אהרן ברק נרצח פעם שלישית – הרוצחת הפעם: מרים נאור (מחזה דוקודרמה)

*** בנימין עבאס, מחמוד טראמפ ודונלד נתניהו עושים שלום ***

Benjamin Abbas, Mahmoud Trump and Donald J. Netanyahu Make Peace in the Middle East

עו"ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות  האזרח הבא – מצע מעודכן, אפריל 2017!

*** המאמר ה-4500: למרים נאור, על אמון הציבור בשופטיו ***  איילת שקד – כשלון ושחיתות *רובינשטיין אליקים הנבל – עכשיו תורך! * מישאל חשין – קווים לדמותו *** עמיעד רט, שופט: גנב! גנב! גנב!!! מדוע אתה לא תובע אותי?! *** אתר "משוב העם" לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה"הוצאות" *** בית המשפט העליון מחפה על מושחתי ההוצל"פ


דוקטור דוליטל ומיסטר הייד

גלעד קדומים 19.08.2017 17:02
השלכות

השלכות


יש סיבה לכך שאיש לא שואל מה יש לאמריקה לחפש באסיה, למעט, אולי, כמה אסייתיים שלא באמת מעניינים אף היסטוריון רציני ומלומד כי הם סתם מלוכסני עיניים שנבראו כדי לעבוד במטבח תאילנדי או להופיע בסרטי סמוראים או להחליף חיתולים לקשישים תכולי עיניים, בלונדינים לשעבר.



דוקטור דוליטל ומיסטר הייד

יש סיבה לכך שאיש לא שואל מה יש לאמריקה לחפש באסיה, למעט, אולי, כמה אסייתיים שלא באמת מעניינים אף היסטוריון רציני ומלומד כי הם סתם מלוכסני עיניים שנבראו כדי לעבוד במטבח תאילנדי או להופיע בסרטי סמוראים או להחליף חיתולים לקשישים תכולי עיניים, בלונדינים לשעבר.

גלעד קדומים

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

בן 78 שנים אנוכי היום (15.6.2017), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו"ד רבה המלחמה!

רובינשטיין אליקים הנבל, אלוהים גאל את בתך שרי מייסוריה – עכשיו תורך!

למדור החדש: שופט השבוע

השופט-בדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת המשפטית ומתעב אותה

"יש ג'ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם"

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

"משוב העם", לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה"הוצאות"

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

"נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!"

"לייק" לדף הפייסבוק עו"ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת "שק בתחת"?

בג"ץ 8743/14, שמחה ניר, עו"ד, נ' הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

דוקטור דוליטל ומיסטר הייד

בבוקרו של יום חמישי הגיע צוטומו ימגוצ'י לעבודה למרות ששלשה ימים לפני כן נכווה בכל פלג גופו השמאלי. בשעה אחת עשרה הוא סיפר למפקח במקום עבודתו על הדבר המדהים והמחריד ביותר שראה בימי חייו. ואז תוך כדי שהוא מספר את סיפורו הבלתי יאומן אור לבן בוהק בלתי נתפס היכהו שנית בסנוורים.

התאריך של אותו יום חמישי – 9 באוגוסט, השנה – 1945, מקום עבודתו של ימגוצ'י – מפעלי מיצובישי בעיר נגסאקי. צוטומו ימגוצ'י הוא האדם היחיד הידוע עד כה ששרד שתי פצצות אטום.

מספר האנשים שלא שרדו את פצצות האטום היה ונותר בלתי ידוע עד היום משום שקשה לאמוד מספר מדויק של עשרות אלפי אנשים שתוך פחות מתשע שניות הפכו לאדי פחמן באטמוספירת כדור הארץ.

בשביל האמריקאים ועוזריהם הם היו ונותרו סטטיסטיקה בלבד. כמעט חודש לאחר מכן התפרסם בלונדון ב"דיילי ניוז" מאמר מאת וילפרד ברצ'ט תחת הכותרת "המגיפה האטומית" בה תיאר את מוראות הקרינה הגרעינית בצורה פלסטית כעד ראיה למתרחש בהירושימה חודש אחרי. הוא כתב זאת כ"אזהרה לעולם". כתבים נמרצים מה"ניו יורק טיימס" "יודעי דבר" ש"מבינים דבר או שנים" במדע, יצאו חוצץ נגד מסקנותיו הנמהרות של ברצ'ט והסבירו בצורה מדעית משכנעת שאין שום קשר בין הפציעות והמחלות לבין קרינה רדיואקטיבית ובוודאי שלא לפצצות האטום.

הציבור האמריקאי נרגע. הצנזורה בארצות הברית הייתה כמעט בלתי עבירה. שנים רבות עברו עד ששמעו באמריקה מעט מזעיר מממדי התופעה. עד היום, שבעים ושתים שנה לאחר מכן לא הכל הותר לפרסום.

קצת פחות משלש שנים וחצי קודם לכן, ב-18 באפריל 1942, יצאו מטוסי קרב אמריקאים לתקוף מטרה צבאית חשובה אחרת – העיר טוקיו. חמושים בפצצות תבערה הגיעו מטוסי B25  בפיקודו של סגן אלוף ג'ימי דוליטל והפציצו אוכלוסיה אזרחית.

דוליטל שב לארצות הברית כגיבור לאומי והכריז כי המשימה השיגה תוצאות מעבר למצופה. בשנת 2015 קיבלו כל בוגרי הפשיטה הנועזת את מדליית הזהב של הקונגרס האמריקאי. אמנם בהשוואה להמשך המלחמה ההישג היה סמלי בלבד, אולם היא הצליחה להעלות את המורל האמריקאי הירוד בעקבות פרל הארבור.

היו שני הבדלים, אמנם זניחים, אבל בכל זאת הבדלים בין תקיפת פרל הארבור לתקיפת טוקיו. ההבדל הראשון הוא שפרל הארבור הייתה בסיס צבאי והפגיעה הייתה צבאית טהורה וטוקיו הייתה (ועודה) עיר אזרחית, בירת יפן הקיסרית. ההבדל השני הוא שהחיילים שנפגעו בפרל הארבור היו בלונדינים תכולי עין בעוד שאזרחי טוקיו שנפגעו היו כהים ומלוכסני עינים.

אמנם יש הבדל שלישי, אבל הוא כל כך זניח שאיש לא שם לבו אליו – המרחק בין פרל הארבור לטוקיו הוא 6,100 ק"מ ואילו המרחק בין פרל הארבור לוושינגטון די סי הוא 7,900 ק"מ.

הסיבה שאין מי שהעלה נקודה זו היא נקודת המוצא של כל ההיסטוריונים שהתייחסו לנושא הקרוי "מלחמת העולם השנייה" – שלאמריקה היה מה לחפש באסיה. העובדה פשוט קיימת – לאמריקה יש מה לחפש באסיה ולמען האמת היא כבר מצאה את מה שהיא חיפשה – שליטה ללא מצרים.

אבל יש סיבה לכך שאיש לא שואל מה יש לאמריקה לחפש באסיה, למעט, אולי, כמה אסייתיים שלא באמת מעניינים אף היסטוריון רציני ומלומד כי הם סתם מלוכסני עינים שנבראו כדי לעבוד במטבח תאילנדי או להופיע בסרטי סמוראים או להחליף חיתולים לקשישים תכולי עיניים, בלונדינים לשעבר, ואם אפשר, כמובן, גם כמה צעירות אסייתיות לסרטי פורנו מערביים או לשירותי מין לתיירים מערביים שמגיעים לשם – זה יכול להיות נחמד וגם אקזוטי. הנה, מצאנו סוף סוף מה יש לאמריקאים לחפש באסיה!

והסיבה שאיש לא שואל מה יש לאמריקאים ולמערב הפרוע בכלל לחפש באסיה היא שאם מישהו רציני ומלומד יתחיל לשאול שאלות מופרכות שכאלה הוא יצטרך מהר מאד להתמודד עם השאלה מה יש למערב לחפש באפריקה ועם השאלה העוד יותר בעייתית – מה יש לאנשים תכולי עין ובלונדינים לחפש באמריקה.

אם מישהו ישאל שאלה כזאת הוא יצטרך לתת הסברים לגבי היעלמותם של 90 מיליון בני אדם לא תכולי עין ולא בלונדינים תוך פחות מ-14 שנה בתקופה שעוד לא היו פצצות אטום, ואי אפשר היה לעשות זאת בצורה יעילה כל כך. אבל כיוון שהזמן והיריעה קצרו מלהכיל את כל מעשיהם של צדיקי העולם בחמש מאות השנים האחרונות נתמקד ביפן.

הרומן ההיסטורי בין יפן למערב מתחיל בשנת 1570 למניין הנוצרים: קצת פחות מ-80 שנה לאחר שקולומבוס גילה שיש עוד כמה אנשים לא בהירי עור שניתן לנצל (או לחילופין לחסל) עקב פיגורם הטכנולוגי, גילו מספר סוחרים פורטוגזים את איי ניהון עליהם רק שמעו מפי הסינים  בשמם הסיני – יפן. הם קנו להם חלקת חוף באחד האיים וקראו לו "מפרץ משתרך", ביפנית – נגסאקי.

במהרה החלו הפורטוגזים וההולנדים שבאו עמהם להפיץ את הבשורה הנוצרית על פני אדמת יפן, כפי שעשו בכל מקום אליו הגיעו. היפנים, באופן מפתיע למדי, לא קידמו בברכה את המיסיון הנוצרי ואת האהבה והצדק והחמלה הנוצריים שבאו לרשת את תרבותם והחליטו לסגור את שעריהם בפני מיסיונרים. בטרמינולוגיה של ההיסטוריונים המלומדים זה נקרא "דיכאו את הנוצרים" אבל האמת ההיסטורית חייבת להיאמר מתי שהוא – הפצת הנצרות נאסרה ביפן ומי שניסה לעשות זאת בכל זאת אולץ לעזוב אותה.

ביפן שהסתגרה לה בקצה הים השקט טרם הספיקו ללמוד מהאינקוויזיציה הנוצרית איך מטפלים בתרבות לא רצויה שפולשת לך לחצר האחורית. ובכן, לאחר שבכל רחבי אסיה החלו בריטניה, צרפת, הולנד, גרמניה, רוסיה ועוד כמה שלבטח שכחתי, לפלוש לשטחים נרחבים בעזרת טכנולוגיה מתקדמת, להביא את הנאורות, הקדמה והמוסר הנוצרי לילידים מלוכסני העיניים וללמדם תרבות מהי, החליטו היפנים (וגם הסינים, במידת מה) שהם אינם מעוניינים בחינוך מחדש וכי די להם בתרבותם שלהם. הם אסרו על כניסה של זרים מהמערב לאיים שלהם והמשיכו לעסוק בשלהם.

בשנת 1852 החליט נשיא ארצות הברית מילרד פילמור שהגיע הזמן להכריח את היפנים להיפתח אם לא למערב כולו אז לפחות לארצות הברית. הוא שלח 750 חיילים בפיקודו של מתיו פרי לשכנע את היפנים להיפתח למערב.

היפנים, שלא נעלם מעיניהם כוחה של ארצות הברית ולא היו מעוניינים בעימות צבאי איתה, החליטו לתת את הסכמתם להטבות מסחר מסויימות לארצות הברית. כמובן שמעצמות המערב האחרות החרו החזיקו אחרי ארה"ב וכך הצליחו מדינות המערב בכל זאת לפלוש לאיי יפן בדרכם הפתלתלה.

היפנים מצדם, נחשפו למהפכה התעשייתית ולמדו היטב את השימוש בה. אמנם האדם המערבי היה סבור לתומו שאין חכם ממנו, וכיוון שכך הוא הוא זה שהמציא את המהפכה התעשייתית. אבל מלחמת רוסיה-יפן שבאה חמישים שנה אחר כך, הוכיחה למעצמות המערב שהיפנים לא פחות מוכשרים, וגם לא פחות חכמים מהם, גם אם הם מלוכסני עיניים.

הדבר הפך לבלתי נסבל מבחינת המערב. מילא שהיפנים רוצים לשמור על "בדלנותם" כפי שנקראה שמירת המסורת היפנית בפי האדם המערבי הנאור והמתקדם, מילא שהיפנים רוצים לנצח במלחמות עם אסייתיים מלוכסני עיניים כמותם, אבל לנצח מעצמה מערבית נאורה ומתקדמת? זה הכה בהלם תרבותי כל אדם נאור ומתקדם באירופה, מלבד היהודים האירופאים שכבר שבעו זה עידן ועידנים את נחת זרועו המוסרית והצודקת של האירופאי הנאור והמתקדם.

הסכסוך המזוין המדובר בין יפן לסין החל עוד בשנת 1937. כשנתיים לפני מה שהיסטוריונים מערביים מכנים "פרוץ מלחמת העולם השנייה". ביפן מכנים זאת "תקרית סין" למרות שההיסטוריונים המערביים מתעקשים על השם "מלחמת סין-יפן השנייה", זאת משום שמבחינת יפן זו באמת הייתה תקרית ולא מלחמה והיא לוותה בהרבה דברים נוספים, כמו למשל סכסוכי המפלגות הקומוניסטיות הסיניות על השליטה בסין והרציחות ההמוניות שליוו את הסכסוכים הנ"ל.

אמנם אותם היסטוריונים מערביים ששים לזקוף מיליוני אזרחים סינים הרוגים לחובת יפן והמון "פשעים נגד האנושות" שנעשו נגד אזרחים סינים, אולם אפילו על טבח ננקינג אין עדויות ממש אמינות והעד המרכזי ש"נדהם מהאכזריות שאם לא היה רואה אותה בעיניו לא היה מאמין" היה גרמני שפעל תחת צלב הקרס, יוהאן ראבה שמו. עוד צדיק יסוד אירופה.

לעומת זאת, הפצצות של ערים אסייתיות בידי בעלות הברית הם דבר גלוי שאפילו לא ממש מעורר בושה או אי נוחות בקרב האדם הנאור והמתקדם.  מיליוני סינים נרצחו במהלך שנות המלחמה. עשרות אלפי אסייתיות הפכו לשפחות מין.

באחוז מזערי מתוך המקרים לקחו חלק חיילים יפנים. רוב החיילים היפנים דווקא היו די ממושמעים. לכן הם יכלו לנהל מערכות כה כבדות בצורה כה יעילה. והפקודות היפניות אסרו במפורש על פגיעה באוכלוסייה לא לוחמת כשמלווה אליהן איום בגזר דין מוות למי שיפר אותה. כך היה גם לפני כיבוש ננקינג המפורסם.

לאחר שנפתח העימות המזוין בין אמריקה ויפן, ראתה יפן הצלחות לא מעטות בשדה הקרב. הטייסים היפנים היו טובים מעמיתיהם האמריקאים והצי היפני היה הצי החזק באוקיינוס השקט אם לא בעולם כולו. ואז, ששה חדשים לאחר פרל הארבור הופגזה טוקיו בידי אנשי דוליטל גיבורי החיל שהצליחו בצורה יוצאת מן הכלל להפגיז אוכלוסייה אזרחית. היפנים תפסו  8 מהטייסים, דנו אותם למוות וביצעו את גזר הדין ב-3 מהם.  אחרי שהאמריקאים הצליחו להפוך את פני המערכה בקרב מידוויי, והנחילו ליפנים מפלה אחר מפלה, הם הגיעו לטווח אש מאיי יפן עצמם. שנתיים אחרי הפשיטה של דוליטל החל חיל האוויר האמריקאי לכתוש ערים יפניות בקביעות בפצצות תבערה. ללא ניסיון אפילו להסוות זאת כפגיעה במטרות צבאיות. בלילה אחד  נהרגו בטוקיו, המטרופולין הגדול בעולם, 100,000 אזרחים – גברים, נשים, טף, זקנים, חולים – כל מי שרק היה שם. מבחינת האמריקאים זה היה מוצדק לחלוטין. הנה, היפנים הפגיזו את פרל הארבור!

ובכל זאת, יפן לא נכנעה. יפן אמנם חשה שיש לסיים את המלחמה הזאת, אבל לא בכל מחיר. החרות הייתה חשובה ליפנים יותר.  למעשה מלכתחילה כיבושי יפן באוקיינוס השקט נעשו כדי לשמור על חרות יפן ולמנוע מהמערב לפלוש אליה. קצת קשה לבטוח באנשים בלונדינים תכולי עין, אפילו אם חותמים איתך על הסכמים בינלאומיים. הנה גרמניה הנאציונל סוציאליסטית, הנה רוסיה הסובייטית – אם תסובב להם את הגב כשיש בידם סכין, לך תדע מה יכול לקרות.

כשהחלו האמריקאים לכבוש את איי יפן עצמם ודרשו כניעה מוחלטת ללא תנאי, היפנים הבינו שהם עכשיו נלחמים על הבית. על החרות שלהם. על תרבות בת אלפי שנים שהולכת להיכחד בידי נוצרים חסודים שרוצחים בשם החסד והחמלה. הם לא רצו.  האמריקאים הבינו שהנה, הם מנצחים. והם רצו לעשות את זה כמה שיותר חזק, כמה שיותר מהר וכמה שיותר לבד. הם גם רצו להבטיח לעצמם שהם מעצמת העל היחידה באזור. גרמניה הנאצית הוכרעה לא מכבר ועכשיו נותר ללמד בינה את הילידים היפנים מלוכסני העין. כרזות זחוחות של דוד סם מחווה תנועה גסה, עם כיתוב "יפן... עכשיו תורך!" נפוצו ברחבי ארצות הברית והזחיחו את דעתם של אזרחי אמריקה האומללים שדאגו לילדיהם שנמצאים אי שם הרחק מהבית. 

ב-16 ביולי 1945, הוכתר "פרויקט מנהטן" כהצלחה מסחררת. השותפים לפרויקט צהלו. הם הבינו שיש בידם כוח הרס בלתי ניתן לעצירה. ממש כמו אלוהים בעצמו. הפיצוץ בו הם חזו היה מרהיב ביופיו והתוצאות עלו על כל המשוער – הפיצוץ האטומי הראשון בעולם פער מכתש בעומק של שלשה מטרים על קוטר של כ-300 מטרים. הניסוי נעשה במקום מבודד ללא ישוב ברדיוס של 300 ק"מ. ובכל זאת, מכיוון שהמדענים דווקא היו מודעים להשלכות הקרינה הרדיואקטיבית הנובעות מביקוע הגרעין הם דאגו להמציא תוכנית לפינוי מהיר של אזרחים המצויים במרחק של 350 ק"מ ממקום הפיצוץ במידה שהרוח תעיף את העננה הרדיואקטיבית לכיוונם. כל השותפים לפרוייקט מנהטן בלי יוצא מן הכלל הבינו היטב את משמעות הפיצוץ של פצצה אטומית בלב אוכלוסייה אזרחית לא לוחמת. ובכל זאת, ב-6 באוגוסט הוטלה פצצה בודדת על הירושימה ורובה הושמדה לחלוטין. קשה לאמוד את מספר המתאדים. לא נותר מהם זכר. היה זה הלם מוחלט בכל העולם ואיתות ברור לברית המועצות שכדאי לה להיזהר מעוצמתה של ארצות הברית.

אף אם נניח שהמשמעות לא הובנה על ידי טרומן, אחרי ההירושימה כבר לא היה ספק לאיש בדבר ההשלכות. היה ברור שאין ליפן הרבה ברירות. ארצות הברית שבה על הדרישה האולטימטיבית "כניעה ללא תנאים". הפעם יפן ההמומה לא מיהרה להגיב. היפנים דנו בינם לבין עצמם בנוגע לכניעה שחייבת להיות. אבל האמריקאים לא יכלו להתאפק – יש להם עוד פצצה, יותר שווה, והם חייבים, חייבים, חייבים להראות גם אותה. הרי הם הוציאו כרזה מה זה מגניבה בה דוד סם מראה ליפנים שהוא הולך לדפוק אותם עם מפתח שוודי. הגיע הזמן שנראה לאסייתים האלה איזה פאקינג  גברים אנחנו! ואז הופצצה נגסאקי. איזה הסברים שלא יהיו לגבי הפצצת הירושימה, להפצצת נגסאקי אין שום הסבר מתקבל על הדעת מלבד גזענותו של טרומן שהתבטאה גם באמירתו "עם בהמות צריך להתנהג כמו בהמות" והצורך הדחוף של האמריקאים להוכיח לעצמם ולכל העולם שהם גברים. למעשה, איש לא התנהג ביותר בהמיות מהאמריקאים באותה מלחמה. אפילו הנאצים היו צריכים לסגור קצת פערים. מה שהם עשו בשנה האמריקאים עשו בתשע שניות.

הקיסר הירוהיטו בן ה-17, עם קצת יותר אחריות וקצת יותר אנושיות מיריבו האמריקאי היהיר בן ה-61, הכריע את הכף לטובת כניעה ללא תנאים מתוך חשש שהאדם הנאור והצודק לא יהסס להשתמש בפצצות הללו עוד ועוד נגד שאר היפנים וזה עלול להביא חורבן על הציוויליזציה האנושית כולה.

שבועיים לאחר הפצצות נחתם הסכם הכניעה המשפיל "ללא תנאים" ממש כפי שהאמריקאים ועוזריהם דרשו. מלחמת העולם השנייה הגיעה לסיומה. כשנה לאחר מכן הוקם בטוקיו "בית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק", הידוע גם כ"בית הדין לפשעי מלחמה בטוקיו", במסגרתו נשפטו כ-5,700 יפנים. 984 מהם נידונו למוות.  ההאשמות נגד היפנים חולקו לשלש דרגות – קשר לפתיחת מלחמה ולניהולה,  התעללות בשבויי מלחמה ופגיעה באוכלוסייה אזרחית. רוב מוחלט של הנידונים נמצאו אשמים בפגיעה בשבויי מלחמה. לא בפגיעה באוכלוסייה אזרחית.

הנפלא מכל הוא דורשי הצדק ששפטו את היפנים בעוון פשעי מלחמה, ופגיעה באוכלוסייה אזרחית. מלבד האמריקאים הנאורים והצודקים, היחידים בעולם שהטילו עד היום פצצה אטומית על אוכלוסייה אזרחית, הייתה שם ברית המועצות של סטאלין, וסין שאחרי התייצבות שלטונו של מאו, ב-1949. ללא ספק מהאנשים המוסריים והצודקים ביותר שראה העולם אי פעם.

קבוצת האנשים היפנית היחידה שבאמת פגעה באוכלוסייה אזרחית בצורה מחפירה, יחידה מחקרית 731  של הצבא היפני, מעולם לא הועמדה לדין. האמריקאים נתנו למדענים שעבדו בה חסינות מלאה ובלבד שיתנו להם את תוצאות המחקרים ובהמשך הם הועסקו ביחידות המחקר האמריקאיות במשרה מלאה. צדק צדק תרדוף כבר אמרנו?

אפילוג

צוטומו ימגוצ'י, האיש ששרד שתי פצצות אטום, נפטר בשנת 2010. בן 93 היה במותו. הוא נפטר מסרטן בקיבה. את חייו הקדיש מאז סוף המלחמה לפירוק העולם מנשק גרעיני, אולם לא נראה שהוא נחל הצלחה גדולה בתחום. בעולם יש כיום כ-20,000 פצצות גרעיניות בידי הרבה אנשים חסרי אחריות. איש מהם, נכון לכתיבת שורות אלה, עדיין לא עשה בהם שימוש, מלבד טרומן, אבל כל אחד שרוצה יכול לדעת כיצד להרכיב פצצת אטום עם קצת מחקר באינטרנט ותקציב לא גדול מדי.

מיום הטלת שתי הפצצות האטומיות על שתי ערים הומות אדם, פוצצו ברחבי כדור הארץ 2,475 פצצות גרעיניות בידי מספר מדינות במסה כוללת של 570,749,000 טון TNT. הטמפרטורה של כל פצצה כזאת ברדיוס של מספר קילומטרים סביב המוקד היא בין 3,000 ו-20,000 מעלות. עצמת הפצצות שהשמידו את הירושימה ונגסאקי הייתה 20,000 טון TNT כל אחת. כוח ההרס שלהן היה איוד של מעל 100,000 איש לכל אחת, חורבן מוחלט ברדיוס של 3.2 קילומטר, נשורת גרעינית וקרינה רדיואקטיבית חזקה לרדיוס שאיש לא יודע לשערו במדויק ונזקים לטווח רחוק שעדיין אין להם שום אמדן.

אז אם שאלתם את עצמכם אי פעם איך נחתה עלינו ההתחממות הגלובלית המדוברת ומה זה הסרטן המזופת הזה שהפך למגפת הדור? ובכן, לך תדע...

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור "הוספת תגובה" (למטה מכאן)

אל תאמרו "מבחן בוזגלו" – אמרו "מבחן אלישבע"*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו"ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

 



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה