אהרן ברק נרצח פעם שלישית – הרוצחת הפעם: מרים נאור (מחזה דוקודרמה)

*** בנימין עבאס, מחמוד טראמפ ודונלד נתניהו עושים שלום ***

Benjamin Abbas, Mahmoud Trump and Donald J. Netanyahu Make Peace in the Middle East

עו"ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות  האזרח הבא – מצע מעודכן, אפריל 2017!

*** המאמר ה-4500: למרים נאור, על אמון הציבור בשופטיו ***  איילת שקד – כשלון ושחיתות *רובינשטיין אליקים הנבל – עכשיו תורך! * מישאל חשין – קווים לדמותו *** עמיעד רט, שופט: גנב! גנב! גנב!!! מדוע אתה לא תובע אותי?! *** אתר "משוב העם" לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה"הוצאות" *** בית המשפט העליון מחפה על מושחתי ההוצל"פ


דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ד): האם מהלך השגרירות טוב ליהודים, או רק לטראמפ?

שמחה ניר, עו"ד 06.12.2017 23:14
אפשר לעשות סקס עם קונדום ולקבל אורגזמה, אבל ילדים לא ייצאו מזה

אפשר לעשות סקס עם קונדום ולקבל אורגזמה, אבל ילדים לא ייצאו מזה


נשיא ארה"ב לא משרת את האינטרסים של ארצו, אלא את אלה שלו בלבד *** אפשר לעשות סקס עם קונדום ולקבל אורגזמה, אבל ילדים לא ייצאו מזה *** דונאלד מזיין אותנו בתחת, ואנחנו עוד שרים *** שלום לא יהיה לנו בקדנציה של טראמפ – תזכרו שאמרתי לכם!



דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ד): האם מהלך השגרירות טוב ליהודים, או רק לטראמפ?

נשיא ארה"ב לא משרת את האינטרסים של ארצו, אלא את אלה שלו בלבד *** אפשר לעשות סקס עם קונדום ולקבל אורגזמה, אבל ילדים לא ייצאו מזה *** דונאלד מזיין אותנו בתחת, ואנחנו עוד שרים *** שלום לא יהיה לנו בקדנציה של טראמפ – תזכרו שאמרתי לכם!

שמחה ניר, עו"ד

בן 78 שנים אנוכי היום (15.6.2017), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו"ד רבה המלחמה!

רובינשטיין אליקים הנבל, אלוהים גאל את בתך שרי מייסוריה – עכשיו תורך!

למדור החדש: שופט השבוע

השופט-בדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת המשפטית ומתעב אותה

"יש ג'ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם"

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

"משוב העם", לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה"הוצאות"

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

"נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!"

"לייק" לדף הפייסבוק עו"ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת "שק בתחת"?

בג"ץ 8743/14, שמחה ניר, עו"ד, נ' הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

דונאלד טראמפ מקיים הבטחה

במהלך מערכת הבחירות שלו הבטיח טראמפ להעביר מתל-אביב לירושלים את שגרירות ארצו.

היום, 7.12.2017 הוא קיים את הבטחתו, לפחות בדיבורים: הוא נתן למשרד החוץ הנחייה להתחיל בהכנות (אדריכלים, מהנדסים, וכו').

בנוסף לכך הוא הכריז על הכרת ארצו בירושלים כבירתה של מדינת ישראל – בעניין הזה הדיבורים הם גם מעשים.

מה  היינו עושים בלעדיו.

כה אמר דונאלד טראמפ על עצמו

דונאלד טראמפ הכריז על רצונו להביא את השלום בין ישראל לפלשתינים, וכמו שכתבתי במאמר דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ג) טראמפ וישראל, תחזית לשנה השמינית – אם הוא יגיע לכך – אני האמנתי לו. היום, כפי שנראה בהמשך, הוא כנראה התייאש מכך.

בנאומו המבשר, היום, הוא אמר (התרגום על פי ישראל היום):

אך אחרי 20 שנה, איננו קרובים יותר לשלום בר-קיימא בין ישראל לפלשתינים. זו תהיה איוולת להניח ששימוש באותה נוסחה יוביל לתוצאה יותר טובה או שונה.

כן, ברור שכותבי-הנאומים שלו מכירים את אלברט איינשטיין.

דונאלד טראמפ רואה את עצמו כהיפר נושא-ונותן, ובספרו על אמנות עשיית העסקאות הוא אומר:

“MY STYLE of deal-making is quite simple and straightforward. I aim very high, and then I just keep pushing and pushing and pushing to get what I’m after".

Donald J. Trump, Trump: The Art of the Deal

ובתרגום חופשי: הסגנון שלי בעשיית עסקאות הוא פשוט וישיר למדי: אני שם לי מטרה גבוהה, ואני דוחף, ודוחף, ודוחף, כדי להשיג את מה שאני חותר אליו.

בעניין החתירה לשלום הישראלי-ערבי, כפי שנראה בהמשך, טראמפ מקבל ציון אפס בסולם טראמפ.

אילו אינטרסים הניעו את דונאלד טראמפ לבצע את המהלך הזה?

דונאלד טראמפ הוא נשיא ארצות הברית, לא נשיא ישראל, ומה שצריך להנחות אותו הוא האינטרסים של ארצו.

לאזרחי ארה"ב אין שום אינטרס בהעברת שגרירותם לירושלים. הם לא מרוויחים ממנה שום דבר, ואם דונאלד רץ להבטיח את הדבר, הוא לא עשה זאת באסיפת בחירות עם הכורים בווירג'יניה המערבית, אלא בוועידת AIPAC, ובפני גופים יהודים אחרים.

בזכות דונאלד ארצות הברית מאבדת את מעמדה כמנהיגה העולם החופשי, ועובר לנאום העברת השגרירות פנו אליו כ-20 ראשי מדינות ידידותיות לארה"ב והזהירו אותו מפני ההשלכות של המהלך הזה.

גם בכירי ממשלו (רקס טילרסון, מזכיר המדינה, ג'יימס מאטיס, מזכיר ההגנה ומייק פומפיאו, ראש ה-CIA,  התנגדו למהלך.

מה היה, איפוא, האינטרס שדחף אותו: האינטרס האישי של דונאלד ("I'm the only one that matters") טראמפ.

דונאלד טראמפ פיזר אין-ספור הבטחות במערכת הבחירות שלו, הבטחות שהוא ידע שהוא לעולם לא יוכל לקיימן (או שבכלל לא שאל את עצמו אם יוכל לקיימן), ואם אתם רוצים "דגימות אקראי" להבטחותיו וקיומן, ראו כאן:

http://www.cnn.com/interactive/2017/politics/tracking-trumps-promises/

(זה מתעדכן).

מה עושה דונאלד כאשר הביקורת הציבורית מכה בו לא רק על מה שהוא עושה או לא עושה, אומר או לא אומר, עשה או לא עשה, אלא גם על כך שהוא לא מקיים את הבטחות הבחירות שלו? הוא מחפש את הדבר הקל ביותר לעשות, ולסמן עליו עוד "וי".

הדבר הזה הוא העברת השגרירות: מכינים נאום קצרצר, קוראים אותו מהטלפרומפטר מול מצלמות הטלוויזיה – ממש "גזור ויש לך ארוחה".

שיעור התמיכה (אפרובל-רייטינג) של דונאלד טראמפ הוא בשפל המדרגה, הוא נמוך מזה של כל נשיאי ארה"ב מאז שהתחילו לסקור את הנתון הזה, בשנה הראשונה לכהונתם. ראו כאן:

http://news.gallup.com/poll/201617/gallup-daily-trump-job-approval.aspx

(גם זה מתעדכן).

ערב ההכרזה התמיכה בו עמדה על 36%.

מדי פעם בפעם טראמפ מבצע מהלכים קצרי-מועד, אשר מעלים את האפרובל שלו באחוז או שניים, ואחר כך זה "נרגע", ולא מן הנמנע שגם המהלך הזה יחזיר מעט סומק ללחייו, ליומיים-שלושה, וזה יכול לעבוד גם הפעם.

מכל מקום, ברור שטראמפ עשה את הדבר הזה לצרכיו הפוליטיים הפנימיים: לא מאהבת ישראל, אלא מאהבת דונאלד.

ומה עם ה-Art of the Deal?

הדבר הכי תמוה בכל הסיפור הזה הוא שטראמפ נתן לישראל את ה"סוכריה" הזאת בחינם.

לאחר ביקורו במזרח התיכון (סעודיה, ירדן, ישראל) אמר טראמפ כי עניין ירושלים יוסדר במסגרת "הסדר כולל" במזרח התיכון, ועלה החשש שבסופו של דבר עניין ירושלים יוזנח ויושאר לדמם בצד הדרך (וגם זה לא קרה).

טראמפ, ה-best negotiator in the world, יכול היה להשתמש בעניין ירושלים כקלף-מיקוח. ללחוץ על ישראל שתיתן משהו לעניין השלום שהוא רצה שיירשם על שמו, אבל הוא לא עשה זאת.

הוא יכול היה לעשות דבר צנוע יותר: להצהיר כי במקביל להכרה במערב ירושלים כבירת ישראל, ארה"ב מכירה במזרח ירושלים כבירתה של מדינת פלשתין, כאשר תקום, וגבולותיה ייקבעו במשא ומתן (זה מה שעשתה צ'כיה בעקבות הצהרתו של טראמפ).

אם הוא היה עושה זאת, כולל ההכרזה על העברת השגרירות לירושלים, מבחינתה של ישראל זה היה הרבה יותר מאשר לא-כלום, ביבי היה מתהדר בכך שתהליך העברת השגרירות "החל במשמרת שלו", ומוסיף שדבריו של טראמפ על מזרח ירושלים כבירתה של פלסתין הם "ביצה שלו נולדה".

אם הוא היה עושה זאת, לא בטוח שהפלשתינים היו מאושרים, אבל גם מבחינתם זה היה עדיף על לא-כלום, ואפילו פתח-תקווה למימוש שאיפתם הלאומית.

התוצאה ממהלכו של טראמפ היא שהוא הקשיח גם את הישראלים, וגם את הפלשתינים.

ואכן, שר התיירות יריב לוין כבר אמר במליאת הכנסת, בין השאר: "אנחנו נתחיל את המשא-ומתן, אם יגיע, בנקודה הרבה יותר טובה", אבל השאלה היא עם מי הוא "יתחיל" את המשא-ומתן, אם הפלשתינים יעדיפו להשאיר את המצב כפי שהוא (גם הישראלים מעדיפים את אותו הדבר – ברית מוזרה).

מתנת-החינם שטראמפ נתן לישראלים הרחיקה כל סיכוי לשלום במזרח התיכון, כי אם ישראל כבר קיבלה את מלוא-תאוותה – איזה אינטרס יש לה לוותר על משהו למען השלום?

אז מה יצא לו מזה, לטראמפ? הרגוני הרוג – איני יודע: הוא התחיל את ה"דיל" עם ציפיות גבוהות, ומכר את כל מה שהיה לו – ללא תמורה.

אחלה "דיל" ...

האם טראמפ גילה אומץ?

בארץ חוגגים את ההישג הזה, ומשבחים את ה"אומץ" שטראמפ גילה.

אדם אמיץ נוטל סיכון מחושב כאשר הוא הולך לעשות פעולה זו או אחרת, אבל מי שעושה את אותה הפעולה ממש, בלי לעשות את חשבון הסיכויים והסיכונים, הוא לא אמיץ, אלא אידיוט.

ודונאלד טראמפ, כפי כבר ראינו, הוא אידיוט בעל פה ענק, מוח זעיר, בלי כל מימשק ביניהם, ובתור שכזה הוא עושה בכל רגע נתון מה שמשרת אותו באותו הרגע.

אם הוא באמת היה אמיץ, הוא היה מגדיר את בניין הקונסוליה האמריקאית בירושלים כ"שגרירות ארה"ב", את בניין השגרירות בתל-אביב כ"קונסוליה", ומורה להחליף את השלטים, ובכך הוא היה משלים את הבטחתו, יוצר עובדות מוגמרות, וחוסך את האינתיפאדה שתבוא עם "חנוכת הבית" העתידית, בנוסף לזו הממשמשת ובאה.

אבל לכך הוא לא היה מספיק אמיץ, מספיק חכם, או גם-וגם.

ומה בישראל?

כמובא כבר לעיל, טראמפ אמר:

... אחרי 20 שנה, איננו קרובים יותר לשלום בר-קיימא בין ישראל לפלשתינים. זו תהיה איוולת להניח ששימוש באותה נוסחה יוביל לתוצאה יותר טובה או שונה.

וזה אומר שטראמפ התייאש מהסיכוי לרשום על שמו את השלום הישראלי-פלשתיני, והשאיר את הישראלים והפלשתינים לבדם במרחץ-הדמים-והאינתיפאדות שלעולם לא ייגמר.

עכשיו המומחים של השמאל יגידו שזה ירחיק את השלום, והמומחים של הימין יגידו שזה דווקא מקרב אותו ... כמה מפתיע ... אני לא יכול לישון מרוב הפתעה!

האם המהלך הזה טוב ליהודים?

כיהודי טוב אני אומר: אם זה בחינם – תנו לי את זה פעמיים.

כאמור לעיל, טראמפ נתן לנו את זה "בחינם", מבחינתו, דהיינו ללא תמורה מדינית או אחרת, אבל מה שברור הוא זה שה"חינם" הזה לא יהיה בחינם, ושיהיה לזה מחיר מדיני, ומחיר בחיי אדם.

לי אין כלים להעריך מראש את המחיר, ולכן אני שותק, אבל כיוון שאתם לוחצים עלי, אני אסתכן בהערכה גסה: 100 הרוגים יהודיים בישראל, 1000 הרוגים פלשתינים, אינתיפאדת-האינתיפאדות, עונש מוות למחבלים בישראל, גרדומים בכל קרן רחוב בישראל, ומספר התליות עולה לוגריתמית.

האם זה יהיה "כדאי"? בעוד חודש, שנה, חמש או עשר שנים נהייה יותר חכמים לעניין המחיר ששילמנו, ואז כל אחד יוכל להעריך – לפי שקלול הערכים האישי שלו – אם המחיר היה כדאי, אם לאו.

מה שאני מצפה מאלה שמוחאים-כף למהלך הזה בלי לדבר על הסיכונים והמחיר האפשרי, הוא שיהיה להם האומץ והיושר האינטלקטואלי לומר: אפילו אם המחיר יהיה כבד ביותר – ניתוק יחסים דיפלומטיים, אבדן חיי אדם רבים – אנחנו מברכים על כך שזה קרה.

אבל לאף אחד מהמברכים אין האומץ לומר זאת.

מתי ייגמר מרחץ הדמים?

כשנפתח מבצע צוק איתן, והתחילו הדיבורים על "כניסה קרקעית", אמרתי: זה יעלה לנו ב-100 הרוגים, וזה ייגמר כאשר הציבור בישראל יגיע אל קצה הנכונות שלו לשלם בחיי אדם, או כשהעולם לא יהיה מוכן לסבול את ההרג שאנחנו גורמים לאוכלוסייה המקומית.

ואכן, המבצע לא נגמר על פי החלטה מקצועית-נטו של הצבא, אלא כאשר אנחנו איבדנו כ-70 חיילים, והעזתים סבלו כ-2000 אבידות-בנפש. בנקודה הזאת הציבור בישראל והציבור העולמי אמרו "עד כאן".

זה מה שיקרה לנו גם הפעם, אבל אני לא שולל את האפשרות של חזרה על האינתיפאדה השנייה, אינתיפאדת אריאל שרון, אשר עלתה לנו בחייהם של כ-1,000 יהודים.

ואל תשכחו את הצד האמריקאי: לאמריקאים היה מספיק עם קוריאה, וייטנאם, עיראק, אפגניסטן, ומה לא. טראמפ מתח ביקורת על קודמו, ברק אובמה, על כך שהוא לא מוציא את הצבא מכל הביצות שארה"ב תקועה בהן, אבל כשהוא נכנס לחדר הסגלגל הוא עשה בדיוק את ההיפך.

ולא לשכוח את בנגאזי: ההתקפה על שגרירות ארה"ב בלוב, שעלתה בחיי שגריר ארה"ב ושלושה אמריקנים נוספים מעובדי השגרירות.

כעת ארה"ב כבר נערכת להגן על כל שגרירויותיה ברחבי העולם, וסביר להניח שיהיו כמה בנגזי נוספים עד שדעת-הקהל האמריקנית תקוץ גם בכך.

ותזכרו שאמרתי לכם.

הצד הפלשתיני

בנאומו אמר טראמפ עוד:

ההחלטה הזאת אינה שינוי ממחויבותנו לעזור בהשגת הסכם שלום בר קיימא. אנחנו רוצים הסכם שהוא "דיל" גדול לישראלים ולפלשתינים. אנחנו לא מתכוונים לנקוט עמדה בנוגע להסדר הקבע, לרבות בנוגע לריבונות ולגבולות בירושלים או הגבולות השנויים במחלוקת. זו סוגיה לשני הצדדים. ארה"ב נותרה מחויבת לעזור בהשגת הסכם שמקובל על שני הצדדים. אני מתכוון לעשות כל שביכולתי לעזור בהגעה של הסכם כזה. אין שאלה בכלל שירושלים היא אחת הסוגיות הרגישות ביותר. ארה"ב תתמוך בפתרון של שתי מדינות, אם כך יסכמו הצדדים.

 בינתיים אני קורא לכל הצדדים לשמור על הסטטוס קוו במקומות הקדושים, לרבות בהר הבית (חראם אל שריף). מעל לכל התקווה שלנו - האונבירסלית והמשותפת לכולם - היא לשלום.

בהחלטה היום אני שוב מאשרר את המחויבות שלנו לשלום ולביטחון באזור. יהיו כמובן התנגדויות והסתייגויות להחלטה, אך אנחנו סמוכים ובטוחים שיחד עם ההתנגדויות נגיע בסוף למקום של הבנה ושיתוף פעולה גדולים יותר. העיר הקדושה הזו מצריכה את הכי טוב מצידנו, לא להדרדר למריבות הצפויות מראש שאנו כה מכירים. השלום אפשרי למי שרוצה להגיע לשם. אנחנו קוראים למתינות ולסובלנות שיתגברו על שנאה. הילדים שלנו צריכים לרשת את האהבה שלנו - לא את העימותים שלנו.

המזרח התיכון הוא מקום של עמים נהדרים עם היסטוריה אדירה, אך הוא דרך במקום בשל שפיכות הדמים. סגן הנשיא פנס יגיע לאזור כדי לאשרר מחדש את המחוייבות שלנו עם שותפינו למגר את הרדיקליזם שפוגע בתקוות ובחלומות של כולנו. הגיע הזמן שמי שרוצים שלום ימגרו את הקיצוניים מקרבם. הגיע הזמן שהאנשים המתורבתים יתמודדו עם דברים באמצעות ויכוח רציונלי ולא באמצעות אלימות. והגיע הזמן שכולם יקחו על עצמם ליצור עתיד זוהר וטוב.

לכן היום אנו צריכים להקדיש את עצמנו להבנה הדדית, ולפתוח את הלב והמוח לכל האפשרויות. אני קורא לכל המנהיגים בעולם, יהודים מוסלמים נוצרים, ישראלים ופלשתינים, להצטרף אלינו במסע לשלום האציל.

כמה קשקשנות, כאשר המהלך הזה קטע כל סיכוי להסדר מוסכם, ואפילו למו"מ כלשהו – בוודאי שלא ב"תיווכה" של ארה"ב, אשר מראש נתנה לישראל עמדת-פתיחה טובה בהרבה מעמדת-הפתיחה שהייתה לה גם לפני כן.

ואני שואל את עצמי האם האידיוט הזה מבין מה דוברות שפתיו?!

שימו לב לאמירה הזאת: ארה"ב תתמוך בפתרון של שתי מדינות, אם כך יסכמו הצדדים.

חכמה כזאת גם אני יכול לפלוט: שמחה ניר יתמוך בפתרון לפיו ארצות הברית וצפון קוריאה תשמדנה את כל כלי הנשק הגרעיניים שלהן, ותכתתנה חרבותיהן לאתים – אם כך יסכמו הצדדים.

גאוני בפשטותו, חכם וצנוע.

בצד הפלשתיני כבר מבינים שרעיון שתי המדינות מת לחלוטין, מת באופן סופי, והם מתחילים לדבר על מדינה אחת, עם זכויות שוות – לרבות זכויות פוליטיות.

זה, כמובן, לא יעבוד, כי מדינת ישראל לא תרצה רוב פרלמנטרי חרדי-ערבי (בשלב הראשון), ורוב ערבי (בשלב השני), ומדינת ישראל תתקשה לשווק לעולם רעיון של מדינה אחת, בה הערבים יהיו אזרחים סוג ב', נטולי זכויות אזרחיות מלאות.

עכשיו השאלה היא ימצמץ ראשון.

הפלשתינים לא יעשו זאת, כי, מבחינתם וגם מבחינת כל המסתכל מהצד, זו ירידה על הברכיים כדי לנהל משא ומתן בתנאי-פתיחה הכי גרועים שאפשר.

נשארו הישראלים והאמריקאים, ונשארו הזיכרונות של הפלשתינאים אשר ניהלו מו"מ מתיש, ובסוף, כאשר כל הקצוות כבר היו סגורים, הישראלים אמרו רגע-רגע, אנחנו רוצים שתסכימו לכך שמעל לכל ברז-כיבוי (הידרנט) ברחובה של עיר בישראל תתנוסס תמונתו של בנימין זאב הרצל.

אם גם ישראל וארה"ב לא תרצינה למצמץ, משא ומתן לא יתקיים – אולי לעולמים, ובאפס-תקווה לפלשתינים לא יישאר להם אלא להתחיל עם אינתיפאדה שלא תיגמר לעולם.

אם הישראלים ימצמצו, הפלשתינים יגידו להם: אם יש לכם מה להציע – תציעו, אבל הצעה שלמה וכוללת, ולא רק "הצעה למו"מ" – ואנחנו נסכים, או שלא נסכים.

האם ישראל תסכים? סבירות נמוכה ביותר.

אם טראמפ ימצמץ, הפלשתינים יגידו לו: אם אתה רוצה לחזור ולהיות מתווך נייטראלי – קודם תחזיר את המצב ל"גבולות ה-5 בדצמבר", אחר כך לך אל הישראלים, תכינו יחד הצעה שלמה וכוללת, ולא רק "הצעה למו"מ", תגישו לנו – ואנחנו נסכים, או שלא נסכים.

ואם כל הדברים האלה לא יניבו שום דבר, לא תישאר אלה "האופציה הגרעינית": פירוק הרשות הפלשתינית (למעט משטר החמאס ברצועת עזה), והנחת המפתחות על שולחנו של ביבי – שיעשה שלום עם איסמעאיל הנייה.

הערה לדונאלד ולביבי נתניהו, יריב לוין ושות'

אפשר לעשות סקס עם קונדום, ולקבל אורגזמה, אבל ילדים לא ייצאו מזה.

הערה נפרדת לביבי נתניהו, יריב לוין ושות'

אתם רוקדים היום משמחה, משתחווים לפני דונאלד הגדול, אבל לא ירחק היום בו תבינו שהוא תקע אתכם במצב של לא לבלוע ולא להקיא, ושהוא זיין אתכם בתחת, ואתם עוד שרים.

הערות-שוליים משלי, פחות חשובות

מה שחשוב עכשיו הוא שנגמול לאמריקאים טובה תחת טובה, ונכיר בוושינגטון די.סי. כבירת ארצות הברית של אמריקה.

ובאשר לנו – כיוון שארה"ב הכירה בירושלים כבירת ישראל, ולפני שטראמפ יתחרט, אנחנו יכולים לנצל את ההזדמנות ולהעביר לירושלים גם את מוסדות השלטון שלנו, שעדיין לא הועברו לירושלים.

ואיך אפשר בלי המחזה בן-האלמוות הזה:

http://www.quimka.net/a345665-benjamin-abbas-mahmoud-trump-donald-j-netanyahu-docudrama

_______­­­­­­­­­­­­____

לפרקים הקודמים בסדרה:

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (א): פה ענק, מוח זעיר, בלי כל מימשק ביניהם

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ב): העכברים עוזבים את הספינה הטובעת

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ג) טראמפ וישראל, תחזית לשנה השמינית – אם הוא יגיע לכך

וראו עוד:

ציפי לבני ומחמוד עבאס מנהלים שיחות מדיניות (דוקודרמה)

Tsipi Livni and Mahmoud Abbas Talk Peace

מדינת ישראל ודונאלד טראמפ: נא להנמיך ציפיות! (עדכון)

אהרן ברק, ברק טראמפ, דונאלד אובמה: תחזית לתוצאת המפגש בין בנימין נתניהו ודונאלד טראמפ

Benjamin Abbas, Mahmoud Trump and Donald J. Netanyahu Make Peace in the Middle East

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור "הוספת תגובה" (למטה מכאן)

אל תאמרו "מבחן בוזגלו" – אמרו "מבחן אלישבע"*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו"ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה