שאלות למתמודדים בבחירות למסדות לשכת עורכי-הדין, יוני 2007 [1]

(אפשר לענות בטוקבקים, כאן, או במייל quimka@quimka.com. תודה).

לאיתן ארז:

מדוע שהלשכה תרדוף את חבריה? מדוע לא להשאיר את המלאכה לקובל ה"ממשלתי" (דהיינו היועץ המשפטי למשלה, או פרקליט המדינה), ולהפקיד בידי מוסדות האתיקה של הלשכה את התפקיד להגן על החברים, מול הקובל הממשלתי?

לאילן בומבך:

איזה עניין יש לחברי הלשכה במחוזך שהוועד יוציא מכספיהם כדי לעקוב אחרי עורכי-דין אשר עברו למחוז אחר, שמא עברו רק "פיקטיבית"?

כמה מקרים כאלה היו בוועד מחוז תל-אביב בתקופה בה היית יו"ר הוועד, וכמה בתקופה בה היית רק חבר-ועד מן השורה?

בכמה מקרים (לפי החלוקה דלעיל) היית מוביל המהלך, או יוזמו, בכמה מהם היית שותף אקטיבי (דהיינו הצבעת בעד יוזמה של אחרים), בכמה היית שותף פסיבי (דהיינו נמנעת מהצבעה, אבל לא הקמת זעקה מחוץ למסגרת הוועד), ובכמה מהם הצבעת נגד המהלך?

ליורי גיא-רון:

אחת הצרות הגדולות ביותר של השופטים היא ההתעלמות מטענות שלא נוח להם להתמודד איתן, ו/או שמובילות בהכרח לתוצאה אחרת מאשר הם סימנו לעצמם מראש.

מישאל  חשין הגדיר את התופעה הזאת כ"צפצוף על בני אדם", אבל כשהוא התיישב על הכורסה בביהמ"ש העליון, הוא נהג בדיוק אותו הדבר.

האם אתה, כחבר הוועדה לבחירת שופטים, עמדת על כך שהנבחר לכהונת שופט, או לקידום לערכאה גבוהה יותר, יהיה מחוייב לעיקרון האמור?

האם אתה מוכן להתחייב שבעתיד תעמוד על כך?

מדוע צריכה הלשכה לרדוף את חבריה כאשר הם אומרים כי מישאל חשין "מצפצף על בני-אדם, כהגדרתו-הוא", במקום לתת להם את מלוא הגיבוי?

ליראון פסטינגר:

קרא נא את הרשימה יראון פסטינגר, ידידי, חשוב גם אגואיסטית!

קרא אותה בעיון רב, הגם שהדברים אותם אני אומר לך אינם קלים. הם אפילו קשים.

הם קשים, כי הם נכתבו בדם-ליבי.

הם דברים של חייל ב"מחנה פסטינגר" אשר מוכן לתת הרבה, אבל רוצה גם לקבל.

לקבל "פוליטית", כמובן, כי בבחירות האלה אני אהיה ב"נבצרות", ולא אוכל ליטול בהן חלק – לא כמתמודד, ואפילו לא כבוחר-מן-השורה – כך שמהבחינה האישית אני לא מצפה לשום דבר מיידי – אפילו שבעקיפין אני מצפה ליהנות מכל מה שייהנו שאר חברי הלשכה.

קרא ופרסם ברבים את עמדתך.