אהרן ברק נרצח פעם שלישית – הרוצחת הפעם: מרים נאור (מחזה דוקודרמה)

*** בנימין עבאס, מחמוד טראמפ ודונלד נתניהו עושים שלום ***

Benjamin Abbas, Mahmoud Trump and Donald J. Netanyahu Make Peace in the Middle East

עו"ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות  האזרח הבא – מצע מעודכן, אפריל 2017!

*** המאמר ה-4500: למרים נאור, על אמון הציבור בשופטיו ***  איילת שקד – כשלון ושחיתות *רובינשטיין אליקים הנבל – עכשיו תורך! * מישאל חשין – קווים לדמותו *** עמיעד רט, שופט: גנב! גנב! גנב!!! מדוע אתה לא תובע אותי?! *** אתר "משוב העם" לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה"הוצאות" *** בית המשפט העליון מחפה על מושחתי ההוצל"פ


הַכֵּה אֶת הָאִשָׁה

ד"ר ישראל בר-ניר ד"ר ישראל בר-ניר 27.03.2007 01:12
הַכֵּה אֶת הָאִשָׁה


רגשות השנאה לבוש ולמשטר הרפובליקני בארה''ב הגיעו לרמה כזאת שהם לא מותירים מקום לשום שיקול רציונלי. זה הרבה מעבר להתנגדות גרידא לאספקטים כאלה או אחרים של מדיניות ממשל בוש. זו שנאה תהומית המעבירה אדם על דעתו ומביאה אותו לאיבוד כל יכולת לשפוט דברים לגופם. אבל לא זה הנושא כאן. הנושא הוא התפתחות מעניינת בחזית המשפטית, התפתחות בה, בניגוד לעבר, הצד המוסלמי יוצא כשידו על התחתונה.



מלחמתו של הפאשיזם האיסלאמי במערב, מתנהלת ביותר מחזית אחת. חזית אחת בה הם מגלים פעילות רבה היא החזית המשפטית. בצורה ערמומית, המזכירה את הטקטיקה בה נקטו היטלר וחסידיו בדרכם להשגת השלטון בגרמניה, הם מנצלים את האופי הדמוקרטי ואת הפתיחות של החברה המערבית, כדי לקדם את מטרותיהם. תביעות משפטיות בגין ''העלבת האיסלאם'', ''אפליה על רקע דתי'', ''פגיעה בחופש הביטוי'' וכיוצא באלה מוגשות השכם והערב נגד אישים, גופים וחברות, ואפילו מדינות.

התביעות האלו, בנוסף לטרדה הכרוכה בהגשת כתבי הגנה, הוצאות עורכי דין ואיבוד זמן, זוכות כמעט תמיד לסיוע ותמיכה של חוגי השמאל הליברלי שבהרבה מקרים תורם כספים ומנדב עורכי דין למען ה"cause". האבסורד של התמיכה לה זוכה הפאשיזם האיסלאמי מהאינטלקטואלים ה''מתקדמים'' ומחוגי השמאל הליברלי למרות שהם מייצגים את ההיפך הגמור מכל האידיאלים בהם הם דוגלים ולהם הם מטיפים, הוא נושא לדיון בפני עצמו. זה מקרה ברור של ''לא מאהבת מרדכי, כי אם משנאת המן'', רגשות השנאה לבוש ולמשטר הרפובליקני בארה''ב הגיעו לרמה כזאת שהם לא מותירים מקום לשום שיקול רציונלי. זה הרבה מעבר להתנגדות גרידא לאספקטים כאלה או אחרים של מדיניות ממשל בוש. זו שנאה תהומית המעבירה אדם על דעתו ומביאה אותו לאיבוד כל יכולת לשפוט דברים לגופם. אבל לא זה הנושא כאן. הנושא הוא התפתחות מעניינת בחזית המשפטית, התפתחות בה, בניגוד לעבר, הצד המוסלמי יוצא כשידו על התחתונה.

במשפט גירושין שהתקיים לאחרונה בגרמניה, דחתה שופטת את תביעת הגט של אישה מוסלמית שטענה שבעלה מכה אותה. נימוקה של השופטת היה שבחברה המוסלמית הכאת אישה בידי בעלה היא נורמה מקובלת ולכן זאת איננה עילה לגרושין. מה שיותר חמור מנקודת מבטם של האיסלאמיסטים ותומכיהם הליברליים, היתה העובדה שהשופטת הסתמכה על קטע מהקוראן בו הדבר נאמר במפורש – כי בעל רשאי להכות את אשתו כאשר היא איננה מצייתת לו. הדברים התפרסמו במרבית עיתוני המערב. פרטים נוספים אפשר למצוא למשל כאן.

הפסיקה עוררה סערה והביאה לגל של תגובות. חוגי הליברלים והשמאל הנאור קפצו כנשוכי נחש, מה זאת אומרת? ממתי בגרמניה הנאורה חוקי השאריעה קובעים? איך שופטת מרשה לעצמה לפסוק שלא בהתאם לחוקת הרפובליקה הפדרלית? עד היום, להזכירכם, ''קו המפלגה" (the party line) בקרב החוגים האלה, היה שיש ''לכבד'' את זכותם של המיעוטים הדתיים לנהל את חייהם על פי מיצוות דתם גם כשזה מנוגד לחוקה וסותר את הערכים היסודיים של אורח החיים המערבי. בעבר הם השתמשו בנימוקולוגיה הזאת כדי להצדיק מעשי רצח. עכשיו, פתאום הם שינו את עורם. עכשיו, ראה זה פלא, זה נהיה לגיטימי לדרוש מהמיעוטים האלה שיתאימו את עצמם לנורמות של החברה המערבית. גם מנהיגים מוסלמיים ''מתונים'' הצטרפו למחאות נגד הפסיקה של השופטת וקראו לשנות את פסק הדין בהתאם לחוק הגרמני. זה, כמובן, לא משקף התמתנות כלשהי אצל ההנהגה המוסלמית. הם מספיק פרקטיים כדי להבין שמעמד האישה בחברה המוסלמית ובאיסלאם איננו עולה בקנה אחד עם התדמית התרבותית והמתונה שהם מנסים ליצור לאיסלאם. הנושא הזה לא היה בחזקת סוד, אבל הפרטים המדוייקים לא היו נחלת הכלל; על אחת כמה וכמה, לא היתה מודעות לעובדה שזה כתוב במפורש בקוראן (''מצווה מדאורייתא''...). עכשיו זה מופיע כמעט בכל העיתונים.

אינני יודע מה הניע את אותה שופטת לנהוג כפי שנהגה, אבל ללא ספק היא עשתה שרות יוצא מן הכלל לחברה המערבית בכך שהיא הביאה לחשיפת הצביעות וסולם הערכים הכפול של השמאל הנאור. בראש ובראשונה, מי שמוצג ככלי ריק אלה ארגוני הפמיניסטיות למיניהם. אלה ארגונים שהנושא מס' 1 ברשימת סדרי העדיפויות שלהם הוא מעמד האשה וזכויותיה. ארגונים אלה אינם מהססים להתמכר להזניה פוליטית של העקרונות שלהם כשמדובר במעמד האישה בחברה הערבית. בארה''ב האתנן של הפמיניסטיות הוא התמיכה של כל כל מיני ארגונים פרו ערביים בזכותן של כמה מיליונריות לשחק גולף באיזה מועדון יוקרתי בג'ורג'יה שעד היום מסרב לקבל נשים כחברות. בארצות אירופה יש להם וודאי מטרות נעלות דומות. וכדי שלא תהיה טעות, לא מדובר בהתעלמות פאסיבית בלבד. כשהנושא עולה הם לא מהססים לתת את התשובה ש''נשים אלו בחרו לחיות תחת חוקי השאריעה מרצונן החופשי''. אחת ממנהיגות ארגוני הנשים המובילים, ,National Organization for Women (NOW) הצהירה ש''נכון שמעמד האישה במשטרו של סאדאם חוסיין היה בכי רע, אבל מעמדה של האישה במימשל בוש הוא הרבה יותר גרוע'' (זה תרגום חופשי שלי מהנוסח האנגלי, בו השתדלתי לשמור על רוח הדברים). הצהרות כאלו ודומות נשמעות חדשות לבקרים בכינוסים של האירגונים הפמיניסטיים, מבלי שזה יעלה אפילו חיוך על פני המאזינות. היה מעניין לדעת אם אותה אישה לו היה לה בעל מוסלמי שהיה מכה אותה היתה אומרת ''רע לי, אבל אני מתנחמת בכך שגורלה של לורה בוש הרבה יותר גרוע".

לסיום, באותו עניין, ידיעה בניו יורק טיימס מה-‏25 במרץ, 2007 מספרת על אישה אמריקאית דוברת ערבית הנשואה לערבי שהתאסלמה, ומזה שנתיים עוסקת בהכנת תרגום חדש לאנגלית של הקוראן. כשהיא הגיעה לקטע בקוראן המדבר על הכאת האישה נשמתה נעצרה והיא כמעט שהחליטה להפסיק את המבצע. ''לא יתכן'', כך היא אמרה, ''שאללה מורה על דבר כזה''. בסופו של דבר, אחרי שורה של נסיונות כושלים למתן את הנוסח, היא ויתרה והחליטה להמשיך ולסיים את המלאכה. המילה הערבית במקור היא ''דָּרַבָּה'' וגם השמיניות באוויר של מיטב האינטלקטואלים המתקדמים לא יכולות לשנות את העובדה ש''דָּרַבָּה", משמעותה "להכות".



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה