מוטב מושחת מפרייר, האומנם?
המלצות ועדת ארבל בפח האשפה של ההיסטוריה, תאריך אחרון
מוטב מושחת מפרייר, האומנם?
|
הוי התמימות הקדושה והילדותית. משך עשרות שנים צפתה ישראל השנייה חסרת אונים בחלוקת המתנות והכיבודים של עוגת השלטון בצד השמאלי של המפה הפוליטית, משך עשרות שנים ניחמו עצמם כי יומם עוד יגיע ויוכלו גם הם ליהנות ממנעמי השילטון
כפי שפורנוגרפיה הינה ענין של גאוגרפיה, כך גם סידרי עולם במדינת ישראל ניראים נאותים כאשר נוגעים הינם בצד פוליטי אחד ושגויים ובזויים כאשר אמורים ונוגעים הינם בצד הפוליטי האחר.
מבלי לנקוט כל צד בענין ובראיה אובייקטיבית בילתי תלויה ניתן לאמר בברור כי את שעשתה מפא”י ההיסטורית בחדרי חדרים, ברשימות מסדרות, ב”צטלעך” שעברו בהחבא מיד ליד במינויים פוליטיים כאשר ידבנו ליבו של כל פוליטיקאי ו”סדרן” “אדום” (זוכרים את שרגא נצר וממשיכי דרכו?), ללא כל ביקורת, מעקב או רחמנא ליצלן, מחאה ציבורית. עם ישראל ראה הבין והפנים אך קיבל והישלים עם זאת כעובדת חיים אשר אינה ניתנת לעירעור.
אותם סדרנים סידרתיים, אשר אצבע אלוהים נגעה בהם, אשר נימשחו בידי שרפים אלוהיים, מלידה ולכל ימי חייהם, ריפדו קיניהם וקינוני ממשיכיהם תוך שום שכל מעוות, במוסדות השלטון, באירגונים הממשלתיים הכלכליים, במערכת המשפט, במדיה על מגווניה מתוך מטרה ברורה והיא חסימת כל גישה של האחרים, הבזויים (בעיני האליתיים), השניונים בציבוריות הישראלית, מכל גישה לאותם מוקדי כח אשר כה ניבחרו מלמפרע ובקפידה רבה.
והנה היגיעו אלו פורעי סידרי המשטר התקין, עבדים אשר אך זה מקרוב הומלכו, חברי מרכז הליכוד הבזויים (כבר אמרנו, רק בעיני המתנשאים, אותם אשר “לשלטון בחרתנו”) וראו את החצופים ועזי הפנים הללו, את שניקבע בברית החדשה המפאי”ת כי יעשה בחדרי חדרים, בקשירת קשרים, בסודי הסתודדיויות, העזו הללו לדרוש בפרהסיה, אבוי לכולנו, חשופים לאור השמש המחטא, בזכויות שוות בעוגה הלאומית תוך דפיקה על שולחנות גני התערוכה.
הוי התמימות הקדושה והילדותית. משך עשרות שנים צפתה ישראל השניה חסרת אונים בחלוקת המתנות והכיבודים של עוגת השלטון בצד השמאלי של המפה הפוליטית, משך עשרות שנים ניחמו עצמם כי יומם עוד יגיע ויוכלו גם הם לההנות ממנעמי השילטון. ואכן יום זה היגיע באחד מימי שנות השיבעים למאה הקודמת.
ומשהיגיע יום זה, תבעו ניבחרי מרכז הליכוד את המגיע להם בדין, כה האמינו תמימים אלו. בנאיביותם חשבו אלו כי אנשי “לשילטון בחרתנו” ישמטו כה בקלות את טרפם עליו עמלו שנים כה רבות ויושיטו “על מגש של כסף” את פירות שילטונם לשליטים החדשים, זה מקרוב ניבחרו בצורה דמוקרטית ותקינה. לא מיניא ולא מיקצתא.
לפתע, לפני כשלשים שנה ועד היום, ניפתח “מסע ציבורי” המתודלק ומגובה למופת ע”י הממונים הקודמים ממערכות השלטון, התקשורת והמשפט לחסום כדבעי כל גישה ימנית למוסדות השלטון. מסע זה היה והינו אף כיום מתוזמן בדקדקנות ובציניות מרושעת שאין דוגמתה תוך נקיטת דרכי איפה ואיפה. חברי מרכז הליכוד הוצגו ומוצגים עד היום (בהתעלמות מופגנת מחיסולו מאז יותר משנה) כבסיס לכל רע הרווח כיום. הרי ראיתו של אדם חייבת להיות צרה כעולם הנמלה ולהאמין כי שיטת המינויים הפסולה ראתה את אור העולם אך עם עליית הליכוד לשלטון.
האמת חייבת להאמר, דרישתם הבוטה של חברי מרכז הליכוד ד’אז למשרות ו”ג’ובים” הינה שלילית, מעוקמת ונוגדת כל סידרי ממשל תקין. מאידך ייזומם ותחילתו של יישור ההדורים בנושא זה דווקא אצל חברי מרכז הליכוד בלבד תוך התעלמות מהכאוס השילטוני אשר נוצר בעבר מלכתחילה ובכוונת מכוון לייצוב עובדות שילטוניות ע”י מרכז מפא”י וממש באותו נושא, הינו העמדת פנים בזויה , צינית, מרושעת ומעוותת. מגלגלי העינים מהצד השמאלי של המפה ראוי להם שיבצעו בדק ביתם לפני היותם מתגוללים על האחרים. לא ייפלא הוא כי “הוגי הדעות”, סופרים משוררים, שחקנים, כותבים, מסאים ואינטלקטואלים אך בעיני עצמם, עומדים בשורה ראשונה למצעד הצבועים, שתומי עינם השמאלית.
האמור לעיל מובילנו היישר לימינו אלה. תלמידיהם של חברי הוועדה המסדרת ד’אז, כיום חוצי קווים מהטיפוס ה”כלנתרי” הישראלי המצוי אשר איבדו זה מכבר כל אמת מידה מוסרית שילטונית אמנם באו מכל קצוות הקשת הפוליטית אך את דרכם הבילתי מוסרית בעליל ניתב וסלל אותו מרכז מפא”י הזכור לשמצה מימים ראשונים ומעוותים. הלך הרוחות הרווח בחוגים מסויימים כי ראוי ונכון להיות מושחת ובלבד שלא תצא “פרייר” מקורו באותם ימים רחוקים של שנות החמישים והשישים לתקומת מדינת ישראל בעת החדשה.
לאותם שיקפצו ויצביעו על השגי וחלקה המכריע של מפא”י דאז בבניין המדינה, הינכם צודקים, ההשגים אכן היו, זכות הראשונים אכן קיימת, ולראיה, קימומה וקיומה של מדינת ישראל, מעשה אשר אין לו אח ורע בהסטוריה האנושית בעת החדשה. מאידך, האם התוצאה מצדיקה עוולות אשר נעשו בימים רחוקים? בראיה רטרוספקטיבית עלינו לאמר כי ללא כל ספק הקשיים החברתיים, שלטוניים, משפטיים אשר ישראל חווה היום, נובעים במדה רבה מהתנהלותה הכאוטית-שלטונית של מפלגות השמאל ד’אז, מתקופת ראשית קום המדינה.
ראשית הדרך לתיקון תחילתה בהגדרת והבנת הבעיה ומקורה ואכן הנה היא לפנינו.
גילוי נאות, הכותב מגיע בעבר מבסיסו של שילטון השמאל המפא”יי אך אינו מוכן כי עובדה זו תעוור ותעוות את ראייתו את הצדק הטיבעי. הערכה הסטורית שגויה הנוגדת את הצדק הטיבעי כפי המתוארת לעיל, פושה אצל רבים בצידה השמאלי של המפה הפוליטית, השבויים בקיבעון מחשבתי ורעיוני והעושים עקב כך שקר בנפשם.
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים
http://www.global-report.net/aroll/