התאריך: 14 במאי 2006, המקום: מהדורת החדשות של ערוץ-2 של הטלוויזיה הישראלית, האירוע: משפט-בזק למתנחלים תושבי מאחז “ברכה ב'”, הקטגור, הסנגור, השופט והמוציא לפועל: הכתב רוני דניאל.

הכתב דיווח בדרמטיות אודות השרפה במפעל השייך לערבים מן השומרון. על פי הכתבה, מוט ברזל נתקע בידית הדלת כדי למנוע את פתיחתה מבפנים (נעשתה הדגמה בעת הצילום) והמבנה הוצת. שומר הלילה, ששהה בפנים, “רק בנס” הצליח להימלט, אך בחוץ המתינו לו אלמונים, שהפליאו בו את מכותיהם.

“לגמרי במקרה” בדיוק בזמן השרפה הלילית נמצאה במקום מצלמה, אשר הנציחה באיכות לא ראה בכלל את השרפה. אמנם המצלמה לא הנציחה לא את הדלת הנעולה, לא את בריחת השומר, לא את המכות בו ולא את האלמונים המסתוריים הנמלטים מן המקום לאחר ביצוע זממם.

בסרט רואים משאית בוערת אך לא רואים אנשים. כמו-כן, הכתב דניאל לא הסגיר את זהותו של הצלם הלילי וסיבת שהותו במפעל לגריסת אבנים במקום שכוח אל באמצע לילה, מצויד במצלמת וידאו מקצועית.

לפני שיספיקו הצופים לעכל את החומר המדווח ולהתחיל להעלות שאלות טורדניות, לימד אותם רוני דניאל קורס בחשיבה הנכונה: “העקבות הראשוניים מובילים את המאחז הסמוך”. על מנת לבסס את טיעוניו, העפיל מר דניאל לראש גבעה כדי לצלם משם את השטח בין המפעל השרוף לבין המאחז.

לא היה כל הסבר באילו “העקבות הראשוניים” מדובר. האם על השביל בין שני המקומות האלה נמצאו עקבות, טריים מהלילה, של הנעליים השייכות למי משוכני המאחז? נעשתה בדיקת מעבדה?

הצתה חייבת להשאיר על הבגדים, השערות והעור של המבצעים סימנים של חומר דליק ופיח, שמז”פ מסוגלת לגלות – מישהו מצא משהו? עין העדשה הצופה על השטח שבין  המפעל לבין המאחז – אלה כל “הראיות”, שהצליח הכתב החרוץ להביא בכתבתו.

המעשה, כפי שהוא תואר, בקלות יכול להתגלות כמעשה פלילי על ידי הערבים או כתוצאה של ריב בין חמולות. בשנת 95′ התבשרנו אודות הארגון “חרב דוד” השודד ורוצח ערבים בחלחול, שהתגלה ככנופיה ערבית מחופשת במדי צה”ל. לאחרונה היה ארוע דומה, שנודע כפרשת שוד הנשק בבת-עין.

אך הכתב דניאל ושולחיו יודעים היטב, על סמך ניסיון ארוך, שבעיני רבים בציבור העדר הראיות ובידוי העקבות אינם מהווים סיבה מספקת לפקפוק בחשדות נגד האשם האולטימטיבי של המדינה – המתנחלים.

עד היום יש מי שמוכן, ללא הנד עפעף ובתחושה של צדק אבסולוטי, לטעון לקיום “עדויות מצולמות” נגד המתנחלים בפרשת “כריתת עצי הזית”. אף אחד לא ראה את העדויות המיתולוגיות האלה, אבל התחושה “כולם יודעים” מנצחת את השכל הישר. כנראה הפעם מישהו הפיק לקחים והציב בעוד מועד צלם במקום כדי להגביר את השכנוע…

בקצב של בערך פרשה אחת לשבוע מתפוצצות בעת האחרונה פרשות של “מעשי הפשע” של מתנחלים, בעיקר אנשי מאחזים. כאילו לגמרי במקרה, התפתחה האופנה החדשה בתקופה, שממשלת אולמרט והגנרליסימו הטרי עמיר פרץ יוצאים לדרך וכבר מסמנים מטרות חדשות. “פשעי המתנחלים” מתבצעים בהתאם לצו האופנה החדשה ודווקא בתקופה, שתועמלני האתרוגים זקוקים לו…

רוני דניאל לא רק שידר כתבה מפוקפקת מבחינת העובדות אלא שימש באותה כתבה כפרשן ומחנך – הטשטוש בין התפקידים האלה אופייני לכלי התקשורת המופקדים על חינוך נתיניו של הרודן. ברוסיה זה היה, אך נגמר, בצפון קוריאה עדיין קיים, בישראל – מתגבר ומתפתח.

תוך כדי שידור הידיעה, ללא כל ראיות של ממש, לפני שהסתיימה חקירה כלשהי, לפני שנמצאו חשודים כלשהם, תבע רוני דניאל משר הביטחון לעצור מייד את האחראים, אשר “כולם יודעים מי הם“. ללמדנו, שלא נס לחה של “ההוכחה” מימי האינקוויזיציה “כולם יודעים ש…”, גם בעידן האינטרנט.

התפקיד אינו חדש עבור רוני דניאל, הוא תפור על מידותיו. כך, בדיווח הראשוני על הסרן ר’, שהופלל בפרשת הילדה אימאן אל-המס, תוך כדי הבאת הידיעה החדשותית הטריה, קבע רוני דניאל, שהסרן אינו ראוי לשמש מפקד בצה”ל.

יש כאן הרבה יותר מהפללת קומץ אנשים. הציבור מתרגל לאמץ דעה בכל נושא שעל הפרק לא על פי ממצאים ועובדות אלא על פי האמירה הפוליטרוקית של האוחזים במיקרופונים הרשמיים.

—

העיתון האישי של המחבר:   Agoraphilia