על פס”ד הבג”ץ בעניין יולי אדלשטיין – שאלה של יושר אינטלקטואלי

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/56855

שאלות לכל הרואים את הפסיקה בעיניים פוליטיות, ומשבחים או מגנים אותה לפי השורה התחתונה.

שמחה ניר, עו“ד

בן 80 שנה אנוכי היום (15.6.2019), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

נפל הפור

במאמר האם רשאי יולי אדלשטיין, יו”ר הכנסת הזמני, לעכב את בחירת יו”ר הכנסת? נתתי, שעות ספורות לפני הדיון בבג“ץ, נאום תשובה משפטית להערות בנושא הזה, וגם נטלתי סיכון והערכתי מה תהייה התוצאה.

בהקשר הזה אמרתי:

כמובן שאם בית המשפט יפסוק כדעתי, זה כשלעצמו לא אומר שאני צודק, כי גם בית המשפט הכי עליון יכול לטעות (והוא אכן טועה, ולא פעם), אבל אם כך יקרה, אני אוכל לשלוח את החולקים עלי להתווכח עם פסק–הדין.

באותה המידה, באופן סימטרי, אם הבג“ץ יפסוק כדעת החולקים עלי, זה כשלעצמו לא אומר שהם צודקים, אבל אז הם ישלחו אותי להתווכח עם פסה“ד (אל דאגה: אני אעשה זאת גם בלי הדחיפות שלהם …).

אז הפור נפל, פסה“ד שניתן תאם את עמדתי המשפטית, ומי שרוצה להתווכח עם פסק הדין – אנחנו מדינה חופ-shit, וכל החפץ יביע את דעתו.

הבעייה היא שכל התוקפים את פסק–הדין, כולל המשפטנים שבהם (ובהם אמיר אוחנה, יריב לוין), לא מביאים נימוקים משפטיים זולת הקלישאות מסוגת “בית המשפט השתלט על הכנסת“, אשר מתייחסות לתוצאה שאינה לרוחם, ולא לשאלות המשפטיות שהתעוררו בפרשה הזאת, ובעיקר לשאלה אם רשאי יו“ר הכנסת לשקול שיקולים פוליטיים במילוי תפקידו הממלכתי.

תרגיל אינטלקטואלי

בשנת 1977 נפל דבר בישראל: השמאל, ששלט במדינה ובישוב העברי עוד מראשית המאה שעברה, איבד את השלטון, והימין הפוליטי עלה לשלטון, במה שנקרא מאז המהפך.

תארו לעצמכם שהיו“ר הזמני דאז היה מסרב להעמיד לדין את בחירת היו“ר החדש, כדי לא לפגוע בסיכויים להקים ממשלת אחדות לאומית: השופטים הכי “סמולנים” היו נותנים בדיוק את אותו פסק–הדין שניתן הפעם, המשפטנים אנשי הימין אמיר אוחנה ויריב לוין היו משבחים אותם ומהללים, ואילו יצחק (“להחליף את העם“) בן אהרן, איש השמאל, היה אומר בדיוק מה שאוחנה ולוין אומרים היום.

זה כל הסיפור, מיינד יו.

תרגיל במשפט מנהלי

השאלה המשפטית היחידה, או הכמעט–יחידה, שהתעוררה בבג“ץ נגד אדלשטיין היא האם רשאי היו“ר הזמני להפעיל שיקולים פוליטיים מפלגתיים בתפקידו הממלכתי.

תארו לעצמכם שהשאלה הזאת מתעוררת בבחינת סיום של הקורס במשפט מנהלי, בפקולטה למשפטים, השנה היא 1960, השאלה הזאת מעולם לא התעוררה על המגרש הפוליטי ולא נראה שהיא תתעורר אי–פעם (שלטון מפא”י נראה מובטח לנצח), והמרצה שחיבר את השאלה ידע את מה שעתיד לקרות בכנסת בעוד 60 שנה (זה הודלף לו), אבל הוא היה מספיק חכם כדי להסתיר את זה.

דבר אחד ברור: אפילו הסטודנט הכי מטומטם היה נותן את אותו פסק–דין שעתיד היה להינתן 60 שנה לאחר מכן בתיק בג“ץ 2144/20.

תתמודדו עם זה.

ותתמודדו עם העובדה שבפסק הדין הזה אין שום חידוש משפטי בכל הנוגע לביקורת השיפוטית על פעולות הרשות.

דגימת–אקראי

קראו את שני המאמרים האלה:

במאמר על סגירת בתי המשפט ע”י שר המשפטים: אמיר אוחנה, חרגת מסמכותך! עמדתי לא רק על כך שאוחנה חרג מסמכותו, אלא שהוא פעל גם משיקולים זרים ופסולים, בהוציאו את ההודעה הזאת, דהיינו שהוא נטל לעצמו את סמכותו הייחודית של שר הבריאות, לא משום הדאגה לבריאות השופטים, המתדיינים וכלל ציבור הבאים בשערי בית המשפט, אלא מתוך הרצון לדחות את פתיחת משפטו של הבוס–המיטיב, בנימין נתניהו.

במאמר עוד על סגירת בתי המשפט בגלל הקורונה – על סמכות, על שיקולים זרים, על שיקולים פסולים, ועוד הבאתי תרחיש דמיוני המראה כיצד, באותו הדרך, אפשר לעשות בדיוק את ההיפך: להוציא הודעה דומה, בתוקף “עד להודעה חדשה” לכל בתי המשפט בארץ – למעט ביהמ“ש המחוזי בירושלים, שלגביו ההודעה תחול רק אחרי פתיחת משפטו של ביבי נתניהו.

ומדוע, לפי התרחיש הדמיוני הזה, הוחרג ביהמ“ש המחוזי בירושלים, עד לאחר פתיחת משפטו של ביבי? משום ששר המשפטים הדמיוני – קראתי לו “איימן עודה” – הצהיר שהוא עושה זאת משום שהוא רוצה לראות את דמו השפוך של נתניהו.

ההבדל בין שני המאמרים היה רק בעובדות של כל מקרה, ואילו הניתוח המשפטי היה זהה בשניהם, העתק–הדבק בלי לשנות אפילו פסיק אחד.

על המאמר הראשון זכיתי מפי שרופי–רק–ביבי למטר של גידופים וחרפות, כולל הערות המפקפקות בכישורי המשפטיים, ועל המאמר השני זכיתי לדממת–אלחוט מוחלטת.

אם המאמר השני היה מבוסס על עובדות–האמת אותם שרופי–רק–ביבי היו מרעיפים עלי שבחים, ומתקנים את החוק כך שאוכל להתמנות כשופט ביהמ“ש העליון לכל החיים, למרות שכבר עברתי את שנתי השבעים.

זה מה שמפריע לי, שהביקורת על השופטים היא “מתניידת“ לפי תאימות הפסיקה שלהם להשקפותיהם הפוליטיות של המבקרים, לא לפי תרבות השפיטה הקלוקלת שלהם, והמבקרים גם לא מהססים “לעבור צד” כאשר יש להם צורך או אינטרס בכך: לא אמרתי לכם? עכשיו שוב השמאל תוקף את הבג”ץ – הפעם זהבה גלאון מחפשת די–ניין.

ועל כך אני אומר תמיד:

להשתחרר מהמוטות הפוליטית!

גם על המאמר האם רשאי יולי אדלשטיין, יו”ר הכנסת הזמני, לעכב את בחירת יו”ר הכנסת? זכיתי לתגובות האומרות שהוא “מוטה פוליטית“.

ומדוע מוטה פוליטית? משום שהוא פועל נגד הליכוד ונגד ביבי.

אז תסלחי לו מאוד, אבל האגו המקצועי שלי לעולם לא לא ירשה לי להביע דיעה שביום מן הימים יגידו לי בעבר אמרת את ההיפך!

אני לא בנימין נתניהו, שהיום מציגים קליפים וכתבות המראים את מה שהוא אמר בעבר על אהוד אולמרט ועל אחרים, והוא לא מסמיק מבושה – כי כשהוא נולד, בורא–הכל שכח להשתיל לו במוח את שבב הבושה.

קחו, למשל, את אלה:

“מדובר על ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות ואין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל כי קיים חשש, אמיתי ולא בלתי מבוסס, שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על בסיס האינטרס הלאומי“.

“אתה לא יכול להביא תוכנית מדינית ערב בחירות“,

לא, אצלי זה לא יכול לקרות, וזה גם לא קרה לי בכל 80 (עו“ד מעט 81) ימי שני חיי: איש מעולם לא תפס אותי באמירת דבר–והיפוכו, לפי מה שנוח לי בכל רגע נתון, ואני לא אתן שזה יקרה לי – זה לא משום שיש לי (או אין לי) יושר אינטלקטואלי, אלא פשוט משום שזה לא כדאי לי, ואני מספיק אגואיסט כדי שלא לעשות דברים שאינם כדאים לי.

ואם נראה שאני “סמולני” משום שאני תוקף רק את ממשלת הימין, אז לא: אם היו לי, במקביל, שתי ממשלות, האחת ימנית והאחת שמאלית – הייתי מחטיף לשתיהן.

ואם הדבר לא ברור – ראו את אלה:

על האוריינטציה הפוליטית של עו”ד שמחה ניר;

האם אני ימין או שמאל?

ובחזרה לעניין

קיראו את פסק–הדין בבג“ץ 2144/20 ואח’, התנועה למען איכות השלטון בישראל ואח’ נ’ יושב ראש הכנסת ואח’.

קיראו אותו בעיון, וללא משקפיים פוליטיות.

קיראו אותו בעיניים של מי שמחר עשוי למצוא את עצמו “בצד השני“.

קיראו אותו, ואחר כך חיזרו וקיראו שוב את המאמר הזה מתחילתו, והביעו את דעתכם הבלתי–משוחדת.

ותבורכו!

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס