פרס הזנונים של לשכת עורכי-הדין התשס"ז

פרס הזנונים של לשכת עורכי-הדין התשס"ז

היום, ה-18.10.2006 תעניק לשכת עורכי-הדין לנשיא בית המשפט העליון היוצא, אהרן ברק, את פרס הלשכה לשנת המשפט התשס"ז.

אין זו הפעם הראשונה בה מכבדת הלשכה את המכובדים-ממילא, בעיסקה סיבובית של כיבוד-תמורת-כבוד.

לראשונה התייחסתי לתופעה הזאת לפני שנתיים, כאשר הוענק הפרס הזה לבדימוסים הטריים של בית המשפט העליון, דליה דורנר ותאודור אור, וחזרתי אליה תשעה ירחים – כמה סמלי – לאחר מכן, כאשר אותה הדליה ממש קיבלה את פרס איכות השלטון מאת התנועה לאיכות השלטון.

וכך אמרתי על דורנר, עם קבלת הפרס השני:

"רק פרשה מהשפיטה וכבר היא קופצה ממיטה למיטה, כדי לשכב עם מי שהיו נתונים לחסדיה עד ליל-אמש, והיום היא זוכה לחסדיהם".

ההנמקה של לשכת עורכי הדין למתן הפרס לאור ודורנר הייתה אז – איך לא – "על פועלם לקידום שלטון החוק ותרומתם למשפט ולחברה", והשאלה, כמובן, מדוע לא יוענק הפרס הזה לכל שופט בית המשפט העליון, עם פרישתו, שהרי הלשכה תתקשה להסביר מדוע דורנר ואור כן, ומצא, חשין וברק לא.

והאם אשר גרוניס, למשל, לא ראוי לפרס הלשכה "על פועלו לקידום שלטון החוק ותרומתו למשפט ולחברה"? האם הוא אוכל-חינם?!

ומה עם עדנה ארבל?

ואם שופטי ביהמ"ש העליון זוכים בפרס "על פועלם לקידום שלטון החוק ותרומתם למשפט ולחברה" – מדוע לא נשיא בית הדין הארצי לעבודה, סטיב אדלר, "על פועלם לקידומו ופיתוחו של משפט העבודה בישראל"?

ואם סטיב אדלר כן – מדוע לא סגניתו, אלישבע ברק-אוסוסקין?

התשובה היא שסטיב אדלר עוד לא פרש, וכיוון שאהרן ברק נולד שלושה שבועות לפני אלישבע, וכיוון שפער-הגילים לא משתנה במידה משמעותית במשך השנים, שפר חלקו של אהרן, והוא הקדים את אלישבע בפרישה, ותפס לה את המיכסה המשפחתית לשנה הזאת.

בין הנימוקים להענקת הפרס לאהרן: "בתפקידו כשופט, אהרן ברק, תרם לגיבוש הסימביוזה שבין היושבים בדין לבין הפרקליטים, הפורשים בפניהם את המארג העובדתי והמשפטי המהווה בסיס להכרעתם". זה שהפרקליטים "פורשים בפני השופטים את המארג העובדתי והמשפטי ...", וגו' – הקיטש הזה הולך תמיד.

אבל ה"סימביוזה" בין השופטים לעורכי-הדין – האם היה אי-פעם מישהו שחיבל בה יותר מאהרן ברק?

מהי, איפוא, תרומתו הייחודית של אהרן ברק למשפט הישראלי? במה קנה הוא את עולמו?

אם נשאל את שלמה כהן, ראש הלשכה, תשובתו תהיה, מן הסתם, זו:

המהפכה החוקתית שהתבטאה בחוקי היסוד, קיבלה ביטוי שיפוטי דרמטי בפסה"ד בענין בנק המזרחי המאוחד. שם קבע בית המשפט: "חוק רגיל הפוגע בזכות חוקתית בלא שיהלום את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בלא שיהיה לתכלית ראויה, ובלא שיהיה במידה הדרושה, הוא חוק לא חוקתי ועל כן ניתן להצהיר על בטלותו".

ואם בכך קנה ברק את עולמו, הייתי אומר שהוא קנה את עולמו במשיכה, אבל על כך בהזדמנות הבאה.

ולאלישבע: אל דאגה. בשנה הבאה נקנה עוד אבוקדו.

המלצת היום:

דליה דורנר, שופטת-עליון בדימוס, עוד שחיתות: נשיאת מועצת העיתונות, מקבלת טובת-הנאה מ"הארץ"

על אמון הציבור בבתי המשפט: שלמה כהן נוטף דבש, ודובר איוולת