אולי, בכל זאת, הנציבה שטרסברג-כהן צודקת

הרשו לי לנצל לרעה את הפררוגטיבה המסויימת שיש לי באתר הזה, ולנצל את הארטיקל ה-500 של האתר לחשבון-נפש שלי עם עצמי.

הרשו נא לי להכיר באפשרות שאני טועה, ושהנציבה הידועה אכן צודקת בפירוש המצומצם שהיא נותנת לסמכויותיה לפי חוק נציב תלונות הציבור על שופטים.

ההבדל הגדול בין הטובה-למי שטרסברג-כהן, אשר יושבת על כס נציב תלונות הציבור על שופטים (נתל”ש) לביני הוא בכך שאני מכיר באפשרות שאני טועה – והיא לא מכירה באפשרות שהיא טועה.

הרשו לי לנצל לרעה – ניצול ציני, כמובן – את הפררוגטיבה המסויימת שיש לי באתר הזה, ולנצל את הארטיקל ה-500 של האתר לחשבון-נפש שלי עם עצמי: אולי בכל-זאת אני טועה. אולי בכל זאת הנציבה צודקת בפרשנותה המצומצמת לסמכויותיה.

הרשו נא לי להכיר באפשרות שאני טועה, ושהנציבה הידועה אכן צודקת בפירוש המצומצם שהיא נותנת לסמכויותיה לפי חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס”ב-2002 (להלן: חוק הנתל”ש).

לשיטתה של הנציבה היא אינה מוסמכת לברר, או סתם “אינה מבררת”, תלונות על אלה:

חוסר יושר אינטלקטואלי;

זדון מצידו של שופט;

עניינים אשר שורבבו שלא כדין להחלטה שיפוטית;

מה נשאר לה? כמעט ולא-כלום, כפי שנראה בפרקים הבאים, בהם נסקור את כל האפשרויות, כל ההתנהגויות.

עבירת משמעת לעומת התנהגות שאינה עבירת משמעת

התנהגות לא-ראוייה של שופט יכולה להיות:

·             עבירה פלילית (כגון דרישת שוחד או לקיחתו);

·             התנהגות אשר יש בה משום שחיתות “רכה” אשר אולי אינה בגדר עבירה פלילית (כגון התנקמות בעורך-דין אשר בעבר התלונן על השופט, אם כי, לדעתי, ייתכן שיש כאן עבירה פלילית של “הפרת אמונים”);

·             התנהגות לא-אתית אחרת, כגון התבטאות לא-ראוייה כלפי עורכי-דין, בעלי-דין, עדים וכו’;

·             התנהגות בניגוד להוראות הקיימות בסדרי הדין, וכו’.

·             התנהגות לא-ראוייה אשר לא מן הראוי להגדירה כעבירת-משמעת (כגון איחורים קלים, אבל מתמידים);

·             זוטי דברים.

אין ספק כי כל ההתנהגויות האלה, למעט שתי האחרונות, הן גם עבירות משמעת, בהגדרתן  בסעיף 18 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ”ד-1984 (להלן: חוק בתיהמ”ש)

(1) השופט נהג שלא כהלכה במילוי תפקידו;

(2) השופט התנהג באופן שאינו הולם את מעמדו של שופט בישראל;

(3) השופט הורשע בעבירה שבנסיבות העניין יש בה משום קלון;

(4) הועדה מצאה שהשופט השיג את מינויו שלא כדין.

אמצעי המשמעת שבית הדין המשמעתי לשופטים מוסמך להטיל על שופט אשר הורשע בעבירת משמעת הם, לפי סעיף 19 לחוק בתיהמ”ש, אלה:

 (1) הערה;

(2) התראה;

(3) נזיפה;

(4) העברה למקום כהונה אחר;

(5) העברה מן הכהונה, בין בתשלום קיצבה ובין בשלילתה, כולה או מקצתה.

עילות התלונה לנתל”ש

תלונה לפי חוק הנתל”ש ניתנת להגשה על שופט “בענין הנוגע להתנהגותו במסגרת מילוי תפקידו כשופט לרבות בדרך ניהול המשפט על ידיו”.

החוק לא מפרט מהן עילות התלונה, אולם מסעיף 22 לחוק הנתל”ש, הקובע את העיצומים אשר בסמכות הנתל”ש אפשר להסיק משהו:

22. תוצאות הבירור

(א) מצא הנציב שהתלונה היתה מוצדקת יודיע על כך למתלונן, לשופט הנילון ולמי שמנוי בסעיף 19(ד), לפי הענין, בצירוף החלטתו; בהודעה כאמור רשאי הנציב לפרט את תמצית ממצאיו, כולם או חלקם, ואם העלה הבירור כי קיים ליקוי, רשאי הוא להצביע על הצורך בתיקונו ועל הדרך הראויה לכך.

(ב) התקבלה הודעה על צורך בתיקון ליקוי כאמור בסעיף קטן (א) יודיע השופט הנילון, המנהל או נשיא בית המשפט או בית הדין שבו מכהן השופט, לנציב, על הצעדים שננקטו לתיקון הליקוי; לא התקבלה הודעה בתוך זמן סביר או שההודעה אינה מניחה את דעתו של הנציב, רשאי הוא להביא את הענין לפני הנשיא והשר.

(ג) מצא הנציב שהתלונה לא היתה מוצדקת … (לא נוגע לענייננו).

(ד) העלה בירור התלונה חשש למעשה פלילי, יביא הנציב את הענין לידיעת היועץ המשפטי לממשלה, וכן לידיעת השר והנשיא; העלה בירור התלונה חשש לעבירה משמעתית יביא הנציב את הענין לידיעת השר והנשיא ורשאי הוא להמליץ לשר על הגשת קובלנה לבית הדין המשמעתי לשופטים.

(ה) הנציב רשאי, אם מצא לנכון לעשות כן בעקבות ממצאיו, להמליץ לועדה לבחירת שופטים, לסיים את כהונתו של שופט על פי סמכותה או להמליץ לשר או לנשיא להביא לועדה לבחירת שופטים הצעה לסיים את כהונתו של שופט; החליטו הועדה, השר או הנשיא שלא לקבל את המלצת הנציב, ינמקו את החלטתם.

מה אנחנו למדים מהוראות אלה?

מסעיף-קטן (א) אנו למדים כי אם מצא הנציב שהתלונה היתה מוצדקת יודיע על כך למתלונן, לשופט הנילון. לנשיא, לשר, למנהל הרלוואנטיים לשופט המסויים, ולנשיא בית המשפט שבו מכהן אותו שופט.

בהודעה כאמור רשאי הנציב לפרט את תמצית ממצאיו, כולם או חלקם: נו, הוא פירט את תמצית מימצאיו, “כולם או חלקם”… אז הוא פרט, אם הוא מצא לנכון (כי הוא רק “רשאי”, לא חייב). ומה הלאה? האם יש בכך כדי “לגרד את הצבע” לשופט?

“ואם העלה הבירור כי קיים ליקוי, רשאי (הנציב) להצביע על הצורך בתיקונו ועל הדרך הראויה לכך”: ומה יעשה הנתל”ש אם לא קיים ליקוי, והשופט סתם ציפצף על נהלים קיימים, על כבוד הבריות, וכו’?

מסעיף-קטן (ב) כי אם הדרג ה”מקומי” (השופט עצמו, הנשיא שלו או מנהל בתי המשפט “שלו” מצפצפים על הנתל”ש, הוא רשאי להביא את הענין לפני הנשיא והשר הרלוואנטיים. ואם גם הם מצפצפים עליו, אולי בגלל שהם אחראים לליקוי, בין אישית, בין “מיניסטריאלית”?

מסעיף-קטן (ד) אנו למדים כי אם העלה בירור התלונה חשש למעשה פלילי, יביא הנציב את העניין לידיעת היועץ המשפטי לממשלה, וכן לידיעת השר והנשיא; ואם העלה בירור התלונה חשש לעבירה משמעתית יביא הנציב את העניין לידיעת השר והנשיא ובמקרה כזה הוא רשאי הוא להמליץ לשר על הגשת קובלנה לבית הדין המשמעתי לשופטים.

עד כאן אנחנו רואים כי תפקידו של הנתל”ש הוא תפקיד של ראש לשכת חקירות (רל”ח בעגה המשטרתית) מעין-משטרתית, אשר מתפקידה להביא מימצאים – ואם ברצונו גם המלצות – ללשכת התביעות הרלוואנטית.

כמובן שסמכויותיו של הרל”ח הזה מוגבלות מלכתחילה רק ל”עניין הנוגע להתנהגותו במסגרת מילוי תפקידו כשופט לרבות בדרך ניהול המשפט על ידיו”, כך שאם השופט פורץ לבנקים בשעות-הפנאי שלו, או משתתף באירועים פוליטיים, הרל”ח הזה לא מוסמך אפילו לגעת בתלונה נגד השופט.

מסעיף קטן (ה) אנו למדים כי הנציב “רשאי, אם מצא לנכון לעשות כן בעקבות ממצאיו”, להמליץ לועדה לבחירת שופטים, במישרין או באמצעות השר, לסיים את כהונתו של שופט, אבל הועדה, השר או הנשיא אינם לקבל את המלצת הנציב.

ובמלים אחרות: בכל הנוגע לפיטוריו של שופט, הנתל”ש משמש מעין “ועדה מייעצת” קלאסית, אשר משמשת כסת”ח לנועצים בה (“אנחנו מיישמים את המלצות הוועדה”), אם הם רוצים, אבל מאפשר להם לדחות את ההמלצות, אם הם רוצים (“הוועדה היא רק מייעצת, והאחריות היא שלנו בלבד”…).

אמור מעתה: תפקידו של הנתל”ש הינו מצומצם ביותר – הן מבחינת מיתחם-הסמכויות שלו, והן מבחינת הכוחות הנתונים בידו, והחיץ הסטאטוטורי אשר בינו לבין המוסמכים להסיק מסקנות אופרטיביות כנגד השופט הנילון.

עבירות משמעת לעומת “עבירות נתל”ש”

ישנם שני הבדלים משמעותיים בין עבירות משמעת לבין התנהגות הראוייה לטיפולו של הנתל”ש.

ההבדל האחד הוא שעבירות משמעת, כידוע, אינן מתיישנות לעולם, ואילו על תלונות לנתל”ש חלה התיישנות אחרי שנה (אלא אם הנתל”ש מצא סיבות מיוחדות לבירורה של תלונה).

ההבדל השני הוא שהחלטות הנתל”ש אינן ניתנות לביקורת שיפוטית, ואילו החלטת השר להעמיד (או שלא להעמיד) שופט לדין משמעתי ניתנת גם ניתנת לביקורת שיפוטית.

מכאן אנו למדים שהחידוש המרכזי אשר בחוק הנתל”ש בא לאפשר טיפול בהתנהגויות לא-ראויות של שופטים, אשר אינן עולות כדי עבירות-משמעת, אבל, כמובן, הנתל”ש אינו מנוע מבירורן של תלונות רק משום שעניינן עבירות משמעת.

באשר לטיפול בעבירות-משמעת, אין בחוק הנתל”ש שום הוראה ממנה אפשר ללמוד על פגיעה בסמכותו של שר המשפטים להגיש קובלנות משעתיות כנגד שופטים, גם על פי תלונות הממוענות אליו במישרין, אפילו עברה שנה, ויותר ממועד העבירה.

לית מאן דפליג שאיחור של חצי דקה בפתיחת יום הדיונים אינו עבירת משמעת, ואפשר להניח בוודאות שאיחור של 5 שעות אכן עולה כדי עבירת-משמעת. כמובן שקו-הגבול, העובר אי-שם בין חצי דקה לבין חמש שעות, לא נקבע מששת ימי בראשית, וכל קביעה תהיה שרירותית, לפי טעמו של ביה”ד המשמעתי לשופטים.

נניח, איפוא, שרירותית, שקו-הגבול הוא 23 דקות, ואיחור של 24 דקות, או יותר, כבר מהווה עבירת-משמעת.

מה דינו של שופט אשר, באופן כרוני, מאחר 23 דקות, במשך שנה שלמה, 220 ימי עבודה ברציפות: אם הוא יועמד לדין משמעתי הוא יטען – וייתכן מאוד שהוא יצדק בכך – כי מדובר ב-220 אירועים נפרדים, אשר אף אחד מהם אינו עבירת משמעת.

למרות זאת ברור שהשופט הזה מהווה מיטרד למערכת, והדרך להעיף אותו הוא על ידי תלונה לנתל”ש, אשר יביא המלצה לפטר את השופט, מכוח סמכותה של הוולב”ש לפי סעיף 7(4) לחוק יסוד: השפיטה.

הבה ניקח מקרה חמור יותר: שופט מעוות את הדין, פעם-אחר-פעם, מתוך כוונת-זדון להתנקם בעורך-דין אשר התלונן נגדו בעבר.

איך אנו יודעים שהוא מעוות את הדין, פעם-אחר-פעם, מתוך כוונת-זדון להתנקם בעורך-דין אשר התלונן נגדו בעבר, ולשבור את מטה-לחמו? מתוך כך שבתיקים של אותו עורך-דין הוא, באופן שיטתי, שם בפיהם של העדים דברים הפוכים למה שהם אומרים, מתעלם באופן שיטתי מכל טענה אשר יכולה לפעול לטובת לקוח של אותו עורך-דין, ואם לא די בכך – בתיקים של אותו עורך-דין הוא פוסק על פי “הלכות” אותן הוא שולל באופן מוחלט בכל התיקים האחרים.

אבל למה לנו לעסוק בדרכי ההוכחה… נניח ששופט המואשם בעבירת-משמעת כזאת מתייצב בבית הדין המשמעתי, ובתשובתו לאישום הוא אומר: אני מודה בכל העובדות.  אני מודה שעיוותתי את הדין, פעם-אחר-פעם, מתוך כוונת-זדון להתנקם בעורך-הדין המתלונן, על אשר התלונן נגדי בעבר, אבל אני טוען שאין בכך כל עבירה.

כמובן שאם השופט מודה בכל העובדות, הרי הן נחשבות כמוכחות, והשאלה היחידה היא אם בהתנהגות הזאת יש משום עבירת-משמעת, אם לאו.

לשיטתה של הנתל”ש הנוכחית, טובה שטרסברג-כהן, אין לה בכלל סמכות לטפל בהתנהגות כזאת, אבל בהופעתה בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, היא הרחיקה לכת, ואמרה שהתנהגות כזאת – לפחות מבחינת ה”התעלמות במכוון” – היא “לגיטימית”.

לא ברור לי מה זכות נתלה לעצמה הנתל”ש להביע דיעה בעניין בו היא – לשיטתה – כלל לא מוסמכת לטפל, ובמה עדיפה דעתה זו על דעתו של בוזגלו מן השוק, אבל ברור שאם שופט יטען כי עיוות הדין, פעם-אחר-פעם, מתוך כוונת-זדון להתנקם בעורך-דין אשר התלונן נגדו בעבר אין בו משום עבירה – הוא ייזרק בבושת-פנים מכל המדרגות.

סיכום

דעתי, כפי שהבעתי אותה לא פעם, שונה מדעתה של הנתל”ש הנוכחית, ולצורך המאמר הזה דעתי אינה חשובה.

דעתה של הנתל”ש הנוכחית, לפיה החלטות שיפוטיות מונחות-זדון הינן מחוץ לתחום סמכותה – ובמלים אחרות: “כבדות” עליה – נתמכת הן בהוראת ההתיישנות והן בהוראת החסינות שיש להחלטות הנתל”ש מפני ביקורת שיפוטית.

אין כל ספק שהמחוקק לא היה קובע הוראת-התיישנות כה קצרה לעבירות משמעת חמורות אשר יש בהן משום זדון, ולא ייתכן שהוא היה מעניק חסינות מביקורת שיפוטית לטיפול בעבירות כאלה.

אבל כאשר מדובר בהתנהגויות “טכניות” – יש בכך טעם רב, שהרי אם שופט יצטרך להצטדק על איחור של 23 דקות לפני עשר שנים, זה יהיה “קצת” מוגזם, וכן יהיה מוגזם לגרור את הנתל”ש לבג”ץ על כל סירוב לברר תלונה על איחור של 10 דקות, מה גם שסירובו של הנתל”ש לטפל בעבירת-משמעת של שופט עדיין אינו סוף-פסוק מבחינת המתלונן, ועדיין פתוחה בפניו הדרך להתלונן בפני השר על עבירות המשמעת, ואם הוא לא יבוא על סיפוקו – גם הדרך לבג”ץ עדיין פתוחה לפניו.

מסקנה אופרטיבית

החסינות אשר ניתנת לנתל”ש מעניקה לו גם את המונופול לקבוע את גבולות סמכותו – ברצותו מרחיבה, ברצותו מצמצמה – אבל אין בה כדי לפגוע בסמכותו של השר להגיש נגד שופט קובלנה משמעתית, ובזכותו של כל אדם להתלונן בפני השר על עבירת-משמעת.

והמסקנה האופרטיבית המתבקשת מכל אלה: המשיכו להתלונן בפני הנתל”ש, כי זה לא יכול להזיק, אבל אל תפתחו ציפיות מוגזמות.

אל תפתחו ציפיות מוגזמות, כי אופן הבחירה של הנתל”ש, החסינות שהובטחה לו בחוק, הרקע האישי של הנתל”ש הנוכחית, הפרשנות המצומצמת שהיא נתנה לסמכויותיה וההחלטות שהיא נתנה עד כה – כל אלה באו להבטיח שהנציבה תשכב על הגדר למען חבריה ב”המערכת”, ולהעיד על כך שהיא אכן מספקת את הסחורה למיטיביה.

אל תפתחו ציפיות, אבל אל תימנעו מהשימוש באפשרות שעדיין נשארה פתוחה: להתלונן על אותה התנהגות גם בפני השר, על פי סמכותו כקובל בעבירת-משמעת של השופטים.

ואחרי ככלות הכל: האם היא זקוקה לנעליים הקטנות האלה?

השאלה שמטרידה אותי כל הזמן היא בשביל מה לקחה שטרסברג-כהן על עצמה את הג’וב הזה.

אפשר לומר בשביל משכורת של שופט ביהמ”ש העליון, כקבוע בחוק הנתל”ש, בנוסף, כמובן, לפנסיה שהיא מקבלת כשופטת-בדימוס, אבל מבוררויות היא יכולה להרוויח יותר (שתשאל, למשל, את חברה-לדימוס יעקב מלץ).

אבל לפי הסמכויות ותחום-הטיפול שהיא הגדירה לעצמה, העבודה הזאת מקבילה לזו של קצין שיפוט זוטר בצה”ל, אבל אם נייבא את זו למגרש האזרחי, די בשני רפראנטים במשרד המשפטים – אחד מלשכת השר ואחד מלשכת היועץ המשפטי – כדי לייתר את מוסד הנתל”ש ואת חוק הנתל”ש גם-יחד.

ובמרוצת השנים, אם שני החבר’ה האלה יעשו עבודה טובה (טובה-באמת!), יזכו לאמון הציבור וידיהם תמלאנה עבודה, אפשר יהיה להקים לשם כך מחלקה קטנה בפרקליטות המדינה.

והשאלה היא אם צריכה שופטת בית המשפט העליון, אחרי הפרישה ברוב-עם וברוב-הדר, להיכנס לנעליים קטנות כל-כך, ולצאת מן ההיסטוריה כאישה קטנה, מוכה וחבולה.

זה מזכיר לי את סיפורו של גיולה מאנדי ז”ל, המאמן האגדי של נבחרת ישראל בכדורגל, בשנים עברו-מזמן. מאנדי הצעיד את הכדורגל הישראלי להישגים בל-ישוערו, אבל בסוף, כלכל בן-תמותה, גם לו “נגמר הסוס”, והוא נאלץ לפרוש, אפוף תהילה. אבל הקרשצ’נדו שלו, ככל הזכור לי, היה שהוא ביקש לאמן איזו קבוצת-כדורגל בליגה ג’, או משהו דומה, אבל אפילו את זה לא נתנו לו.

האם על כך אפשר לומר Sic transit gloria Mandi?

 

המלצות היום:

לנציבת תלונות הציבור על השופטים: את תרמת לדחיפתו כלפי-מעלה של מיפלס החלאה, השחיתות וההסתאבות במערכת המשפט. מה דעתך לקום ולומר “טעיתי”?

הנציבה שטרסברג-כהן כלטאה מצוייה: The lizard’s tale

על עזות-המצח של נציבת תלונות הציבור על שופטים

טובה שטרסברג-כהן, האם זה הקרשצ’נדו של פועלך הציבורי?!

טובה-למי שטרסברג-כהן: את ממשיכה לא לקרוא את המסמכים עליהם את מדברת!!!