווקא כמה רעיונות ל”סטיקרים”:

“כגודל הכישלון, כך עומק הניסיון”

“מכישלון לכישלון גדל הניסיון”

“הכישלון הוא אבי הניסיון”

“אני עתיר ניסיון, ההוכחה הטובה ביותר היא הכישלון”

“ניסיון בכישלון כמו שלי חביבי, לא תמצא אפילו אצל ביבי”

“עם ברק אתה לא מסתכן, כישלון יותר גדול לא ייתכן”

“כשלונות העבר הם כאין וכאפס לעומת אלה שאני נושא באמתחתי לעתיד”

“חשבתם שמציתי את מכסת כשלונותי?  יש לי חדשות בשבילכם. נסו ותיווכחו”

אלה רק מקצת מהרעיונות שצוות היחצ”נים התומך בברק יוכל לשים בפיו. אין לי ספק שעם הכשרון שלהם ביחסי ציבור הם לא יתקשו להרחיב כאן. השורה המסכמת היא שבעיני ציבור רחב במפלגת העבודה ומחוצה לה, כישלון מוכח עם תעודות הוא מועמד הראוי לעמוד בראש ממשלת ישראל. שמעון פרס נהג לאמר ש”לא צריך ללמוד מההיסטוריה”. לדבריו, לימוד מההיסטוריה יכול למנוע אולי חזרה על שגיאות העבר, אבל הוא לא יכול למנוע עשיית שגיאות חדשות בעתיד, אז מה זה כבר משנה?

על אותו משקל, ברק ותומכיו גורסים שלא צריך להתייחס לכישלונות העבר, כי כישלונות יכולים לקרות גם בעתיד. עם ברק אתה לפחות יודע מה מחכה לך.

בתקופת כהונתו הקצרה, ברק כיהן בו זמנית כראש הממשלה ושר ביטחון (זו היתה מסורת שבה כמעט כל ראשי הממשלה ממפלגות השמאל ראו את תפקיד ראש הממשלה כ”קטן” עליהם, מה שהוא שאיננו מספק תעסוקה מלאה), במסגרת תפקידו כשר הביטחון, לברק היה הכבוד המפוקפק של שבירת המסורת הצה”לית לפיה אין משאירים חייל בשטח.

באישורו של ברק, חייל פצוע הופקר לדמם למוות, למרות שבשטח היו מספיק כוחות כולל שריון שיכלו לפרוץ ולחלץ את הפצוע. כל זה נעשה כדי שלא לפגוע באיזה מו”מ מפוקפק שהוא ניהל באותו זמן עם מנהיג פלשתינאי. גם זה חלק מה”נסיון” שברק מביא אתו כהוכחה להתאמתו להנהיג את עם ישראל. אתם יכולים לדמיין לעצמכם לבד איזו סמנתוכה התקשורת היתה עושה מכל מנהיג מהימין שהיה נושא אפילו חלק מזערי מקופת המחדלים שברק מביא אתו בתור “נסיון” (זה לא כולל את נתניהו – אותו ילכלכו בלי מעצורים גם אם לא יהיה במה). התקשורת נמנעת באופן עקבי מכל ניסיון להסביר לציבור מה בדיוק מסתתר מאחורי המונח “ניסיון” כאשר מדובר בברק.

מרכיב נוסף במסע התעמולה אותו מנהלים ברק ותומכיו הוא הקביעה החד משמעית ש”רק ברק מסוגל לנצח את נתניהו”. נו באמת. אפילו לברק צריך היה להיות מספיק שכל כדי לדעת שרק שוטים מתנבאים בוודאות על תוצאות של בחירות. לגופו של עניין, אם הוא באמת מאמין באיוולת הזאת, אז מדוע ברק עושה הכל כדי שלא תהיינה בחירות? הרי זה הסיכוי שלו לחזור לראשות הממשלה, תפקיד ממנו הוא מנוע היום בשל אי היותו חבר כנסת. אם ברק היה חושב באמת שיש לו סיכוי מול נתניהו הוא היה בראש הדורשים לפזר את הכנסת וללכת לבחירות חדשות. גם כאן, הסיקור התקשורתי איננו מגלה לציבור את כל האמת. מרבים לדבר על כך שבבחירות של 1999 “ברק הביס את נתניהו” (דבר שהוא נכון עובדתית). מתעלמים מהעובדה שב 1999 הנסיבות היו קצת שונות. ראשית, ב 1999 ברק היה בחזקת נעלם עבור רוב הציבור שלא ידע עליו הרבה מעבר לעברו כרמטכ”ל ושהוא היה “החייל המעוטר ביותר בצה”ל”. בהרבה מובנים מעמדו של ברק אז היה כמו זה של עמי איילון היום. שנית, התמיכה הגורפת חסרת התקדים של התקשורת לה זכה ברק היתה לא פחות מזו שלה זכה בן גוריון כשהיה בשיא כוחו. ולבסוף, וזה אולי חשוב יותר מכל, היתה מעורבות גסה של מימשל קלינטון ששיגר לכאן את צוות המומחים שלו לניהול מסע בחירות, מקצוענים מדרגה ראשונה, לסייע לברק להיבחר (עד היום לא ברור מי נשא בהוצאות של הצוות הזה, והנושא לא נחקר אף פעם). כל הנתונים האלה לא קיימים היום. את מקומם תופס ה”ניסיון”.

כשהשורות האלו תראנה אור תוצאות הפריימרי’ס כבר תהיינה ידועות. עכשיו אפשר רק לנחש. אין לי כל כוונה לעשות זאת. ברצוני רק להתייחס לאפשרות שהבלתי יאומן יקרה וברק יזכה. אני משתמש במונח “בלתי יאומן” ללא כל קשר למה שהסקרים אומרים או לא אומרים (דעתי על סקרים ומהימנותם איננה בגדר סוד. ייתכן שאכתוב מאמר נפרד שידון בנושא בהרחבה). ה”בלתי יאומן” מתייחס לעובדה שזה כמעט חוק טבע שברק לא מכה פעמיים באותו מקום.

אם בכל זאת זה יקרה, וברק יבחר לעמוד בראש מפלגת העבודה תהיינה לזה שתי תוצאות. האחת, לטווח הארוך, היא תוצאה טובה. כאשר תתקיימנה הבחירות הבאות, עם ברק בראשה, מפלגת העבודה תאבד את מעט הסיכויים שהיו לה לשוב למרכז הבמה ונצחונו של נתניהו יהיה כמעט בחזקת ודאות. התוצאה השניה שהיא גרועה מאוד, היא לטווח הקצר. ברק חותר לתפקיד שר הביטחון, גם אם זה יהיה תחת אולמרט (זה הרבה יותר בטוח מאשר ללכת לבחירות בהן יהיה עליו להתמודד מול נתניהו). אולמרט ייקח אותו בשתי ידיים כי מאחר והוא איננו חבר כנסת, ברק מנוע מלהיות ראש ממשלה ולכן הוא לא מהווה איום על מעמדו של אולמרט. זה אומר שממשלתו של אולמרט תמשיך לכהן על כל המשתמע מכך. את קריאתו של ברק לאולמרט להתפטר “לפני שייתפרסם הדו”ח הסופי של ועדת וינוגרד” אין אחד שלוקח ברצינות. זה היה טוב בשביל לתת לח”כ אופיר פינס כסת”ח להצדקת הפליק פלאק שלו, אבל בזה זה הסתיים. ח”כ אופיר פינס בעצמו לא מאמין שייצא מזה מה שהוא. המשך כהונתה של ממשלת אולמרט לא יתרחש בחלל הריק, יהיה לזה כסת”ח מכובד. סמוך למועד פרסום דו”ח וינוגרד הסופי, או מייד למחרת מועד פרסומו, הציבור ייתבשר על “פריצת דרך” במגעים עם סוריה, וכל אחד יבין לבד שלא זה המועד להחלפת ראש ממשלה (הפעם אפילו לא תהיה הפגנה בכיכר כדי לא לפגוע ב”סיכויי השלום”).

את הנזק שייגרם כתוצאה משיתוף הפעולה של צמד האהודים אין שום דרך להעריך. זה מזכיר לי את המחזמר האמריקאי “אני אוקלי”, יש שם קטע בו שני הגיבורים עומדים על הבמה ושרים דואט בו חוזרת השורה “כל דבר שאתה יכול לעשותו, אני יכול לעשותו יותר טוב ממך” (Anything you can do I can do better). באופן דומה אפשר לתאר את שני האהודים עומדים על הבמה ושרים בקול “מול כל פאשלה שלך יש לי פאשלה גדולה יותר”.

לסיום, שאלת תם, למה “פריימרי’ס”? מדוע צריך לייבא מילה לועזית כשבעברית אין מחסור בביטויים הולמים? מה רע ב”בחירות מוקדמות” א ב”בחירות מקדימות” או ב”בחירות פנימיות”?

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר