אהרן ברק נרצח פעם שלישית – הרוצחת הפעם: מרים נאור (מחזה דוקודרמה)

*** בנימין עבאס, מחמוד טראמפ ודונלד נתניהו עושים שלום ***

Benjamin Abbas, Mahmoud Trump and Donald J. Netanyahu Make Peace in the Middle East

עו"ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות  האזרח הבא – מצע מעודכן, אפריל 2017!

*** המאמר ה-4500: למרים נאור, על אמון הציבור בשופטיו ***  איילת שקד – כשלון ושחיתות *רובינשטיין אליקים הנבל – עכשיו תורך! * מישאל חשין – קווים לדמותו *** עמיעד רט, שופט: גנב! גנב! גנב!!! מדוע אתה לא תובע אותי?! *** אתר "משוב העם" לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה"הוצאות" *** בית המשפט העליון מחפה על מושחתי ההוצל"פ


עו"ד שמחה ניר, שר המשפטים הבא: על מרור וחרוסת, ועל טובת הילדים

שמחה ניר, עו"ד 19.01.2016 19:17
תבעה את אביה, קיבלה 50,000 ש"ח לחודש, "מזונות" ו"מדור", וכתוספת גם הוצ' "חריגות" - מה רע לה?!

תבעה את אביה, קיבלה 50,000 ש"ח לחודש, "מזונות" ו"מדור", וכתוספת גם הוצ' "חריגות" - מה רע לה?!


הגיע הזמן להפסיק את הצביעות שבשימוש הפרוע במונח "טובת הילד" אשר מזיק לילדים, ומשמשת חיפוי והסוואה לאפלייה המגדרית, שבינה לבין טובת הילד אין ולא-כלום, וכלי לניכור הורי והרעלת נפשו של הילד הרך – הרעלה שתלווה אותו כל חייו, ותעבור ב"ירושה" גם לילדים שייוולדו לו, בעוד עשרים או שלושים שנה



עו"ד שמחה ניר, שר המשפטים הבא: על מרור וחרוסת, ועל טובת הילדים

הגיע הזמן להפסיק את הצביעות שבשימוש הפרוע במונח "טובת הילד" אשר מזיק לילדים, ומשמשת חיפוי והסוואה לאפלייה המגדרית, שבינה לבין טובת הילד אין ולא-כלום, וכלי לניכור הורי והרעלת נפשו של הילד הרך – הרעלה שתלווה אותו כל חייו, ותעבור ב"ירושה" גם לילדים שייוולדו לו, בעוד עשרים או שלושים שנה

שמחה ניר, עו"ד

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

"משוב העם", לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה"הוצאות"

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

"נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!"

בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

"לייק" לדף הפייסבוק עו"ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת "שק בתחת"?

בג"ץ 8743/14, שמחה ניר, עו"ד, נ' הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

מבוא

אני מפתח היום רעיון שהעליתי כבר בעבר, במאמר טובת הילד אינה חזות הכל, בו הראיתי כי לפעמים הצדק מחייב להעדיף את זכותו של אחד ההורים (התחלתי עם זה של האם, המשכתי עם זה של האב – ממש אפלייה מגדרית) על טובת הילד – במירכאות או בלעדיהן.

הרעיון שאני מדבר בו היום בנוי על הצביעות שבזיקה המלאכותית בין תשלום המזונות ל"טובת הילד": אם האם עשירה-כקורח, והאב עני מרוד, ולא יכול לשאת בעול המזונות, אומרים לו שהוא רוצה "להרעיב את הילדים" – כך, ללא בושה!

היום נחזור לטובת-הילד האמיתית, אשר מקופחת יום-יום ע"י הנושאים-לשווא את שם "טובת הילד".

את הנושא הזה תיארתי במאמר הנ"ל כעניין אשר "מצריך דיון נפרד", והיום אני בא לפרוע את החוב.

כך אמרתי אז:

משמורת, מזונות, ו"טובת הילד"

קל מאוד לשופט לקבוע כי "טובת הילד" מחייבת כי הילד יהיה במשמורתה של האם. ברוב המקרים הוא אפילו אינו צריך להפעיל לשם כך את התאים האפורים שלו, כי "חזקת הגיל הרך" והלכת "הבת אצל אימה לעולם" עושות עבורו את המלאכה, ואם יש צורך ב"כיפוף" נוסף של הדין לטובת האישה, דרכי-הרמייה שהכרנו לעיל יובילו אותו הלאה.

קל מאוד לשופט לקבוע גם כי האב יישא לבדו בעול מזונותיהם של ילדיו, וזאת מכוח תפיסה שוביניסטית ארכאית, לפיה האם עושה את מלאכות-הבית הבזויות (נקיון הבית, הכנת האוכל, החלפת החיתולים לתינוק וכו'), ואילו הגבר מחרף נפשו בגיבורים, בשדות הצייד או מאחורי המחרשה. בהחלט חלוקה צודקת.

אבל כיום, בעידן שוויון-הזכויות בין הגבר והאישה, החלוקה הזאת היא חלוקה צועקת.

היום, כאשר גם האישה עובדת לפרנסת המשפחה, וכאשר החלפת-החיתולים הייתה לחלק מזכויות-האב, חלוקת-התפקידים הארכאית הזאת היא מקוממת.

בעידן שוויון-הזכויות הדעת אינה סובלת מצב בו אחד ההורים ייהנה מכל החרוסת, וההורה האחר ישבע את כל המרורים – אפילו אם נאמר שטובת-הילד מחייבת זאת (...).

כאשר אדם מארח את זולתו, הכבוד, הזכות והעונג לארח "עולים" למארח בהוצאות האירוח, ולא יעלה על הדעת שהמארח יבקש מאורחיו לשלם את עלות האירוח.

והוא הדין גם כאשר שני ההורים מתגוששים על הזכות, הכבוד והעונג "לארח" (דהיינו להחזיק במשמורתם) את הילדים, הם נושאים-ברמה את שם "טובת הילד", אבל נלחמים כל אחד על האינטרסים שלו-עצמו, וכאשר כך הוא, שורת הצדק מחייבת שההורה המשמורן יישא בנטל הנובע מהכבוד והעונג שבדבר.

אכן, הצמדת הנטל לכבוד ולעונג עשוייה לפגוע בטובת הילד, אבל אם השופטים יפנימו שמתן המשמורת לאחד ההורים (לרוב: האם) עשוייה לפגוע ברווחתו הכלכלית של הילד, הם יחשבו פעמיים לפני שהם יעדיפו את אותו ההורה.

מה זה "מזונות"?

במקור הארכאי (עליו דיברנו לעיל) חובתו של האב לזון את ילדיו התבטאה בסיפוק צרכי הקיום של הילדים. צרכי הקיום האלה לא השתנו בהרבה במשך אלפי השנים, ומה שכן השתנה הוא ה"אקסטרא", המשתנה על פי יכולתה הכלכלית של המשפחה: שלושה חוגים בשבוע, מחשב חדש אחת לשנתיים, טלפון סלולארי, ארוחה במסעדה מפעם-לפעם וכן הלאה – דברים אשר בימי הקדם לא היו בכל משפחה.

ה"מזונות" הנפסקים כיום באים להבטיח לא רק את צרכי-הקיום של הזכאי להם, אלא גם את רמת-חייו הקודמת, ולכן, במקרים רבים, פירוק החבילה המשפחתית, והחיוב-במזונות מעניקים "בונוס" כלכלי ממשי לאישה, ומכה כלכלית קשה ואף אנושה לבעל – בונוס בפני עצמו כאשר האישה הכריזה מלחמת-חרמה על הבעל.

האם ה"מזונות" האלה משרתים את טובת הילד? במקרים רבים ההיפך הוא הנכון: הם יוצרים נתק נוסף בין האב וילדיו (נושא המצריך דיון נפרד), ולא אחת כספי המזונות מושארים בידי עורך-דינה של האישה, כדי ללבות את אש השנאה.

כנגד האינטרס של הילד לשמור על רמת-חייו מלפני הקרע המשפחתי עומד האינטרס הלגיטימי של האב שלא להיפגע מהקרע, ולא לממן לאם את המלחמה נגדו.

והמסקנה: לא בטוח שפסיקת-המזונות משרתת את טובת הילד, ולא תמיד בטוח שה"מזונות" האלה מגיעים לפיו של הילד ולא לחשבון-הבנק של עורך הדין של האישה, אבל גם אם כך הוא, פסיקת-המזונות היא לרוב לא מוצדקת, משום שהיא פוגעת באינטרסים אחרים, שגם הם ראויים להגנה.

כעת ארחיב דבר על הנושא אותו הגדרתי כ"מצריך דיון נפרד".

פירוק המשפחה כבסיס להתעשרות

פירוק המשפחה מעניק לאישה יתרונות כלכליים רבים, ונשים לא מעטות הפכו את ה"פירוקים" האלה ל"מקצוע": כמה שיותר פירוקים וגירושים – כמה שיותר כסף.

זה שיורדים לנכסי הבעל – גם אלה שהיו לו לפני הנישואין – גם זה נושא לדיון נפרד, והוא הדין גם ב"מזונות האישה", שגם הם בסיס להתעשרות האישה, במיוחד לאור העיקרון של "עולה עימו, ואינה יורדת עימו": כל עוד האישה נהנית מעושרו והכנסותיו של הבעל – היא נהנית, אבל כאשר הבעל נכנס למצוקה כלכלית, למשבר עסקי, האישה מפרקת את המשפחה, ודורשת את ה"מזונות" אשר יתנו לה את רמת-החיים שהייתה לה בשיא השגשוג העסקי של הבעל: נסיעה לחו"ל שלוש פעמים בשנה, קונצרט כל שבוע, ביגוד יקר, ארוחות במסעדות-יוקרה וכו'.

ובתור "בונוס" היא דורשת – ולרוב מקבלת – את סילוקו של הבעל מהבית (לרוב ב"סיוע" תלונת שווא במשטרה על אלמ"ב – אלימות במשפחה – נושא שגם הוא מצריך דיון נפרד), דבר אשר מוריד את הבעל אל מתחת לקו-העוני, ומחליש את כוח המיקוח שלו על הסדרי הגירושין.

כל אלה, כאמור, מצריכים התייחסות נפרדת, אבל הפעם אני מדבר רק על התעשרות ממזונות הילדים.

כפי שאמרתי במאמר הנ"ל, בעידן שוויון-הזכויות הדעת אינה סובלת מצב בו אחד ההורים ייהנה מכל החרוסת, וההורה האחר ישבע את כל המרורים – אפילו אם נאמר שטובת-הילד מחייבת זאת, אבל במציאות הקיימת סכסוך-המזונות דווקא פוגע קשות בטובת-הילד, וככל שתגבהנה להבותיו של הסכסוך – כן יעלה יתרונה הכלכלי של האם, וכן תיפגע טובת הילדים.

נדבך משמעותי ביתרון הכלכלי של האם הוא בכך שה"מזונות" כוללות גם "מדור", ואם האם היא המשמורנית, היא "זכאית" גם לחלק "יחסי" ב"שכר הדירה" של הילדים בדירתה-היא, והאב צריך "לשכור" ממנה את חלקה ה"יחסי" דירתה, על מנת "לשכן" בו את הילדים.

עוד נדבך ביתרון הזה הוא בכך שאם האב הוא המשמורן, והאם מקבלת  את הילדים, מזמן-לזמן, האב צריך לשלם לה "דמי אירוח" עבור הילדים, אבל אם המצב הוא הפוך, האב צריך לשלם לאם "כאילללו" היא מאכילה אותם, כאשר בפועל הוא זה הנושא בכלכלתם.

ומה עם בתי המשפט? אלה הם המטפחים הראשיים את האפליה המגדרית, ואלה המוסיפים שמן רב על מדורות הסכסוכים המשפחתיים – גם בענייני המזונות, כבנושאים רבים אחרים.

מה אפעל בנושא, כשר המשפטים וזכויות האזרח?

כדי להדביר את התופעה הזאת, יש לבטל את היתרון הכלכלי הנובע ממוסד ה"מזונות", וכדי להגיע לכך יש לקבוע בחוק כי כל הורה נושא בעלות אחזקתם של הילדים כאשר הם בחזקתו.

כל חריגה מהעיקרון הזה תחייב את בית המשפט לנמק סיבות מיוחדות לכך. סביבות מיוחדות – כגון שהורה העשיר מתעלל בילדים, ואילו ההורה העני הוא הורה-לתפארה, אבל הדבר יחייב הוכחה מובהקת לנסיבות המצדיקות את החריגה הזאת.

כך, למשל, אם ההורה ה"רע ועשיר" הוא "לא כל כך טוב לילדים", ו"עושרו" הוא קצת יותר מזה של ההורה האחר – בכך בלבד לא תהייה נסיבה "מובהקת", משום שזה יחזיר לחיים את סכסוכי-המזונות הפוגעים בנפשם של הילדים.

באשר להוצאות ה"תקורה" – חינוך, בריאות וכו': כאן קיימות שתי אפשרויות לגיטימיות, אשר טרם גיבשתי עמדה לגביהן: האחת – חצי-חצי, והשנייה לפי יחס ההכנסות של שני ההורים.

כמובן שקיימת גם אפשרות-ביניים כלשהי, עם נסיבות "מובהקות" או נסיבות "רגילות", אבל קודם נגיע אל הבסיס העקרוני, "ואחר כך נדבר" על הפרטים ה"קטנים".

שיעור ה"מזונות"

בשנת תשל"ב-1972 חוקקה הכנסת את חוק המזונות (הבטחת תשלום), אשר לפיו רשאי הזוכה במזונות לקבל את המגיע לו מהמוסד לביטוח לאומי, על חשבון הציבור (אוצר המדינה), והמוסד, מצידו, נכנס לנעליו של הזוכה, ורשאי לגבות מהחייב במזונות את אשר חוייב בו בפסק-הדין – שמן נוסף על מדורת הסכסוך המשפחתי, כאשר לכל הנושאים-לשווא את שם "טובת הילד" לא ממש אכפת שהילדים הם הנצלים העיקריים באש המדורה הזאת.

מטרתו של החוק הזה היא "סוציאלית": למנוע חרפת-רעב ממי שזכאי למזונות, אבל אינו יכול לגבות את המגיע לו על פי פסק הדין – בין משום שהחייב מתחמק מהתשלום, בין משום שהוא אינו מסוגל לעשות כן.

יחד עם זאת, כך קבע המחוקק, שיעור המזונות המשולם על פי החוק יוגבל בתקנות, כך שתושג מטרתו הסוציאלית – אבל לא יותר, ואם בית המשפט פסק לאישה "מזונות" שיאפשרו לה שלושה טיולים לחו"ל כל שנה – זב"שה, ואת זה לא נטיל על שכמו של הציבור.

כדי "לצנן" את אש הסכסוכים המשפחתיים, אנחנו נקבע כי בית המשפט הפוסק מזונות לא יפסוק מעבר לקבוע בתקנות שעל פי חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1972.

שתדע כל אם עבריה שהצתת התבערה המשפחתית לא תעשיר אותה, אלא תגזור עליה ועם הילדים חיי סבל ועוני.

חסל סדר תביעות מזונות נגזרות, "בשם הילד"

לפי הדין הקיים, המחזיק בילד (לרוב האם) רשאית לתבוע את מזונות הילדים בשני דרכים: האחד – מכוח עצמה, לכיסוי הוצאותיה על החזקת הילד, והשני – בשם הילד, כאפוטרופסיתו ה"טבעית".

מהו הדין אם האם תובעת בשם עצמה, ולא מקבלת מספיק (או שלא מצליחה להוכיח שהנתבע הוא אביו של הילד)? היא מגישה תביעה חדשה, הפעם בשם הילד, ואם הנתבע יטען ל"מעשה בית דין", התשובה תהיה הקטין לא היה צד להליך הקודם, ולכן זה לא מחייב אותו.

גם את החוכמולוגיה הזאת יש להפסיק – לא רק משום שזה מאפשר לטרטר את הנתבע פעמיים, ולתת לאם "מקצה שיפורים" שאינו ניתן במקרים אחרים, אלא זה גם יוצר סכסוך משפטי בין האב לילדיו – סכסוך שהם אפילו לא יודעים עליו, ואם הם ילמדו עליו בעתיד – תהייה להם בעייה, כי הם "תבעו" את אביהם.

ישנה בעייה נוספת עם התביעות ה"נגזרות" האלה: הן שוללות את אפוטרופסותו המקבילה של האב, והוא לא יוכל לטעון בשם הילדים שהתביעה של אימם לוקה בשיקולים פסולים.

ואם לא די בכך, בעוד שהישגי האם בתביעה הנגזרת מיוחסים לילדים כאילו התביעה הוגשה על ידם, והזכייה היא זכייתם-הם, העיקרון הזה לא פועל בכיוון ההפוך, ואם האם מנהלת את ההליכים באופן מחפיר – הדבר לא ייחשב כהתנהגות מחפירה של הילדים עצמם ("אדוני, מה הילדים מבינים בזה, מדוע הם צריכים לסבול חרפת-רעב בגלל התנהגותה של האם?").

אותי זה מקומם, ואם הילדים תובעים את אביהם "באמצעות אימם ואפוטרופסיתם הטבעית, ..., ע"י ב"כ עו"ד ...", האם ועורך-דינה צריכים להביא בחשבון שהתנהגותם המחפירה "בשם" הילד עלולה להביא את הילד לחרפת-רעב – אולי זה ימנע התנהגות מחפירה של אמהות ועורכי דינן כנגד אבותיהם.

לו הדבר בידי, חסל סדר הליכים משפטיים בין ילדים להוריהם.

סיכום

ילדים שאינם יכולים לפרנס את עצמם זקוקים לסיפוק כל צרכיהם, אבל "צרכיהם" של הילדים כוללים את הצורך ביחסים טובים בין הוריהם הנפרדים, ואת זכותם שלא ישתמשו בהם כקרדום לחפור בו יתרונות שבינם לבין צרכיהם אין ולא כלום.

ההצעות שאני מעלה כאן באות להבטיח בראש ובראשונה את טובת-הילד – טובתו האמיתית, ולא את הצביעות שבדיבור על "טובת הילד" כחיפוי והסוואה לאפלייה המגדרית שהיא נחלתם של בתי המשפט, וככלי לניכור הורי והרעלת נפשו של הילד הרך – הרעלה שתלווה אותו כל חייו, ותעבור ב"ירושה" גם לילדים שייוולדו לו, בעוד עשרים או שלושים שנה.

ברור גם שהצעותי אלה תבאנה לכך שרוב הבעיות הקיימות כיום בהקשר למשמורתם של הילדים ובסיפוק צרכיהם תיפתרנה ללא צורך בפתיחתם של הליכים משפטיים.

ובא לציון גואל.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור "הוספת תגובה" (למטה מכאן)

אל תאמרו "מבחן בוזגלו" – אמרו "מבחן אלישבע"*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו"ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה