כבוד הרב / בעריכת חנה אייזנמן

נכדי, אתה תפגוש שם חברים חדשים, חברים אמיתיים, אחים לנשק. פתאום אתה תראה שההבדלים מתגמדים, שהמשותף גדול לאין ערוך מן המפריד. יחד, כאיש אחד, בלב אחד, כתף אל כתף, אתם תיחלצו למשימה הנפלאה להגן על עמנו ועל ארצנו (שלמה אבינר). ניצבים אנו לרגע משני צי...

כבר אמרו חז"ל: נמשלו ישראל לעפר ולכוכבים, כשהם עולים, עולים עד הרקיע וכשהם יורדים, יורדים עד עפר. יש יהודי-סגולה ויש יהודים על פי ההלכה. וזה לא אותו הדבר. וכאמור, כשישראל כופרים בסגולתם, הם הפחותים בעמים. ואין כימים האלה להוכיח זאת.

שורה אחרונה, ה"ציונים" רוקדים על שתי החתונות – מחד, על קיבעון שלש-השבועות שלכם לנצח ..... מאידך, הם נהנים מן האשראי ל"קדושה" שהעניקה להם ה"ציונות הדתית", עד כדי הגדרתם כ"כס אלוק' ממעל". הם הרימו יד בה', בעמו ובארצו, אך הם נציגיו הקדושים עלי אדמות....

ברור שהמטרה לא היתה ללבן ולא לדון, אלא להגיע למסקנה, שנקבעה מראש, בכותרת הכנס: "ממלכתי זה הכי אחי". וכמובן, כל העסק נועד, על פי עדותו של ישראל פורת, תלמיד הישיבה התיכונית בסוסיא – "לחזק את הקשר בין הנוער הדתי למדינה...."

"... מדינת ישראל דחתה מכל וכל את מהפכתה, משום שה'אנשים הלא נכונים' לחמו בבריטים. המאבק התנהל על-ידי ה'ארגון' ושותפו הקטן והנועז, קבוצת שטרן. ה'הגנה', צבא המחתרת ה'רישמי', נשאר מחוץ לזירת הקרב, בתוקף צו של הסוכנות-היהודית, זו ממשלת הצללים ששלטה על ...

והתוצאה ה"מבורכת": עוד ועוד מלחמות-מצווה – תיזכו למצוות – אומרים הרבנים לתלמידיהם. ובדיוק על זה מסתמכים רוצחינו מבית, היודעים שתמיד יימצא להם בשר-התותחים לניסויי ה"שלום" שלהם. אלה ירוצו לקיים את מצוות... ה"ממלכתיות", המקדשת כל פשע!!!

היהודי מסוגל להתמכר לשאיפה ידועה, לרעיון קבוע, לאידיאה נעלה, אבל עפי"ר אינו מתמכר כולו. תמיד נשאר אצלו איזה 'אבל', איזה 'שמא', איזה 'חשש' ל'אידך גיסא', ודבר זה מעכב בעדו מלהתמסר כולו לרעיון אחד, לו ורק לו. כמה סובלים אנו בשל אותו ה'אבל' וה'אולי' ש...

ולא עמדה כלל על ישראל אומה יותר מרעה ממנה, ולא מי שהפליג להשפילנו ולהפחיתנו ולחזק שנאתנו כמותם, עד שדוד מלך ישראל, כשהראו לו ברוח הקודש הרעות אשר יעברו על ישראל – לא צעק ולא היליל ולא בקש תשועה על האומה, זולת ממלכות ישמעאל, אמר: "אויה לי כי גרתי מ...

לראשונה, הבנתי, ממש, לאיזו גבורת נפש נדרש קומץ של תלמידים שפויים, כדי לעמוד במפלי שטיפת המח הרעילה בה שוטפים רבני "הציונות הדתית" את מוחותיהם ואת נשמותיהם הצעירות והתמות. לאילו עצמות בוגרות נדרשים הילדים האלה, כדי להבחין בעיוות הנחבא במתק השפתיים ...

"... לא לחינם מספרת התורה על שני גבוריה הגדולים, אברהם ומשה, שלקחו חרב בידם, להגן על אחיהם – 'וירק את חניכיו', 'ויך את המצרי'. התנהגות זו אינה סותרת את עקרון החסד והרחמים. כלפי לייא; יחס סביל ללא הגנה עצמית, עלול לגרום לפעמים לאכזריות הנוראה ביותר...