יחד עם זאת הסברתי שגם המצביעים האלה אינם שיבוטים גנטיים זהים, והם מתפלגים לפי עקרונות ההתפלגות הגאוסיאנית הידועים: בקצה האחד – מעט הגאונים, באמצע – המוני הבינוניים, ובקצה השני – מעט האידיוטים.

את השייכים לקצה השני כיניתי “הבבונים“.

למי פונה פוליטיקאי בנאומיו ובסרטוניו?

הוא לא פונה אל המשכילים אשר בכל מקרה יצביעו לו;

הוא גם לא פונה אל המשכילים אשר בכל מקרה לא יצביעו לו;

הוא פונה אל השכבות הנמוכות, אל המכנה המשותף הנמוך ביותר, אל אלה שאפשר להזיז אותם על ידי ירידה לרמתם. אל הבבונים.

אל אלה שבעיניו הם בבונים.

איך אנחנו יודעים שבעיניו הם בבונים? לפי איך שהוא פונה אליהם.

וכאן התייחסתי ל“נאום החמוצים” של בנימין נתניהו, וכך, בין השאר, אמרתי:

[…] בואו נראה למי ביבי פונה בתעמולה שלו.

הוא לא פונה אל מצביעי הליכוד ה“שורשיים“, שהם, כאמור, אינם זקוקים להרצאות–תעמולה על סיפוח בקעת הירדן, למשל, או על הקפיטליזם לעומת הסוציאליזם, כי הם, כאמור, כבר היו בסרט הזה, הם מכירים את הנושא, והם יצביעו ליכוד בכל מקרה.

הוא לא פונה אל השמאל הפוליטי, כדי לשכנע אותם שרעיון שתי המדינות הוא רע לישראל. הוא לא עושה זאת, כי זה מצריך התמודדות עם אנשים חכמים לא פחות ממנו.

הוא לא פונה אל אנשים כמוך וכמוני, שמוכנים לשמוע ולהשתכנע, אבל עשויים להציג לו שאלות לא נוחות: ביבי, האם אתה בעד שתי מדינות, מדינה אחת, הנצחת המצב הקיים או שיש לך פתרון אחר?

הוא לא מוכן להתמודד עם שאלות כאלה, כי כל תשובה שייתן תרחיק ממנו ציבור בוחרים זה או אחר.

הוא לא מוכן להתמודד עם שאלות על דברים שאמר בעבר, כגון שראש ממשלה לא צריך לכהן יותר משתי קדנציות, ושראש ממשלה השקוע בחקירות צריך להתפטר.

במקום כל אלה הוא פונה אל המכנה המשותף הנמוך ביותר: הבבונים.

טלו, למשל, את נאום החמוצים המביש, שביבי נשא בכנסת: מהו קהל–היעד שלו?

קהל–היעד של הנאום הזה לא היו נשיא המדינה, ראובן ריבלין, ויו“ר הכנסת, יולי אדלשטיין, שישבו לצידו בעמדו על דוכן הנואמים. גם לא אלה שממילא מצביעים לליכוד, או ממילא לא מצביעים ליכוד.

הוא גם לא היה מיועד לוותיקי הליכוד שפרשו ממנו, בגלל בנימין נתניהו, בקריאת “שובו הבייתה“.

הוא היה מיועד אל המכנה המשותף הנמוך ביותר: הבבונים.

הוא נועד לתת להם תחמושת “מנצחת” כשהם מתיישבים מול הפייסבוק: לך תעשה חמוצים!

טענת שביבי צריך להתפטר, כמו שהוא קרא לאולמרט לעשות? לך תעשה חמוצים!

טענת שביבי לא צריך לכהן יותר משתי קדנציות, כמו שהוא אמר בעבר? לך תעשה חמוצים!

טענת שהירידה באבטלה חופפת לירידה באבטלה בכל העולם המערבי, ולביבי אין בה כל חלק? לך תעשה חמוצים!

טענת שביבי מדבר על סיפוח, ולא עשה דבר במשל כל 14 שנותיו כראש הממשלה? לך תעשה חמוצים!

טענת שאת זרם מטוסי ה-F-35 הנוחתים אצלנו קיבלנו מברק אובמה, ולא מדונאלד טראמפ? לך תעשה חמוצים!

טענת שאובמה נתן לנו סיוע בטחוני רב ממה שנשיא אמריקאי כלשהו נתן למדינה אחרת כלשהי, בסך 38 מיליארד דולר לעשר שנים, 3.8 מיליארד לשנה (עד שנת 2026, ועד בכלל) בעוד שטראמפ נתן לנו בכל שלוש שנותיו בבית הלבן רק 75 מיליון דולר עלובים – בקושי חצי מטוס קרב משומש, בלי אחריות היצרן, בלי היוזר מניואל, בלי חלפים, ובלי הקופי מייקר אינקלודד? לך תעשה חמוצים!

טענת שגם ידידי ישראל המקורבים ביותר לטראמפ, כמו הסנאטור לינדזי גרייהם, תומכים בפתרון שתי המדינות כפתרון אפשרי יחיד? לך תעשה חמוצים!

וכן הלאה, וכן הלאה – הכל ממוען אל המכנה המשותף הנמוך ביותר: הבבונים.

גם יריב לוין מדבר אל הבבונים

במאמר נבצרות נתניהו: ביביסטים אני יודע מה תגידו אם הבג”ץ יקבל את העתירה! אמרתי, בין השאר:

סעיף 16(ב) לחוק יסוד: הממשלה (שנחקק כדין ע“י הכנסת שנבחרה כדין, בבחירות דמוקרטיות כדין), זה לשונו:

נבצר מראש הממשלה […] למלא את תפקידו …

מה זה אומר?

זה אומר שהסעיף הזה לא מתייחס לראש ממשלה מכהן שלא נבחר כדין, לראש ממשלה לא מכהן, שנבחר כדין, לראש ממשלה לא מכהן, שלא נבחר כדין, לשר תקשורת מכהן, בין שנבחר כדין, בין שנבחר שלא כדין, לשר חינוך לא מכהן, בין שנבחר כדין, בין שנבחר שלא כדין.

הסעיף הזה גם לא מתייחס לסגני מנהל משרד הרישוי בזרנוגה גימ“ל, בין מכהנים, בין שלא מכהנים, בין שמונו כדין, בין שמונו שלא כדין.

הוא גם לא מתייחס לכותבי מאמרים שמנסים להסביר למטומטמים למה הוא מתייחס, ולמה הוא לא מתייחס.

הסעיף הזה מתייחס רק לראשי ממשלה מכהנים שנבחרו כדין, משום שאם הם לא נבחרו כדין, הם לא ראשי ממשלה כלל ועיקר.

ובעת הזאת ישנו רק אדם אחד שהסעיף הזה חל עליו, ושמו בנימין נתניהו.

אם נוציא גם אותו מכלל אלה שהסעיף חל עליהם, עיקרת אותו מכל תחולה – לידיעתם של כל הביביסטים, שמגלים קנאות לריבונותו של המחוקק – בעיקר כשהם רוצים לגונן על ציפור נפשם.

ועל הדברים האלה חזרתי גם במאמר עוד על נבצרות ראש הממשלה: מה לא ניתן לטעון, ומה חובה לשקול? אותו כתבתי בעקבות האירועים האחרונים, והחזרה הביביסטית שוב ושוב על הטענה המשונה שמשמעותה שניתן “לנבצר” את כל העולם, חוץ מהאדם היחיד שהחוק חל עליו.

והנה, קצת באיחור, אנחנו למדים כי כבר בראשית שנת 2023, ימים ספורים לאחר הקמתה של ממשלת נתניהו הנוכחית, שר המשפטים יריב לוין מגבש יוזמה נגד נבצרות נתניהו: “ניסיון הדחה של רה“מ מכהן“, וכנראה משם נפתחה הרעה הזאת:

סגן ראש הממשלה ושר המשפטים יריב לוין, שתקף הבוקר את החלטת בג“ץ להורות ליועמ“שית גלי בהרב–מיארה ולראש הממשלה בנימין נתניהו להשיב על עניין נבצרותו, גיבש יוזמה של שרים בעניין הנבצרות. במסגרת היוזמה ניסיון הדיון בנבצרות “יידחה בתוקף“, ונכתב בנוסף כי “לאף גורם משפטי סמכות לדון בפעולה כזו, וכל החלטה כזו תהיה ביטול תוצאות הבחירות, ולכן ביטול הדמוקרטיה הישראלית“. בשלב זה לא ידוע מתי החוק יובא לישיבת הממשלה.

הבה נפרק לגורמיו את סע’ 16(ב) הנ“ל, ונראה מה הדמוקרטיה הישראלית החליטה, כשהיא חוקקה אותו כדין.

א. כמצוטט כבר לעיל, סע’ 16(ב) זה לשונו:

נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו, ימלא את מקומו ממלא מקום ראש הממשלה; חלפו 100 ימים רצופים שבהם כיהן ממלא מקום ראש הממשלה במקום ראש הממשלה והוא לא חזר למלא את תפקידו, יראוהו כמי שנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו.

מה זה “נבצר“?

“נבצר” זה “נמנע ממנו“, “לא התאפשר לו“:

”יֹּאמֶר יְהֹוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא–יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.“ (בראשית יא, פסוק ו)

”יָדַעְתִּי כִּי–כֹל תּוּכָל וְלֹא–יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה.“ (איוב מב, פסוק ב)

דוגמאות:

א. ראש הממשלה לקה במחלה, מחלת נפש או אחרת, והמחלה לא מאפשרת לו למלא את תפקידו.

ב. ראש הממשלה נחטף בשביעי ביביקטובר ע“י מחבלי החמאס. לפי המידע הקיים מצבו הבריאותי – פיזית ונפשית – תקין, אבל הנסיבות לא מאפשרות לו למלא את תפקידו.

ב. מי המחליט בשאלה אם נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו?

מי שמחליט הוא זה שמחליט בכל מקרה בו אין הסכמה בין הטוענים בעד או נגד: בית המשפט – כך החליטה הדמוקרטיה הישראלית בחוק יסוד: השפיטה ובחוק בתי המשפט.

איזהו בית המשפט המוסמך לדון במקרה הזה? בית המשפט הגבוה לצדק, הידוע בראשי התיבות בג“ץ – כך החליטה הדמוקרטיה הישראלית בחוק יסוד: השפיטה ובחוק בתי המשפט.

ג. על מי חל סעיף 16(ב) הנ“ל?

נתחיל בשאלה על מי הוא לא חל, וכאמור לעיל, הוא לא חל על ראש ממשלה מכהן שלא נבחר כדין, על ראש ממשלה לא מכהן, שנבחר כדין, על ראש ממשלה לא מכהן, שלא נבחר כדין, וכו’, וכו’ … ומכאן קצרה הדרך להסיק על מי הסעיף הזה כן חל: הוא חל רק על ראשי ממשלה מכהנים שנבחרו כדין, ובעת הזאת ישנו רק אדם אחד שהסעיף הזה חל עליו, ושמו בנימין נתניהו.

יריב לוין, למי שלא יודע, הוא משפטן, וממילא הוא יודע, או לפחות אמור לדעת, את הדברים האלה, והשאלה היא איזהו קהל–היעד אליו הוא פונה.

ובכן, ברוח האמור לעיל, ובדומה לקהל–היעד של נתניהו בנאום החמוצים, כך גם כאן:

קהל–היעד של יריב לוין הזה לא היה אלה שממילא מצביעים לליכוד, או ממילא לא מצביעים ליכוד.

הוא היה מיועד אל המכנה המשותף הנמוך ביותר: אלא שבעיניו הם אותם הבבונים שמטים את הכף, במיוחד כאשר הבחירות הן מאוזנות.

הדגש כאן הוא, כמובן, על אלה שבעיניו הם בבונים. לא על אלה שהם בבונים בעיניו של שמחה ניר, או בעיניך שלך, הקורא את הדברים האלה – שדעתנו בעיניו ערכה כקליפת השום דאשתקד.

וראו גם: נתניהו והגרעין האיראני – לא רק בוגד בארצו ובידידיו, גם שקרן, וגם חושב אותנו למטומטמים.

על התיקון לסעיף הנבצרות

דבריו של יריב לוין, עליהם נסב המאמר הזה, נאמרו בחודש פברואר 2023, ובחודש שלאחר מכן, מארס 2023, אישרה הכנסת את התיקון לחוק יסוד: הממשלה, שקבע כי העילה לנבצרות של ראש הממשלה היא אי מסוגלות נפשית או פיזית בלבד וכן שמי שיכריז על הנבצרות הוא ראש הממשלה בעצמו, באישור שני שליש מחברי ועדת הכנסת, או בהחלטת ממשלה ברוב של שלושה רבעים ממנה.

בחודש ינואר 2024 פסק בג“ץ ברוב של 6 כנגד 5 שופטים כי התיקון ייכנס לתוקף מהכנסת הבאה (הכנסת ה-26), בשל היותו “שימוש לרעה בסמכות המכוננת“.

כיוון שהתיקון הזה עדיין לא בתוקף, הדיון בו יכול להמתין, אבל בכל זאת אתייחס כאן לנקודה אחת, חשובה בעיני משום שהיא לא תשתנה גם עם כניסת התיקון לתוקפו – שאלת הסמכות להחליט כאשר יש מחלוקת אם אכן “נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו“.

אתן שתי דוגמאות:

האחת – ראש הממשלה הופך להיות “צמח” (כפי שכבר היה לנו – אריאל שרון), ובתור שכזה הוא לא יכול להכריז על הנבצרות בעצמו, ובלי הכרזה כזאת גם לא יכול להיות אישור שני שליש מחברי ועדת הכנסת, אבל ניתן להכריז על נבצרותו “אם הממשלה החליטה, ברוב של שלושה רבעים מחבריה …”.

מהו הדין אם אין שלושה רבעים מחברי הממשלה שמוכנים להצביע על הנבצרות, מן הסתם משום שזה יפגע בהם פוליטית?

כנראה שאפשר לעתור לבג“ץ על מנת לצוות על הממשלה להחליט על נבצרות. אמרתי “כנראה“, משום שזה לא נקי מספקות, אבל לא ארחיב בדבר במסגרת הנוכחית.

הדוגמה השנייה, בעייתית יותר: ראש הממשלה נחטף ע“י ארגון טרור, ויש הוכחות פוזיטיביות שהוא בריא לחלוטין, גם פיזית וגם נפשית.

במקרה כזה הוא גם לא יכול להכריז על נבצרותו, וגם הממשלה לא יכולה להחליט על כן, משום שהחוק מגביל את עילות הנבצרות רק ל“אי מסוגלות נפשית או פיזית בלבד“.

מה נעשה עם זה?

אפשרות אחת – להיחנק עם החוק הדפוק הזה.

אפשרות שנייה – לפרש את המילה “פיזית” גם כאשר נסיבות לא–רפואיות מונעות ממנו פיזית להגיע למשרד ראש הממשלה, לנהל את ישיבותיה, לעמוד בקשר עם עורכי ואללה, ולנשק קצינות המשרתות ביחידת המזכיר הצבאי של ראש הממשלה.