אהרן ברק נרצח פעם שלישית – הרוצחת הפעם: מרים נאור (מחזה דוקודרמה)

*** בנימין עבאס, מחמוד טראמפ ודונלד נתניהו עושים שלום ***

Benjamin Abbas, Mahmoud Trump and Donald J. Netanyahu Make Peace in the Middle East

עו"ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות  האזרח הבא – מצע מעודכן, אפריל 2017!

*** המאמר ה-4500: למרים נאור, על אמון הציבור בשופטיו ***  איילת שקד – כשלון ושחיתות *רובינשטיין אליקים הנבל – עכשיו תורך! * מישאל חשין – קווים לדמותו *** עמיעד רט, שופט: גנב! גנב! גנב!!! מדוע אתה לא תובע אותי?! *** אתר "משוב העם" לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה"הוצאות" *** בית המשפט העליון מחפה על מושחתי ההוצל"פ


מני יצחקי ניצב בראש מושחתי הסולמית, השחיתות במשטרת ישראל עולה בדרגה

שמחה ניר, עו"ד 28.07.2015 21:49
ומה עם הבוקר-שלמחרת?

ומה עם הבוקר-שלמחרת?


על החיפוי שנותן ראש אגף החקירות לשחיתות-המיליארדים בהוצאה לפועל: היעלה על הדעת שגם הוא ייתן לאחרים להתעשר, בלי ליטול את חלקו בשלל?



מני יצחקי ניצב בראש מושחתי הסולמית, השחיתות במשטרת ישראל עולה בדרגה

על החיפוי שנותן ראש אגף החקירות לשחיתות-המיליארדים בהוצאה לפועל: היעלה על הדעת שגם הוא ייתן לאחרים להתעשר, בלי ליטול את חלקו בשלל?

שמחה ניר, עו"ד

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

"נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!"

בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

"לייק" לדף הפייסבוק עו"ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת "שק בתחת"?

בג"ץ 8743/14, שמחה ניר, עו"ד, נ' הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

הקדמה ללא-משפטנים

אתה פונה לתחנת המשטרה הסמוכה למקום מגוריך, ומתלונן בפניהם: שמחה ניר נשם אוויר ברחובה של עיר.

סביר מאוד שהמשטרה תודיע לך שהיא לא מצאה מקום לפתוח בחקירה – לא משום שהיא אוהבת במיוחד את שמחה ניר, ולא משום שהוא שיחד את החוקרים (הוא אמנם מושחת ידוע, אבל אין לו מספיק כסף), אלא מאחת מהסיבות האלה (המינוח הוא שלי, לא אסבך אותך בטרמינולוגיה המשטרתית):

האחת – נשימת אוויר ברחובה של עיר אינה עבירה;

השנייה – חוסר עניין לציבור: אם המשטרה תטפל בכל מי שנושם אוויר, לא יישארו לה משאבים לטיפול בעבריינים הכבדים יותר.

והשלישית – למידע שאדוני מספק לנו אין "בשר", משום שהוא מבוסס על שמועות-בעלמא, שאדוני אפילו לא יודע מה מקורן, ואין לנו שום "קצה חוט" לפתיחת חקירה.

על מאבקי הציבורי בעניין שחיתות ה"סולמית"

את נושא שחיתות המיליארדים בהוצאה לפועל בשיטת ה"סולמית" אנחנו מכירים כבר כמעט חמש שנים: כב' רשם ההוצל"פ רט עמיעד, איפה הכסף? לאן נעלמו חצי מיליון (!) שקלים?!

היום, למי שלא מעודכן, הגנב המושחת הזאת כבר שופט בישראל – איפה הבושה.

במשך כל התקופה הזאת לא הרפיתי מהנושא, ניסיתי לעניין בו כל גורם אפשרי או בלתי אפשרי – פירטתי את הכל באתר הזה – ולאחרונה פרסמתי שתי כתבות-תחקיר מפורטות ביותר: האחת – בה הסברתי איך שהשיטה עובדת, והשנייה – בה פירטתי את שמות המושחתים המעורבים בשתי פרשיות המוכרות לי – כ-15 שמות – יחד עם פירוט עובדתי: מספרי תיקי ההוצל"פ, וסכומים מדוייקים עד לרזולוציה של אגורה ישראלית אחת.

לפני כשנה, בקונסטלציה חד-פעמית של נושאים השלובים זה-בזה, עתרתי לבג"ץ, כאשר אחד הנושאים בעתירתי – בג"ץ 8743/14 – היה סירובו של היועץ המשפטי לממשלה להורות על חקירה בנושא השחיתות הזאת.

כיוון שאני מכיר את השופטים האלה כבר חמישים שנה, היה ברור לי שאסור לי להשאיר להם שום פתח לשלוח אותו לחפש לי "סעד חלופי", ובעניין הזה – לשלוח אותי להתלונן במשטרת זרנוגה גימ"ל, למשל. כדי לסתום להם את הפרצה הזאת הבהרתי להם מראש שאם זה מה שהם יציעו לי, אני לא ארים את הכפפה – וגם נתתי לכך כמה טעמים.

השופטים חשבו אותי לפראייר, ואמרו כי "טוב אעשה" אם אטוס מארה"ב ארצה על חשבוני על מנת להתייצב במשטרה להתלונן על הנושא הציבורי הזה, בו אין לי שום עניין אישי משלי, ואת כל המידע שיש לי כבר מסרתי לכל מי שצריך.

כעת הייתי בדילמה – דילמה של בעל אגו מפוצל, הסובל מסכיזופרניה אקוטית חסרת-מרפא: אגו א' אומר לי תראה לשופטים האלה שמילה של שמחה זאת מילה, אל תפנה למשטרה, אפילו אם "יישרף העולם", ואילו אגו ב' אומר לי כי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.

היאך מתגברין על בעיית האגו

כדי להתגבר על  בעיית האגו פניתי אל חטיבת דובר המשטרה, וביקשתי מהם את הכתובת להגשת תלונה על שחיתות-רבתי, בהיקף ארצי.

בפנייתי זו ציינתי כי הנושא גדול בהרבה מספרים על כל תחנת משטרה מקומית – הן משום שמדובר בהיקף ארצי, הן מבחינת ממדיה של השחיתות והן לאור ניסיוני רב-השנים עם תלונות "מקומיות".

עוד ציינתי בפנייתי זו מדוע אין טעם שאטוס מארה"ב ארצה, ולכן ביקשתי את הכתובת האלקטרונית של אותו הגורם.

ואכן, תוך יום אחד קיבלתי את התשובה: הכתובת היא ראש אח"ם (אגף החקירות והמודיעין במטה הארצי של המשטרה), והדואר האלקטרוני הוא כך-וכך.

ראש אח"ם הוא ניצב מני יצחקי, וזה היה מכתבי אליו (בהשמטת הפרק ה"מתודולוגי", שלא רצוי לפרסמו, כדי שלא לפגוע בחקירה עתידית, אם תיפתח):

 

שמחה ניר, עו"ד

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

7.6.2015

לכבוד

ניצב מני יצחקי

ראש אח"מ

המטה הארצי

משטרת ישראל

במייל ###@police.gov.il

 

נכבדי,

הנדון: שחיתות-המיליארדים בהוצל"פ – שיטת ה"סולמית"

הופניתי אליך לכתובת המייל הזאת ע"י חטיבת דובר המשטרה, בתיאום אתך, ואני מודה לך על הנכונות לקבל את תלונתי תחת השגחתך, בלי לדרוש ממני לטוס על חשבוני מארה"ב ארצה ובחזרה, על מנת "להעיד" על דברים ומסמכים שהגיעו אלי מפי השמועה, ואותם אני יכול לתת גם בהתכתבות.

מדובר בשחיתות בהיקף שנתי של בין מיליארד ל-40 מיליארד ש"ח בלשכות ההוצל"פ, כאשר על הכל מנצחים דוד מדיוני, מנהל רשות האכיפה והגבייה (להלן – רא"ג), ויועצותיו המשפטיות ענת הר-אבן וענת ליברמן, ואילו בקצה השני – "חוד החנית" של השחיתות – נמצאים רשמי ההוצל"פ, אשר נותנים את ה"הכשר" לשחיתות, ובלעדיהם היא לא הייתה יכולה להתקיים.

בשתי כתבות-התחקיר שערכתי – ואליהן אתייחס בהמשך – אני מבסס את הערכתי לגבי היקפה הכללי של השחיתות, וגם נותן פרטים מלאים על שתי פרשיות הנוגעות לשני תיקי הוצל"פ (אני נותן מספרי תיקים), שני רשמי הוצל"פ (אני נותן שמות), כספים המסתכמים בקרוב ל-800,000 ש"ח (אני נותן סכומים ברמת-דיוק עד לאגורה), ושמות של כ-15 מעורבים בנושא. שתי פרשיות שהן רק קצה-הקרחון.

עוד אני נותן באותם התחקירים גם תשובות לטענות חסרות-השחר של הנוגעים-בדבר, כך שחוקרי המשטרה לא יצטרכו להתחיל מ"כיתה א'", אלא מ"בית הספר התיכון", או אפילו ישר מה"אוניברסיטה".

בטרם אגש לגופו של עניין, שלוש הערות אישיות:

האחת – אין לי כל אינטרס אישי בפרשה, לא נפגעתי מהשחיתות הזאת, לא ייצגתי מי שנפגע ממנה, וכל מעייני הם מעייניו של אזרח החרד לטוהר המידות בכלל, ובשירות הציבורי בפרט.

השנייה – למרות האיומים בתביעות לשון-הרע שקיבלתי במהלך התחקירים, ולמרות ששלחתי לכל המעורבים-בדבר את התחקיר ה"שמי", לפני פרסומו (לדיברור-מרצון, שמא טעיתי במשהו), ואחרי פרסומו (כדי שיתבעו אותי) – למרות כל זאת אף אחד לא קם לתבוע אותי (למגינת לבי!). אוסיף עוד, לעניין זה, כי ערב הפרסום, ויחד עם הכתבה, השלכתי כפפה לרגליהם של כל המעורבים: אם אפילו אחד מכם יפנה אל היועץ המשפטי לממשלה, כדי שיורה על חקירה בנושא הזה, אני מעכב את פרסום הכתבה. כנראה שהמעורבים האלה העדיפו פרסום אשר אולי יישכח במהרה, על פני חקירה פלילית – דבר שגם הוא אומר דרשני.

והשלישית – המידע שאני מפרט הוא אמנם לא קביל מבחינה משפטית (אין בידי המסמכים המקוריים), אבל הוא אמין משום שהוא נמסר לי ע"י אדם שהנושא נוגע לו אישית, והוא גם מוכר לי אישית (מר יוסף הרמן, רח' זריצקי 7 תל-אביב, טל' 054-4740618  פקס' 077-4301362). מר הרמן הוא החייב בשני תיקי ההוצל"פ אשר "דיגמנו" לי בתחקירי, והוא הבטיח לי שהוא ישמח מאוד להתייצב לחקירה.

אפתח בהצגה מופשטת של הנושא:

לקחת משכנתא על ביתך, לטובת הבנק, ולימים כשלת בפירעון ההלוואה, ונשארת חייב לבנק מיליון שקל. בהעדר כל יכולת להיפרע ממך בדרך אחר, הבנק פתח נגדך תיק הוצל"פ, על סמך שטר המשכנתא, ולבקשתו מינה רשם ההוצל"פ כונס נכסים על ביתך.

הכונס הצליח למכור את ביתך בשלושה מיליון שקל, והעביר (אם העביר, אבל זה נושא אחר, לדיון נפרד, אולי גם לחקירה נפרדת) לבנק את מיליון השקלים המגיעים לו. הבנק עכשיו שמח וטוב-לב, והתיק ייסגר.

לפי סע' 20 לחוק ההוצל"פ (וגם לפי ההיגיון) העודף (בסך שני מיליון שקל) מגיע לך, החייב, אבל הוא זולג ונעלם, בניצוחה של מערכת ההוצל"פ – ואתה יכול לשכוח ממנו.

כך זולגים-נגנבים מדי שנה (בהערכת מינימום-מקסימום זהירה, המבוססת על פרסומים גלויים של רשות האכיפה והגבייה, יחד עם "חיבור שניים ושניים" הנגזר מהכרתי את המערכת) בין מיליארד אחד (1,000,000,000) לבין ארבעים מיליארד (40,000,000,000) שקל. וכאמור – מדי שנה בשנה.

איך השיטה עובדת, ועל מה אני מבסס את הערכתי בדבר ההיקף הכללי של התופעה – ראה בכתבת-התחקיר הראשונה שלי:

שחיתות בהוצאה לפועל, גניבת מיליארדים: על המטפסים על ה"סולמית"

קישור מקוצר: www.tinyurl.com/sulamit314

תחת ראש-הפרק האמנם "הגזמה פראית"?

פרטים מלאים, כולל שמות של מעורבים בשחיתות, וכולל מידע על שני תיקים ספציפיים, שהם, ללא ספק, רק קצה הקרחון – בכתבת התחקיר השנייה:

גניבת מיליארדים במערכת ההוצאה לפועל: על שיטת הסולמית – כולם מושחתים, כוווווולם!

קישור מקוצר: www.tinyurl.com/sulamit325

מי האחראי

לפני שנשאל איפה הכסף מן הראוי לשאול מי האחראי לכך שעודפי הכינוס לא מגיעים למי שזכאי להם – הלא הוא החייב, ומי שאחראי לכך, על פי החוק, הם רשמי ההוצל"פ המנהלים את התיקים, ורשות האכיפה והגבייה המעסיקה אותם, ומנהלת את כל המערכת.

ומה טוענים כל המעורבים, כאשר החייב דורש את המגיע לו?

רשות האכיפה והגבייה אומרת הכסף לא אצלנו, הוא אצל הזוכה, או אצל הכונס, והשאלה היא מדוע רשם ההוצל"פ משחרר את הכונס מתפקידו, בלי לוודא שעודפי-הגבייה יגיעו למי שזכאי להם.

על השאלה הזאת אף אחד לא נותן תשובה, אפילו תשובה בלתי-משכנעת.

רשם ההוצל"פ (זה שסגר את התיק לבקשת הכונס, בלי ליידע את החייב שלפי דיווחו של הכונס עצמו יש בתיק עודפים לזכותו) ידחה את בקשתו של החייב בהחלטה לאקונית: התיק סגור, הבקשה נדחית.

להחלטה כזאת אין כל בסיס בדין, וראה לעניין זה את מאמרי סגירה" של תיק הוצל"פ – מה פירושה? (קישור מקוצר: http://tinyurl.com/q5205), אבל היא משמשת תירוץ לרשם לקבור מתחת לשטיח את הכסף הנגזל, יחד עם אחריותו האישית.

עורך-הדין (אשר חובש שני כובעים – כובע הכונס וכובע ב"כ הזוכה – אותם הוא מחליף לפי הצורך שלו) אומר אני פעלתי על פי החלטות הרשם.

נו, ואיפה הכסף? זאת אנחנו לא יודעים, אבל מה שאנחנו כן יודעים הוא שאם רשמי ההוצל"פ לא היו עוצמים את עיניהם, ולא היו משחררים את כונסי הנכסים מתפקידם לפני שהם מביאים לקופת ההוצל"פ את העודפים, כל השוד הזה לא יכול היה להתבצע.

ושאלת המיליון דולר: האם רשמי ההוצל"פ וכל המנגנון סביבם – החל מדוד מדיוני, מנהל הרא"ג, וכלה באחרון הפקידים – היו נותנים לכונסי הנכסים להתעשר בלי לגרוף איש-איש את חלקו-הוא?

תשובה אחת: הם נאיבים, כולם, ולא מבינים מה שהם עושים, פראיירים שמסכנים את עצמם ואת חירותם, ונותנים לאחרים להתעשר.

תשובה שנייה: כולם מושחתים, כולם שותפים לחלוקת השלל.

מהי התשובה האמיתית? זו עבודתה של משטרת ישראל, עבודתו של אח"מ, למצוא פתרונין ותשובות.

אני מניח כי בשלב כלשהו, כאשר כונס נכסים מסויים ייכנס ללחץ, הוא יגלגל חלק מהאחריות ל"מפעילים" שלו בתוך הבנק, ויטען כי הוא נכנס ל"שיטה" הזאת רק כדי "להתיישר אם האחרים", וכדי לשמור על יחסיו עם הבנק. להערכתי זה ייפול לידיכם כפרי בשל, בלי שתצטרכו להשקיע כל משאבי-חקירה בכיוון הזה.

על מה אין מחלוקת?

אין מחלוקת על שני דברים – על כך שמערכת האכיפה היא האחראית לנושא, ועל כך שהחייבים לא זוכים לראות את הכספים המגיעים להם על פי החוק וההיגיון.

ואם אין מחלוקת – מדוע המתחייב-מן-החוק הזה לא מתבצע, מי האחראים לכך, ואיפה הכסף? גם זו עבודתה של משטרת ישראל, עבודתו של אח"מ, למצוא פתרונין ותשובות.

הערות מתודיות

(הושמט)

השלב הבא: "follow the money"

הביטוי הזה, המופיע בגוגל כ-87 מיליון (!) פעמים – אין יפה ממנו לענייננו זה.

האדם האחרון אשר נגיעתו בכסף מתועדת, הוא כונס הנכסים. הכונס מצהיר בלשכת ההוצל"פ על מלוא סכום התקבול עבור הנכס, ובדרך כלל הוא מצהיר שהעביר את סכום החוב אל הזוכה (למעשה הוא מעביר את הכסף מכיסו האחד, כיס הכינוס, אל כיסו האחר – כיסו כ"ב"כ הזוכה". ישנה תהייה אם הוא לא משאיר משהו מזה לעצמו, אבל זה נושא לחקירה נפרדת, שעדיין אין לי מידע טוב עליה), אבל בלשכת ההוצל"פ ישנו הסדר ממוסד, לפיו מלוא סכום התקבול מפוצל (כנראה "ידנית") לשני חלקים: האחד ה"הקטנה" האמיתית, השווה בדיוק ליתרת החוב, ובכך החוב "מתאפס", והשני, כאמור, נרשם כ"הקטנת חוב ללא יתרה מתאימה", אשר מסומנת כגודל לא-מספרי שאינו משפיע על היתרה האמיתית, ומסתירה לעולמים את העובדה שלחייב אכן מגיעים כספים.

כעת, על פי הצהרת הכונס עצמו, אנחנו יודעים שהוא קיבל כספים אשר "לא נודע מקום קבורתם", והדבר המתבקש הוא לפנות אל כל כונס וכונס, להציג לפניו את רשימת כל התיקים בהם הוא פעל ככונס, ולשאול אותו איפה הכספים כולם, אנה הלכו.

כאן יבוא המוקש הראשון: הכונסים יגידו שהם פעלו על פי "החלטה שיפוטית" של רשם ההוצל"פ... הדבר מתבצע כך: הכונס מגיש לרשם משהו מעין "דוח מסכם" , או "דוח כספי" על פעולותיו ככונס, בו הוא טוען כי העביר את היתרה, או סכום כלשהו אחר, לגורם כלשהו, אשר אינו צד בתיק, ואין אנו יודעים מיהו בכלל (לפעמים אפילו את זה הוא לא טוען). יחד עם ה"דוח" הזה, או במועד מאוחר כלשהו, הכונס מבקש לשחרר אותו מתפקידו ולסגור את התיק, כאשר הוא משתמש בערבוביה בשני כובעיו – כובע הכונס וכובע ב"כ הזוכה – והרשם נותן את "חותמת הגומי" לבקשתו של הכונס/ב"כ הזוכה", וכך נוצרת החלטה "שיפוטית" אשר כל המעורבים מסתתרים מאחוריה.

וכפי שאני אומר בתחקירים, רשם ההוצל"פ אינו התשובה והפתרון לבעייה, אלא חלק ממנה – החלק הקושר יחד את כל הקצוות של השחיתות הזאת.

במאמר מוסגר אציין, דבר המופיע גם בתחקירים, כי לפעמים הכונס לא מבקש את סגירת התיק, וכאשר החייב מתחיל לשאול איפה העודפים המגיעים לי, הרשם מוציא, ביזמתו, "החלטה" אשר "רומזת" לכונס/ב"כ הזוכה למהר ולבקש את סגירת התיק – ואכן כך נעשה: הכונס/ב"כ הזוכה מבקש, והרשם "נעתר" – בלי לבקש את עמדתו של החייב עצמו – וכאשר החייב ממשיך לדרוש את כספו, הרשם נותן, כאמור, החלטה לאקונית: "התיק סגור, הבקשה נדחית".

וזה מביא אותנו אל "רבי החובלים" של ספינת השחיתות הזאת: רשמי ההוצל"פ, אותם יש לחקור, אחד-אחד, אחרי שיש לנו דפי-החשבון בתיקים שהם ניהלו, ואחרי שהכונסים כבר גילגלו את תפוח-האדמה הלוהט לפתחיהם של הרשמים.

שניים מהם מוזכרים בשמותיהם בתחקירים שלי.

לדעתי כבר בשלב הזה יש מקום להגדרת נחקרים אלה ואחרים כ"חשודים", אבל את ההחלטה מתי להפוך חקירה "רגילה" לחקירה "תחת אזהרה" אני משאיר לכם – אתם מבינים בזה יותר ממני.

אחר כל הדברים האלה אפשר להרחיב את החקירה לכל אלה אשר בתחקירים אני נוקב בשמותיהם, ומעבר לכך – "רק השמיים הם הגבול", וזה כולל גם הרחבת החקירות מעבר לפרשת ה"סולמית": כאשר מרימים אבן-אחר-אבן, לעולם אין יודעים מראש כמה נחשים ועקרבים יימצאו שם.

לסיכום

מבחינה כמותית אני לא מסוגל להרצות את כל הידוע לי בהצגת-הנושא הזאת כל עוד החוקרים לא בנו את ה"שלד" והכיוון לחקירה (בלאו-הכי כבר הארכתי מאוד). לא הכל אני יודע, ואני לא יודע אילו "הסברים" יתנו הנחקרים, אבל אני יודע הרבה יותר ממה שאפשר לחשוב, ויש לי גם כל הכלים להראות כי הסברים שקריים הם אכן הסברים שקריים.

לרשותכם בכל עת, ואשמח לעמוד בקשר שוטף עם החוקרים, על מנת לעזור להם להגיע אל חקר-האמת.

ומילה אחרונה, להיום: אנא, בלי ה"מטעמם תיענה" המקובל כל כך במשטרת ישראל.

אני לא אומר שראש אח"מ צריך לבצע את החקירה בעצמו, והוא בהחלט יכול להוריד אותה לכל דרג שייראה לו נכון, אבל אני מצפה שהדרג החוקר ידווח בחזרה כלפי מעלה – עד לראש אח"מ עצמו, אשר "נתן את ההוראה", ואני מצפה שהתשובה שאקבל תהייה מטעמו של ראש אח"מ עצמו, כי אליו הופניתי ע"י חטיבת הדובר, לאחר שהם הפנו אליו את פנייתי אליהם, וקיבלו אישור לכך.

ועל כך אמרינן מידך אבקשנו.

בברכה,

שמחה ניר, עו"ד

 

ביום 14.6.2015, משלא קיבלתי מלשכת ראש אח"ם שום סימן-חיים, שלחתי להם תזכורת, ואיתה, ליתר בטחון, צירפתי שוב את מכתבי הנ"ל, וביום 9.7.2015 קיבלתי מהם תשובה לתלונתי:

1.    פנייתך התקבלה בלשכת ר' האגף לחקירות ולמודיעין.

2.    הפניה נבחנה על ידי הגורמים המקצועיים  אשר הביאו המלצתם וחוות דעתם בפני ר' אח"מ.

3.    על דעת ר'  האגף לחקירות ולמודיעין הריני להשיבך כי לאחר קריאת החומר, לא מצאנו שהפניה והמפורט בה מניחים תשתית לחשד לביצוע עבירה פלילית על ידי מאן דהוא, ולפיכך לא מצאנו מקום לפתוח בחקירה פלילית.

4.    אנו מודים על פנייתך.

בברכה,

         

עו"ד שלומית לנדס,     סנ"צ

עוזר          ר'           אח"מ

לא להאמין!

הבה נחזור לרגע אל ה"הקדמה ללא-משפטנים", ואל שלוש האפשרויות להימנעות מחקירה: המעשה אינו עבירה, חוסר עניין לציבור, חוסר "בשר" לתלונה, דהיינו אין לנו אפילו מאיפה להתחיל, מה לחקור ואת מי לתשאל.

מה אנו יכולים ללמוד מ-18 המלים "לאחר קריאת החומר, לא מצאנו שהפניה והמפורט בה מניחים תשתית לחשד לביצוע עבירה פלילית על ידי מאן דהוא", המסבירות מדוע "לא מצאנו מקום לפתוח בחקירה פלילית"?

אנחנו למדים כי ההחלטה לא לפתוח בחקירה התקבלה "לאחר קריאת החומר", ותו לא.

אם היו אומרים "בדקנו את פנייתך, ומצאנו שהפרטים שנתת, כולם או מקצתם, מצוצים מהאצבע" – אפשר היה להתווכח על איכותה של ה"בדיקה" הזאת.

אם היו אומרים "לא מצאנו עניין ציבורי בעובדות שפירטת", זה היה מרתק מאוד, כמו הייתה משטרת ישראל אומרת "אין לנו עניין בביעור השחיתות בהוצל"פ", או "שחיתות במיליארדים קטנה עלינו".

אבל לא. הם אומרים כי הפניה והמפורט בה "אינם מניחים תשתית לחשד לביצוע עבירה פלילית על ידי מאן דהוא".

כאן אזכיר כי בתלונתי אמרתי, בין השאר (ההדגשות במקור):

לדעתי כבר בשלב הזה יש מקום להגדרת נחקרים אלה ואחרים כ"חשודים", אבל את ההחלטה מתי להפוך חקירה "רגילה" לחקירה "תחת אזהרה" אני משאיר לכם – אתם מבינים בזה יותר ממני.

אחר כל הדברים האלה אפשר להרחיב את החקירה לכל אלה אשר בתחקירים אני נוקב בשמותיהם, ומעבר לכך – "רק השמיים הם הגבול", וזה כולל גם הרחבת החקירות מעבר לפרשת ה"סולמית": כאשר מרימים אבן-אחר-אבן, לעולם אין יודעים מראש כמה נחשים ועקרבים יימצאו שם.

משמעות הדברים האלה היא כי המקרים אותם פירטתי, והאנשים שאת שמותיהם נתתי, הם רק חלק מהתמונה הכללית, וכי פרשת ה"סולמית" היא רק "דגימת אקראי" של כל הנעשה בממלכת ההוצל"פ כולה, בבחינת הכלים שלובים המה.

השאלה הראשונה היא מה פירוש "תשתית לחשד". נניח שראש אח"מ מקבל "מתחת לדלת" פתק אנונימי האומר "עו"ד רונאל פישר, רפ"ק ערן מלכה, פרקליטת המחוז המכהנת רות דוד ויו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן ניהלו ביום ..., מהשעה ... עד השעה ... שיחת ועידה מהטלפונים האלה: ..., וביום המחרת נרשמו העברות כספים בסכומים ... מחשבונות הבנקים שמספריהם ... לחשבונות הבנקים שמספריהם ... השייכים לפרקליטת המחוז רות דוד ולרפ"ק ערן מלכה, קצין בכיר בלהב 433".

אכן, ייתכן שכל הפרטים האלה מצוצים מהאצבע, והפתק האנונימי הושחל מתחת לדלתו של ראש אח"מ ע"י מאן-דהוא אשר מבקש לסבך אנשים ישרי-דרך. ייתכן מאוד, כי בשלב הזה אנחנו עדיין לא יודעים שום דבר, אבל האם אין בפרטים האלה אפילו "תשתית" לחשד?

שיספרו לסבתא. אין לי שום ספק שהפתק הזה יקפיץ את כל משטרת ישראל על רגליה, תוך חמש דקות תוגש לבית המשפט בקשה לצו-חיפוש המופנית אל חברות הטלפונים והבנקים, ותיפתח חקירה סמוייה, על כל פרטיה ודקדוקיה.

אז "תשתית לחשד" יש גם יש בכתבות המקושרות לתלונתי, כולל שמות המעורבים, מספרי התיקים בהוצל"פ, סכומי כסף המפורטים עד לאגורה, ואם לא די בכל אלה הוספתי ואמרתי:

... המידע שאני מפרט הוא אמנם לא קביל מבחינה משפטית (אין בידי המסמכים המקוריים), אבל הוא אמין משום שהוא נמסר לי ע"י אדם שהנושא נוגע לו אישית, והוא גם מוכר לי אישית (מר יוסף הרמן, רח' זריצקי 7 תל-אביב, טל' 054-4740618  פקס' 077-4301362). מר הרמן הוא החייב בשני תיקי ההוצל"פ אשר "דיגמנו" לי בתחקירי, והוא הבטיח לי שהוא ישמח מאוד להתייצב לחקירה.

הנה כי כן, גם הפנייה לתיקי ההוצל"פ המסויימים, וגם "שידוך" עם המעורב אישית. מה עוד נחוץ כדי שתהייה "תשתית לחשד"?!

השאלה הבאה: אחרי שראינו שיש "תשתית" – מה פירוש "תשתית לחשד לביצוע עבירה פלילית"? האם "הזלגה" של כספים המגיעים לפלונים, ובליעתם ואין היודע מקום קבורתם, אינה עבירה פלילית"?!

שומו שמיים!

כאשר אין מחלוקת שהכספים "זולגים" ולא מגיעים למי שזכאים להם – האין בכך עבירה פלילית על ידי מאן דהוא?!

לפי הקונסטרוקציה הזאת, אם היא נכונה, מהיום והלאה מה שנעשה מתחת לשולחן, בחשכת-ליל, יכול להיעשות מעל לשולחן, בצהרי היום, עם פרוטוקולים גלויים, עם קבלות חתומות, עם העברות בנקאיות מתועדות, עם פרסום ב"רשומות" של הודעות המזמינות כל מי שטוען לחלקו בשלל לפנות לכתובת זו-וזו, עם משפטים בדלתיים פתוחות בין הטוענים לבין עצמם, עם הליכי "טען ביניים", עם הליכים בין המתחלקים בשלל לבין שלטונות המס, ומה לא.

והשלב הבא: גם השופטים יבקשו את הנתח אשר "מגיע להם" – וגם זה מעל-לשולחן, ולאורו-של-יום.

והשלב הסופי (לא בטוח...): גם ראש אח"מ ו"הגורמים המקצועיים" שלו ידרשו את הנתח שלהם – גם זה מעל-לשולחן, ולאורו-של-יום.

מני יצחקי, ראש אגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל – איפה אתה ניצב בתמונה הזאת?

ניצב מני יצחקי, ראש אח"מ – אידיוט או מושחת?

ניצב מני יצחקי, ככל הידוע, אינו משפטן, אבל הוא החוקר הפלילי מס' 1 של משטרת ישראל, ובתור שכזה הוא אמור להבין משהו במשפט הפלילי, ולא לשמש חותמת-גומי בידי "גורמים מקצועיים" כלשהם.

מעבר לכך, ישנם דברים שגם ההדיוטות מבינים, בלי השכלה משפטית.

כך, למשל, אם איש מצרי מכה איש עברי, ההדיוט אולי לא יידע מהו הדין החל (ה-lex situs, ה-lex fori או איזה "לקס" אחר), ומהו בדיוק סעיף האשמה, אבל גם הוא יידע אל נכון כי האיש המצרי עבר עבירה פלילית (וכן גם החוליגן העברי אשר הרג את המצרי והטמין את גופתו בחול).

ואם לא די בכך, לנו בכך, גם העובדה שהחוליגן העברי "פנה כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול" מראה שההדיוט אשר ראה את המעשה, ולימים גם הטיח בפניו "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי", אכן הבין היטב-היטב כי משהו פלילי אכן התבצע כאן, למרות שהוא, ההדיוט, לא ניצב בראש אח"מ (שאז, אגב, טרם הוחלט על הקמתו).

מני יצחקי הוא אולי הדיוט במשפטים, אבל הוא לא אידיוט, וצריך להיות אידיוט מושלם כדי שלא להבין שהמתואר בתלונתי ובכתבות-התחקיר המקושרות אליה מסריח משחיתות,

אז מני יצחקי מבין שיש כאן סירחון אדיר, ונשאלת השאלה איזה אינטרס יש לו בחיפוי על המושחתים.

כיוון שאין לו שום סיבה לתת לאחרים להתעשר (ולהסתכן בכסאו ובחירותו ללא רווח לעצמו) התשובה היחידה האפשרית היא שכאשר המיליארדים מדברים – גם הוא, יחד עם "הגורמים המקצועיים" שלו – כולם שותפים לחגיגת-השחיתות הזאת, וכולם מתחלקים בשלל.

ועל כך כבר נאמר:

Well, Brutus, thou art noble; yet, I see,
Thy honourable metal may be wrought
From that it is disposed: therefore it is meet
That noble minds keep ever with their likes;
For who so firm that cannot be seduced?

Wm. Shakespeare, Julius Caesar,

Act I, Scene II

תגובת משטרת ישראל

כדרכי בחודש, אני מקפיד להעביר "טיוטה לדיברור-מרצון" לכל מי שעשוי להיפגע מהפרסומים שלי (אלא אם כן הוא הראה, בעבר, שאין לו כל כוונה להעיר את הערותיו לטיוטה, אבל גם אז אני משתדל לשמור על מנהגי זה).

למנהג הזה ישנם כמה יתרונות:

האחד – ייתכן באמת שאני טועה;

השני – הגשת הדברים לנפגע הפוטנציאלי לפני הפרסום נותנת לי את הגנת תום-הלב, וכמה הגנות נוספות.

ובמקרה הזה – אולי החשש מהפרסום יניע את האחראים על החקירות לעשות את מלאכתם כראוי – שהרי זה מה שאני רוצה, ולא את הפרסום עצמו, שהרי האתר של קימקא אינו מיזם כלכלי, ואיני מתפרנס ממנו, כלל ועיקר.

כך עשיתי גם הפעם, בשלחי את טיוטת הכתבה הזאת לחטיבות הדוברות של משטרת ישראל, לדיברור מרצון, מצורפת למכתבי זה:

15.7.2015

לכבוד

חטיבת דובר המשטרה

המטה הארצי

משטרת ישראל

ירושלים

נכבדי,

הנדון: שיטת ה"סולמית" - טיוטה לדיברור מרצון

כמנהגי מימים ימימה אני שולח לכם במצורף טיוטה של מאמר/כתבה לדיברור-מרצון, לבל תצא שגגה מלפני.

בעקבות התכתבות קודמת שלי אתכם פניתי אל ראש אח"מ, ניצב מני יצחקי, בתלונה מפורטת על השחיתות בהוצל"פ, ובמיוחד על פן מסויים שלה.

התשובה שקיבלתי לא הניחה את דעתי, ואני רואה חובה לעצמי לשתף בדבר גם את קוראי.

יחד עם זאת אני מביא בחשבון שאני יכול לטעות, ולכן אני שולח לכם את הטיוטה המצורפת, כדי שתוכלו להעמידני על טעויותי, אם תמצאו לעשות כן.

אציין כי אין לי כל תמריץ כלכלי לפרסם דבר כלשהו, והמניע היחיד שלי הוא טובת-הכלל, ובמקרה הזה – פתיחת החקירה. לפיכך ברור הוא שאני מעדיף לגנוז את הכתוב בלי לפרסמו, ובלבד שראש אח"מ יודה בטעותו ויפתח בחקירה.

אני מזמינכם לתת את הדעת לרמת האמון הפוחתת והולכת של הציבור במשטרה ובחקירותיה. אתם נמצאים כיום במצב כזה שאפילו אם תנ"צ אפרים ברכה ז"ל היה טלית שכולה תכלת (ואין לי שום דיעה או ידיעה בדבר) – המשטרה צריכה להוכיח ש"אין לה אחות", והציבור כבר לא מאמין לשום דבר.

אבקשכם להביא בחשבון את אילוצי-הזמן של העיתונות, אבל אם אתם זקוקים ליותר זמן מהמקובל – בקשו ותקבלו.

בברכה,

שמחה ניר, עו"ד

עורך ראשי

רשת האתרים של קימקא

 

זאת התשובה שקיבלתי, ביום 23.7.2015:

שלום רב,

 

להלן תגובת דובר המשטרה לפנייתך:

 

דובר המשטרה:

בניגוד מוחלט לנטען, ההחלטה בעניין הפניה שנשלחה על ידי הפונה התקבלה משיקולים מקצועיים וענייניים לאחר בחינתה ולזכות הפונה עומדת אפשרות הערעור על ההחלטה בדרכים המקובלות. הניסיון לקשור את ראש האגף לחקירות ולמודיעין לשחיתות לכאורה, הוא מופרך מיסודו ואין בו אלא הכפשה חסרת בסיס. למותר לציין כי אנו שומרים לעצמנו את הזכות לנקוט בכל אמצעי משפטי העומד לרשותנו באם יוחלט על ידי הפונה לפרסם את הדברים.

 

 

בברכה,

 

חטיבת דובר המשטרה

על כך עניתי להם, בו ביום:

שלום רב גם לכם,

אני מבקש, ממש מתחנן, לתת את מלוא הקרדיט לאינטליגנציה שלי ושל קוראי.

האפשרות להגיש ערר מכרת לי, ומוכרת גם לקוראי, אבל אני מנסה בכל כוחי שלא להגיע לכך.

השחיתות עליה אני מתלונן אינה “שחיתות לכאורה”, אלא שחיתות אמיתית, מוכחת, מתמשכת על פני שנים, ובהיקף אדיר.

העובדה שאני מנסה, קרוב לחמש שנים, להביא את המושחתים לידי כך שיתבעו אותי על לשון הרע, והם לא מרימים את הכפפות, אומרת דרשני, אומרת שיש להם מה להסתיר.

לא אני הוא הקושר את ראש אח”מ לשחיתות הזאת, אלא דווקא הגב’ שלומית לנדס, עוזרתו.

הגב’ לנדס אומרת שהגורמים המקצועיים אשר טיפלו בתלונתי הביאו את המלצתם וחוות דעתם בפני ראש האגף, והתשובה היא על דעתו.

מהניסוח הזה אני מבין – ותקנו אותי אם אני טועה – שראש האגף נושא לא רק באחריות ה”מיניסטריאלית” (ממנה הוא ממילא לא יכול להשתחרר), אלא גם באחריות ה”פרסונלית” לתשובה שקיבלתי, לאמור גם אם ראש האגף עצמו היה מטפל בתלונה, אישית, הוא היה מגיע לאותה התוצאה.

אוסיף ואציין כי בהמשך לתשובתה של הגב’ לנדס ביקשתי ממנה: “למען השקיפות הציבורית אודה לכם אם תגלו לי את שמותיהם של הגורמים המקצועיים אליהם את מתייחסת – ורצוי גם בציון כישוריהם ותואריהם המקצועיים, ומעמדם במשטרת ישראל”.

תשובתה של הגב’ לנדס: “איננו נוהגים לפרט את זהות הגורמים המקצועיים שעסקו בסוגיה”.

כמובן שזו אינה תשובה, משום ששום מנהג אינו יכול לשמש “נקודה ארכימדית” לעצמו: אם זהו מנהג ראוי – שתגן עליו לגופו, ואם אינו ראוי – הוא אינו ראוי.

והשאלה היא אם יכולה לצאת מגוף ציבורי תשובה למתלונן, שמאחוריה אין שום גורם הנושא כלפי הציבור באחריות הפרסונאלית.

בינתיים, על פי מה שגב’ לנדס אומרת לי, ועל פי מה שהיא אינה אומרת לי, אני רואה בראש האגף את האחראי פרסונאלית לתשובה שקיבלתי.

כשם שבתשובתה של הגב’ לנדס לתלונתי אין כל הנמקה עניינית (“לא מצאנו” סתמי אינו הנמקה), אלא שורה תחתונה ללא הנמקה מעליה), כך גם תגובתכם הנוכחית, בה אתם אומרים כי “ההחלטה בעניין הפניה שנשלחה על ידי הפונה התקבלה משיקולים מקצועיים וענייניים לאחר בחינתה”, אינה אומרת ולא-כלום על טיבם של אותם “שיקולים מקצועיים וענייניים”.

אציין כי אני לא הבאתי שום עובדה המייחסת לראש האגף כל דבר שאינו בטיוטה שהגשתי לעיונכם, אני רק הבאתי שתי עובדות: האחת – פנייתי אל ראש האגף, והשנייה – התשובה שקיבלתי “על דעתו”, וכאשר אפרסם את הדברים – גם תשובתכם זו תובא לידיעת הקוראים, והציבור ישפוט – לא אני ולא אתם, אלא הציבור, שהוא “בעל-הבית” – גם שלי וגם שלכם.

בינתיים אני משתדל להימנע גם מהפרסום וגם מהצורך להגיש ערר, ולהניע את משטרת ישראל לפתוח בחקירה.

כשם שאני מתייחס לנושא בכל הרצינות, אני מבקש גם מכם להתייחס אליו בכל הרצינות, ו”בכל הרצינות” פירושו במתן הנמקה שתשכנע את הקורא בכך שאני טועה, ותשובתכם היא הנכונה.

בינתיים עומדת לפני הקורא רק המסקנה שאני מציע, והיא שהתשובה לתלונתי פותחת  פתח להעלות את השחיתות הזאת אל “מעל השולחן”, מהמחשך אל אור היום.

מה תשובתה של משטרת ישראל למסקנה הזאת?

בינתיים אני מכין את הערר, והוא יוגש בימים הקרובים, אם לא תציעו לי קודם לכן משהו רציני יותר.

כמובן שאפרסם במקביל, גם את הערר (שיהיה חופף לטיוטה שהגשתי לכם) וגם את תשובתכם הנוכחית.

ומילה אחרונה, באשר לאזהרה/איום/רמז שלכם בדבר נקיטת אמצעים משפטיים נגדי: כבר חמישים שנה שאני מנסה להביא את מושאי ביקורתי לידי כך שינקטו נגדי בצעדים משפטיים – ולדאבון ליבי אף אחד לא מרים את הכפפה.

בברכה,

שמחה ניר, עו”ד

על כך לא קיבלתי כל תגובה, ומשחלפו שישה ימים (כפול ממה שהתכוונתי לתת להם), אני מביא את הדברים לידיעתכם, הקוראים.

והיו אתם השופטים.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור "הוספת תגובה" (למטה מכאן)

אל תאמרו "מבחן בוזגלו" – אמרו "מבחן אלישבע"*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו"ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה