חאלד כבוב, מועמד לשכת עורכי הדין לביהמ”ש העליון – שופט-סרק ללא נקודה ארכימדית

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/45432

חאלד כבוב, מועמד לשכת עורכי הדין לביהמ”ש העליון – שופט-סרק ללא נקודה ארכימדית

שמחה ניר, עו”ד 20.02.2017 12:56
 
 
"מתקשה אני להבין"

“מתקשה אני להבין”

לפני שתים עשרה שנים הוא גילה בורות, אמר שקר ונהג בחוסר יושר אינטלקטואלי *** הוא לא חשב שאני אזכור לו את זה, בעתיד *** מוסר-השכל לכל השופטים: זכרונו של הציבור ארוך בהרבה ממה שאתם חושבים


חאלד כבוב, מועמד לשכת עורכי הדין לביהמ”ש העליון – שופט-סרק ללא נקודה ארכימדית

לפני שתים עשרה שנים הוא גילה בורות, אמר שקר ונהג בחוסר יושר אינטלקטואלי *** הוא לא חשב שאני אזכור לו את זה, בעתיד *** מוסר-השכל לכל השופטים: זכרונו של הציבור ארוך בהרבה ממה שאתם חושבים

שמחה ניר, עו”ד

רובינשטיין אליקים הנבל, אלוהים גאל את בתך שרי מייסוריה – עכשיו תורך!

למדור החדש: שופט השבוע

השופט-בדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת המשפטית ומתעב אותה

“יש ג’ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם”

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

בהליך בו ייצגתי מערערת בפני השופט חאלד כבוב ביקש הפרקליט ה”מלומד” להגיש העתק לא מאושר של פסק דין של בית המשפט העליון כראייה לכך שאני מושעה, ואיני יכול לייצג את המערערת.

לפי דיני הראיות, כדי להגיש פסק-דין כראייה, אפשר להגיש את המקור, החתום ע”י השופט, או השופטים, אבל כדי להקל ולפשט את המלאכה, מאפשרים דיני הראיות להגיש “העתק מאושר” ממנו (הדרך בה מבצעים את הדבר אינה רלוואנטית לענייננו הפעם). העתק לא מאושר אינו ראייה קבילה, אסור לו לשופט אפילו לעיין בו, ואם הוא, בטעות, עיין בו עליו להתעלם ממה שהוא ראה.

חאלד כבוב יודע מה פירוש “העתק מאושר”, אבל הוא ממש לא יודע מהו הנפקות המשפטית של האישור הזה, לעניין קבילותו של ה”מוצג” כראייה כשרה, ולא רק שהוא לא יודע מהי הנפקות המשפטית של האישור, אלא שהוא גם “מתקשה להבין” את מה שמסבירים לו.

אם אתה, הקורא, תבין את מה שאני מסביר כאן, אתה יכול להיות מועמד לביהמ”ש העליון – מועמד עדיף על כבוב.

אומר כבוב (ההדגשות שלי):

הטיעון בדבר הגשת פסק-דין לא מאושר הוא טיעון טכני שבית המשפט דוחה אותו מכל וכל, בשים לב לעובדה שמי שמעלה את הטיעון הוא דווקא הצד שהגיש את אותו הליך ועתירה לבית המשפט העליון, והכוונה לעל”ע 3954/03 שפסק-הדין בו ניתן ביום 4/8/03, והוא גם הצד אשר הגיש את הבקשה לדיון נוסף פלילי 7527/03, שהחלטה בו ניתנה ביום 4/9/03, כך שמתקשה אני להבין כיצד מרהיב עוז בנפשו עו”ד ניר לטעון כנגד פסק-הדין שניתן על ידי בית-המשפט העליון, שעה שהוא עצמו הגיש את הערעור לבית-המשפט העליון.

אז אני “יסביר” לך, אדון כבוב, את מה שאתה עצמך “מתקשה להבין”, כפי שאתה אומר על עצמך, ואני “יסביר” לך את זה, ממש “בכפית”.

ראשית – כשם ששום דבר אינו יכול לשמש “נקודה ארכימדית” לעצמו, כך גם ראייה בלתי-קבילה לא יכולה לשמש ראייה למה שיש בה, אבל אתה, את כל ה”מידע” שגוללת כאן שאבת מראייה בלתי-קבילה, אשר גם אם קיבלת אותה, בטעות, אזי, כשופט מקצועי, אתה חייב להתעלם ממנה, ואתה לא רק שלא התעלמת ממנה, אלא שאפילו עשית ממנה אבן-הראשה להחלטתך.

שנית – את המידע על ההחלטה בעתירה (לא “בקשה”, כבוד השופט!) לדיון נוסף פלילי לא יכולת לשאוב אפילו מהראייה הבלתי-קבילה, משום שהיא כלל לא הייתה קיימת עדיין (לפי התאריכים שאתה עצמך ציינת, ההחלטה בדנ”פ ניתנה רק חודש לאחר מכן), וזה אומר שאתה יצאת על דעת עצמך לקושש ראיות שאפילו לא הוגשו – קבילות או בלתי קבילות.

שלישית – ראיה בלתי קבילה היא ראיה בלתי קבילה היא ראיה בלתי קבילה, ואין נפקא מינה מי מגיש אותה ומי מתנגד לה.

רביעית – את הטיעון כנגד פסק-הדין לא טענתי בשם עצמי, אלא בשם המערערת, אשר לא הייתה צד לאותו ההליך, וממילא הוא לא מחייב אותה.

מה זו נקודה ארכימדית?

השתמשתי לעיל במונח “נקודה ארכימדית”, מונח המוכר לכל ילד, אלא שלאור האמור לעיל ולהלן אני לא בטוח שאתה יודע מה זה, ולכן אסביר לך גם את זה, “בכפית”.

אַרְכִימֶדֶסיוונית: Άρχιμήδης, 287 212 לפנה”ס) היה מתמטיקאי, פיזיקאי, פילוסוף, מהנדס, ממציאואסטרונוםיווני. אף על פי שמעט ידוע על חייו, הוא נחשב לאחד המדענים המובילים של העת העתיקה (עפ”י ויקיפדיה).

ארכימדס זה אמר “תנו לי נקודת-משען, וארים את כל העולם”, וכמובן שהוא התכוון לנקודה חיצונית, שהרי כל ניסיון להרים את העולם כאשר המשענת לכך היא העולם עצמו, כמוהו כניסיון להרים את עצמך ע”י משיכה בשרוכי נעליך.

מכאן נוצר הביטוי “נקודה ארכימדית” כמטאפורה.

כך, למשל, אם אתה אומר על עצמך שאתה מתאים להיות שופט ביהמ”ש העליון – אתה לא נשען על נקודה ארכימדית, אלא על עצמך, שאתה אפילו לא נקודה.

מה זה “מטאפורה”

השתמשתי לעיל במונח “מטאפורה”, מונח המוכר לכל ילד, אלא שלאור האמור לעיל ולהלן אני לא בטוח שאתה יודע מה זה, ולכן אסביר לך גם את זה, “בכפית”.

מֶטָפוֹרָהיוונית: μεταφορά; צירוף של התחילית מטא (μετά = אחרי, מעבר) והפועל פראין (φέρειν = לסחוב, לשאת)) היא אמצעי לשוני שנעשה בו שימוש על מנת להאיר מושג אחד בתכונותיו של מושג אחר. פירוש המשפט “X הוא מטפורה ל-Y” הוא ש-Y מתואר על ידי תכונותיו של X. במינוח המקובל לתיאור היחסים בין שני האיברים, X נקרא “תחום המקור” ו-Y נקרא “תחום היעד”.

כל מטפורה מבוססת על אנלוגיה, קשר של דמיון, בין שדה סמנטי אחד לאחר. עם זאת, בניגוד לדימוי, אין במרבית המטפורות מילת השוואה (“כמו”, “כ”, “דומה ל” וכו’), ולרוב לא מצוינת אף התכונה המשותפת לשני השדות הסמנטיים. כך, לדוגמה, במשפט “דן הוא שועל” לא מצוינת אף מילת השוואה בין “דן” לבין “שועל”, ואף לא מצוינת התכונה המשותפת לשמות עצם אלו. ייתכן כי דן הוא אכן שועל ותו לא, ואז אין המדובר במטפורה כלל ועיקר. מאידך, דן גם יכול להיות ערמומי כשועל או, לחלופין, זריז כשועל. נמען המטפורה משלים לבדו הן את מילת ההשוואה והן את התכונה האנלוגית. עם זאת, בהקשרים של תורת הספרות משתמשים לעתים במונח ‘מטפורה’ או ‘מטפוריקה’ לתיאור כלל האמצעים הפיגורטיביים המשמש בטקסט, כולל דימויים ומטונימיות (עפ”י ויקיפדיה).

מה זה “אבן הראשה”?

השתמשתי לעיל גם במונח “אבן הראשה”, מונח המוכר לכל ילד, אלא שלאור האמור לעיל ולהלן אני לא בטוח שאתה יודע מה זה, ולכן אסביר לך גם את זה, “בכפית”.

אבן הָרֹאשָׁה היא החולייה העליונה בקשת הבנויה באופן מסורתי. כאשר בונים קשת מלבנים על פיגומים, האבן הראשה היא הלבנה המונחת אחרונה ונועלת את הקשת. בלעדיה הקשת לא תישאר יציבה.

כאשר אבן ראשה נועלת קשת, צורתה מנסרהטרפזית, בדומה לשאר הלבנים המרכיבות את הקשת, אולם צורתה הבסיסית (ללא תוספות קישוטיות) של אבן ראשה הנועלת קמרון צולב היא פירמידה קטומה הפוכה, שאליה מתחברות שתי קשתות. במבנים רבים ובסגנונות אדריכליים שונים, נוהגים להבליט את אבן הראשה או לקשטה.

הביטוי העברי “אבן ראשה” נזכר במקרא בספר זכריה, פרק ד, פסוק ז: “מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ” (עפ”י ויקיפדיה).

כמובן שהמונח “אבן הראשה” יכול לשמש גם כמטאפורה, ולרוב הוא אכן משמש כך. גם אני, בדברי לעיל, השתמשתי בו כמטאפורה, אבל כיוון שאתה קשה-הבנה – על פי עדותך-שלך – אסביר לך גם את זאת “בכפית”.

אם אתה, למשל, נתפס לדבר-שטות, ובונה על זה תיזה שלמה, קונסטרוקציה שלמה, אפשר לומר שעשית את אותו דבר-שטות ל”אבן הראשה” של החלטתך, ואם תוציא מהחלטתך את האבן הזאת, היא תקרוס לחלוטין.

כללי ושונות

אני לא רוצה לתת לך הרצאות, כי אני לא עובד בחינם, אני רק רוצה לתת לך כיווני-למידה, כדי שתוכל, אולי, להכשיר את עצמך לכהונה של שופט בבית המשפט העליון, בעתיד הרחוק יותר.

בהחלטתך אתה אומר, בין השאר:

גם טענה זו מצאתי לדחות על הסף משום היותה מתממת ומתחסדת.

באשר לדחייה “על הסף”, אני מציע שתחזור לפקולטה למשפטים.

באשר ל”התחסדות”, אני מציע שתשפר את העברית שלך (חברך סלים ג’ובראן, שאת “כסאו” – הקרוי “הכסא הערבי” – אתה מבקש לרשת, ילמד אותך עברית, הוא לא רע בזה, והלוואי שהוא היה בקי במשפטים כפי שהוא בקי בעברית).

ובאשר ל”היתממות” – אני מציע שתביט בראי לפני שאתה מייחס זאת לאחרים.

על הבורות שלך

מר כבוב, יש לך בעייה נוספת, בורות בתחום בו כל סטודנט למשפטים, שנה ראשונה: ההבדל בין פסק-דין שגוי, אותו ניתן לתקוף רק בערעור (תקיפה ישירה), לבין פסק-דין בטל, אותו ניתן לתקוף גם מחוץ למסגרת הליכי הערעור (תקיפה עקיפה).

כיוון שאתה, כדבריך, קשה-הבנה, גם את הנושא הזה אני “יסביר” לך “בכפית”, באמצעות משל ונמשל (כן, אני יודע שזה קשה לך, מה לעשות):

בית הדין לענייני מים בזרנוגה גימ”ל שופט אותך על עבירת תעבורה.

אתה מצפצף על פסק-הדין, ממשיך לנהוג, נתפס ע”י שוטר, ומועמד לדין בבית המשפט לתעבורה, על נהיגה בזמן הפסילה (גם הפעם ניסית להתקשר אל מפקד המחוז, אבל הוא, להבדיל ממך, נזהר גם הפעם, ולא ביטל לך את הדוח).

בבית המשפט לתעבורה אתה טוען שפסק הדין של ביה”ד לענייני מים בטל מחוסר סמכות, ולכן הפסילה אינה פסילה, וממילא אתה לא נהגת “בזמן הפסילה”.

התובע, לעומתך, טוען כי “בית משפט נכבד זה אינו ערכאת ערעור על פסק-דין חלוט בית הדין לענייני מים”.

מי צדק? בוודאי שאתה צדקת, ולא התובע האידיוט, משום שפסק דין שניתן ללא סמכות אינו “פסק דין” כלל ועיקר, ולכן הוא ניתן לתקיפה “עקיפה” גם שלא בדרך הערעור, ושחקן-החיזוק “חלוט” אינו מוסיף דבר וחצי דבר, משום שמה שאינו “פסק דין” גם לא יכול להיות “פסק דין חלוט”.

עד כאן המשל, בו צדקת לחלוטין, מול התובע האידיוט, אלא שבנמשל אתה נכנסת לנעליו, ומילאת את תפקידו על הצד הטוב ביותר:

עו”ד ניר מבקש מבית-המשפט המחוזי לקבוע הלכה פסוקה, לפיה אין די בפסק-דין של בית-המשפט העליון במסגרת ערעור שמוגש בפניו על החלטה של הועד המרכזי, כדי לחייב את אותו עו”ד גם אם מהות פסק-הדין היא השעייתו של אותו עו”ד מהמשך עיסוק כעו”ד.

אם אכן טענת הבטלות הייתה “טענת סרק” – מדוע לא התמודדת איתה?

אתה לא התמודדת איתה, כי אתה לא רק קשה-הבנה, אלא גם לוקה בחוסר יושר אינטלקטואלי.

א-פרופו “סרק”: אתה ייחסת לי, באותה ההחלטה, לפחות שש פעמים “בקשות סרק”, “טענות סרק” וכו’, אבל לא העזת להתמודד עם טענות ה”סרק” שלי, אפילו פעם אחת!

ומדוע לא התמודדת עם מה שהגדרת כ”טענות הסרק” שלי? כי אתה שופט סרק-סרק!

ואולי תגיד לי, שופט-סרק נכבד, מה פשר הכריכה המלאכותית בין טענת-הבטלות שלי, לבין הטענה שמה שהוצג כ”ראייה” אינו העתק מאושר?

לא קשה לדעת: זו הייתה תחילתה של כריכה רב-מפרקית אשר בהמשכה פיתחת את קונסטרוקצית-הסרק בה עסקנו לעיל, לפיה טענת אי-הקבילות היא טענה “טכנית”.

למה אתה משקר?

בהחלטתך אתה אומר, בין השאר:

עו”ד ניר מבקש מבית-המשפט המחוזי לקבוע הלכה פסוקה, לפיה אין די בפסק-דין של בית-המשפט העליון במסגרת ערעור שמוגש בפניו על החלטה של הועד המרכזי, כדי לחייב את אותו עו”ד גם אם מהות פסק-הדין היא השעייתו של אותו עו”ד מהמשך עיסוק כעו”ד.

אז, עם כל הכבוד, אני לא אמרתי זאת, וכיוון שאמרתי מה שאמרתי לא בעל-פה, אלא בכתב, אתה לא יכול לטעון שטעית ב”הבנת הנקרא”.

בעצם אולי כן, ואני “מתקשה להבין” מה גרוע יותר.

איפכא מסתברא: תרגיל אינטלקטואלי למועמדים לבית המשפט העליון

מר כבוב, למרות שאני מפקפק ביכולתך האינטלקטואלית, אני אציע לך כאן תרגיל שעשוי להתיישב עם האינטרסים שלך.

אתה רוצה להתלונן עלי בפני מוסדות ה”אתיקה” של לשכת עורכי הדין על הדברים הקשים שאמרתי לך כאן, וגם על ה”סגנון” שלי, שהוא “בוטה ומשתלח, בלתי מאופק, בלתי מרוסן ובלתי מנומס”, ואתה אכן מתלונן, אבל, אהה, הם עונים לך שאני כבר לא חבר הלשכה, ועל כן אני לא נתון לשיפוטה המשמעתי …

כעת מתהפך הגלגל: אני נאחז בפסיקה שהוציאה אותי מהלשכה, ואילו אתה צריך לבצע התקפת-עקיפין על אותה הפסיקה …

מר כבוב, קח את טענותי בפניך, אותן הגדרת כ”טענות סרק”, ותראה לא רק עד כמה הן מתיישבות עם האינטרס שלך, אלא גם עד כמה הן נכונות מבחינה משפטית.

מילה טובה, בכל זאת

מר כבוב, למרות מה שאמרתי לך לעיל, אני מוכרח, לשם ההגינות, לומר עליך גם מילה טובה אחת: שופטי בית המשפט העליון של היום אינם טובים ממך.

לא, אני לא גזעני!

מי שלא מכיר אותי, ואת משנתי, יריח כאו יותר משמץ של “גזענות”, ר”ל, אבל לא היא.

בשנת 1999 יצאתי בקריאה גלוייה למנות את השופט עבד אל-רחמן זועבי לתפקיד שר המשפטים, ובשנת 2004 פרסמתי מאמר בשם על החזירות בועדה לבחירת שופטים, בו הגדרתי כ“חזירות” את החלטת הוולב”ש (הוועדה לבחירת שופטים) שלא להעניק לשופט זועבי, בהמשך רצוף למינוי-בפועל, גם מינוי של קבע לביהמ”ש העליון, לשנה-שנתיים שעוד נותרו לו עד לגיל הפרישה, ואף הצעתי, לגבי העתיד, כלים למתן מידה מסויימת אפלייה מתקנת, אם יש צורך – ולא קבעתי כי יש צורך.

אז אני לא גזעני, וכדאי מאוד שלא תחשבו על זה, כי מעבר לפינה מחכים לכם כמה וכמה יהודים שיגדירו אותי כ”סמולן” ו”אוהב ערבים”.

ואני, כמו שאתם מכירים אותי, אני מהאו”ם, ואני אשמח מאוד לראות אתכם רבים ביניכם.

מוסר השכל לשופטים: הציבור לא שוכח, שמחה ניר לא שוכח!

האירוע וההחלטה עליהם אני מדבר כאן התרחשו לפני למעלה משתים עשרה שנים.

אתה, כבוב, בטח שלא זוכר אותו, כי הזיכרון שלך קצר, מן הסתם, וכי בתריסר השנים האלה נהגת כדרכך פעמים רבות לאין שיעור.

אבל אני לא שכחתי אפילו לרגע, והנה, אני כאן, ואתה מידפק על שעריו של בית המשפט העליון …

אם, בשנת 2005, היית חושב רחוק יותר, על היום בו תבקש קידום, היית נזהר יותר. היית חושב קדימה.

ואת המוסר-השכל הזה הייתי מציע לכל השופטים בישראל (ואפילו לכל השופטים בעולם): הזיכרון של הציבור הוא ארוך בהרבה ממה שאתם, בטיפשותכם, חושבים!

ראו, למשל, את זה: מישאל חשין – קווים לדמותו.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר