למגיבים על דבריו של השר ראלב מג’אדלה: מדוע נטפלתם דווקא אל הקשקשן הערבי?


למגיבים על דבריו של השר ראלב מג’אדלה: מדוע נטפלתם דווקא אל הקשקשן הערבי?



קימקא
שמחה ניר, עו”ד 15.09.2007 19:09


למגיבים על דבריו של השר ראלב מג'אדלה: מדוע נטפלתם דווקא אל הקשקשן הערבי?


מדוע חה”כ יולי אדלשטיין לא קופץ על רגליו האחוריות כאשר שר יהודי מקשקש דברי איוולת – דבר של יום-ביומו? והאם הוא, בהיותו שר, לא קשקש כמו כל פוליטיקאי מצוי – גם בעניינים שלא נגעו למשרדו?




על דיבורים אין מכס

שרי הממשלה שלנו מקשקשים נון-סטופ, לפעמים גם בענייני משרדיהם-הם, ואין המשתיק.

טלו, למשל, שאלה בעניין אשר בלב-ליבו של משרד התחבורה, אשר לאחרונה שידרג את שמו ל”משרד התחבורה והבטיחות בדרכים”: האם שר התחבורה דיבר אי-פעם, למשל, על מחקר שיראה במה להשקיע את “הלירה השולית” של תקציב המלחמה בתאונות הדרכים – בתשתית או באכיפה?

לא, אף שר תחבורה לא דיבר על כך, ואף שר תחבורה גם לא ידבר על כך, כי מחקר כזה מעולם לא נערך, ולעולם גם לא ייערך – כי אף אחד לא מוכן להשקיע במחקר אשר “יהרוס לו את התיזה”. תארו לעצמכם שמחקר כזה יעלה שכל מיליון ש”ח המושקעים בתשתית עשויים לחסוך הרוג אחד ועוד 100 פצועים, בעוד שאותו הסכום המושקע באכיפה יניב תוצאה אפסית? איך יוכל אז כבוד השר לקשקש על “הגורם האנושי“, ועל “הגברת האכיפה“?

בכלל, דיבורים של שר על ענייני משרדו יש בהם מחוייבות מסויימת, והתחייבות יותר ממסויימת, כי בראיון הבא יזכירו לו את מה שאמר בעבר, וישאלו אותו מה חוללת מאז ועד היום. אבל כאשר שר מדבר על עניינים של משרדי-ממשלה אחרים, הוא זוכה בכותרות, בלי לחתום על שום שטר.

מעבר לכך, כל שר הרי חושב את עצמו ראוי לתפקיד ראש הממשלה + המשנה לראש הממשלה + ממלא מקום ראש הממשלה + סגן ראש הממשלה + שר הבטחון + שר החוץ + שר האוצר, ואם, למשל, שר הדואר היוצא, או שר בריאות השיניים, ידברו על ענייני משרדיהם, הם לא יתפסו כותרות באתרי החדשות, או בעיתוני יום המחרת.

אז מקשקשים על ענייני חוץ ועניני בטחון, ומקשקשים, כי, כמו שיצחק נבון תירגם לנו מערבית, על דיבורים אין מכס.

טלו, למשל, את הקשקשת הטרייה הזאת, המשקפת את מה שהיה אצלנו מאז ומעולם: שרים בכירים בממשלה: אין ספק שישראל תגיב בפעולה צבאית על תקיפת מחנה זיקים. אני לא יודע מה זה “שר בכיר”. האם סגן ראש הממשלה ושר התעשייה, המסחר והתעסוקה הוא שר “בכיר”? אני גם לא יודע מאיכן הם לקחו את ה”אין ספק”: האם זה הדלפה, איום מרומז או סתם סברת-כרס של סתם אנשים-מן-היישוב? ואיך הפלשתינים אמורים לראות את זה? ואם, למשל, זה עשוי להיראות בעיניהם כאיום – איזה פרצוף יהיה לנו בעיניהם – ובעיני עצמנו – אם לא נממש את האיום?

בקיצור – גם שרים בכירים יודעים לקשקש, ונשאלת השלאה מדוע ייגרע חלקו של שר לא בכיר? מדוע ששר החקלאות ופיתוח הכפר לא יקשקש על יחסי ישראל-ארה”ב? ומדוע ששר בלי תיק לא יקשקש על ההשלכות של יחסי סעודיה וצפון קוריאה על “השלום השברירי בין ישראל למצרים”?!

והנה, מדינת ישראל נתפסה עם המכנסיים למטה, כאשר מטוסי חיל האוויר חדרו לשמי סוריה. תוך יום-יומיים עתיד להתברר כי מטוסינו חדרו באותה ההזדמנות גם לשמי טורקיה, מדינה ידידותית לישראל, וכמו כל גנב לא-מנוסה הם השאירו בשטח גם את תעודות-הזהות שלהם.

ומה אומר על כך שר התרבות, המדע והספורט, ראלב מג’אדלה? חיל האוויר הישראלי נוהג להיכנס מדי יום לשמיה של סוריה“!

טרם יבש הדיו על הדברים האלה, והנה אץ-רץ חבר הכנסת יולי אדלשטיין (ליכוד), וקרא לראש הממשלה, אהוד אולמרט, לפטר את השר מג’אדלה, משום שהוא, אליבא דאדלשטיין, “אינו ראוי לשמש שר בממשלת ישראל”, וגם הוסיף כי “שרי ממשלה אינם מהאו”ם והם נושאים באחריות ישירה למעמדה של המדינה ולתדמיתה”.

 אודה ולא איבוש: בקריאה הראשונית של הידיעה תהיתי מה פתאום שר ערבי מדבר על דברים כאלה – תופעה לא שגרתית אצלנו … אבל משקיבלתי קצת שכל תפסתי שזה לא בגלל שמתוך 50 שרים ערביים 49 שותקים בענייני בטחון, ורק אחד מקשקש, אלא שמתוך 1 שרים ערביים 1 שר מקשקש.

מתימטית טהורה אפשר להסיק מכך שכל השרים הערביים מקשקשים, אבל 1 מתוך 1 אינם מידגם סטטיסטי מספיק, ולכן בקשקשנותו יומת, ולא בערביותו.

ובמלים אחרות: אמנם השר מג’אדלה חטא בקשקשנות מיותרת, וכנראה שאפילו מזיקה, אבל אין להחמיר אתו יותר מאשר עם שר יהודי שמקשקש דברים סרי-טעם, ועוד בעניינים שאינם נוגעים למשרדו-הוא.

וזה מביא אותי לשאול את חה”כ אדלשטיין: מדוע אתה לא קופץ על רגליך האחוריות כאשר שר יהודי מקשקש דברי איוולת – דבר של יום-ביומו? והאם אתה, כשהיית שר לקליטת העלייה לא קשקשת כמו כל פוליטיקאי מצוי – גם בעניינים שלא נגעו למשרדך?

האם צודק אדלשטיין?

חבר הכנסת יולי אדלשטיין, כאמור, קרא לראש הממשלה לפטר את השר מג’אדלה, משום שהוא “אינו ראוי לשמש שר בממשלת ישראל” – והכל בזכות הקשקשנות הזאת.

הכצעקתו? תלוי אם בוחנים את התאמתם של שרים בערכים מוחלטים, או בערכים יחסיים, ולעניין זה הייתי מציע שאלת-עזר: נניח שכל השרים היו נוהגין כך, האם כולם “אינם ראויים לשמש שרים בממשלת ישראל”?

אם ניזקק לערכים מוחלטים, ומחמירים, הייתי אומר כן, כולם צריכים לעוף הבייתה, אבל כיוון דקאמר סדנא דארעא חד הוא, חוששני שלא יישארו לנו שרים, ואם נרחיב את העקרון גם לתחומים האחרים של השירות הציבורי, לא יישאר לנו דבר – כולל אפילו שופטים.

וכיוון שכך הוא, אין מנוס מהיזקקות לערכים יחסיים. הייתי אומר שישנם אצלנו קשקשנים גדולים מראלב מג’אדלה, והם צריכים לעוף הרבה לפניו גם בלי להיזקק ל”אפלייה מתקנת”, נושא המצריך דיון נפרד, ולשאלה אם קשקשנות חד-פעמית מצדיקה פיטוריו של שר, הן לפי הערכים המוחלטים, והן לפי הערכים המוחלטים.

האמנם “התייחסות רשמית”?

חדשות וואללה, תחת הכותרת מג’אדלה: חה”א נכנס לסוריה מדי יום, וכותרת-המשנה בתגובה ראשונה של גורם ישראלי רשמי, אמר השר כי ייתכן שהמטוסים נכנסו לסוריה בטעות או כדי לצלם”, מוסיף:

התייחסות ישראלית רשמית לתקרית האווירית בסוריה נשמעה היום לראשונה: שר המדע, התרבות והספורט, ראלב מג’אדלה, אמר לעיתון “א-סינארה” היוצא לאור בנצרת, שחיל האוויר הישראלי היה רגיל להיכנס לשמי סוריה מדי יום והוא אינו סבור שהתקרית האחרונה תגרום לפריצת מלחמה.

וגם חדשות נענע מחרה-מחזיק אחריו:

חיל האוויר הישראלי נכנס לסוריה מדי יום”, כך אמר שר המדע,  התרבות והספורט ראלב מג’אדלה בראיון לעיתון “א-סינארה” … עוד אמר מג’אדלה, כי הוא סבור שהתקרית עליה דווח אתמול לא תגרום לפרוץ מלחמה בין סוריה לישראל. עם זאת, הדגיש השר כי אין לו מידע על האירוע.

וגם מוסיף:

דבריו של מג’אדלה הם התגובה הראשונה של גורם רשמי בישראל על הדיווחים, לפיהם מטוסי חיל האוויר חדרו למרחב האווירי של סוריה.

ואני שואייל:איזו מין תגובה “רשמית”, או “התייחסות רשמית” היא זאת, כאשר בעל-הדברים אינו מתייחס לעניינים אשר בתחומו הרשמי, ובמיוחד כאשר הוא אומר כי לו-עצמו “אין מידע על האירוע”.

אמור מעתה: דבריו של מג’אדלה לא רק שלא היו התייחסות “רשמית”, אלא שאפילו לרמה של “הדלפה” הם לא הגיעו.

מה יותר גרוע?

האם נכונים דבריו של מג’אדלה, לפיהם חיל האוויר הישראלי “נכנס לסוריה מדי יום”, או שהם סברת-כרס פרטית שלו?

מבחינת ה”מידע לאוייב” אין זה משנה, כי סביר להניח שהסורים יודעים ממילא אם אנחנו חודרים לגבוליהם, אם לאו, אבל מבחינת האפקט הפוליטי הבין-לאומי אני כבר לא יודע מה יותר גרוע, ומה פחות גרוע.

אם הדברים אמת, וכל העולם יודע זאת, בשביל מה לנפנף בהם מהמקפצה, ולהכניס את הסורים למצב בו הם לא יכולים להרשות לעצמם להבליג, ואם הם אינם אמת, למה לנו להיראות בעיני העולם כסתם-פלצנים?

לעניין עיין ערך עמימות.

האמנם “מודה ועוזב”?

כגבור הסערה סביב דבריו ניסה מג’אדלה לתקן את הרושם: לא התייחסתי לדיווח מאתמול:

שר המדע התרבות והספורט ראלב מג’אדלה (עבודה) פרסם הערב הודעה בה הוא ביקש להבהיר שדבריו מהבוקר לפיהם “חיל האוויר נכנס לסוריה מדי יום”, לא התייחסו לדיווח מאתמול על חדירת מטוס ישראלי לסוריה. בהודעה אמר מג’אדלה כי “אין ולא הייתה בכוונתי להתייחס בשום כלי תקשורת לשאלה אם האירוע התרחש כמו שטוענים הסורים או שלא התרחש”. כך דווח בגלי צה”ל.

ועל כך אמרינן: אשרי המאמין.

שתיקה בתרי

עם סגירתו של המאמר הזה, עשרה ימים אחרי, אנחנו מתבשרים על הסכמה-שבשתיקה בין ישראל וסוריה: לשתוק בכל הנוגע לפרשה הזאת.

והפרשנות מיותרת.

 




כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר