ברוך שפטרנו: סלים ג’ובראן השקרן מקשקש וגורף כותרות

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/36229

שמחה ניר, עו”ד 07.08.2017 21:21

על כתפינו

על כתפינו

מקשט את טקס הביי-ביי שלו בהערת-אגב מיותרת, צדקנית, חצופה וצבועה – וגם הכתבת אלה לוי-וינריב מוחאת כפיים


ברוך שפטרנו: סלים ג’ובראן השקרן מקשקש וגורף כותרות

מקשט את טקס הביי-ביי שלו בהערת-אגב מיותרת, צדקנית, חצופה וצבועה – וגם הכתבת אלה לוי-וינריב מוחאת כפיים

שמחה ניר, עו”ד

בן 78 שנים אנוכי היום (15.6.2017), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

רובינשטיין אליקים הנבל, אלוהים גאל את בתך שרי מייסוריה – עכשיו תורך!

למדור החדש: שופט השבוע

השופט-בדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת המשפטית ומתעב אותה

“יש ג’ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם”

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

מתוך כבוד לרשות המחוקקת

אנחנו מכירים לעייפה את המנהג הנלוז של שופטים בביהמ”ש העליון לגרור פסקי דין עד לטקס הפרישה, והפעם עשה זאת סלים ג’ובראן.

העתירה בתיק בג”ץ 781/15, איתי ארד-פנקס ואחרים נגד נגד הועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים על פי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד), התשנ”ו-1996 ונגד הכנסת, הוגשה לפני שנתיים וחצי, בראשית חודש פברואר 2015.

בתיק הזה התקיימו שתי ישיבות: האחת ביום 1.3.2016, למעלה משנה אחרי הגשת העתירה, והשנייה ביום 10.1.2017, כמעט שנתיים אחרי הגשת העתירה. באותה הישיבה ניתנו לצדדים 30 יום להגיש השלמות טיעון, ומאז, במשך כמעט שבעה חודשים, טרח ג’ובראן על “פסק דין חלקי והחלטה”, אשר מונים יחד 11,118 מלים – כ-56 מלים בממוצע לכל יום עבודה, בלי להתחשב בעבודתם של העוזרים המשפטיים (לשם השוואה: המאמר הזה, המונה 1906 מלים “נטו”, נכתב במשך שעות ספורות בלבד – בלי מתמחים ועוזרים משפטיים).

עד למתן פסק הדין ניתנו בתיק 17 החלטות – תיק שמרטפות לתפארת מדינת ישראל.

בעתירה ביקשו העותרים –

“להרחיב את הגישה להסדר הפונדקאות בישראל, שעיקרו מוסדר בחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ”ו-1996 (להלן: חוק ההסכמים), כך שיחול גם על זוגות חד-מיניים ועל יחידנים, בעלי או נטולי זיקה גנטית ליילוד”.

ובמלים אחרות: להתיר לזוגות חד-מיניים וליחידים לכרות הסכם-פונדקאות, אפילו אם הזרע והביצית אינם של אף אחד מהם.

11,118 המלים האלה נחלקות לשני חלקים:

האחד – “פסק דין חלקי”, הדוחה את הטענות בכל הנוגע לביטול הדרישה לזיקה גנטית בהליכי פונדקאות;

והשני – החלטה “להשעות את ההכרעה בעתירה בכל הנוגע להרחבת הגישה להסדר פונדקאות בישראל לתאים משפחתיים נוספים שאינם כלולים בו היום”.

מדוע “להשעות את ההכרעה”?

משום ש –

“ביום 17.7.2017 (17 ימים לפני פסק-הדין – ש’ נ’) הגישה המשיבה 1 הודעה מעדכנת, בה פירטה על אודות הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס’ 2), התשע”ז–2017 … הצעת חוק זו הונחה על שולחן הכנסת ביום 5.7.2017, ועברה בקריאה ראשונה ביום 17.7.2017. בהודעתה המעדכנת, פירטה המשיבה 1 כי הצעת החוק עוסקת, בין היתר, בהרחבת הגישה להסכמי הפונדקאות בישראל, וביקשה שנקבע כי לנוכח הגשת הצעת החוק אין העתירה מקימה עילה להתערבות שיפוטית. לעומתה, בתגובתם מיום 21.7.2017, גורסים העותרים כי יש להידרש לעתירה כבר כעת לנוכח המצב החוקי הקיים, וכי נוכח מצוקתם המתמשכת של העותרים – כ-21 שנים מיום שחוקק החוק – אין מקום להמתין זמן רב נוסף עד להתפתחות הליך החקיקה. עוד הם מדגישים, כי הצעת החוק נוגעת לגישתן של נשים יחידניות בעלות זיקה גנטית להסכמי פונדקאות, אך אינה כוללת מענה לעותרים בעתירה זו” (ההדגשות כאן ובהמשך – לא במקור).

ועל כן,

“לנוכח העובדה שהצעת החוק עברה את הקריאה הראשונה זה לא מכבר, תוך הנחה שהליכי החקיקה יתקדמו בקצב ראוי, ולאור הריסון השיפוטי הנדרש בעניינים רגישים כגון זה שלפנינו – נחה דעתנו כי יש מקום לאפשר למחוקק שהות מסוימת על מנת שיוכל להשלים את הליכי החקיקה טרם שנכריע במכלול העתירה לגופה”.

ובהמשך:

אנו עושים זאת מתוך כבוד לרשות המחוקקת, ולמערכת היחסים בין הרשות השופטת לבין הרשות המחוקקת. מערכת יחסים זו היא מערכת יחסים מורכבת, המושתתת על דו-שיח שבין בית המשפט לבין המחוקק. דו-שיח זה נסוב על עקרונות היסוד ועל החוקים של מדינת ישראל ובמסגרתו שואפות שתי הרשויות לקדם את מטרות המדינה ולהתמודד בצורה מיטבית עם האתגרים הניצבים בפניה – זאת תוך שמירה על זכויות היסוד המוקנות לכל אדם מכוח חוקי-היסוד. בסופו של דו-שיח זה, מצופה כי תתקבל תוצאה משפטית אשר הולמת את עקרונות היסוד של המדינה ומגנה על חירויות הפרט. כעת, תורה של הרשות המחוקקת לומר את דברה. חזקה עליה כי תגשים את חובותיה החוקתיות ותפעל להגשמה של הזכויות החוקתיות (ראו בהרחבה: …). כתמיד, בית משפט זה יקשיב בקשב רב לדברי הרשות המחוקקת; וכתמיד, תהא דלתו פתוחה ואוזנו כרויה לכל אדם הטוען כי נפגעה זכותו החוקתית. כך בהמשך הטיפול בעתירה שלפנינו, וכך בעתירות הבאות.

אפשר לקבל את כל אחד מהחלקים האלה, ואפשר שלא לקבל, אבל לא בכך נדון היום, אלא בהערת-האגב הצדקנית שהוספה (“טרם נעילה”), המונה 1351 מלים (נוספות למניין הקודם) וכוללת 24 אסמכתאות, משלנו ומשל עמים אחרים (ספרתי והשמטתי).

וכך נאמר ב”טרם נעילה”:

45.          במסגרת עתירה זו מבקשים העותרים כי נורה על פתיחת שערי הגישה להליכי פונדקאות, כך שגם אלה החפצים לכונן מסגרת משפחתית שאינה הטרוסקסואלית יוכלו לצעוד בהם בגאון. כאמור, לנוכח העובדה שהמחוקק נדרש לסוגייה זו בהצעת החוק שעברה בחודש הקודם בקריאה ראשונה, החלטנו להותיר לו שהות ולא להכריע לעת עתה בעניין זה. ואולם, מוצא אני לנכון לייחד מספר מילים למצב החקיקתי הקיים, ולהאיר סוגיות המעוררות, על פני הדברים, מידה לא מבוטלת של אי-נוחות, ואף למעלה מכך.

46.          מתקשה אני להסכין למצב דברים שבו נמנע מיחידנים ומזוגות חד-מיניים להגשים את זכותם להפוך להורים על ידי התקשרות בהסכמי פונדקאות, שעה שלאחיותיהם ולאחיהם ההטרוסקסואלים מוקנית זכות זו. הסדר חוקי המעניק זכות בעלת מעמד חוקתי לקבוצה אחת, ומדיר מפניו קבוצה אחרת בשל זהותה, העדפותיה, נטיותיה או אורחות חייה – הוא הסדר הנחזה להיות מפלה, אשר קשה להלום אותו. כשלעצמי, איני רואה כל הצדקה לבכר הורות הטרוסקסואלית על פני הורות חד-מינית ככלל, ובכל הנוגע למימוש הזכות להפוך להורה – על מגוון הטכניקות להגשמתה – בפרט (השוו: …).

      העדפה חסרת בסיס זו מפנה עורף לערך כבוד האדם, המנוי בחוקי היסוד של מדינת ישראל, ולעיקרון השוויון הנגזר ממנו. אף שאין הוא נזכר מפורשות בחוקי היסוד, עיקרון השוויון הוכר זה מכבר כחלק “מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו” (…); הוא זכה למעמד של זכות חוקתית על חוקית הנובעת מכוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו למשל: …); והוא שזור כחוט השני בכתביה המכוננים של מדינתנו. …, והוא נצור במילותיה של הכרזת העצמאות, שבה הוצהר כי מדינת ישראל “תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה”.

47.          האיסור על אפליה מחמת נטייה מינית הוא מנדבכיו הראשיים של עיקרון השוויון, והדין הישראלי השכיל לשלבו במרוצת השנים במארג החקיקתי והפסיקתי (לסקירה ראו: …). ברם, למרבה הצער נותרה שיטתנו המשפטית משתרכת מאחור בהיבטים רבים הנטועים בלב חייהם של האזרחית והאזרח הלהט”בים, ובראשם ההכרה ושוויון הזכויות לזוגיות ולתאים משפחתיים להט”ביים (ראו: …). מצב משפטי זה מקפל בחובו פגיעה קשה בכבוד האדם, שכן הוא מציב קבוצת אזרחיות ואזרחים שוות חובות וזכויות במעמד נחות מזה של יתר בנות ובני החברה הישראלית, וזאת ללא טעם ענייני. עמד על פגיעה זו …

      ובהקשר הנדון בעתירה זו, הזדמן לי להעיר דברים אלה בעניין …:

כל זמן שפרשנותה של הועדה לנשיאת עוברים את חוק הסכמים לנשיאת עוברים בתוקף, והחוק עצמו לא שונה על ידי המחוקק או נמצא כלא חוקתי על ידי בית המשפט, מצויים בני זוג בני אותו המין בעמדת נחיתות קטגורית. בשונה מבני זוג הטרוסקסואלים, יכולים בני זוג בני אותו המין לפנות להליכי פונדקאות רק מחוץ לישראל […] מדיניותה של המשיבה, בכל הנוגע להורות, מפלה זוגות בני אותו המין, וזאת, לצד מניעה מוחלטת מזוגות בני אותו המין מלפנות למסלול של פונדקאות בישראל. מדיניות כללית זאת […] היא מדיניות מפלה. מדיניות זו מבקשת לעצב את הזוג ההטרוסקסואלי כ’טבעי’ […] מדיניות מפלה זו, לצד הפגיעה העמוקה בכבוד ובשיוויון, פוגעת גם בזכות החוקתית הקיימת לכל אדם לחיי משפחה” (…).

48.          לא למותר להטעים כי מעבר לפסול המוסרי הטמון בה, ההבחנה בין הורות הטרוסקסואלית לבין הורות חד-מינית נעדרת בסיס במחקר האקדמי אשר בחן את טובתו של היילוד. טלו לדוגמה …

 

49.          זאת ועוד, אף מתקשה אני למצוא טעם רלוונטי בהבחנה בין נשים יחידניות לבין גברים יחידנים בכל הנוגע למימוש הזכות להפוך להורה (ראו והשוו: …). ברי כי עיקרון השוויון חולש גם על השוני המגדרי בין נשים לגברים,

50.          עינינו הרואות, אם כן, כי הסדר הפונדקאות הנוהג מעורר קשיים עקרוניים לא מבוטלים. … לנוכח החלטתנו להשעות את ההכרעה בעתירה על מנת לאפשר מיצוי של הליך החקיקה, אין זה המקום ואין זו השעה להידרש לגופן של הטענות שהציגו המשיבות בתשובתן לעתירה. ואולם, מאחר שפטור בלא כלום אי אפשר, אעיר – מבלי לקבוע מסמרות – כי אף משהאזנתי בקשב רב וקראתי בעיון את נימוקי המשיבות, נותרתי בתחושה קשה באשר להלימתו של הסדר זה את ערכיהם של חוקי היסוד ואת ההוראות המנויות בהם. שומה על העתידים לשבת על המדוכה בעניינה של סוגייה כבדת משקל זו לתת על כך את הדעת.

ראו איזו חוצפה ואיזו צביעות:

“…לאור הריסון השיפוטי הנדרש בעניינים רגישים כגון זה שלפנינו – נחה דעתנו כי יש מקום לאפשר למחוקק שהות מסוימת על מנת שיוכל להשלים את הליכי החקיקה טרם שנכריע במכלול העתירה לגופה.

“אנו עושים זאת מתוך כבוד לרשות המחוקקת, ולמערכת היחסים בין הרשות השופטת לבין הרשות המחוקקת”.

ומה בהמשך?

הרצאת-דברים אגבית, המונה, כאמור, 1351 מלים ו-24 אסמכתאות, משלנו ומשל עמים אחרים, ומסתיימת בלא פחות מאשר ציווי מפורש למחוקק: שומה על העתידים לשבת על המדוכה בעניינה של סוגייה כבדת משקל זו לתת על כך את הדעת.

אז תחליט, אדון ג’ובראן: האם יש לך “הריסון השיפוטי הנדרש בעניינים רגישים כגון זה”, ו”כבוד לרשות המחוקקת, ולמערכת היחסים בין הרשות השופטת לבין הרשות המחוקקת”, או שאתה מנצל את מעמדך ואת הכסא שאתה (עדיין) יושב עליו?

כבר היינו בסרט הזה

כבר היינו בסרט הזה, לא פעם ולא פעמיים: אליקים רובינשטיין השקרן רוצח על רקע “כבוד המשפחה”, גונב כותרות וזמן שיפוטי – והכתבת מור שמעוני מוחאת כפיים!

ועכשיו זו אלה לוי-וינריב (גלובס, 3.8.2017): בפסק דינו האחרון, ביקר שופט העליון הפורש סלים ג’ובראן את ההעדפה לטובת הזוגות ההטרוסקסואליים בהסדרים החוקיים הנוגעים לפונדקאות ולאימוץ.

ומה יש לכתבת המוכשרת לכתוב על פסק-הדין (בנוסף לדיווח השגרתי על טקס הפרישה?

שורו-שורו:

פסק הדין האחרון: פונדקאות ואימוץ נוסח העליון – מצד אחד דוגלים בשוויון לכל; מצד שני מקבעים את מצב החד-מיניים

“מתקשה אני להסכין למצב דברים שבו נמנע מיחידנים ומזוגות חד-מיניים להגשים את זכותם להפוך להורים על-ידי התקשרות בהסכמי פונדקאות, שעה שלאחיותיהם ולאחיהם ההטרוסקסואלים מוקנית זכות זו. הסדר חוקי המעניק זכות בעלת מעמד חוקתי לקבוצה אחת, ומדיר מפניו קבוצה אחרת בשל זהותה, העדפותיה, נטיותיה או אורחות חייה – הוא הסדר הנחזה להיות מפלה, אשר קשה להלום אותו.

“כשלעצמי, איני רואה כל הצדקה לבכר הורות הטרוסקסואלית על פני הורות חד-מינית ככלל, ובכל הנוגע למימוש הזכות להפוך להורה – על מגוון הטכניקות להגשמתה – בפרט”.

במילים אלה, המבקרות את חוסר השוויון ביחס לקהילת הלהט”בים בישראל בנוגע להליכי פונדקאות ואימוץ, ושואפות להקנות נורמות חדשות, מתקדמות וראויות בחברה הישראלית, נפרד הבוקר (ה’) המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט סלים ג’ובראן, מכיסאו בבית המשפט העליון. עם פרישתו, הקריא המשנה לנשיאה את פסק הדין החלקי ואת ההחלטה בבג”ץ, שעניינו הרחבת הגישה להסכמי פונדקאות.

במסגרת זו ביקר ג’ובראן את ההעדפה האסורה לטובת הזוגות ההטרוסקסואליים הקיימת כיום, בהסדרים החוקיים הנוגעים לפונדקאות ולאימוץ. לדבריו, מדובר בהסדרים שאינם מתחשבים בשינויים החברתיים שחלו בחברה מאז חוקקו החוקים בתחום.

עם זאת, משהעבירה הכנסת בחודש שעבר הצעת-חוק הנוגעת להסדר הפונדקאות בקריאה ראשונה, קבע המשנה לנשיאה ס’ ג’ובראן, בהסכמת כלל חברות וחברי ההרכב, כי יש להשעות את ההכרעה בעתירה שבפניו למשך חצי שנה. זאת, נוכח חשיבותו הדמוקרטית של כיבוד מרחב הפעולה של המחוקק, וכדי לאפשר לכנסת למצות את הליך החקיקה הנדון אשר צפוי לשנות את ההסדר הקיים.

הגם שהשהה את ההכרעה, הדגיש השופט ג’ובראן את הקשיים החוקתיים בהסדר הקבוע בחוק, אשר אינו מאפשר לזוגות חד-מיניים ולגברים ולנשים יחידנים להתקשר בהסכמי פונדקאות – ומצא, כי על פניו מדובר בהסדר מפלה, המעניק העדפה אסורה לזוגות דו-מיניים. “העדפה חסרת בסיס זו מפנה עורף לערך כבוד האדם, המנוי בחוקי היסוד של מדינת ישראל, ולעקרון השוויון הנגזר ממנו”, כתב ג’ובראן, תוך שהוא משגר מסר ברור למחוקק.

לדבריו, “האיסור על אפליה מחמת נטייה מינית הוא מנדבכיו הראשיים של עקרון השוויון, והדין הישראלי השכיל לשלבו במרוצת השנים במארג החקיקתי והפסיקתי. ברם, למרבה הצער נותרה שיטתנו המשפטית משתרכת מאחור בהיבטים רבים הנטועים בלב חייהם של האזרחית והאזרח הלהט”בים, ובראשם ההכרה ושוויון הזכויות לזוגיות ולתאים משפחתיים להט”ביים.

“מצב משפטי זה מקפל בחובו פגיעה קשה בכבוד האדם, שכן הוא מציב קבוצת אזרחיות ואזרחים שוות חובות וזכויות במעמד נחות מזה של יתר בנות ובני החברה הישראלית, וזאת ללא טעם ענייני”.

דיווח בן 303 מלים על הערת-האגב שעליה עמדנו בהרחבה, ומה בדבר פסק-הדין החלקי, הדוחה את הטענות בכל הנוגע לביטול הדרישה לזיקה גנטית בהליכי פונדקאות?

אף מילה, לבד מארבע המלים המציינות שאכן היה “פסק-דין חלקי”, אבל מעבר לכך שום מילה עליו.

אכן, גם אני, במאמר הזה, לא דיברתי הרבה על פסה”ד החלקי הזה, ורק ציינתי במה הוא עסק, ומה הייתה תוצאתו, אבל אני לא סיקרתי – וגם לא התיימרתי לסקר – לא את טקס הפרידה, ולא את פסק הדין, אלא את תרבות השפיטה הקלוקלת, אשר כאן התבטאה בהערת-האגב המיותרת הזאת, הצדקנית, החצופה והצבועה.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר