הוועדה הזאת הוקמה ע“י ממשלת נתניהו בראשית שנת 2012, ומה שהשתנה אצל נתניהו מאז בעניין הקונפליקט הישראלי–פלשתינאי, זה נושא בפני עצמו, שאינו רלוונטי לוועדה הזאת.

מה שחשוב כאן הוא שכל הקשקושים על כך שהפלשתינאים “אינם עם“, שהם “לא פרטנר לשלום“, ש“מדינה פלשתינאית מסכנת את מדינת ישראל”, וש“אין עם כובש בארצו–הוא” – כל אלה נולדו כתירוצים מאוחרים להצדקתם של התיאבון הטריטוריאלי ושל סרבנות–השלום של מדינת ישראל.

ואגב, ועדת אדמונד לוי – כאמור: יקירת הימין, היא עצמה הגדירה את אחיזתנו בשטחים כ“כיבוש“, ומי אנוכי הקטן כי אחלוק עליה.

לא, אני לא חולק על הועדה, אני רק נותן תחזית למימוש מה שהיא אמרה.

עמדתי לעניין סיום הסכסוך הישראלי–פלשתינאי

הדברים האלה מכוונים אל כל מוקירי זכרי אשר תהו מהי עמדתי לעניין פתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי–פלשתינאי, ואל כל אלה אשר ספק אם הם ממש מוקירים את זכרי, אבל מייחסים לי תמיכה בהקמתה של המדינה הפלשתינאית בלי שהם יודעים דבר וחצי דבר עלי, על האוריינטציה הפוליטית שלי, ועל עמדתי בעניין המדינה הפלשתינאית.

אז ככה:

ראשית – התחזית שלי, כאמור בכותרת המאמר הזה, היא רק תחזית, מנותקת מכל שאיפה משלי.

ושנית – את עמדתי בנושא סיום הסכסוך הישראלי–פלשתינאי הבעתי במאמר היהודים והערבים, ישראל והפלשתינאים: אחרי כל השגיאות שנעשו – מה עכשיו?

תמצית עמדתי בנושא הזה: כיוון שהמערכת הפוליטית לא מסוגלת, וגם לא רוצה, לקדם שום פתרון (הבאתי הסבר במאמר עצמו), יש להעביר את ההכרעה לידי הציבור, במשאל–עם.

המשאל יהיה דו–שלבי:

בשלב הראשון יועמדו להצבעה כל הפתרונות – ריאליים או הזויים, וכולל הנצחת המצב הקיים, והממשלה תוסמך לפעול למימושו של הפתרון עליו יוחלט במשאל (אם אף פיתרון לא יזכה ברוב הקולות, ייערך סיבוב שני בין שני הפתרונות שיקבלו את מס’ הקולות הרב ביותר).

השיקולים שיעמדו לעיני הבוחר בבחירתו בין הפתרונות הם: ספירת הארונות הכרוכה בכל פתרון, נזקים אחרים – מדיניים, כלכליים וכו’, ועל כל אלה ירכיב כל אדם את מערכת הערכים האישית שלו.

כך, למשל: אם בעיני הפרט המצביע הארץ אינה שלנו, היא רק פיקדון בידינו מעם השם, ואנחנו מחוייבים לשמור עליה, יהא אשר יהא המחיר – כולל בחיי יהודים – הוא יצביע בהתאם, ואם רוב הציבור יצביע כך, זה מה שיהיה.

רצוי – אבל לא ברור אם זה אפשרי – שלפני השלב הראשון תבוצע הערכה מקצועית, חפה מכל מוטות פוליטית, של כל המחירים הכרוכים בכל אחת מהאפשרויות שתועמדנה להצבעה.

כאמור לעיל, בשלב הראשון לא ייקבע שום דבר, חוץ מהסמכת הממשלה לפעול למימושו של הפתרון עליו יוחלט באותו השלב, ואחרי שהממשלה תגבש את ההסדר – כולל כריתת הסכמים – עם הגורמים הפלשתינאים – ההסדר הזה יובא לאישור סופי לפי חוק משאל העם הקיים – זה יהיה השלב השני.

קום תקום, ותזכרו שאמרתי לכם!

על סמך מה אני צופה שאם נרצה או לא נרצה, המדינה פלשתינאית קום תקום?

זה לא ממש חשוב, כי בין אם התחזית שלי תתגשם, בין אם לאו, הנימוקים שלי לא ישנו לאיש.

אני גם לא רואה כל טעם להתווכח על הנימוקים, כאשר כל החולק עלי יגן על נימוקיו שלו ויתקוף את נימוקי שלי יהיו אשר יהיו.

מתי זה יקרה?

התחזית שלי היא שאותו “משא ומתן לשלום עם נציגי העם הפלסטיני ומדינות ערב” יתחיל לכל המאוחר ביום הולדתי ה-90, הוא ה-15.6.2029, שעה 1330, שעון ישראל.

ותזכרו שאמרתי לכם!

אגב אורחא

התאריך הנ“ל, 15.6.2029, יהיה גם יום הולדתה ה-100 של ה-Road Transportation Ordinance המנדטורית, שהתגלגלה ברבות הימים לפקודת התעבורה שלנו – פקודה שפירנסה אותי לא רע.