אהרן ברק נרצח פעם שלישית – הרוצחת הפעם: מרים נאור (מחזה דוקודרמה)

*** בנימין עבאס, מחמוד טראמפ ודונלד נתניהו עושים שלום ***

Benjamin Abbas, Mahmoud Trump and Donald J. Netanyahu Make Peace in the Middle East

עו"ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות  האזרח הבא – מצע מעודכן, אפריל 2017!

*** המאמר ה-4500: למרים נאור, על אמון הציבור בשופטיו ***  איילת שקד – כשלון ושחיתות *רובינשטיין אליקים הנבל – עכשיו תורך! * מישאל חשין – קווים לדמותו *** עמיעד רט, שופט: גנב! גנב! גנב!!! מדוע אתה לא תובע אותי?! *** אתר "משוב העם" לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה"הוצאות" *** בית המשפט העליון מחפה על מושחתי ההוצל"פ


עוד על פרשת פולארד – אליקים רובינשטיין הנבל ממשיך לשקר

שמחה ניר, עו"ד 08.11.2017 19:19
תמימות היא, או איוולת

תמימות היא, או איוולת


ומדינת ישראל המאלילה אנשים כמותו מוכיחה שוב ושוב כי היא מדינה בפשיטת-רגל ערכית, מדינה המאבדת את הזכות המוסרית לעצם קיומה



עוד על פרשת פולארד – אליקים רובינשטיין הנבל ממשיך לשקר

ומדינת ישראל המאלילה אנשים כמותו מוכיחה שוב ושוב כי היא מדינה בפשיטת-רגל ערכית, מדינה המאבדת את הזכות המוסרית לעצם קיומה

שמחה ניר, עו"ד

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

בן 78 שנים אנוכי היום (15.6.2017), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו"ד רבה המלחמה!

רובינשטיין אליקים הנבל, אלוהים גאל את בתך שרי מייסוריה – עכשיו תורך!

למדור החדש: שופט השבוע

השופט-בדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת המשפטית ומתעב אותה

"יש ג'ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם"

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

"משוב העם", לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה"הוצאות"

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

"נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!"

"לייק" לדף הפייסבוק עו"ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת "שק בתחת"?

בג"ץ 8743/14, שמחה ניר, עו"ד, נ' הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

בימים ההם ...

תחת הכותרת מפולארד עד פלוני – אליקים רובינשטיין הנבל לא השתנה, וכותרת-המשנה איך אפשר שלא לבכות לנוכח סיפורים כמו הסיפור המובא כאן, סיפור אחד מני רבים על מדינת ישראל של המאה העשרים-ואחת, מדינה בפשיטת-רגל ערכית, מדינה המאבדת את הזכות המוסרית לעצם קיומה, אמרתי, בין השאר:

פולארד ריגל בארצו לטובת מדינת ישראל (וכנראה גם לטובת מדינות אחרות).

כאשר הוא גילה שהאמריקאים יושבים לו על הזנב, הוא התדפק על שעריה של שגרירות ישראל בוושינגטון, וביקש מקלט, אך השערים ננעלו בפניו, הוא נלכד ע"י האמריקאים, הועמד לדין ונשפט למאסר עולם.

הבכיר בשגרירות ישראל היה אז אותו אליקים רובינשטיין. הוא  טוען שהוא "לא היה" בשגרירות באותה העת, וגם לא ידע בזמן-אמת כי פולארד מבקש משלט בשגרירות, אבל ספק אם יש אדם אחד, בישראל או בעולם כולו, אשר מאמין לשקרן הזה.

אילו היה רובינשטיין אומר כי אילו הוא היה שם, הוא היה נותן לפולארד להיכנס ... אילו היה אומר זאת, אפשר היה להאמין, או שלא להאמין, אבל הוא לא מעז לומר זאת, "וטעמיו עמו".

אבל לא זו בלבד שהשקרן הזה אינו מסתייג מהסירוב לתת לפולארד – שפעל בשירות מדינת ישראל – מקלט בשגרירות, אלא שהוא עוד הרהיב עוז, ועל אדמת ארצות הברית הוא גינה את השלטונות האמריקאים על כך שהם לא משחררים אותו (ראו סע' 22, כאן).

והתנהגותו הנלוזה הזאת של רובינשטיין לא הפריע לאיש לקדם אותו לכהונה מס' 2 במערכת המשפט בישראל. ראו ביהמ"ש העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשך, שקרנות ושחיתות קשה (ה): אליקים רובינשטיין "משטח" את שגרירות ארה”ב בתל-אביב.

את עובדת טענתו של רובינשטיין לפיה הוא "לא היה" בשגרירות באותה העת, ביססתי על פרסומים שונים שמעולם לא הוכחשו. ראו, למשל, את הכתבה הזאת, בה נאמר (ההדגשה שלי):

רובינשטיין כיהן כציר בוושינגטון, סגנו של השגריר מאיר רוזן, בשנים 1986-1984 ובהיעדרו של רוזן היה הממונה על השגרירות ב-21 בנובמבר 1985, כאשר פולארד ניסה לחמוק במכוניתו לחניון הבניין, הוצא משם ונעצר בידי סוכני האפ-בי-איי.

בנסיעתו הפתאומית לתוך החניון, לאחר דקות רבות של המתנה ברחוב הכולל שגרירויות נוספות ובנצלו את אטיות ירידתו של המחסום החשמלי, נצמד פולארד למכוניתו של רובינשטיין. במכונית ישב רק נהגו של רובינשטיין, שחזר מהסעת הציר יחד עם השר משה ארנס לפגישות במשרד החוץ האמריקאי. רובינשטיין לא ידע על הפעלת פולארד כמרגל בידי ראש הלשכה לקשרי מדע (לק"ם) במשרד הביטחון, רפי איתן, ושליחיו בוושינגטון ובניו יורק.

מי יכול היה להפיץ את ה"אליבי" הזה, אם לא רובינשטיין אליקים עצמו?

... בזמן הזה

בראיון פרידה שנתן למקור ראשון (24.10.2017), עליו עוד נרחיב בעתיד, התעוררה שאלת חלקו של רובינשטיין בהסגרת יהונתן פולארד לשלטונות החוק בארה"ב, כאשר היא היה ציר ישראל בוושינגטון, ובאותה העת הוא היה הגורם הבכיר ביותר בשגרירות.

כך נשאל רובינשטיין, וענה (ההדגשות שלי):

שאלה:    כשהתפוצצה פרשת פולארד היית ציר בוושינגטון. פולארד הגיע לשגרירות וגורש ממנה, כאשר אתה ישבת בפנים בתפקיד הבכיר באותו הזמן. מה היה חלקך באירוע?

תשובה:  לא היה לי חלק. את פרשת הריגול לא הכרתי, וכאשר זה התגלה זה היה עבורי שוק גדול שיש בכלל דבר כזה. באותו יום ישבתי בשגרירות, ולפתע הגיע אליי הקב"ט וסיפר לי מה קרה. שלחתי מיד מברק לישראל וסיפרתי להם שהגיע אדם לשגרירות והוציאו אותו מהמתחם. לאחר האירוע שמעתי שהמעשה של אותו אדם מדאיג, אבל לא הייתה לי שום ידיעה על הדבר. ... הידיעה שלי הייתה מצומצמת והתמצתה במה שהקב"ט בא אליי וסיפר. עד היום אני שומר את המברק ההוא ששלחתי. הוצאתי אותו מהשגרירות מפני שהופנתה אז ביקורת עליי כאילו פנו אליי ואני הוריתי להשאיר אותו מחוץ לשגרירות. אני לא יודע מה הייתי עושה אילו היו נועצים בי בעניין פולארד, אבל זה נחסך ממני.

אני מניח שהוא קרא את מה שכתבתי עליו במאמר הנ"ל (ההדגשה במקור):

אילו היה רובינשטיין אומר כי אילו הוא היה שם, הוא היה נותן לפולארד להיכנס ... אילו היה אומר זאת, אפשר היה להאמין, או שלא להאמין, אבל הוא לא מעז לומר זאת, "וטעמיו עמו".

הנה, גם עכשיו "טעמיו עמו" – אבל הוא כבר שינה את טעמו: הוא אכן ישב בשגרירות "באותו היום" ממש, אבל הוא "לא ידע" שום דבר, אלא רק לאחר מעשה, כאשר "הגיע אליו הקב"ט וסיפר לו מה קרה". איזו סיבה יש לקב"ט לפעול על דעת עצמו, כאשר בא אדם לשגרירות, מבקש מקלט, ומסביר שרודפים אותו בגלל עבודתו בשירותה של מדינת ישראל? ואם הוא בא אל הבכיר בשגרירות ומספר לו על האירוע – מה ההיגיון בכך שהוא ייקח את האחריות על עצמו, במקום לבוא אל הבכיר לפני מעשה, כדי שהוא יחליט?

הנה, נתתי לרובינשטיין הזדמנות לומר כי אילו הוא היה שם, הוא היה נותן לפולארד להיכנס, אבל גם את ההזדמנות הזאת הוא לא מנצל.

ומה הפלא? אם הוא היה אומר שהיה נותן לפולארד להיכנס, אף אחד כבר לא היה מאמין לו, ... אז הוא אמר שהוא "לא יודע מה היה עושה אילו היו נועצים בו".

חוכמה גדולה. גם אני לא יודע מה הייתי עושה אילו היו עושים אותי השר לתשתיות הלאומיות, שר התרבות והספורט, או אפילו ראש הממשלה.

אני יודע מה הייתי עושה בתור שר המשפטים, ולכן אני מציע את עצמי רק לתפקיד הזה.

אבל רובינשטיין שימש מרצונו בתפקיד שהוכשר לו, והוא חייב לדעת איך הוא היה פועל אם היה נדרש לקבל את ההחלטה, בזמן-אמת.

האליבי המפוקפק

כמובא לעיל, רובינשטיין אומר:

שלחתי מיד מברק לישראל וסיפרתי להם שהגיע אדם לשגרירות והוציאו אותו מהמתחם. לאחר האירוע שמעתי שהמעשה של אותו אדם מדאיג, אבל לא הייתה לי שום ידיעה על הדבר. ... הידיעה שלי הייתה מצומצמת והתמצתה במה שהקב"ט בא אליי וסיפר. עד היום אני שומר את המברק ההוא ששלחתי. הוצאתי אותו מהשגרירות מפני שהופנתה אז ביקורת עליי כאילו פנו אליי ואני הוריתי להשאיר אותו מחוץ לשגרירות.

אני לא רוצה להתייחס לקטנות, כגון אם מותר לעובדי המדינה "לקחת הבייתה" מסמכים רשמיים, כדי להשתמש בהם ביום מן הימים, אבל רובינשטיין, שמינויו כשופט פורסם ברשומות, יודע היטב שראייה שאדם ייצר אינה יכולה לשמש לו הגנה כלשהי.

חבל שהוא לא מציג את המסמך הזה, את שעת הפקתו, ואת שאר המסמכים והתרשומות שנעשו בשגרירות, החל מיומיים לפני האירוע, וכלה בשבוע לאחריו.

על פי המעט שהוא מציג, נראה יותר שזה היה אליבי מוכן מראש.

עגום, עגום

המסקנה העגומה מכל הסיפור הזה היא אחת בלבד: שקרן נשאר שקרן, נבל לא מגלה הרהורי חרטה, ומדינת ישראל המאלילה אנשים כמותו מוכיחה שוב ושוב כי היא מדינה בפשיטת-רגל ערכית, מדינה המאבדת את הזכות המוסרית לעצם קיומה.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור "הוספת תגובה" (למטה מכאן)

אל תאמרו "מבחן בוזגלו" – אמרו "מבחן אלישבע"*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו"ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה