פסח התשע"ז – חג שמח וכשר לחו"לכם!

עו"ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות  האזרח הבא – מצע מעודכן, אפריל 2017!

*** המאמר ה-4500 באתר: פנייה לנשיאת ביהמ"ש העליון, מרים נאור, על אמון הציבור בשופטיו *** רובינשטיין אליקים הנבל – עכשיו תורך! * מישאל חשין – קווים לדמותו

* איילת שקד – כשלון ושחיתות * עוד על "נאציזם כחול-לבן" *  על האקטיביזם השיפוטי *

*** עמיעד רט, שופט: גנב! גנב! גנב!!! מדוע אתה לא תובע אותי?! ***

אתר "משוב העם" לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה"הוצאות"

בית המשפט העליון מחפה על מושחתי ההוצל"פ


ציפי לבני ומחמוד עבאס מנהלים שיחות מדיניות (דוקודרמה)

שמחה ניר, עו"ד 05.07.2014 20:01
תשאלי את שי ניצן

תשאלי את שי ניצן


דן מרגלית מבקש a piece of heavy, וג'ון קרי נתקע בפקקים



ציפי לבני ומחמוד עבאס מנהלים שיחות מדיניות (דוקודרמה)

דן מרגלית מבקש a piece of heavy, וג'ון קרי נתקע בפקקים

שמחה ניר, עו"ד

בן 75 שנים אנוכי היום, ועוד כוחי במתני!

"לייק" לדף הפייסבוק עו"ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

שמחה ניר, עו"ד

ציפי לבני ומחמוד עבאס מנהלים שיחות מדיניות

דוקודרמה

מחזה בחמש מערכות

Simha Nyr

Tsipi Livni and Mahmoud Abbas Talk Peace

Docudrama

©

כל הזכויות שמורות למחבר

____________

על הדוקודרמה:

"ז'אנר אמנותי המשתמש בדמויות ידועות מהחיים כבסיס ליצירה האמנותית. הוא מערב, מטבע הדברים, מציאות ודמיון".

(נשיא ביהמ"ש העליון, אהרן ברק, בבג"ץ 6126+6143/94, גיורא סנש ואח' נ' רשות השידור ואח', תקדין עליון 99(2), 806).

הדמויות במחזה הזה הינן דמיוניות לחלוטין, והשימוש בשמות אמיתיים, או באירועים אמיתיים, לרבות אירועים אמיתיים הקשורים לשמות אמיתיים, נועד רק לשם תחושת האותנטיות, ולא למטרות אינפורמטיביות.

כל דמיון בין דמות מן הדמויות במחזה לבין אדם כלשהו אינו אלא בדמיונו של הקורא, ו/או בהיכרותו האישית עם אדם זה או אחר.

אין לראות במחזה תיעוד של אירועים כלשהם, אלא רק דרמה בדיונית המחוייבת לערכים אמנותיים.

___________

ציפי לבני ומחמוד עבאס מנהלים שיחות מדיניות

 

הנפשות (לפי סדר הכניסה לבמה, לראשונה):

חברי כנסת

יו"ר הכנסת, יורי אדלשטיין.

ציפי לבני, השרה לניהול המו"ם עם הפלשתינאים

מחמוד עבאס (אבו מאזן), יו"ר הרשות הפלשתינית

דן מרגלית, עיתונאי

עיתונאים, צלמים, עוברי אורח, אורחי בית הקפה.

מלצר

פקידה

ג'ון קרי, מזכיר המדינה

פקידה

מערכה ראשונה

תמונה ראשונה

הכנסת, ירושלים, אולם המליאה

נוכחים חברי כנסת. נכנס היו"ר, יורי אדלשטיין.

היו"ר י' אדלשטיין:

אנחנו ניגשים כעת להצביע בקריאה שלישית על הצעת חוק הממשלה (תיקון – שחרור אסירים משיקולים מדיניים או ביטחוניים), התשע"ד–2014. מי בעד, ירים את ידו. תודה, להוריד ידיים. מי נגד, ירים את ידו. תודה, להוריד ידיים.

חברי הכנסת, חוק הממשלה (תיקון – שחרור אסירים משיקולים מדיניים או ביטחוניים), התשע"ד–2014, עבר בקריאה שלישית, אני מודה לכולכם.

הישיבה נעולה.

מערכה שנייה

תמונה ראשונה

טלפון ציבורי, צומת קדרים; טלפון ציבורי, צומת רמאללה.

נוכחים: ציפי לבני, שרת המשפטים והממונה על המו"מ עם הפלשתינים, מחמוד עבאס, יו"ר הרשות הפלשתינית.

לבני:

מחמוד?

עבאס:

כן, גברתי.

לבני:

מתי אנחנו נפגשים?

עבאס:

מה קרה? ביבי וליברמן השתגעו? הם מרשים לך להיפגש אתי?

לבני:

עזוב ביבי וליברמן, מהם לא תבוא שום ישועה.

עבאס:

כן, ראינו את זה. ראינו איך הם פוצצו את השיחות האחרונות.

לבני:

מחמוד, עזוב שטויות. מי בכלל האמין שמהשיחות האלה ייצא משהו? לא אנחנו, לא האמריקאים, ואפילו לא אתם.

עבאס:

אז למה נכנסתם לזה בכלל?

לבני:

נו, מחמוד, אתה לא יודע? אתה נאיבי? ביבי רצה להראות לאמריקאים ולכל העולם שאנחנו רודפי שלום חולניים, שאנחנו מוכנים לנהל משא ומתן לשלום ללא תנאים מוקדמים, ושאנחנו מוכנים גם לשלם מחירים כואבים למען המטרה הקדושה הזאת. אחר כך הוא חיפש תירוץ אין לפוצץ את השיחות, ולהציג אתכם כאשמים בכך.

עבאס:

אוקיי, ציפי, הבנתי, אבל את התרגיל הזה כבר שרפתם.

לבני:

מחמוד, גם בפעם הקודמת ידעתם את זה. ידעתם שלא תקבלו כלום, לא הפסקת-בנייה, לא ריבונות מלאה, או חלקית, שום-כלום, ובכל זאת נכנסתם למו"מ, כי קיבלתם כמה סוכריות: שחרור אסירים, הפסקת בנייה לשבועיים, וכו'. גם הפעם לא תצאו בידיים ריקות, הבטחה של ציפי לבני.

עבאס:

ציפי, את התרגיל הזה אי אפשר לחמם שוב ושוב, כמו קפה ישן. את יודעת שאנחנו, הערבים, מבינים דבר או שניים בקפה טוב.

לבני:

מחמוד, עזוב את הקפה, זה עלי. לא תצטערו. יש תמורה בעד האגרה.

עבאס:

אז איך אנחנו מתקדמים?

לבני:

ניפגש מחר בארבע עיניים, בלונדון, בבית הקפה ליד המדאם טוסו. בשעה 1315, זמן מקומי.

עבאס:

סגרנו, ציפי.

לבני:

יאללה ל'תראות בנתיים.

עבאס:

להתראות מחר.

תמונה שנייה

לונדון, בית קפה ליד המאדאם טוסו.

נוכחים: דן מרגלית, עיתונאים, צלמים, עוברי אורח, אורחי בית הקפה. מלצר ניגש לשולחן.

דן מרגלית:

May I have a piece of heavy?

מלצר:

כבד זה liver, לא heavy.

מרגלית:

מאיפה אתה יודע עברית? מאיפה אתה יודע שאני יודע עברית?

מלצר:

למדתי עברית בכלא בישראל. הייתי אסיר עם דם על הידיים, שלושה מאסרי-עולם מצטברים, ושוחררתי בעיסקת ג'יבריל. אמרו זה יחזור לחיק הטרור ... שו חיק הטרור? לא מספיק ישבתי למען החזון הפלשתיני?

מרגלית:

ומאיפה אתה יודע שאני יודע עברית?

מלצר:

כל מי שמבקש heavy, אני יודע שהוא ישראלי, וכמובן המבטא. חוץ מזה, אתה דן מרגלית, אני מכיר אותך מאמצעי התקשורת.

מרגלית:

אז אתה בטח מכיר גם את ציפי לבני.

מלצר:

בטח שאני מכיר אותה. כנסת, טלוויזיה, יש לה גם פייסבוק, אפילו נתתי לה לייק. היא הייתה אצלנו לפני חודשיים, יחד עם אבו-מאזן. גם היא ביקשה heavy, אבל לא הייתי צריך לנחש מי היא, ומי אבו-מאזן.

מרגלית:

ראית אותה כאן היום?

מלצר:

לא.

מרגלית:

ואת אבו-מאזן?

מלצר:

גם לא.

מרגלית:

הם היו אמורים להיפגש כאן בשעה 1315, זמן מקומי. עכשיו כבר 1415, ואין שום רמז. לא משטרה, לא אבטחה, לא שב"כ, לא MI-5 ולא MI-6.

מלצר:

לא. הם גם לא עשו רזרוויישן.

מרגלית:

ואין למקום הזה כניסה אחורית, כניסת אח"מים?

מלצר:

יש, אבל התקשורת מחכה גם שם, ואם היה משהו, כבר הייתם יודעים.

מרגלית:

משונה ...

מלצר:

לא משונה, היא פשוט עשתה לכם ברז. היא מספיק מתוחכמת, וגם את אבו-מאזן לא עשו באצבע. הם בטח יושבים עכשיו אצל ג'ון קרי, בוושינגטון די.סי.

מרגלית:

מאיפה אתה יודע?

מלצר:

לא יודע. אני לא מהמודיעין, ואני סתם מנסה להיכנס לראש שלהם.

מרגלית:

טוב, אז מה עם הכבד שלי?

מלצר:

אני לא יודע, לא גמרתי מדיצינה.

מערכה שלישית

תמונה ראשונה

מחלקת המדינה, וושינגטון די.סי., לשכת מזכיר המדינה

נוכחים: ציפי לבני, שרת המשפטים והממונה על המו"מ עם הפלשתינים, מחמוד עבאס, יו"ר הרשות הפלשתינית.

נכנסת פקידה.

פקידה:

המזכיר מתעכב קמעה, ואני מתנצלת בשמו. אפשר להציע לכם קפה טוב? (יוצאת).

לבני:

תגיד מחמוד, אתה רואה חשבון במקצועך?

עבאס:

לא, ציפי, למה את שואלת?

לבני:

אז למה קוראים לך אבו-מאזן?

נכנס מזכיר המדינה, ג'ון קרי.

קרי:

אני מתנצל, נתקעתי בפקקים. אני מבין שלא צריך לעשות לכם הכרה.

לבני:

לא. אנחנו כבר מכירים.

עבאס:

מכירים מהשיחות הקודמות, שנכשלו, כצפוי, בגלל התחלות הבנייה שלהם.

לבני:

הם לא רצו להכיר בישראל כמדינת היהודים.

קרי:

אתם שוב מתנהגים כילדים קטנים. חשבתי שהתבגרתם מאז הפעם הקודמת.

לבני:

היינו מוכנים לתת להם הרבה. אני אפילו הייתי מוכנה לסכן את הכסא שלי בממשלה, ומה הם עשו לנו? אני הייתי מוכנה ללכת על פתרון שתי המדינות, וזה הרבה יותר ממה שהם חלמו עליו, ואם הם רוצים שנכיר במדינה הפלשתינית, מדוע שהם לא יכירו במדינה היהודית?

עבאס:

המדינה שלכם היא יהודית גם בלי ההכרה שלנו, ואוי לה למדינה שלכם אם היא קמה ונופלת על פי ההכרה שלנו, או אי-ההכרה שלנו, במדינת היהודים.

הרי זאב ז'בוטינסקי בעצמו אמר את זה.

לבני:

מנחם בגין, לא ז'בוטינסקי.

עבאס:

מה זה משנה, שניהם היו טרוריסטים.

לבני:

באיזה סגנון אדוני מדבר!

עבאס:

טוב, מה עכשיו?

לבני:

אני מציעה שנחדש את השיחות.

עבאס:

אני מציע שתשחררנו לנו את אבו-בטיח אל-שרקייה, כצעד בונה-אמון.

לבני:

אני לא יכולה. יש לנו עכשיו חוק חדש, ואסור לנו לשחרר אסירים. חוק לוין-שקד, אם שמעת עליו, ולפי החוק הזה הוא שפוט למאסר-עולם ללא אפשרות חנינה.

עבאס:

אנחנו לא צריכים לא חנינה ולא בטיח. תעשו הפסקת-ביצוע.

לבני:

מה זה הפסקת-ביצוע?

עבאס:

תשאלי את שי ניצן, פרקליט המדינה שלכם. יש לו תשובה לכל שאלה, רק תגידו לו מה אתם רוצים, והוא כבר יתפור לכם את התשובה.

לבני:

שי ניצן לא יכול לפעול בניגוד לחוק, ואם הוא יאשר את מה שאתה מציע, מחר יעיפו אותי מהממשלה, ואז תצטרך להמשיך את השיחות האלה אם איווט ליברמן.

עבאס:

אוי ויי ... אז לכו תשנו את החוק, ותחזרו אלינו. גם לנו יש אינטרס בחידוש השיחות.

לבני:

למה אתם קטנוניים כאלה?

עבאס:

אנחנו לא קטנוניים, אנחנו מנהלים אתכם סחר-סוסים, בו כל אחד רוצה לתת כמה שפחות, ולקבל כמה שיותר, ואנחנו רוצים את אבו-בטיח.

לבני:

אנחנו: ניתן לכם 1026 אסירים אחרים תחת אבו-בטיח.

עבאס:

תחת תגידו לאבא שלכם. אנחנו רוצים את אבו. אין אבו – אין מו"מ.

מערכה רביעית

תמונה ראשונה

הכנסת, ירושלים, אולם המליאה

נוכחים חברי כנסת. נכנס היו"ר, יורי אדלשטיין.

היו"ר י' אדלשטיין:

אנחנו ניגשים כעת להצביע בקריאה שלישית על הצעת חוק הממשלה (תיקון – שחרור אסירים משיקולים מדיניים או ביטחוניים), התשע"ד–2014 (ביטול), התשע"ה–2015. מי בעד, ירים את ידו. תודה, להוריד ידיים. מי נגד, ירים את ידו. תודה, להוריד ידיים.

חברי הכנסת, חוק הממשלה (תיקון – שחרור אסירים משיקולים מדיניים או ביטחוניים), התשע"ד–2014 (ביטול), התשע"ה–2015, עבר בקריאה שלישית, אני מודה לכולכם.

הישיבה נעולה.

מערכה חמישית

תמונה ראשונה

בית המשפט לתעבורה, לוס אנג'לס, קליפורניה, לשכת שופט

נוכחים: ציפי לבני, שרת המשפטים והממונה על המו"מ עם הפלשתינים, מחמוד עבאס, יו"ר הרשות הפלשתינית.

נכנסת פקידה.

פקידה:

המזכיר מתעכב קמעה, ואני מתנצלת בשמו. אפשר להציע לכם קפה טוב? (יוצאת).

לבני:

תגיד מחמוד, אתה רואה חשבון במקצועך?

עבאס:

לא, ציפי, את שאלת את זה במערכה הקודמת.

לבני:

אבל לא ענית לי אז, והבמאי כתב לי לשאול את זה שוב.

נכנס מזכיר המדינה, ג'ון קרי.

קרי:

אני מתנצל, נתקעתי בפקקים.

לבני:

זה בסדר, מר קרי, גם אנחנו ממחזרים תירוצים כאלה.

קרי:

אני מבין שלא צריך לעשות לכם הכרה.

לבני:

לא. שאלת את זה כבר במערכה הקודמת, וענינו לך שאנחנו כבר מכירים.

קרי:

הבמאי כתב לי לשאול את זה שוב.

עבאס:

אנחנו מכירים מהשיחות הקודמות, שנגדעו באיבן.

קרי:

מה זה "נגדעו"?

עבאס:

זה כמו "גדיעת הידיים" של מישאל חשין, אבל במקום הידיים ישנן שיחות שלום שנגדעו עוד לפני שהן החלו. גברת לבני, מה באמתחתך?

לבני:

תיקנו את החוק. יש לכם את אבו.

עבאס:

בשפה שלכם, העברית, אין "יש לכם את".

לבני:

וואללה, נכון ... מאיפה יש לך את הידיעות האלה בעברית?

עבאס:

למדתי עברית אצלכם בכלא. קיבלתי 258.34 מאסרי-עולם מצטברים, ושוחררתי במסגרת עיסקת ג'יבריל. רציתי עוד חודש בכלא, כדי להשלים את הבי-איי, אבל המשפחה לחצה, וזה חסר לי עד מאוד.

לבני:

טוב, יש לכם את אבו-בטיח, מה עם השיחות?

עבאס:

רגע-רגע, ההצעה שלנו לא הייתה בלתי-מוגבלת בזמן, ולפי סעיף 8(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 "אין לקבל הצעה אלא תוך התקופה שנקבעה לכך בהצעה, ובאין תקופה כזאת - תוך זמן סביר", ואתם גררתם רגליים יותר מדי זמן.

לבני:

מאיפה יש לך את הידיעה בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973?

עבאס:

אחרי ששוחררתי בעיסקת ג'יבריל חזרתי לחיק הטירור, נתפסתי, קיבלתי 2754.27 מאסרי עולם מצטברים, למדתי משפטים באוניברסיטה הפתוחה, קיבלתי LLB והשלמתי גם את ה-BA מהפעם הקודמת, ושוחררתי במסגרת עיסקת רגב-גולדווסר, או עיסקת טננבוים. כבר איבדתי את הספירה.

רציתי גם להתקבל ללשכת עורכי הדין שלכם, אז הם אמרו קודם תעשה את ההתמחות, ואחר-כך נדבר, אבל במחלקה המשפטית של השב"ס לא היו תקנים פנויים, והם לא היו מוכנים לתת לי לצאת להתמחות מחוץ לכתלי הכלא.

לבני:

בשביל מה אתה צריך את כל התארים האלה: LLB מאוניברסיטה דמשק, דוקטורט מאוניברסיטת פטריס לומומבה במוסקבה, ועכשיו שני התארים שלנו?

עבאס:

זה בשביל תוספות השכר, כמו אצלכם. חשבתי גם על אוניברסיטת לטביה, אבל אחרי מה שקרה אצלכם במשטרה סביב התארים האלה אמרתי די, לא צריך שערוריות. בפעם הבאה אצלכם, אולי אקבל גם סמיכה לרבנות.

לבני:

טוב, מחמוד, אז איך אנחנו מתקדמים? ביקשתם את אבו, וקיבלתם. מה עכשיו?

עבאס:

לפי סע' 9 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, "קיבול של הצעה לאחר שפקעה, כמוהו כהצעה חדשה".

לבני:

אז אנחנו מציעים את אבו-בטיח.

עבאס:

אני לא מוסמך להחליט על דעת עצמי. גם לנו יש ברלמאן, ולפי החוק שלנו אין לאשר כניסה למשא-ומתן עם ישראל, אלא באישור הברלמאן.

מ ס ך

______________

חוק הממשלה (תיקון – שחרור אסירים משיקולים מדיניים או ביטחוניים), התשע"ד–2014

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור "הוספת תגובה" (למטה מכאן)

אל תאמרו "מבחן בוזגלו" – אמרו "מבחן אלישבע"*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו"ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים איך נפטרנו מאשר גרוניס



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה